בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 15 ביולי 2015 ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החלטתי שדין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. התאונה אירעה בשעות הבוקר, בראות מלאה, ולכן היה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים כשהוא עומד בצד הדרך וממתין לגרירה. טענת התובע 2 שלפיה הניח משולש אזהרה והפעיל איתות אזהרה לא נסתרה, מה גם שכשמדובר באור יום כך שהיה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים, וזאת אף אם באותה עת נעקף על ידי משאית אחרת והתמקד בה. אין לקבל את טענת הנתבעות בדבר התרשלות התובע 2 לנוכח האמור בתקנה 69(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, המחריגה את תקנה 69(א) לאותן תקנות. לפיכך לא היה מקום להפחית את סכום הפיצוי בגין רשלנות התובע 2. אף לא היה מקום להפחית את שכר טרחת השמאי – שעמד על סך של 988 ש"ח, סכום סביר בנסיבות העניין. קיזוז סכום כה קטן הוא בבחינת "שיטת מצליח" שאין לה מקום. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 1 סך של 7,118 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19.11.2014) ועד ליום פסק הדין, וכן 1,000 ש"ח הוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחית. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, א' באב התשע"ה, 17 ביולי 2015, בהעדר הצדדים.