בפני תביעת נזקי רכוש לרכב.

הצדדים פרטו את גרסותיהם לקרות אירוע התאונה בפרוטוקול ביהמ"ש ביום 22.6.15 וכן בכתבי הטענות והציגו מסמכים שונים לעיוני במהלך הישיבה הכוללים בין השאר טופסי הודעה על התאונה, תרשים של נסיבות אירוע התאונה כפי ששרטט הנתבע 1, צילומים מאזור התאונה ותמונה שסומנה מ/5 המתייחסת לרכב התובע אליה אתייחס בהשמך.

אני מורה למזכירות לסרוק את המסמכים שהוצגו לתיק ביהמ"ש.

על פי גרסתו של התובע 2, שנהג ברכב התובעים, התרחשה התאונה בנסיבות כדלקמן:

מדובר בתאונה שהתרחשה בחנייה תת קרקעית בבניין "אלון" רח' הכרמל מס' 2 אזור תעשיה יוקנעם עילית, כך מתאר התובע 2 את התרחשות התאונה בהודעה על התאונה אשר סומנה מ/1.

"עליתי מהמפלס התחתון כלפי יציאה. הרכב השני בא מולי בנתיב שלי, עצרתי וצפרתי אך הוא התנגש בי. הנהג יצא מהרכב התנצל והסביר שהוא לא ראה אותי מכיוון שהוא חיפש מקום חנייה. שוב ברצוני לציין שכאשר הוא פגע בי הייתי בעצירה מוחלטת".

על גרסתו זו חזר בתיאור אירוע התאונה בבית המשפט שם ציין תוך שהוא מפנה לתמונות של זירת האירוע כי הנתבע סטה אל עבר המסלול שלו כאשר הוא נמצא בעצירה מוחלטת ופגע בחלק קדמי שמאלי של רכבו.

הנתבע 1 הכחיש את חתימתו על טופס ההודעה על התאונה אשר סומן מ/3 למרות שאודה על האמת קשה לי להאמין שמישהו זייף את חתימתו ומכל מקום הוא אישר שממלא הדו"ח הינה גב' אורית אללוף אשר הינה סמנכ"ל הכספים בחברה בה עבד (מדובר ברכב ליסינג) והיא זו שניהלה את כל צי הרכב.

טופס ההודעה על התאונה מטעמו אינו מפרט יתר על המידה את תיאור האירוע וגם יש בו במידה רבה סתירה אל מול תיאור אירוע התאונה גם בכתבי הטענות וגם בעדותו בבית משפט. מצוין שם כדלקמן: "אני יצאתי מחניון, רכב צד ג' לא שם לב ונתתי לו מכה".

אומנם ההתייחסות היא לחוסר שימת הלב של רכב צד ג' אך מצוין שם במפורש שהנתבע הוא זה שפגע ברכב.

מכל מקום בכתב ההגנה ניתנה גרסה כדלקמן:

"ביום 10.12.03 נסע הנתבע בתוך חניון בין שני מפלסים באיטיות ובזהירות עת הגיע הנתבע לקראת פנייה ימינה בדק כי באפשרותו להשלים את הפנייה בבטחה, והחל בביצוע הפנייה כאשר לפתע הגיחה רכב התובעת אשר סטתה מנתיב נסיעתה לא הבחינה בנתבע וגרמה לתאונה".

בתיאור התרחשות התאונה בבית המשפט הסביר הנתבע כדלקמן:

"הגעתי וביצעתי סיבוב, התובע הגיע מלמטה והיה בצד השני, ברגע שראיתי אותו ניסיתי לבלום, ניסיתי לחתוך שני הרכבים נפגשו. לשאלה האם הוא זז/לא זז, באותו זמן אני ראיתי אותו נבהלתי ניסיתי כמיטב יכולתי גם לנוע גם לבלום, שמעתי "פאך". לשאלת בית משפט מי פגע במי אני משיב שאני לא יודע, אני ניסיתי לבלום ולסטות מהמסלול ולא לפגוע בו".

עיננו הרואות איפוא שמדובר בגרסה מול גרסה, התובע טוען שהיה בעצירה מוחלטת כאשר הנתבע שצפצף לו סטה לעבר נתיבו ובנסיבות אלה נגרמה הפגיעה ואילו הנתבע טוען כי התובע הוא זה שסטה אל עבר נתיבו ובנסיבות אלה נגרמה הפגיעה.

כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, נעזר בין השאר בית המשפט בניסיון להשוות בגרסאות שניתנו מחוץ לכותלי בית המשפט בקיומם של עדים וכן בקיומם של תמונות המתייחסות למיקום הנזקים או מיקום הרכבים על מנת להגיע לחקר האמת.

טופס ההודעה על התאונה אליו התייחסתי מסמך מ/3 ואשר הנתבע הכחיש כי זו חתימתו מתייחס לכך שזה הוא שזה שפגע ברכב התובע למרות שניתוח גרסתו מצביע על כך שהסטיה של התובע היא שהביאה לפגיעה וזו מבחינתי סתירה.

התובע הביא לעדות עד שהינו דוקטורנט שעובד איתו במחקר אך הנ"ל לא ראה את האירוע ועם כל הכבוד לתחושתו הפנימית שהנתבע מודה באשמתו לא מצאתי בעדותו חיזוק לתביעתו של התובע ולטענה שהנתבע הודה באשמתו.

הנתבע מצידו, התבסס לצורך הוכחת טענותיו על מסמך מ/5 שהינו תצלום רכב הטיוטה של התובע שהוא נמצא בסטיה מהנתיב, דהיינו, המיקום שלו באלכסון מעיד לטענת הנתבע על כך שהתובע הוא זה שסטה מנתיבו ולא הנתבע. על כך יש לציין כי לא מן הנמנע שהנתבע ניסה להתחמק מרכב התובע ובנסיבות אלה נגרם האירוע ובכל מקרה אין בתמונה זו להערכתי ללמד בהכרח על סטייה של התובע.

עוד טענה שעלתה בטיעוני הנתבע הינה הטענה שהוא לא גרם לנזק אשר נגרם בתאונה זו בין השאר לאור העובדה שמדובר בחוות דעת שמאי שהוגשה כחודש וחצי לאחר האירוע.

אציין כי התרשמותי היא מתוך העדויות כי התובע לא הגדיל את נזקו וכי נזק זה אכן נגרם בתאונה זו ולא בנסיבות אחרות.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שעמדו בפתחי אני סבור שדין התביעה להתקבל. לדעתי בנסיבות העניין לא הייתה סטייה של רכב התובע אל עבר רכב הנתבע ואני סבור שבנסיבות העניין הנתבע הוא זה שפגע בתובע כאשר לא מן הנמנע כאשר הוא הסיט את רכבו באופן שניתן ללמוד ממנו על תמונה מ/5.

אני מגיע למסקנה זו הן על רקע סתירות שמצאתי בגרסאות הנתבע, הן על רקע האמון שאני נותן בגרסת התובע כפי שנמסרה בבית המשפט והתרשמותי ממנה והן על רקע קיומם של הנזקים ברכב התובע.

ספק בעיניי אם הנתבע או מי מטעמו היה סבור שהאשמה נופלת לפתחו של התובע אם לא הייתה מוגשת תביעה בנסיבות העניין ובמיוחד לאור הנזקים שנגרמו כפי שתאר אותם הנתבע המתייחסות לתשלום השתתפות עצמית במקרה הנדון.

אשר על כן דין התביעה להתקבל.

אני פוסק לתובע את עלות תיקון הרכב על פי כתב התביעה המתוקן בסך של 3,955 ₪ וכן שכר טרחת שמאי בסך 1,000 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.

לא מצאתי לנכון לפסוק סכומים נוספים.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תסרוק את המסמכים לתיק בית המשפט.

זכות בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.