בפני בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

לאחר שנתקבלה תגובת התובע ותשובת הנתבע, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התובענה על הסף מן הטעם של העדר עילה.

הסעד לו עתר התובע הוא, "לזמן את שר האוצר לדיון ולאלץ אותו לשים קץ לעיקולים הבלתי פוסקים של חשבונותיו של התובע". במסגרת התביעה הלין התובע באשר לחובות שיוחסו לו ע"י רשויות המס וכן לחיובי ארנונה בהם חויב ע"י העירייה. התביעה הינה מאוד לאקונית ובלתי ברורה, אולם ככל שניתן ללמוד ממנה, מבקש התובע לייחס לנתבע אחריות לאמור, מתוקף תפקידו כשר האוצר בתקופה הרלוונטית.

תקנה 100 לתקנות סד"א מסמיכה את בית המשפט למחוק על הסף, תביעות שאינן מגלות עילה.

בבוא בית המשפט לבחון האם ההליך 'מגלה עילה' עליו לבחון, בין היתר, האם כתב התביעה מעלה עילת תביעה ראויה לבירור, או שמא עסקינן בעילת תביעה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, אשר בירורה יגרום לבזבוז של משאבי המערכת והטרדת הצדדים המעורבים שלא לצורך. עם זאת, הבחינה תיערך על פני הדברים בלבד, ואין מקום להידרש לסיכויי קבלת הטענות שהועלו בכתב התביעה. יש לבחון את העילה לכאורה, ולבחון שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש.

בין התובע לבין הנתבע לא קיימת כל יריבות. הנתבע פעל מכח סמכויותיו כשר אוצר, ואין כל בסיס משפטי לנקוט בהליך אישי נגד הנתבע במסגרת הגשת תביעה אזרחית בבית משפט לתביעות קטנות.

גם אם יוכיח התובע את העובדות המפורטות בכתב תביעתו לא יוכל לזכות בסעד המבוקש. ראשית, בימ"ש זה נעדר סמכות לבחון את שיקול דעת רשויות המס בקביעת שומה ואת שיקול דעת העירייה בהטלת חיובי ארנונה. שנית, בהעדר יריבות בין התובע לבין הנתבע ממילא לא ניתן לחייב את הנתבע בחיוב כלשהו לטובת התובע. ושלישית, הסעד המבוקש ע"י התובע, שהוא למעשה מתן צו עשה לנתבע, מצוי גם כן מחוץ לסמכותו של בימ"ש זה.

אשר על כן ולאור האמור לעיל ומאחר ומצאתי שכתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבע, הנני מורה בזאת על מחיקת התובענה על הסף ללא צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ה, 07 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.