15 מאי 2016

1. תביעתו של מר לופטה יצחק (להלן - התובע) לדמי תאונה בגין תאונה אישית נדחתה על ידי המל"ל (להלן - הנתבע) בהתאם להוראת ס' 151 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק) מכאן ההליך אשר בפני.

תמצית טענות התובע:

2. התובע נפגע עקב תאונה באופן קשה בכף ידו הימנית, ידו הפעילה וזאת במהלך הטסת טיסן ביום 10.5.14. כתוצאה מהתאונה נדרש לניתוח ונקבעה נכות בשיעור של 100% לפרק זמן של 90 יום.

3. התובע הינו רו"ח בהשכלתו ועיסוקו, בעל משרד עצמאי בו מועסקים כ 10 עובדים. התובע מספק קשת רחבה ושונה של שירותים מקצועיים ללקוחותיו בשל כך, המשיך לפעול בתקופת הרפוי והשיקום של ידו.

4. יש לאמץ את הלכת ענתי נורית, על פיה אובדן מסוגלות לעבוד יכול שיהא חלקי ולא מלא באם האפיון התעסוקתי של הנפגע מורכב מפעילויות שונות, זכאי התובע לדמי פגיעה חלקיים בגין מגבלת עסוק מסוים שנפגע כתוצאה מהתאונה, ואין זכות זו מתבטלת כתוצאה מחזרה לעבודה מפעילות אחרת שלא נפגעה עקב התאונה.

5. התובע הינו בעלים של משרד רו"ח ואינו ממלא דוחות נוכחות. כמו כן גביית ההכנסות מהלקוחות מתנהלת על בסיס הסכמים חודשיים, לכן המבחנים המסורתיים בדבר ירידה בהכנסות והקף שעות נוכחות במשרד, אינם משקפים את השפעת התאונה על אופי פעילותו של התובע והנזקים אשר נגמרו כתוצאה מכך.

6. תביעת התובע נדחתה ע"י הנתבע בטענה כי בשל אי היעדרות מוחלטת מהעבודה והעדר אי מסוגלות לעבוד התובע אינו זכאי לדמי תאונה. התובע הבהיר בחקירתו כי במסגרת שרותי המשרד אשר בבעלותו ניתנים שרותי הנה"ח ע"י מחלקת הנהלת החשבונות, ביקורת דוחות כספיים, הגשת דוחות מס שנתיים, יעוץ שוטף, ייצוג בפני רשויות המס, כתיבת השגות לרשויות המס, הדרכת עובדים, מימון מתמחים ועוד. חלק משירותים ניתנו ללא קשר לנוכחות התובע במשרד וחלק אחר, ניתן על ידו באמצעות קשר טלפוני. אשר לשירותים שניתנים על ידו בלעדית כמו הקלדה או מענה לדואר אלקטרוני, כתיבת מכתבים, עריכת דוחות, נעזר התובע בעובדי משרדו על מנת לבצעם.

7. עמדת הנתבע מעודדת מבוטח שנפגע בתאונה להימנע ולחזור לעבוד בעבודה כלשהי גם באופן חלקי, לאור המגבלות הרפואיות ולא לעשות מאמץ להמשיך ולפרנס את עצמו. בהתאם להלכת נורית ענתי יש לפרש את החוק כך שבמקרה והמבוטח עובד במספר עבודות אשר אפשר להפריד ביניהם בצורה ברורה, יש לבדוק את אובדן כושר התפקודי בכל מקום בנפרד.

עמדת הנתבע כי הפרדת כאמור אפשרית רק בהתקיים במקומות עבודה נפרדים ושונים אינה נסמכת על דבר ואינה מתיישבת עם הצידוק הכלכלי בפסיקת בית הדין הארצי ,המבוססת על פעילויות שונות שניתן יהא למדוד כל אחת מהן בנפרד התקיימות או אי התקיימות אובדן הכושר ולא הפרדת מקומות העיסוק יוצרת את הזכאות החלקי בדמי תאונה.

תמצית טענות הנתבע:

8. תביעת התובע נדחתה בהתאם להוראת ס' 151 א' לחוק. אובדן כושר התפקוד מוגדר כמי שאינו מסוגל אף לא בעבודה מתאימה אחרת. התובע חזר לעבודתו כעצמאי בראיית חשבון במשרדו ואף המשיך לנהל את המשרד אם כי נכח פחות זמן במשרד. על כן ,אינו עונה על תנאי הקבוע בחוק ובתקנות.

9. בנגוד לפרק ה ' לחוק, העוסק בבטוח נפגעי עבודה ומאפשר "דמי פגיעה מופחתים" כאמור בסעיף 102 לחוק, אין הוראה דומה בפרק ו' לחוק בנוגע לתאונות אישיות. דהיינו, כאשר ביקש המחוקק להחריג את הכלל, עשה כן מפורשות, ומכלל ההן, שומעים לאו. אף מטרת גמלת נפגעי עבודה ודמי תאונה הינן שונות, בעוד פגיעה בעבודה היא גמלה מחליפת שכר , שמטרתה להחזיר את המבוטח למצבו ככל שניתן אלמלא הפגיעה, דמי תאונה הינם גמלת קיום למנוע התדרדרות של המבוטח למצב בו לא יהיה לו ממה להתקיים. על כן מבוטח שיש לו בטוח פרטי הוא מקבל תגמול מחברת הבטוח, אין בתגמול כדי לפגוע בדמי הפגיעה בעבודה, להם יהא זכאי אך התגמול ישלול את הזכאות לדמי תאונה.

10. יש לאבחן את ענין נורית ענתי מענייננו, שם דובר על היכולת להפריד את עבודותיה מאחר ועבדה בסוגי עבודה שונים במהותם ובאופיים ובמקומות עבודה שונים אשר מופרדים ביניהם בצורה ברורה , כך שניתן היה לקבוע כי אבדה את כושר התפקיד בעבודה מסוימת בלבד. בנסיבות מקרה זה לא ניתן להפריד באופן ברור ומהותי בין העבודות אשר בצע התובע ומשאינו עוסק בסוגי עבודות שונים במהותם ובמקומות שונים, אינו זכאי לדמי תאונה או דמי תאונה חלקיים עפ"י הלכת ענתי ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:

11. גדר המחלוקת בהליך זה הינה האם בנסיבות מקרה זה זכאי התובע לדמי תאונה חלקיים על פי סעיף 151 לחוק ותקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981.

סעיף 151(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כך: "מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי". הסעיף מקנה זכאות לדמי תאונה בעד פרק זמן שלא יעלה על 90 ימים, בו איבד המבוטח את כושר התפקוד עקב תאונה ומטרתו לפצות את המבוטח שארעה לו תאונה, על הפסד הכנסה עקב אובדן כושר התפקוד בשל התאונה.

תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981 מגדירה את "אבדן כושר התפקוד " באופן הבא:

"(1) לגבי מבוטח שהוא עובד או עובד עצמאי – שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת.

(2) לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי – שהוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו.

(3) לגבי מבוטחת שהיא עקרת בית – שאינה מסוגלת לעבודות משק בית".

12. אין חולק בין הצדדים כי ביום 10.5.14 ארעה לתובע תאונה אישית בעת הטסת טיסן. כמו כן אין חולק כי התובע הינו רואה חשבון בהשכלתו, עצמאי בעל משרד לראיית חשבון בו מועסקים כ-10 עובדים.

13. התובע העיד כי בתקופת 90 הימים שלאחר הפגיעה , נכח בחלק מהזמן במשרדו והמשיך במתן ייעוץ בימי הפגיעה , הכוונה והדרכת עובדיו( עמוד 4 לפר' שורות 14-19), ניהול התיקים ומתן מענה לבעיות שונות (עמוד 4 לפר' שורות 23-26).בהמשך העיד התובע כי לצורך כתיבת הודעות דואר אלקטרוני או מכתבים שונים עבור לקוחותיו נעזר בעובדי המשרד ( עמוד 5 לפר' שורות 18-20).

14. מעדות התובע עולה אם כן כי המשיך לעבוד ולעסוק במקצועו כרואה חשבון אם כי לא באותו שיעור כפי שעבד טרם הפציעה אולם, לא ניתן לגרוס כי התובע לא היה מסוגל לעבוד ואף לא עבד בעבודה כלשהי כדרישת החוק.

15. אשר לטענת התובע כי יש להחיל על עניינו את קביעות בית הדין הארצי בעב"ל 41669-02-12 נורית ענתי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 1.9.2013.13, פורסם בנבו) ( להלן: "הלכת ענתי"), לא מצאתי ממש בטענה זו ואפרט.

בהלכת ענתי דובר על מבוטחת אשר עבדה כמורה ומאמנת לחינוך גופני בשלוש מסגרות שונות זו מזו ,כאשר שתיים מבין העבודות היו כרוכות במאמץ פיזי והעבודה השלישית עניינה במתן שיעורים פרונטליים ללא מאמץ פיזי. מאחר וניתן היה לאבחן בין סוגי העבודות , עבודות אשר היו שונות מבחינת סוג העבודה, מהותה ואופיה וכן בוצעו במקומות שונים וניתן היה לקבוע בצורה ברורה כי המבוטחת אבדה את כושר התפקוד בעבודה מסוימת, נקבעו דמי תאונה חלקיים.

יפים לעניינינו דברי בית הדין הארצי בהלכת ענתי וכך נקבע:

" אנו סבורים, כי לאור נסיבות המקרה המיוחדות, ובשים לב לתכליתו של החוק, אין מקום במקרה זה להיצמד באופן דווקני ללשון החוק, אשר דורש כי לצורך זכאות לדמי תאונה המבוטח "לא עסק למעשה בעבודה כלשהי". לגישתנו, יש לפרש את סעיף 151(א) לחוק באופן כזה שבמקרה בו המערערת עסקה בסוגי עבודות שונים במהותם ובאופיים ובמקומות עבודה שונים, אשר מופרדים ביניהם בצורה ברורה, והמערערת איבדה את כושר התפקוד שלה בעבודה מסוימת או עבודות מסוימות אשר מהווים את עיקר עיסוקיה, היא עומדת בתנאי הזכאות לדמי תאונה.

במקרה כזה, גם אם המערערת חזרה לעבוד בעבודה כלשהי באופן חלקי בלבד ובסוג מסוים של עבודה שניתן להפרדה ברורה מסוג או סוגי העבודות האחרים אשר בקשר אליהם היא איבדה את כושר התפקוד שלה, אין בכך כדי לשלול ממנה את הזכאות לדמי התאונה.

ויודגש, כי פרשנות זו של הסעיף האמור חלה רק בנסיבות מיוחדות בהן המבוטח עוסק בסוגי עבודות שונים ובמקומות עבודה שונים, אשר קיימת ביניהן הפרדה מהותית וברורה, וקיימים הבדלים ניכרים בהשלכות של התאונה על כושר התפקוד בין סוגי העבודות השונים".

16. בנסיבות מקרה זה , בהן התובע שב לעבודה חלקית באותה עבודה ואותו עיסוק לרבות אותן מטלות כפי שבצע ערב פציעתו מבלי שניתן לאבחן בין סוגי העבודה ,שכן לא מדובר בעבודות שונות המבוצעות במספר מקומות שונים, אלא עבודתו כרואה חשבון במשרדו, אותה המשיך לבצע ,לא ניתן לגרוס כי אבד את כושר עבודתו שעה שכעולה מעדותו המשיך לעבוד אם כי באופן חלקי. לפיכך, לא ניתן להחיל את הלכת ענתבי על עניינינו ובהתאם לא ניתן לפסוק לתובע דמי תאונה חלקיים.

17. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ו, (15 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.