בפניי בקשתה של התובעת למחוק את התובענה ללא צו להוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הנתבעות (שהן גם צדדי ד') ובתגובת הצד השלישי )להלן ביחד: "הנתבעות") וכן בכתבי הטענות שהוגשו בתיק, לרבות בעניין ההוצאות, החלטתי להיעתר לבקשה בכפוף לאמור בס' 27 ו- 45 להחלטתי זו וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ואלה העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1. התובענה הוגשה תחילה בבית המשפט לתביעות קטנות וקודם שהתקיים דיון הועברה, כאמור בהחלטתה של כב' השופטת ד. בית אור, לבית משפט השלום. בהמשך הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו הוספה גם הנתבעת 2 כנתבעת ישירה.
2. הנתבעות הגישו כתב הגנה והנתבעת 1 הגישה גם הודעה לצד השלישי כנגד מדינת ישראל - משרד הביטחון.
3. הצד השלישי הגישה כתב הגנה וכן הודעה לצדדים רביעיים כנגד הנתבעות עצמן.
4. כתבי הטענות מטעם הנתבעות היו מפורטים והם העלו סוגיות מהותיות ביחסים שבין הנתבעות לבין הצד השלישי ושעיקרן האחריות לבדיקות הביטחוניות המבוצעות במעבר מיתר וכן האחריות הביטוחית בעניין זה.
5. ביום 30.12.2015 התקיים דיון ראשון בתובענה במהלכו הוגשו תצהירים חתומים של עדים מטעם הצד השלישי.

בדיון מסרה התובעת כי רק יום קודם לכן קיבלה את כתב ההגנה של הצד השלישי ואת הבקשה לשלוח הודעה לצדדים רביעיים ומאחר והיא מבינה כי לנתבעת יש ביטוח היא ביקשה לצרף את הצד הרביעי 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, כנתבעת נוספת.

הצדדים טענו בקצרה לעניין השיפוי של הנתבעת את צד ג' ומשלא הגיעו להסכמה נעתרתי לבקשתה של התובעת והתרתי לה להגיש כתב תביעה מתוקן.

1. כמו כן נעתרתי לבקשתה של הצד השלישי לשלוח הודעה לצדדים הרביעיים אף כי הדבר הביא בבירור להתמשכות ההליך ולכך כי הדיון שנקבע התברר כדיון סרק, דבר שיש בו כדי לפגוע בזמנם של הצדדים כולם.

יתירה מזו, ציינתי כי עיתוי הגשת הבקשה למשלוח הודעה לצדדים רביעיים אינו מתיישב עם האמור בס' 3 לבקשה מיום 23.12.2015.

1. ביום 17.04.2016 התקיימה ישיבה מקדמית לאחר שהוגשו כתבי הטענות כולם ובמהלכה מסרה הנתבעת 2 את הרשימה והז'קט של שתי הפוליסות וטענה כי “אם בכלל קרה אירוע תוך חריגה מאחריות מקצועית הרי שחלה עליו הפוליסה של אחריות מקצועית בה ההשתתפות העצמית היא כ 100,000 ₪”.
2. בהמשך הגישה הצד הרביעי 2, שהיא גם הנתבעת 2, בקשה לסילוק ההודעה לצד הרביעי שהוגשה כנגדה על הסף. הצדדים הגישו עמדותיהם לעניין זה ובהחלטתי מיום 19.05.2016 דחיתי את הבקשה.
3. ביום 22.05.2016 נשמעו הראיות בתובענה. לאחר שתמה שמיעת העדים ביקשה התובעת העתק מהפרוטוקול על מנת לשקול את עמדתה ביחס להמשך ההליך. התובעת קראה את הפרוטוקול וביקשה לסכם את טענותיה בכתב ונקבע מעד להגשת סיכומי טענות מטעם הצדדים.
4. ביום 02.06.2016 הגישה התובעת בקשה למחוק את התובענה ללא הוצאות וציינה כי היא אינה חוזרת בה ממה שנאמר בדיון ההוכחות אולם "לא מומש אחוז ההוכחה הנדרש בתיק זה” ועוד הוסיפה כי “הוסבר לתובעת שאחוז ההוכחה הוא גבוה יותר מאשר במקרים אחרים של תביעות נזיקין". ביקשתי מיתר הצדדים להגיש את תגובתם לבקשת התובעת.
5. הנתבעת 1 לא התנגדה למחיקת התובענה אולם התנגדה לבקשתה של התובעת כי הדבר ייעשה ללא צו להוצאות. הנתבעת 1 ציינה כי היא נגררה לתביעה ללא עוול בכפה וללא הצדקה בנסיבות בהן היא אינה קובעת את ההנחיות במעברים אלא פועלת בהתאם להנחיות שניתנו לה ע”י משרד הביטחון. הנתבעת 1 ציינה כי נגרמו לה הוצאות רבות בשל קיומם של שלושה דיונים ובכלל.
6. הנתבעת 2 התנגדה הן לעניין המחיקה והן לעניין הבקשה כי הדבר ייעשה ללא צו להוצאות. הנתבעת 2 ביקשה כי התביעה תידחה ולא תימחק.

הנתבעת 2 ציינה כי לכל הפחות ובמידה והתובענה תימחק ולא תידחה יש להורות כי חידושה יהיה מותנה בתשלום הוצאות.

עוד ציינה הנתבעת 2 כי מלכתחילה היה ברור לתובעת כי אין כל תוחלת בצירופה של הנתבעת 2 לתובענה שכן גובה ההשתתפות העצמית בפוליסה בה מבוטחת הנתבעת 1 עולה באופן ניכר על סכום התביעה כך שגם אם הייתה התביעה מתקבלת לא היה בכך כדי להביא לחיובה של הנתבעת 2 עצמה.

הנתבעת 2 טענה כי התובעת בחרה לנהל הליך סרק כנגד הנתבעת 2 וטענה כי נגרמו לה "הוצאות רבות שלא לצורך" וכי יש לחייב את התובעת בשכר טרחת עו"ד והוצאות ריאליות.

1. בתגובתה התמציתית טענה הצד השלישי כי במידה והתובענה תידחה היא אינה עותרת לפסיקת הוצאות אולם במידה והתובענה תימחק יש להורות כי חידוש ההליך יהיה כפוף לחיוב התובעת בהוצאות.

באשר למחיקתה או דחייתה של התובענה

1. בקשתה של התובעת הינה, הלכה למעשה, בקשה להפסקת תובענה.
2. ביחס לבקשה כאמור חלה תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984 (להלן: “התקנות”). התובעת הבהירה אמנם כי היא אינה חוזרת בה מתביעתה אולם היא אינה מעוניינת להמשיך בניהולה והיא אינה מעוניינת כי יינתן פסק דין לגופו של עניין.
3. תקנה 154 לתקנות מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת בעניין זה ובית המשפט מוסמך גם להורות על דחיית התובענה.
4. לאחר שבחנתי את שהובא בפניי ובהתחשב בכך כי לא הוגשו סיכומי טענות מטעם הצדדים איני סבור שיש מקום להורות על דחיית התובענה בשלב זה ובכך להביא, רק משום שהתובעת ביקשה להפסיק את ההליך, לדחיית התובענה לגופו של עניין. תוצאה כאמור אינה צודקת.
5. עם זאת, בהתחשב בכך כי מחיקת תובענה, להבדיל מדחייתה, אינה יוצרת מעשה בית דין איני סבור שיש להיעתר לבקשתה של התובעת ללא תנאים.
6. לעניין זה ראו את שנאמר בע”א 579/90, מרדכי וגילה רוזין נ’ צפורה בן נון מפי כב’ השופט (כתוארו אז) מ. חשין שם נקבע כי “בית משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה הליכי בית המשפט”.
7. על פני הדברים פסק הדין בעניין רוזין דומה לענייננו. ומדוע ציינתי “על פני הדברים”?

שכן בעניין רוזין גילה ב”כ התובעים שם את דעתו במפורש כי בכוונתו להגיש תובענה חדשה ובמסגרתה להגיש את הראיות אשר הערכאה הדיונית סירבה לקבלן.

דומני כי עניין זה מעיד על שימוש לרעה בהליכי משפט וענייננו, להבדיל, אינו כזה.

1. התרשמתי די הצורך כי התובעת לא נקטה ביודעין בהליך סרק ואף שהגיעה לכל דעה עתה כי “לא מומש אחוז ההוכחה הנדרש בתיק זה” אין הדבר מביא למסקנה כי מלכתחילה נקיטת ההליך לא הייתה מוצדקת.
2. זאת ועוד, התובעת הגישה תביעה רק כנגד הנתבעת 1 וצירופם של צדדים נוספים נעשה בעקבות ההודעה לצד השלישי וההודעה לצד הרביעי ובעקבותיהן תקן גם כתב התביעה.
3. התרשמתי די הצורך כי התובעת ביקשה, בתום לב, להביא את העניין להכרעתו של בית המשפט אולם לאחר שנשמעו הראיות ולאחר שהתובעת עיינה בפרוטוקול בעיון היא הגיעה למסקנה, או לכל הפחות למחשבה, כי אין עוד תועלת במתן פסק דין.
4. בעניין רוזין קבעה ערכאת הערעור כי התיק יוחזר לבית המשפט השלום, יוגשו סיכומים בכתב ואז יינתן פסק דין כמקובל.

על רקע הדברים שצוינו בעניין רוזין ברי כי החלטה זו נועדה למנוע את עקיפת החלטתה של הערכאה הדיונית בעניין הראיה הנוספת שעה שהוצהר מפורשות כי בכוונת התובעים שם להגיש תובענה חדשה.

1. ענייננו אינו כזה. התובעת לא גילתה את דעתה כאמור ואין ראיות נוספות שמבוקש להגישן. סבורני כי בנסיבות אלו אין הצדקה לכפות על הצדדים כולם להגיש סיכומים ובפרט שעה שהצדדים כולם לא ביקשו זאת.

רק הנתבעת 2 ביקשה לדחות את התובענה ולא למוחקה ואילו באשר ליתר הצדדים אין מבחינת כל קושי בעניין מחיקת התובענה בכפוף לחיוב בהוצאות.

1. יתירה מזו, לא ניתן לקבוע, בניגוד לעניין רוזין, כי בענייננו השיגו הנתבעות יתרון כבר בשלב זה.

פסק הדין טרם ניתן ואין לקבוע כבר עתה מה היו תוצאות ההכרעה לגופו של עניין לו היו מוגשים סיכומים והיה ניתן פסק דין כמקובל.

1. כאמור, תקנה 154 לתקנות מאפשרת להיעתר לבקשה בתנאים.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי ועל מנת לשמור על זכויות הצדדים כולם, אני נעתר לבקשה למחיקת התובענה בכפוף לעניין ההוצאות כאמור בס’ 45 להחלטה זו ובכפוף לכך כי חידושה של התובענה במידה והתובעת תודיע כי היא מבקשת לחדש את התובענה או הגשת תובענה חדשה באותו עניין יהיו כפופים לכך כי ההליך יימשך מהשלב אליו הגיע ההליך בפניי, קרי יוגשו סיכומים ולאחר מכן יינתן פסק דין.

לא תותרנה הגשת ראיות חדשות או העדתם של עדים נוספים.

באשר להוצאות

1. הנתבעים לא הגישו כל ראיות באשר להוצאות שנגרמו להם בפועל אולם ברי כי ניהול ההליך כרוך בהוצאות.
2. הבאתי בחשבון את קיומם של שלושה דיונים, מחד, ואת העובדה כי לא התובעת היא שהביאה להתמשכות ההליך.
3. התובעת הגישה את התביעה בתחילה רק כנגד הנתבעת 1 ולאחר שצורפו הצד השלישי והנתבעת 2 כצד רביעי היא ביקשה לתקן את כתב התביעה ולכלול את הצד הרביעי כנתבעת נוספת. בקשתה זו של התובעת לא היא שהביאה להתמשכות ההליך.
4. זאת ועוד, העובדה כי בפוליסה שהפיקה הנתבעת 2 לנתבעת 1 נקבע סכום השתתפות עצמית הגבוה מסכום התביעה והעובדה כי הנתבעת 1 התנגדה למשלוח ההודעה לצד הרביעי והודיעה כי “אם בית המשפט יקבע שאנו צריכים לשלם, אנו נסתדר עם צד ג’ בהתאם להסכם בינינו” לא היו, כשלעצמם, אמורים להביא את התובעת לכך כי היא תוותר כבר בשלב זה על צירופה של הראל חברה לביטוח בע”מ כנתבעת נוספת.
5. לא זו בלבד שהצירוף בשלב זה לא הוא שהביא להתמשכות ההליך אלא שלא היה מצופה כי התובעת, בהיעדר השכלה משפטית ואף כי ניכר כי היא ניחנה בהיגיון בריא, תקבל כבר בשלב זה החלטה בעניין האמור.

בעניין זה יש לציין גם את דברי ב”כ הנתבעת 1 בדיון מיום 17.04.2016 ולפיהם בכלל מדובר “בפוליסה כלפי צד שלישי שבה ההשתתפות העצמית נמוכה מסכום התביעה”.

כלום היה על התובעת להכריע כבר בשלב זה באיזה סוג פוליסה מדובר? לטעמי התשובה לכך שלילית.

1. העיקרון המנחה בפסיקת בתי המשפט לעניין הוצאות הינו כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" (ע"א 9466/05, שווקי נ' מדינת ישראל וראו גם את שנאמר בע"א 10242/09, עו"ד משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'.
2. ועוד, תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי: ""בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.
3. קיימים אפוא שיקולים שונים בקביעת שכר הטרחה אשר רובם מביאים בחשבון את הדרך בה ניהלו הצדדים את הדיון ואת היחס שבין הסעד הנתבע לבין הסעד שנפסק בסופו של יום.
4. התובעת היא שביקשה, מיוזמתה, למחוק את התובענה וויתרה על הסעד שנתבע בתחילה בהליך זה.
5. כבר נקבע כי כאשר מי שיוזם הליך מבקש למחקו בטרם קיבל את הסעד המבוקש "יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך" (ראו ע"א 11788/05, סגל (זכרוביץ) שילה נ' בן ארצי מוטי ואח' (טרם פורסם, 18.11.2006 וכן בש"א 8396/06, בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' ארטיפו ואח', טרם פורסם, 13.02.2007).
6. לאחר שבחנתי את שהובא בפניי איני סבור כי ניתן לקבוע כבר עתה כי הגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. ויש כמובן הבדל מהותי בין הדרך בה יש לראות את הדברים בתחילת הדרך לבין האופן בו הדברים נראים לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות.
7. המציאות היומיומית במעברי הגבול היא מורכבת תמיד ובישראל בפרט בנסיבות בהן גדר היא שמפרידה בין מרחב גיאוגרפי אחד לעתים. התובעת בהגינותה ציינה בדיון האחרון כי “אין לי טענות ביחס לצורך בבדיקה עצמה” וטענותיה הופנו כנגד האופן בו בוצעו הבדיקות.

עניין זה חייב את ליבון העניין ואת שמיעת העדים ולא ניתן לקבוע כי מלכתחילה לא הייתה הגשת התביעה מוצדקת.

1. הצדדים כאמור לא הגישו ראיות ביחס לסכומים שהוצאו על ידם בפועל והם השאירו את העניין לשיקול דעתי.
2. יש להביא בחשבון כי פסיקת שכר טרחה צריכה להיעשות בסבירות ובאופן מידתי ביחס להיקף המחלוקת בתובענה.
3. ראו לעניין זה את שנאמר בבג"צ 5098/08, דר' היידי (הדס) פלביאן נ' מדינת ישראל – משרד החינוך שם נקבע כי שיעור ההוצאות "ככל שהוכח בדין – כפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומידתיות”.
4. בעניין זה יש לזכור כי היקף המחלוקת בתיק הינו רחב מהמחלוקת העיקרית שאותה ביקשה התובעת לברר. המחלוקת הביטוחית והפרשנית ביחס לפוליסה שהופקה עבור הנתבעת 1 אינה המחלוקת שהתובעת הביאה מלכתחילה להכרעתנו.
5. זאת ועוד, גם השיקול האנושי הוא בגדר אחד השיקולים שיש לשקול ולעתים יש הצדקה להימנע מפסיקת הוצאות גם לפנים משורת הדין.

ראו לעניין זה את שנאמר בע”א 119/05, אמין מוחמד חליפה ואח’ נ’ משרד הבריאות ואח’.

1. בהתחשב בכל האמור לעיל סבורני כי יש הצדקה לחייב את התובעת בהוצאות משפט רק במידה והתובענה תחודש או במידה ותוגש תובענה חדשה באותו עניין. במקרה כאמור תישא התובעת בהוצאות משפט לכל אחד משלושת הצדדים האחרים בסך כולל של 4,000 ש”ח, קרי סך כולל 12,000 ש”ח.

התשלום בפועל יהיה תנאי לחידוש התובענה או להגשת תובענה חדשה כאמור וזאת בנוסף לאמור בס' 27 להחלטתי זו.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ז, 15 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.