נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – לנה לנצט

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – לחן

<#2#>

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

מחפשים לו כרגע הוסטל, הוא רוצה להיות עצמאי. זה לוקח זמן, מספר חודשים.

ב"כ המאשימה:

בדיון הקודם לא טענו, אנו סבורים שחוות הדעת ניתנה שלא בסמכות. נכון שבית המשפט בסופו של יום הוא זה שמפעיל שיקול דעת, החלטת בית המשפט אמורה להתבסס על חוות הדעת שניתנו.

<#3#>

החלטה

הדיון יתקיים בדלתיים סגורות

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג סיוון תשע"ה, 31/05/2015 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

.....

<#5#>

החלטה

הנאשם מסרב לעמוד ליד הדוכן, למרות שבית המשפט הוציא את מרבית הנוכחים, ובשל הקושי שלו לעמוד ולדבר, בית המשפט, מתיר לנאשם לשבת ליד הוריו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג סיוון תשע"ה, 31/05/2015 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

אני בן 26. לש. בית משפט, שאבא ניגש אלי ואמר לך לקחת כדור, אמרתי לו תיזהר, אם לא אני ירביץ לך ושברת את תיבת הדואר, ואבא שלך הזמין שוטרים, ואמרו שיקחו אותך למשטרה, ואז התחלת לרוץ, ברחת עם אבן ביד, ואז שוטרים אמרו שאתה עצור, ואז השתולתת ונתת מכות עם הידיים והראש שלך על ברזלים ברכב הניידת, ואז בשלב מסוים כשהגעתם עם הרכב לתחנה זינקת לעבר דלת היציאה מהתחנה, ובתחנה הבחנת באבא שלך ושום איימת עליו ליד השוטר, ואז קצינת משטרה דיברה איתך, ואמרת לה שאם לא יתנו לך לעזוב את הדירה תחסל את כל המשפחה, אני עונה אני לא בעניין הזה אני לא בעניין הזה. אני צריך להיות לבד. אני לא צריך את ההורים.

לש. בית משפט למה אני לא לוקח תרופות, אני עונה אני בן 26, אני לא צריך... אני לא רוצה לדבר לא רוצה לענות. זה בסדר.

הסניגור:

התקשיתי להביא את הנאשם לבית המשפט, התהליך המשפטי מעורר בליבו חרדות, שכנעתי אותו ורק לאחר שכנועים רבים הסכים להצטרף להורים לבית משפט.

העו"ס מנסה למצוא לו מקום לגור.

הנאשם:

הערה: בית המשפט מצביע על ב"כ המאשימה ושואלת את הנאשם האם הוא מכיר אותה, והוא עונה שהוא לא מכיר אותה.

בית המשפט מצביע על ב"כ של הנאשם, ושואל מי הוא, והוא עונה שהוא מכיר אותו ושהשם שלו לחן

ושזה התפקיד שלו, אני לא יודע.

בית המשפט שואל את הנאשם למה אנחנו כאן היום, והוא עונה משהו על אח שלו, אני לא יודע למה אני פה, אני לא רוצה לדבר.

הערה : מפנה את גבו .

התובעת

לשאלת בית המשפט האם אנו עומדים על כלך שמדובר באדם אחראי וכשיר, אני משיבה מבקשת להשלים את טיעוני.

אם בוחנים את הטרמינולוגיה המשפטית וחוות דעת שהוגשה, מדברי על כך שמבחין בין טוב לרע, ומותר ואסור. בעת הבדיקה, אין נראות למצב פסיכוטי. הילדותיות והאימפולסיביות שהם סיממנים של פיגור ולא מחלת נפש, הם אלה שלא מאפשרים לנאשם לשתף פעולה עם עורך הדין. עם זאת, קבעו שלא מתפקד ברמה של פיגור שכלי. לא אחראי למעשיו בשל הפרעה אורגנית, שאינה מחלת נפש. לצד זה התיחסו שמדבר באופן תקין, דיבורו שוטף ובניהול חייו אינו זקוק להכוונה בניהול שיגרת יומו. גם בוועדה אין עדות למצב פסיכוטי, המכיר את תפקיד עו"ד והשופט, למעשה, חוות הדעת מביאה לתוצאה בלתי נסבלת מאחר ואינה מגובה בכל המלצה טפולית. כך אין כל מסגרת מתאימה לנאשם. לחלופית, מאחר ומתיחסים לבעיות נפשיות, יכול וישתלב בטיפול שלא מתאים לצרכיו.

אני סבורה ההתנהלות שלו היום בבית המשפט נובעת מלחץ והמעמד ובמסגרות אחרות התרשמו שמבין את התפקידים של המעורבים בהליך המשפטי ולכן מבקשים שלא לקבל את המלצת וועדת האבחון.

קאסה לאטה

מוזהר כחוק לומר אמת

אני אביו של הנאשם.

לשאלת בית משפט האם אני רוצה שיהיה בבית אני משיב אני רוצה אותו בבית, אבל הוא לוקח את התרופה. בהתחלה נתנו לו זריקות ועכשיו גם לא רוצה זריקות. אם לא לוקח זריקות, הוא אומר נמאס לי.

בשלב הזה הנאשם לא מפסיק לדבר, דברים לא ברורים

ברכה לאטה

מוזהרת כחוק לומר אמת

אני אמו של הנאשם.

הבן שלי לפעמים מבין ולא מבין. לא מבין דברים , לא מדבר. הוא טוען כל הזמן שלא מקשיבים לו. דקה אחת יכול להיות רגוע. כשהוא לא לוקח תרופות הוא משתולל, הוא מדבר.

הוא רוצה דירה והוא לא יכול לגור לבד.

הוא חייב להיות עם אנשים, הוא לא יכול לגור לבד.

כשאני מדברת איתו, הוא יוצא ועוזב את הבית. הוא נמצא בגינה בחוץ. הוא לא מתרחק, רק נמצא בגינה בחוץ.

אם הוא לוקח את הזריקה הוא בסדר. כשהוא מסדר, הוא מדבר איתנו, מתלבש לבד.

הנאשם

כשאני יוצא בחוץ, אני לא מסתובב, אני משחק עם הילדים בחוץ.

גב' ברכה

אין ילדים בחוץ, רק האחים שלו. נכון שיש לי ילד בן 13 והוא לומד, והבן שלי אבי משחק איתו.

הבן שלי לא תמיד היה ככה, עד גיל 14 הכל היה בסדר, ומאז התחילו הבעיות. עד גיל 24 היה בסדר. בגיל 14 התחילו בעיות ונתנו לו כדורים. רק בשנתיים האחרונות עושה בלגן, משתולל, זורק דברים.

הוא לא מאיים, הוא רק מקלל.

הנאשם

גם אחים שלי עושים את זה ככה בבית, לא רק אני.

אני רוצה לצאת מהבית אני בן 27 עוד מעט.

גב' ברכה

רק אם יחיה בדירה, יחיה עם אנשים ויקח את התרופות, יהיה בסדר.

<#7#>

החלטה

בתיק זה כב' השופט דהאן ביקש , במסגרת דיון בבקשת המעצר, כי תתקבל חוות דעת פסיכיאטרית. חוות הדעת הפסיכיאטרית הראשונה של ד"ר אולג שומייקו, מיום 27.11.14, בה צוין כי הנאשם בן 25, לא עובד, השלים לימודים בבית ספר לחינוך מיוחד ומאז נמצא בבית, לא רכש מקצוע, לא שירת בצבא, סבל בהפרעות בהתנהגות מגיל צעיר ונמצא במעקב פסיכיאטרית. משנת 2005 עד 2010 עבר 5 פעמים תהלך של אבחון והמסקנה היתה כי מתפקד ברמה נמוכה, אך לא על רקע פיגור. בעל אינטליגנציה גבולית וכן הפרעה אישיותית נמנעת וחרדתי עם התפרצויות זעם קשות.

פסיכיאטר סבור שמדובר במי שלא סובל ממחלת נפש במובן המשפטי, לא נצפו סימני פסיכוטיים פעילים, אך גם לא אובחן כסובל מפיגור שכלי , למרות ששולב בחינוך מיוחד ובוחן המציאות שלו היה תקין ולא נמצאו סימנים של הפרעה אפקטיבית מז'ורית.

באשר לאחריות למעשיו – אין עדות שהיה שרוי במצב פסיכוטי, היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, ולכן אחראי למעשיו.

באשר לכשירות לעמוד לדין – מכיר ההליך המשפטי ובאופן חלקי גם את תפקידי בעלי הדין. מסוגל מבחינה קוגניטיבית לבנות אסטרטגיה הגנתית ולשתף פעולה עם עורך הדין ולכן מסיק שכשיר לעמוד לדין. יחד עם זאת, חייבת להילקח בחשבון העובדה שבעל משאבים נפשיים דלים, רמה קוגניטיבית נמוכה עם אינטליגנציה גבולית, אישיות בלתי בשלה המתפקד מבחינה רגשית כילד, אך אינו זקוק לאישפוז.

הסניגור ביקש שתתקבל חוות דעת נוספת ונתקבלה חוות דעת של ד"ר מנור נירה, שציינה כי הנאשם אושפז במב"ן ב- 1.12.14 ובבדיקה של צוות רב מקצועי מיום 4.12.14 ציינו כי מסרב להיכנס לחדר, התנהגותו רגרסיבית, ילדותית, נראה מבוהל, ביקש תמיכה מאח סיעודי ממוצא אתיופי. הרושם שהוא בעל כוחות אגו ירודים עקב תפקוד מנטאלי ירוד ובגדר פיגור שכלי. מתקשה לבטא את עצמו. טען שהוא פוחד להיכנס, אך ידבר בבית משפט ויבקש סליחה מהשופט. שלל כוונה תוקפנית.

על אף שלא אובחן בעבר כסובל מפיגור שכלי למרות וועדות אבחון חוזרות, הם בדעה שמדובר באיש מוגבל בשכלו והואיל והוא לא לוקה במחלת נפש, לא שרוי במצב פסיכוטי או אפקטיבי מז'ורי אלא סובל מהפרעות התנהגות על רקע פיגור וכן מפגיעה אורגנית (סובל מאפילפסיה ועבר גם ניתוח לב), אישפוז פסיכיאטרי לא יועיל ורק יכניס אותו לרגרסיה, פחד והסתגרות בתוך עצמו. להתרשמותם, נזקק למסגרת תואמת לאינטליגנציה של פיגור , כאשר מסגרת שכזו תמנע מסוכנות ולכן, המליצו להפנותו בדחיפות לוועדת אבחון חוזרת אשר תחליט על הגדרתו כסובל מפיגור שכלי ועל מסגרת השמה מתאימה.

בעקבות חוסר הבהירות ביקש כב' השופט דהאן שתתקבל חוות דעת פסיכיאטרית נוספת. נתקבלה חוות דעת נוספת של ד"ר שומייקו מיום 20.1.15, בו חזר על קביעותיו החוזרות כי אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין וכי מסוגל מבחינה קוגניטיבית לבנות אסטרטגיה הגנתית ומשתף פעולה עם עורך הדין.

בעקבות זאת הורה כב' השופט דהאן שיובא בפניי וועדת אבחון על פי חוק הסעד לטפול במפגר.

מחוות הדעת של הוועדה מיום 24.3.15 עולה בעת ביצוע העבירה לא היה אחראי למעשיו עקב הפסקת נטילת תרופות ובשל הפרעה נפשית אורגנית. מדובר בגבר עם אישיות ילדותית, אורגנית, על רקע אפילפסיה, עקשנותו, הילדותיות שלו ואימפולסיביות שלו אינם מאפשרים לו לשתף פעולה בתהליך ההגנה המשפטית עם עורך הדי ולכן לא כשיר לעמוד לדין.

באבחונים קודמים העריכו כי לא מפקד ברמה נמוכה וגבולית, אולם ככל הנראה לא על רקע פיגור שכלי. בשנת 2008 הוועדה ציינה כי לא ניתן לקבוע אם מתפקד בתחום הפיגור בשל מצבו הנפשי הקשה. בשנת 2009 ציינו כי יש לו אינטלגנציה גבולית בנוסף להפרעה אישיותית נמנעת וחרדתית. בשנת 2010 צינו כי מתפקד ברמה נמוכה אך לא על רקע פיגור והערכה הינה כי הינו גבולי. ב- 25.1.11 ציינו כי מתפקד ברמה נמוכה, ככל הנראה לא על רקע פיגור שכלי וגם וועדה זו ציינה,שלא ניתן לעמוד על רמת תפקוד קוגניטיבי והפוטנציאל שלו בגלל חוסר שיתוף פעולה. הוא תפקד ברמה נמוכה מאוד במבחנים הפורמליים. תפקודו המונמך בגלל שיתוף פעולה נמוך חלקי ולא יציב על רקע מצבו הנפשי. ניתן להתרשם ממעט מטלות בהן שיתף פעולה וכי תפקודו בתחום הגבולי. הוא לא מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי , אולם כאמור התנהלותו לא מאפשרת לו לשתף פעולה עם עורך הדין ובעת ביצוע העבירה לא היה אחראי למעשיו , כל זאת על רקע הפרעה נפשית אורגנית ולכן לא כשיר לעמוד לדין.

התביעה טוענת כי הואיל והפסיכיאטר קבע כי מבחינה נפשית היה אחראי והוא כשיר לעמוד לדין והואיל והוועדה לאבחון קבעה שאינו מפגר, אין בסמכותה לקבוע העדר כשירות ואחריות מסיבה נפשית.

אכן החוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א – 1991, מתיחס לחולה, אדם הסובל ממחלת נפש וועדת האבחון על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) התשכ"ט – 1969, מתיחס למפגר, אולם מפגר הוגדר כאדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול.

ניכר כי הן הפסיכיאטרים שבדקו אותו והן וועדת האבחון השונות מודעים לתפקוד המונמך של הנאשם, להתנהגותו הילדותית הבלתי בשלה, לבלבול הנפשי בו הוא נתון.

בסופו של דבר, הן חוק הטפול בחולי נפש והן חול הסעד (טיפול במפגרים) קובעים הקביעה הסופית בשאלת האחריות והכשירות היא של בית המשפט.

עיקר טענת התביעה הינה כי מדובר במי שבהתנהגותו עלול לסכן את בני משפחתו ואין המלצה להוצאתו מהבית ולהורות על טיפול לא על ידי פסיכיאטר ולא על ידי הוועדה ולכן לא יהיה אפשרות לכפות עליו לקבל את הטפול התרופתי.

גם הוריו העידו בבית המשפט על כך שמתנהג באלימות בעיקר בעת שלא נוטל תרופות.

הנאשם חוזר שוב ושוב על כך שרצונו לצאת מהבית ולחיות לבד.

לא ניתן לאפשר זאת מבלי שתהיה מסגרת מתאימה שתבטיח שייטול טפול תרופתי.

וועדת האבחון מוסמכת לקבוע על סידור חוץ ביתי או סידור יומי ובתנאי שקבעו כי מדובר במפגר. הוועדה לא קבעה זאת.

הסניגור טוען שאינו יכול לנהל את הגנתו של הנאשם כפי שהתרשמה וועדת האבחון. לכן, התרשמתי בעצמי מהנאשם, מדובר בבחור חרדתי, החושש לדבר בבית המשפט. ההליך המשפטי עצמו גורם לו להתנהג באופן שהוא מסתגר, נמנע מלדבר ולשתף פעולה.

הסניגור בנסיבות אלה מבקש כי למרות קביעת הפסיכיאטר המחוזי, אקבע כי מדובר במי שאינו כשיר לעמוד לדין עקב חוסר תובנה ויכולת לשתף עמו פעולה וכן למסור את גירסתו בבית המשפט. בענין זה מבקש כי אסתמך על מסקנת וועדת האבחון.

כזכור, הפסיכיאטריים סברו שמתפקד ברמת פיגור והם שהמליצו להביאו שוב בפני וועדת האבחון.

יוצא אם כן, כי מדובר בנאשם שעל פניו "נופל בין הכיסאות", אך התוצאה היא אותה תוצאה: הוא אינו יכול לשתף פעולה עם הסניגור, להעיד, לגבש הגנתו, ולנהל ההליך כנדרש, ואף ספק אם היה אחראי למעשיו בעת ביצוע המיוחס לו, אף שעניין זה לא הובהר עד תום.

לאור כל האמור, בהסתמך על חוות הדעת הרבות שניתנו על פי חוק טפול בחולי נפש וחוק הסעד (טיפול במפגרים), מצאתי כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין ולכן אני מורה על הפסקת ההליכים המשפטיים בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

למרות שלכאורה לא מוגדר כמפגר ולכן וועדת האבחון לא באו בהמלצות טיפוליות, הסניגור היה בקשר עם העובדת הסוציאלית וזו מבררת אם ניתן לשלבו בהוסטל התואם מצבו, דבר שיקח זמן.

בנסיבות אלה, החלטה זו תישלח למחלקת הרווחה באשקלון, גב' נורית. <#9#>

ניתנה והודעה היום י"ג סיוון תשע"ה, 31/05/2015 במעמד הנוכחים.