1. לפניי בקשה לביטול פסק דין.
2. עסקנן בתביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 14,159 ₪ , בגין חוב של הנתבעת לתובעת עבור שירותים שונים שניתנו על ידה. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשת לא התייצבה לישיבת הוכחות ביום 18/02/16.
3. לטענת המבקשת, היא לא התייצבה לישיבה מאחר ומצבה הרפואי לא אפשר הגעתה. לתמיכה בטענה זו צרפה המבקשת אישור מחלה לימים 15/02/16-21/02/16. המבקשת אף טוענת כי עדי התובעת לא התייצבו לישיבה וכי בא כוחה ניצל את ההזדמנות לקבל פסק דין בהעדר.
4. בנוסף המבקשת סבורה כי סיכויי ההגנה שלה גבוהים, וכי יש להורות על ביטול פסק הדין ואף לאפשר לה להגיש תצהירי עדות ראשית (אותם היה עליה להגיש לא יאוחר מיום 08/06/15).
5. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה. ראשית, בניגוד לנטען לדיון התייצבה באת כוחה של המשיבה ונציג מטעמה, מר שרף. פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט בדק ומצא כי המבקשת קיבלה זימון לדיון באמצעות בא כוחה (עו"ד וליד אבו אל ניל בהתאם לייפוי הכוח בתיק). שעה שנבצר מהמבקשת להתייצב לדיון בשל מצבה הרפואי היה על בא כוחה להתייצב או להגיש בקשה לדחיית מועד הישיבה.
6. האישור הרפואי שצורף לבקשה אינו אישור מחלה. האישור אינו ברור ומעיד על ביקור בקופת חולים 3 ימים לפני מועד הישיבה אך אינו מהווה אישור מחלה שיש בו כדי להעיד על חוסר יכולת להתייצב לישיבה. המבקשת או בא כוחה ידעו על ההיעדרות הצפויה לפחות 3 ימים לפני מועד הישיבה ובאי הגשת בקשה לדחיית מועד דיון בזבזו את זמנה של התובעת ושל בית המשפט.
7. בנוסף המבקשת לא הגישה תצהיר עדות ראשית במועד או בכלל חרף ההחלטה על הגשת תצהירים שהומצאה לבא כוחה.
8. לעניין סיכויי ההגנה, אין למבקשת טענות של ממש. בין הצדדים היתה מערכת יחסים חוזית, המבקשת הייתה מודעת להתחייבויותיה ,שילמה במשך שנה וחצי בעד השירותים והציוד שסופק לה.

דיון והכרעה

1. בקשה לביטול פסק דין בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 יש להגיש תוך 30 יום מיום פסק הדין.
2. במקרה דנן הוגשה הבקשה כחצי שנה לאחר פסק הדין כשהמבקשת טוענת כי נודע לה על פסק הדין רק ביום 20/07/16 כשקיבלה הודעה מלשכת ההוצאה לפועל על צו עיכוב יציאה מהארץ בגין פסק הדין.

מעיון במערכת ההמצאות בנט המשפט עולה כי אכן פסק הדין לא נשלח למבקשת או לבא כוחה, ובהתאם אני מורה על הארכת המועד להגשת הבקשה דנן.

העתק ההחלטה יועבר למנהלת מדור אזרחי לבדיקה מדוע פסק הדין לא נשלח למבקשת או בא כוחה.

1. לגופה של הבקשה , לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להתקבל לפנים משורת הדין ובתנאים כפי שיפורטו להלן.
2. המבקשת או בא כוחה לא התייצבו לישיבה חרף אישור מסירה כדין ביחס לזימונה. למעשה אין מחלוקת כי המבקשת ידעה אודות מועד הישיבה ומכל מקום לא נטען אחרת בבקשה.
3. עיינתי באישור המחלה שצרפה המבקשת. לא ברור מה המחלה ממנה סבלה, כל שנכתב הוא כי המבקשת (אישה בת 84) זקוקה למנוחה והמשך מעקב וטיפול, ומכל מקום האישור ניתן ביום 15/02/16, 3 ימים לפני מועד הישיבה כך שיכלה להגיש מבעוד מועד בקשה לדחיית מועד הישיבה. חרף זאת התעלמה, לא הגיעה ולא הודיעה.
4. התנהלות זו מאפיינת את המבקשת, שעה שלא טרחה להגיש תצהיר עדות ראשית במועד בהתאם להחלטה מיום שאף היא נשלחה לבא כוחה, ולא טרחה להתעניין בתוצאות הדיון שהתקיים בהעדרה חרף ידיעתה עליו. הדברים נאמרים ביתר שאת שעה שמדובר בתביעה פשוטה יחסית שהוגשה בסדר דין הקצובה בזמן.
5. ביחס לסיכויי ההגנה, הלכה היא כי ככל שהמבקש לא מצליח לבסס את נימוק המחדל, כך גוברת דרישת השכנוע במרכיב המהותי של סיכויי ההגנה. בבקשה לביטול פסק דין על המבקש לשכנע כי סיכויי הגנתו טובים (ולא כי יש סיכויים ולוּ קלושים) והדבר נכון ביתר שאת, שעה שאי ההתייצבות לישיבה לא הייתה כדין.
6. כפי שצוין לעיל, המבקשת לא הגישה תצהיר עדות ראשית למרות החלטת בית המשפט מיום 13/05/15, שנשלחה לבא כוחה ולמעשה אין בפניי את גרסתה העובדתית. מעיון בתצהיר המבקשת שצורף לבקשת הרשות להגן עולה כי המבקשת טוענת כי חתימתה זויפה, הכחשת חתימתה לכאורה עומדת בסתירה לראיות מהן עולה כי המבקשת לא טענה מעולם בפני התובעת כי חתימתה זויפה, עשתה שימוש בשירות התובעת ואף שילמה מעת לעת את חובה שבפיגור עד לחודש מרץ 2014, ולמעשה המשיכה לעשות שימוש בשירותיה של התובעת עד אשר נותקו מנוייה לשיחות יוצאות.
7. מכל הטעמים מן הדין לדחות את הבקשה. רק לפנים משורת הדין, אהיה נכונה לבטל את פסק הדין בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט עד ליום 09/10/16 וכן תשלום הוצאות לצד השני בסך 2,500 ₪ בגין הארכת ההליך שלא לצורך, ללא קשר לתוצאות. יופקדו מלוא הסכומים המצטברים הנ"ל עד המועד שקצבתי, יובא התיק בפניי לשם ביטול פסק הדין וקביעת מועד חדש לישיבת הוכחות. לא יופקד, יעמוד פסק הדין על כנו. אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד 10/10/16.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ו, 12 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.