לפני בקשה להפחתת סכום הערובה שנקבעה על ידי כב' הרשם סאאב דבור מיום 27.11.2014 ולפיו הורה הרשם דבור כי על כל אחד ואחד מהמערערים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסכום של 8,000 ₪.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי סיכויי הערעור קלושים הם, וכי המערערים מנסים לגרור אותה להליך סרק. נטען עוד, כי כב' הרשם דבור בחן את ההליך, עיין בהודעת הערעור ובפסק הדין ונתן את החלטתו לאחר ששקל את כל השיקולים הרלבנטיים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

פסק הדין עליו הוגש הערעור נגע לשאלות משפטיות שהיו במחלוקת בין הצדדים ובאופן חישוב היטל הביוב בו הם חויבו. בתיק זה לא נשמעו ראיות בפני הוועדה והצדדים הגישו סיכומים בכתב על בסיס עובדתו מוסכמות. עולה, אם כן, כי ההליך בפני וועדת הערר היה יחסית פשוט ולא הצריך השקעת משאבים מיוחדים ויקרים במיוחד מצד המשיבה בניהולו. יתרה מכך, פסק הדין בהליך הראשון התייחס לחמישה עררים שהוגשו לוועדת הערר, ולפיכך אין הצדקה עניינית לחייב כל עורר בנפרד בהפקדת ערובה, ויש להתייחס למספר התיקים ולא למספר העוררים. זאת ועוד, חיוב העוררות בהפקדת סכום של 88,000 ₪ (8,000 X 11) חורגת מהיקף התיק והמורכבות שלו בצורה בולטת ובלתי סבירה.

אשר על כן, הנני מורה לכל קבוצת מערערים (5 קבוצות – כלל קבוצה מונה את העוררים בערר שהוגש לוועדת הערר) להפקיד ערובה להבטת הוצאות המשיבה בערעור בסכום של 4,000 ₪ (סה"כ 20,000 ש"ח), במזומן או בערבות בנקאית.

החלטה זו ניתנה על ידי בתור רשם של בית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.