1. התובעת הגישה תביעה כספית בסך 5,000 ₪, כך במקור, להשבת כספים שנגבו ממנה ביתר, לרבות בשל הפקדת שיקים שלא כדין על ידי הנתבעת, וכפועל יוצא מכך בשל חיובה בעמלות שונות על ידי הבנק, וכן תשלום הוצאות המשפט.

עיקרי טענות התובעת

1. ביום 29.3.2011 התובעת התקשרה עם הנתבעת לצורך הסרת שיער בלייזר.

סכום העסקה עמד על סך של 11,511 ₪ כולל מע"מ. 5,000 ש"ח שולמו על ידי התובעת בכרטיס אשראי, ואת יתרת הסכום שעמד על סך של 6,498 ₪ שילמה באמצעות 18 שיקים על סך של 361 ₪ כל אחד.

לאחר שהתובעת סגרה את חשבונה בבנק, לצורך מעבר לחשבון משותף עם בעלה (להלן: "החשבון המשותף"), הגיעה ביום 8.10.2013 למשרדי הנתבעת, לצורך החלפת שבעה שיקים מהשיקים הקודמים שנמסרו לנתבעת כנגד שיקים מהחשבון המשותף.

כך נמסרו שבעה שיקים על סך של 385 ₪ כל אחד, וזאת לאחר שנציגת הנתבעת דרשה תוספת של 24 ₪ בגין העמלה הכרוכה בהוצאת שיקים מהמשמורת והפקדת השיקים החדשים.

התובעת ביקשה ממנהלת הנתבעת את השיקים הקודמים ונענתה על ידה כי משיכת שיקים מהבנק אורכת זמן ואלה יוחזרו בהמשך.

ביום 25.3.2014 קיבלה התובעת מכתב לבית הוריה ונטען ששני שיקים נפרעו וחמישה שיקים מחשבונה חזרו ויש לפרוע אותם בהקדם, וזאת למרות שהתובעת סגרה את חשבונה. בשל הפקדת השיקים החשבון המשיך להיות פעיל, הדבר גרר חיוב בעמלות שונות, וליתרת חוב בסך של 1,147 ₪.

בין התובעת לבין נציגת הנתבעת היה דין ודברים אלא שהאחרונה לא הסכימה להשיב לתובעת את כספה.

בנוסף לחיוב הנתבעת בגין השבת השיקים אשר נפרעו ביתר ודמי הביטול, התבקש להורות על החזר הוצאות המשפט, והוצאות שונות עקב ניהול ההליך לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.

עיקרי טענות הנתבעת

1. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מטעמה.

בדיון שנערך בפניי ביום 9.3.2015 טענה נציגת הנתבעת כי לא הוגש כתב הגנה בשל עיתוי הגשת כתב התביעה, כשבועיים וחצי טרם מועד הדיון.

בדיון טענה נציגת הנתבעת שנמסרו לה 18 שיקים על ידי התובעת, אך לאחר מכן נמסרו לחזקתה חמישה שיקים נוספים בלבד, ולא שבעה שיקים כטענת התובעת. עוד נטען כי חזרו שבעה שיקים, ועבור שניים מהם התובעת שילמה בשיק אחד על סך 776 ₪.

נציגת הנתבעת טענה שיש להורות על סילוק התביעה מחמת העדר עילת תביעה.

השלמת מסמכים

1. בדיון הנ"ל מצאתי לנכון להורות לתובעת על הגשת מסמכים נוספים הנוגעים לפרשת התביעה.
2. ביום 3.5.2015 התובעת הגישה מסמכים מטעמה והעמידה את הסכום התביעה על סך של 2,225 ₪.
3. לנתבעת ניתנה האפשרות להגיש תגובה מטעמה על פי החלטותיי מימים 1.6.2015, ו- 22.7.2015, אלא שזו לא הוגשה.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.
2. השיקים שנמשכו על חשבונה האישי של התובעת, שמספרו 295374, ונמסרו לנתבעת, הינם כדלקמן-

1. השיקים שנמשכו על החשבון המשותף, שמספרו 155456, שנמסרו לנתבעת, הינם כדלקמן-

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי 11 שיקים שנמשכו על חשבונה הפרטי של התובעת נפרעו כסדרם.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי שני שיקים שנמשכו על החשבון הפרטי לא כובדו והתובעת פרעה את תמורתם.

שיק מס"ד 1 לא כובד עקב העדר כיסוי, והתובעת פרעה את תמורתו במזומן, וצורפה קבלה. שיק מס"ד 10 לא כובד עקב העדר כיסוי ושולם על ידי התובעת עם התשלום בגין שיק מס"ד 12, וזאת באמצעות שיק מס"ד 19 (מהחשבון המשותף), בסך של 776 ₪.

1. מצאתי לנכון ליתן אמון בגרסת התובעת שלפיה מסרה לנתבעת 7 שיקים שנמשכו על החשבון המשותף, שנמסרו כתחליף ל- 7 שיקים שנמשכו על החשבון הפרטי (מס"ד 12-18), ולפי הנתונים שבפניי כל השיקים שנמשכו על החשבון המשותף נפרעו.

נציגת הנתבעת טענה שנמסרו 5 שיקים בלבד שנמשכו על החשבון המשותף, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל גרסה זו לאור הנתונים שבפניי.

1. מתדפיסי החשבון שהוגשו עולה שכל השיקים שנמשכו על החשבון הפרטי הופקדו על ידי הנתבעת בבנק לצורך פירעונם. למותר לציין כי לאחר שנמסרו 7 שיקים שנמשכו על החשבון המשותף היה מקום למשוך מהבנק את השיקים מס"ד 12-18 שנמשכו על החשבון הפרטי, אלא שאלה לא נמשכו על ידי הנתבעת.
2. התנהגותה של הנתבעת, באמצעות נציגיה המוסמכים, עולה כדי הפרת ההסכם שנקשר בין הצדדים לגבי החלפת השיקים, ואי משיכתם מהבנק של השיקים שהוחלפו, עולה כדי חוסר תום לב מצידה.
3. כפועל יוצא מאי משיכת השיקים הנ"ל מהבנק, שיקים מס"ד 13 ו- 15 על סך 361 ₪ כל אחד, נפרעו בחשבונה הפרטי של התובעת, למרות שנמסרו שיקים חילופיים שנפרעו.
4. מעבר לכך, אי משיכתם מהבנק של השיקים שהוחלפו על ידי התובעת, גרמה לחידוש הפעילות בחשבונה הפרטי, ולחיובה שלא לצורך בעמלות שונות כמפורט להלן-

שיקים מס"ד 12, 14, 16, 17, ו- 18 הופקדו ולא כובדו על ידי הבנק, תוך חיובה של התובעת בעמלת החזר שיקים בסך של 65 ₪ לכל שיק, ובסכום כולל של 325 ₪.

נשלחה לתובעת התראה מהבנק תוך חיובה בסך של 90 ₪.

התובעת חויבה בדמי ניהול בסכום כולל של 45 ₪.

בנוסף, התובעת חויבה בסך של 37 ₪ בגין הפקת תדפיסי חשבון לצורך ההליך המשפטי.

1. לא מצאתי שהתובעת הניחה בפניי תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת טענתה בדבר ההוצאות הכספיות שנגרמו לה בגין ההליך המשפט לגבי הפסד ימי עבודה, שמרטף, נסיעות וכד', בסכום שנתבע על ידה, ולכן מצאתי לנכון לפסוק את הוצאותיה על דרך האומדנה בסך כולל של 300 ₪.
2. בנסיבות העניין, ובשים לב להתנהגותה של הנתבעת, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצויים בגין עגמת נפש בסכום כולל של 500 ₪.

התוצאה

1. מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 2,069 ₪.

(722 ₪ בגין שיקים מס' 13 ומס' 15, שנפרעו ביתר. 325 ₪ עמלות אי פירעון של חמשת השיקים שהופקדו שלא כדין. 90 ₪ עמלת התראה. 45 ₪ עמלות דמי ניהול. 37 ₪ למסמכים. 300 ₪ הוצאות. 500 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש. 50 ₪ אגרת בית משפט).

1. החוב הפסוק הנ"ל ישולם בתוך 30 ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה ביום 24.11.2014 ועד לתשלום בפועל.
2. בקשת רשות ערעור על פסק הדין ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית משפט המחוזי בבאר שבע.
3. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ה, 23 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.