לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.

התביעה הוגשה ביום 24.11.2014, בגין שני אירועים שסוּוגו בכתב התביעה כ"תאונות דרכים": אירוע ראשון מיום 25.11.2007, ואירוע שני מיום 27.12.2007. התביעה הוגשה נגד הנתבע 1, אשר לפי האמור בכתב התביעה הוא בעל הרכב הפוגע בתאונה הראשונה ומי שבעת התאונה גם עשה בו שימוש; נגד הנתבעת 2, המעבידה של התובע ובעלת הרכב הפוגע בתאונה השנייה; וכן נגד קרנית, זאת משום שלדברי התובע, ניסיונותיו לקבל מהנתבעים 1 ו- 2 פרטים לגבי הביטוח – עלו בתוהו.

ביום 29.9.2015 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה הוסבר, כי מכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 וממכתב שקיבל התובע מקרנית, עולה כי הכלים שמהם נפגע התובע בתאונות הנדונות אינם באים בגדר "רכב מנועי" כמשמעות הביטוי בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ולכן האירועים אינם נחשבים "תאונות דרכים" לפי החוק. על כן, התובע עתר להתיר לו לתקן את כתב התביעה באופן שיתווסף "ראש נזק נוסף לתביעות, ראש נזק חילופי על פי פקודת הנזיקין".

בהמשך, ביקש התובע למחוק את קרנית מכתב התביעה, זאת מהטעם שצוין לעיל, לאמור: כי לא מדובר ב"כלי רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים.

הנתבע 1 הודיע על התנגדותו לתיקון כתב התביעה, בין היתר נוכח התיישנות העילה לפי פקודת הנזיקין. הנתבעת 2 הצטרפה לעמדה זו (אף שתחילה הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט).

ביום 8.2.2016 התקיים דיון ובו השמיעו הצדדים את טענותיהם בסוגיה שעל הפרק והתובע אף נחקר על התצהיר שמסר. יצוין, כי בדיון הובהר וחוּדד כי התובע אינו מבקש לטעון עוד לעילה לפי חוק הפיצויים, אלא הוא חפץ לבסס את תביעתו אך ורק על פקודת הנזיקין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הנסיבות של המקרה, לצערי אין בידי להתיר את תיקון כתב התביעה.

כידוע, על אף הגישה הליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות – בפרט כשמדובר בשלבים דיוניים מוקדמים יחסית – הרי שלא מדובר בגבול פרוץ לחלוטין, ויש מקרים שבהם לא יוּתר תיקון כתב תביעה. אחד המקרים הללו הוא כאשר מתן רשות לתיקון כתב התביעה יש בו כדי לשלול מן הנתבע הגנה שיכולה הייתה לעמוד לו, אילו התביעה המקורית הייתה מוגשת לראשונה בעת הגשת בקשת התיקון. לפיכך, במקום שבו תיקון כתב התביעה משמעו הוספת עילה חדשה שלא נכללה בכתב התביעה המקורי, והעילה התיישנה בינתיים – לא יתאפשר תיקון כתב התביעה (ראו למשל ע"א 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980)).

בענייננו, כתב התביעה המקורי הוגש ביום 24.11.2014, "רגע לפני" שחלפו שבע שנים ממועד התאונות (25.11.2007 ו- 17.12.2007). לעומת זאת, הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 29.9.2015, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות של שבע שנים. התיקון המבוקש הוא המרת עילת התביעה שעליה הושתת כתב התביעה המקורי – עילה מכוח חוק הפיצויים – בעילה מכוח פקודת הנזיקין. התובע טוען כי השינוי המבוקש "אינו דרמטי", וכי במקום שבו רכיבי היסוד של העילה המקורית לא השתנו, אין למנוע את תיקון כתב התביעה. אולם, חוששני כי השינוי שבו מדובר כאן הוא מהותי, ואין עסקינן רק בהוספת "ראש נזק חילופי לפי פקודת הנזיקין", כלשון הבקשה.

במקרה קודם, שבו הוגש כתב תביעה בעילה לפי חוק הפיצויים ואחר-כך הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על-דרך של הוספת עילה נזיקית, נעתר בית המשפט לבקשה, אולם זאת רק לאחר שהתברר כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגש לפני חלוף תקופת ההתיישנות (ת"א (של' ת"א) טרווין נ' עיזבון חוליו (14.3.2005)). בית המשפט הסתמך בהקשר זה על הפסיקה שלפיה יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה המתוקן למועד הגשת בקשת התיקון. דא עקא, שהמקרה המונח לפניי שונה: כאן, גם הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

חשוב להדגיש: הפסיקה פירשה את המושג "עילת תביעה" בהקשר הנדון במשמעות של "המעשה המובא לדיון" (ראו ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160 (1989); רע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.4.2012)). על-פי פרשנות זו, נקבע למשל שאם בעל-דין הגיש תביעת רשלנות בגין מעשה מסוים, ואחר-כך ביקש לתקן את כתב התביעה על-ידי צירוף חוות-דעת שבאה לבסס מעשה-רשלנות אחֵר – לא יותר הדבר אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות (ראו רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית (24.2.2013); רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006)).

בענייננו, כתב התביעה המקורי כלל לא הושתת על עילה מכוח פקודת הנזיקין, וממילא לא הניח את רכיבי היסוד של עילה כזו. כתב התביעה אמנם ציין במילים כלליות את האופן שבו נחבל התובע בשתי התאונות, אך לא כלל את התנאים הרלוונטיים לקיומה של חבות לפי פקודת הנזיקין, כגון הצגה של מעשה שיש עמו אשם מצד הנתבעים. במילים פשוטות: כתב התביעה המקורי נסוב על חבות לפי חוק הפיצויים, ולא על טענה בדבר רשלנות (או עוולה נזיקית אחרת כגון הפר חובה חקוקה); כעת, התובע חפץ לשנות את עילת התביעה, וברור כי כתב תביעה זה יצטרך לכלול התייחסות למעשים המקימים עוולה מכוח פקודת הנזיקין. מדובר אפוא בשינוי מהותי של הטענות ובחריגה מגדרה של העילה המקורית, ולא אך בהרחבה או בהשלמה של העילה לפי חוק הפיצויים. צרפוּ לכל האמור את האפשרות – העולה מהדיון שנערך לפניי – כי השינוי המבוקש כרוך גם בהוספה של נתבעים (כגון חברת ביטוח של המעביד בעילה לפי פקודת הנזיקין), והקושי מתעצם.

ודוק: כאשר מדובר בשתי עילות תביעה נפרדות, הרי שעצם העובדה שהן נובעות מאותו אירוע תאונתי אינה מכשירה את תיקון כתב התביעה (ראו והשוו רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 11 לפסק הדין (17.2.2014)).

אני רואה להדגיש, כי לא נעלמה מעיני טענתו של התובע, כי כתב התביעה הוגש כפי שהוגש על רקע חוסר שיתוף פעולה מצד מי מהנתבעים. אלא שטענה זו אין בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון ההתיישנות או להקים תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בהקשר זה יש לציין, כי היה זה התובע שבחר להשהות את הגשת התביעה – ואת הבירור הסביר והממצה של העובדות הנדרשות – עד סמוך לחלוף שבע שנים ממועד האירועים, ובדיון ציין עורך-דינו כי התובע פנה אליו לראשונה פחות מחודש לפני תום תקופת ההתיישנות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.2.2016, עמוד 3 שורות 10-9). מעבר לכך, יש להניח כי התובע ידע, או אמור היה לדעת, איזה סוג של כלי פגע בו, ומכל מקום לא ברור מדוע לא ניתן היה לבצע בדיקה דומה לזו שביצעה קרנית, ולגלות כי לא מדובר ב"כלי רכב מנועי" במשמעות חוק הפיצויים. יתרה מכך, ברי כי התובע יכול היה, במקרה של ספק, לכלול בכתב התביעה המקורי שתי עילות תביעה חלופיות (אחת לפי חוק הפיצויים ושנייה לפי פקודת הנזיקין).

לאור האמור, אין בידי להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, בנסיבות המקרה דנן.

בדיון שנערך לפניי עלה מדבריו של בא-כוח התובע כי בהינתן שאינו טוען עוד לקיומה עילה לפי חוק הפיצויים, הרי ככל שלא יוּתר תיקון כתב התביעה – אין עוד תוחלת בתביעה. למען הזהירות והסרת הספק, אני מאפשר לבא-כוח התובע להגיש הודעה או בקשה בתיק עד ליום 23.5.2016. ככל שלא יוּבא עד אז טעם המצדיק להותיר את ההליך על-כנו – אורה על מחיקתו.

תזכורת פנימית ליום 24.5.2016.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ו, 15 מאי 2016, בהעדר הצדדים.