1. התביעה הוגשה ע"י המבקשת ביום 24.11.14, לפני כשלוש שנים.

2. ביום 14.5.15 הגישו המשיבים בקשה לדחיית התביעה על הסף, מנימוקים שונים שהעלו, בין היתר קיומם של 11 הליכים נוספים כנגד אותם נתבעים או חלקם אשר הוגשו בערכאות שונות, העדר סמכות עניינית, העדר יריבות, התיישנות, שיהוי וכו'.

3. הצדדים ניסו לקדם את ההליכים באמצעות גישור שלא צלח, וביום 10.1.16 ביקשו במשותף מבית המשפט להפסיק את ההליכים, עד למתן פסקי דין בערעורים שהגישה התובעת.

בית המשפט הורה על סגירת התיק ועיכוב ההליכים עד להחלטה אחרת.

4. ביום 29.6.17 – בחלוף כשנה וחצי – הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, ואת חלוף הזמן נימקה בכך שהאחרונה מבין ההכרעות ניתנה רק בחודש יוני 2017, עת נדחתה בקשתה לקיים דיון נוסף בערעור שהגישה.

5. בקשת התובעת נשלחה למשיבים, אשר התנגדו לחידוש ההליכים ולתיקון כתב התביעה, וטענו כי מאז הוסכם על "הקפאת ההליכים" הוכפל מספרם של אלה ע"י התובעת בערכאות השונות, וכן טענו כי תיקון כתב התביעה מלמד על טענות חדשות – עובדתיות ומשפטיות, כי קיימות סתירות בין הטענות, וכי טענותיה של התובעת כבר נדחו ע"י ערכאות אחרות, ועל כן יש לדחות הבקשה.

6. התובעת השיבה כי ההליכים שננקטו על ידה - בדין ננקטו, ועובדה היא שלא כולם סולקו על הסף, אין מדובר בתיקון טענות סותרות אלא בהרחבת הטענות הקיימות, וע"פ החלטה שניתנה ביום 29.8.17 - הוסיפה והסבירה כי טענות המשיבים משוללות כל יסוד וכי לא חלה התיישנות על העילות, ובאשר לטענת מעשה בי- דין המבוססת על פסקי הדין שכבר ניתנו, השיבה כי אחד מהם ניתן בחוסר סמכות והוא בטל מעיקרו, ואילו לגבי אחרים מדובר בעילות שונות מאלו הנתבעות בהליך זה.

7. לאחר שבחנתי את כלל המסמכים שבתיק ואת טיעוני הצדדים, מצאתי כי אין לקבל את הבקשה.

מאז נפתח ההליך חלפו כשלוש שנים במהלכן לא נעשה דבר בתיק, אלא רק בהליכים מקבילים, ועובדה היא כי טיעוני התובעת כלפי אותם נתבעים, בהרכב כזה או אחר, נדחו ע"י מספר ערכאות שנדרשו להן (אפילו אם מדובר בעילות אחרות – ומבלי להביע עמדה בענין זה).

כתב התביעה בתיק אוחז 57 עמודים והסכום הנתבע הוא 5,850,000 ₪, ואילו כתב התביעה המתוקן אוחז 77 עמודים (ואינספור עמודי נספחים חדשים אשר לא היוו חלק מכתב התביעה המקורי), והסכום הנדרש הועלה לסך 6,320,000 ₪, כאשר בחינת התיקונים הנדרשים מלמדת על הוספת עובדות וטענות שחלקן הועלו נגד פסקי דין חלוטים, וחלקן קשורות בעובדות חדשות שנודעו לתובעת במהלך ניהול הליכים אחרים (ראה לדוגמה סעיף 2 לתצהיר), או מסמכים שהתגלו לפתע (סעיף 3 לתצהיר), וכד'.

8. בנסיבות אלו נקל להגיע למסקנה, שהתיקון המקיף שהתבקש מלמד שהתובעת עצמה סבורה שכתב התביעה המקורי שהגישה אינו מבסס את כנדרש את טענותיה, ובשעה שהיא העלתה שורה של טיעונים עובדתיים ומשפטיים הקשורים בעילות התביעה ובהשתקים שנוצרו במהלך התקופה, הרי שהדבר מחייב הליך נפרד, מכביד ומסובך, רק לבירור השאלות העומדות ביסוד בקשת התיקון והאם ראוי לקבלה.

אני ערה לפסיקה העוסקת בתיקון כתבי טענות ולאופן המקל בו נבחנות בקשות כאלו, אלא שלאור כל הנתונים המצטברים, ובין היתר "גילו" של התיק, העדר פעולה במשך תקופה ארוכה מאד, הוספת טיעונים רבים עובדתיים ומשפטיים שאינם מאפשרים דיון יעיל בתביעה, אלא דיון מורכב תחילה בבקשת התיקון ותוצאותיה, כמו גם המסקנה כי התביעה כפי שהיא אינה מבוססת די הצורך, הרי שנמצא כי אין להדרש לבירור התביעה כפי שהוגשה, והדרך הראויה והיעילה יותר תהיה דחיית הבקשה לחידוש ההליכים בתביעה זו (כך שתשאר על כנה ההחלטה על סגירת התיק ועיכוב ההליכים מיום 10.1.16), ומתן אפשרות לתובעת להגיש התביעה מחדש באופן מסודר, תוך שהיא תוכל לפרוס את כל מסכת טענותיה באופן ראוי והולם ולא על דרך התיקון.

9. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול עיכוב ההליכים ולתיקון כתב התביעה, מורה על מחיקת תביעה זו והחזר האגרה ששולמה, כפוף לתקנות האגרות.

יובהר, שאין בהחלטה זו כדי לקבוע עמדה בסיכויי התובעת להוכיח תביעתה ובכל הטענות השמורות לנתבעים לכשיוגש כתב התביעה.

ניתנה על ידי כרשמת

היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.