1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.05.2014, בין כלי רכב, מ"ר 51-708-69 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 84-621-25 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס קביעתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת, שהייתה מהוססת, בלתי קוהרנטית, מתחמקת, לא מתיישבת עם מוקדי הנזק ובלתי משכנעת.

אני מאמין לנהג רכב התובעים כי עת הוא נסע במעגל התנועה, רכב הנתבעת היה במצב עמידה בצד הדרך. אין זה משנה כלל ועיקר אם נהג רכב הנתבעת הוריד נוסעת בצד הדרך או אם לאו. מה שמשנה הוא באיזה אופן המשיך רכב הנתבעת את נסיעתו במעגל התנועה.

ראשית, מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה, כפי שהם נלמדים גם מהתמונות שהגישה התובעת לתיק בית המשפט לאחר ישיבת ההוכחות – ברכב התובעת בדלת ימינית וברכב הנתבעת בפגוש הקדמי השמאלי – תומכים דווקא בגרסתו של נהג רכב התובעים, לפיה רכב הנתבעת שעמד בצד הדרך, בתוך מעגל התנועה, סטה שמאלה והתנגש ברכב התובעים שנסע כדין בתוך נתיב הנסיעה שבמעגל התנועה. אם רכב התובעים הוא שהיה פוגע ברכב הנתבעת, הרי שהייתי מצפה לראות נזק בפגוש הקדמי הימיני של רכב התובעים ולא רק בדלת הימינית ברכב התובעים. אם מוקד הנזק ברכב התובעים הוא בדלת ימינית קדמית מבלי שהפגוש הקדמי הימיני פגוע, ומוקד הנזק ברכב הנתבעת הוא בפגוש הקדמי השמאלי, הרי שהדבר מעיד כי רכב התובעים כבר הספיק, בחלקו, לחלוף על פני רכב הנתבעת, כשזה עמד בצד, או היה בסמיכות רבה לרכב הנתבעת שעמד בצד הדרך. ברור לי כי אם נהג רכב הנתבעת היה נותן דעתו לכביש הרי שהיה מבחין ברכב התובעים והיה מתקדם בנסיעתו רק לאחר שזה חלף על פניו.

שנית, נהג רכב הנתבעת מאשר כי טרם החל בנסיעה, לאחר עצירה תהא הסיבה לעצירה אשר תהא, הוא הסתכל על מנת לבדוק אם יש רכב המגיע משמאלו ולא הבחין בשום רכב (עמ' 4, שורות 19-18 לפרוטוקול). אולם, לא ייתכן כי רכב התובעים הגיע לשם יש מאין. סביר ביותר להניח, כי נהג רכב הנתבעת לא נתן דעתו לרכב התובעים שנסע במעגל התנועה והתקדם בנסיעתו תוך קיפוח זכות הקדימה של רכב התובעים. לא בכדי, בהמשך עדותו, אומר נהג רכב הנתבעת כי "אם הייתי מסתכל במראה השמאלית, יכול להיות שהייתי רואה אותו" (עמ' 4, שורות 21-20 לפרוטוקול).

איני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעת לפיה נהג רכב התובעים ניסה לעקוף אותו. רכב התובעים התקדם בנסיעתו כיוון שדרכו הייתה פנויה, אף על פי שרכב הנתבעת עמד בצד הדרך באופן שאינו חוסם את נתיב הנסיעה במעגל התנועה.

לא מצאתי כי יש בהיעדר התייצבותה של העדה הנוספת שהייתה ברכב התובעת בעת קרות התאונה כדי לשנות את התמונה. די בעדויות שהוצגו בפניי כדי לבסס את מסקנתי, בנוגע לנסיבות התאונה.

שלישית, נהג רכב הנתבעת מאשר הן בהודעה על התאונה שמסר לנתבעת והן בחקירתו הנגדית כי הוא הציע לנהג רכב התובעים לשאת בעלות תיקון הנזק לדלת רכב התובעים. ברור הוא כי הצעה זו לא נולדה מטוב לבו של נהג רכב הנתבעת, אלא היא נולדה מתוך תחושת אשם של נהג רכב הנתבעת, ולא בכדי.

באשר לבקשתה של ב"כ התובעים למתן היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע בשלב מאוחר יותר את הנזק של התובע 2 בגין הפסד הנחת היעדר תביעות הרי שהבקשה כלל אינה מובנית לאור העובדה כי בכתב התביעה כבר נכלל רכיב זה בסעיף 9ב'. ולכן אין מקום ליתן היתר לפיצול סעדים. מה גם, שב"כ הנתבעת טען במעמד סיכומיו כי ככל שיקום הנזק בגין הפסד הנחת היעדר תביעות, התובעים יכולים לבוא בדרישה לנתבעת על יסוד פסק דין זה, ללא צורך בפיצול סעדים.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה.

6. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 6,030 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תשלם שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ו, 28 מאי 2016, בהעדר הצדדים.