1. לפניי תביעה בגין ליקויי בנייה.

2. הנתבעים קבלני בנייה פרטיים אשר הקימו במועד הרלוונטי לתביעה, פרויקט בניה הכולל חמש יחידות מגורים צמודות קרקע, ברחוב השושנה 12א' בעיר בנימינה, במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 10172.

3. ביום 27.7.10 רכש התובע דירת מגורים בת חמישה חדרים בפרויקט הנ"ל (להלן "הדירה"). החזקה בדירה הועברה לידיו ביום 7.10.10.

לטענתו, טרם קבלת החזקה לידיו, התגלו בדירה ליקויים שונים. ניסיון להסדיר עניין הליקויים הנ"ל מחוץ לכותלי בית המשפט לא צלח, ומשכך, ביום 2.12.14 הוא הגיש את התביעה דנן שבה עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 196,741 ₪, הכולל בתוכו סך של 163,841 ₪ בעבור עלות תיקון הליקויים לרבות פיקוח הנדסי על פי חוות דעת הנדסית מיום 26.10.12 ערוכה על ידי "בן עזרא מתכננים ויועצים בע"מ" (להלן "בן עזרא"), סך של 2,900 ₪ בגין שכ"ט המומחה, וסך של 30,000 ₪ פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. מטעמי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סכום של 150,000 ₪.

4. הנתבעים הכחישו את טענות התובע והגישו חוות דעת נגדית מיום 5.2.15, ערוכה על ידי המהנדס מר אלכס גולדנברג מחב' "הדס ביקורת מבנים בע"מ (להלן "גולדנברג"), שלפיה הוערכה עלות תיקון הליקויים בדירה בסכום כולל של 29,188 ₪.

5. לאור הפערים בין שתי חוות הדעת מונה המהנדס והשמאי מר דן ברלינר כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן "מומחה ביהמ"ש"). בחוות דעתו מיום 12.8.15, העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים בדירה בסכום כולל של 51,507 ₪ (38,650 ₪ עלות תיקון הליקויים, 5,000 ₪ פיקוח הנדסי, 7,857 ₪ מע"מ).

6. לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ותשובותיו לשאלות ההבהרה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה למתן פסק דין על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק ביהמ"ש וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות.

7. דיון

מעמדה של חוות דעת מומחה ביהמ"ש

הלכה מושרשת היא כי:

"... חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים .... ואולם, לא אחת נפסק כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת ..." (ראה ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה, והפסיקה המאוזכרת בו (פורסם בנבו, 23.2.14))

קביעה זו נכונה גם למקרה שבו המומחה מטעם בית המשפט מונה שלא בהסכמת הצדדים, כמו המקרה שבפנינו, והנני מפנה בהקשר זה לת"א (חי) 2467/98 כפר יהושע מכון תערובת נ' אבו עוקסה לור ואח' (פורסם בנבו, 10.10.2007).

8. בענייננו, הצדדים ויתרו על חקירת מומחה ביהמ"ש והסתפקו בהפניית שאלות הבהרה אליו כמצוין לעיל. העובדה כי חוות דעתו נעדרת פירוט של מידות וחישובים ואינה נתמכת בתיעוד מצולם של הליקויים כטענת ב"כ התובע, אין בה כדי לגרוע ממהימנותה של חוות הדעת ו/או לפגוע במשקלה הראייתי. גם האופן בו נערכה חוות הדעת, שלא על דרך של פירוט יתר אלא באופן תמציתי, אין בו כדי לפגום במשקלה הראייתי, כל עוד ניתן לדלות ממנה את המסקנות הדרושות לצורך הכרעה בהליך דנן.

9. דיון

התובע חלק בסיכומיו על חלק מקביעות מומחה בית המשפט. להלן אדון בהסתייגויותיו הנ"ל כדלקמן:

א. רוחב יציאה משנית מחדר שירות (סעיף 14 בחוות הדעת)

אין מחלוקת כי רוחב היציאה המשנית מחדר השירות הוא 68 ס"מ.

מומחה ביהמ"ש קבע כי רוחב זה הינו סביר, ובמסגרת תשובתו לשאלת הבהרה מטעם התובע, הבהיר כי עלות תיקון ליקוי זה הינה בסך של 3,500 ₪.

סעיף 3.2.1.3 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן "תקנות התכנון והבניה") נועד להסדיר את רוחב הפתח המינימלי של דלתות. בס"ק (ב) מוצגת טבלה המפרטת, בין היתר, את המידות המינימליות של רוחב פתח של דלתות שהן חלק מדרך מוצא (להלן "הטבלה"). ב"כ התובע הפנתה לשורה 2 בטבלה, שבה צוין כי בדירת מגורים – דלת יציאה מדירה תהא ברוחב מינימלי של 80 ס"מ.

לשיטתה, רוחב זה חל גם על פתח יציאה משנית מחדר שירות, ולתמיכת טענתה הנ"ל, היא הפנתה לפסיקה אשר קדמה לתיקון מס' 3 לתקנות התכנון והבניה, שלפיה נקבע כי דלת יציאה מדירה לאו דווקא דלת יציאה ראשית היא, אלא גם פתח יציאה משנית מדירה, ומשכך לשיטתה, פתח היציאה נשוא ענייננו אמור להיות ברוחב של 80 ס"מ.

אין בידי לקבל טענה זו משלושה טעמים:

הראשון - הטבלה עושה הבחנה - בכל הקשור לדלתות המהוות חלק מדרך מוצא בדירת מגורים - בין דלת יציאה מדירה, דלת בחדר מגורים ודלת בחדר שירות, כאשר לכל אחת מהקטגוריות הנ"ל נקבע רוחב שונה. עובדה זו מרוקנת מתוכן את טענת ב"כ התובע שלפיה יש להחיל דין זהה על רוחב פתח דלת יציאה מדירה ועל רוחב פתח יציאה משנית מחדר שירות.

השני - עיון בפסיקה שקדמה לתיקון מס' 3 לתקנות התכנון והבניה מלמד על קיום מחלוקת פוסקים בעניין הגדרת "דלת יציאה מדירה", ובשורה של פסקי דין נדחתה העמדה שהוצגה על ידי ב"כ התובע, ונפסק בין היתר כי "...... דלת יציאה יש לפרש כפשוטו של מקרא, יציאה לרחוב או יציאה עיקרית ולא יציאה דרך מחסן/חצר כביסה וכיוצא בזה" (ראה ת.א (חי') 1436/98, שמילוביץ זאב נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ, (פורסם בנבו,28.4.08), ת.א.(חי') 2881-10-12, גיא גונן נ' שיכון עובדים בע"מ, (פורסם בנבו, 4.7.16), ת.א.(ת"א) 220-95,יוסתר דני ו-18 נ' ארא חברה לעבודות הנדסה ובנין, (פורסם בנבו, 25.1.07).

השלישי - נעוץ בעובדה שהטבלה מונה מידות שונות של רוחב דלת בחדר שירות הנעות בין 60 ס"מ ועד 70 ס"מ, לפי קטגוריות שונות. בענייננו, לא הוכח על איזה קטגוריה נמנה חדר השירות נשוא ענייננו, ומשכך, קביעתו של מומחה ביהמ"ש בדבר סבירות רוחב הפתח שבו עסקינן, העומד על 68 ס"מ, לא נסתרה.

לאור האמור, הנני דוחה את טענת התובע בדבר קיום ליקוי ברוחב היציאה המשנית הנ"ל.

ב. דלת יציאה משנית אל חניה (סעיף 15 לחווה"ד)

בן עזרא קבע כי רוחב דלת היציאה המשנית לחניה היא 71 ס"מ, והסף לא במישור הדלת. עלות החלפת הדלת הוערכה על ידו בסך של 3,500 ₪.

מומחה ביהמ"ש אישר את הרוחב הנ"ל וקבע כי רוחב זה הינו סביר. יחד עם זאת קבע כי נדרש תיקון סף שאינו במישור הדלת, בעלות של 500 ₪.

בסיכומיה, תיארה ב"כ התובע את הדלת הנ"ל כ "... דלת הפונה אל החניה אשר נמצאת מחוץ לדירה, ומהחניה יוצאים החוצה", וטענה, בדומה לליקוי הקודם, כי היות שמדובר בדלת יציאה מהדירה, עליה להיות ברוחב של 80 ס"מ.

אינני מקבלת טענה זו מהטעמים שפורטו בס"ק (א) לעיל, ומשכך, למעט הסך של 500 ₪ שקבע מומחה ביהמ"ש בגין תיקון הסף, אין לפסוק פיצוי נוסף בגין ליקוי נטען זה.

ג. דלת כניסה ראשית (סעיף 16 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי דלת הכניסה הראשית אינה נפתחת בזווית של 90 מעלות מחמת הרכבה לקויה, אגף הדלת רופף ואינו יציב, אין נעילה לכיוון הרצפה אלא לשלושה כיוונים בלבד, והעריך את עלות החלפת הדלת הנ"ל בסך של 3,500 ₪.

מר גולדנברג קבע בהתייחס לליקוי זה כי "הסעיף לא קיים".

מומחה ביהמ"ש לא מצא הצדקה לליקויים הנטענים בחוות דעת המומחה בן עזרא, מלבד קילוף הציפוי בדלת, ובתשובה לשאלת הבהרה השיב כי לא ראה כי קיימת טענה על מנגנון הנעילה.

לעניין זווית פתיחת הדלת - בסיכומיו טען התובע כי מומחה ביהמ"ש התעלם מהעובדה כי הדלת אינה נפתחת בזווית של 90 מעלות.

המדובר בטענה עובדתית, ומשהחליט התובע לא לזמן את מומחה ביהמ"ש לחקירה, אז קביעתו של המומחה להעדר ליקוי זה, לא נסתרה.

לעניין מנגנון הנעילה - מומחה התובע מר בן עזרא קבע כי לא קיים בדלת הכניסה הראשית מנגנון נעילה ל-4 כיוונים כפי הנדרש בתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה, אלא לשלושה כיוונים בלבד (אין נעילה לכיוון הרצפה).

תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה קובעת כדלקמן:

"נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור- תהיה על מי שטוען כך" [ההדגשה אינה במקור, כ.ג']

בהמשך מפרטת אותה תקנה את האמצעים הדרושים וביניהם "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי....".

בענייננו, הטענה כי בדלת הכניסה הראשית מותקן מנגנון נעילה לשלושה כיוונים לא נסתרה על ידי מומחה ביהמ"ש ו/או מומחה הנתבעים. אמנם בהתאם לתקנה 2.92 אין הכרח שמנגנון הנעילה יהא בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים, אולם נטל ההוכחה שמנגנון הנעילה המותקן בדלת הכניסה הראשית של דירת התובע כמתואר לעיל, הוא שווה ערך, מבחינת חוזקו ועמידותו ואמינותו, למנגנון נעילה בעל 4 בריחים כאמור, מוטל על הנתבעים, ובנטל הזה הם לא עמדו.

לפיכך, הנני קובעת כי יש להחליף את דלת הכניסה הראשית, וכי עלות החלפה זו מסתכמת בסך של 3,500 ₪ (לפני מע"מ).

ד. הרכבת חלונות ותריסים (סעיף 21 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי כל החלונות המותקנים בדירה אינם בהתאם לכללי המקצוע שכן המסגרות מורכבות על הטיח. לפיכך, העריך את עלות פירוק המסגרות של החלונות והתריסים והרכבתן מחדש בסך של 8,000 ₪.

מר גולדנברג חלק על ממצאיו הנ"ל של מר בן עזרא, וציין כי לאחר בדיקה ויזואלית של החלונות, אין זה נהיר על מה הסתמך מר בן עזרא בקביעותיו, שכן ללא פירוק החלונות, לא ניתן לקבוע ממצא זה באופן חד משמעי. עוד ציין כי בחלון הימני ליציאה מהסלון לחצר האחורית אותר משקוף עיוור, ויש להניח כי ביתר החלונות מותקנים משקופים עיוורים גם כן.

מומחה ביהמ"ש לא אישר קיומו של הליקוי הנטען הזה, וקבע כי יש צורך בתיקונים מקומיים ואיטום במסגרות חלונות ותריסים בעלות של 600 ₪.

ב"כ התובע חלקה על קביעה זו, וטענה כי ההרכבה אינה עומדת בתנאי סעיף 5.32 לתקנות הבנייה מבחינת חדירת מים ורטיבות.

המדובר בטענה עובדתית. מומחה ביהמ"ש לא אישר את קיומו של הליקוי הנטען כאמור, ומאידך, התובע ויתר על חקירתו ובחר שלא להפנות אליו שאלת הבהרה בנושא. במצב דברים זה, הנני קובעת כי קביעתו של מומחה בית המשפט לעניין ליקוי זה לא נסתרה.

אשר על כן, מלבד הסך של 600 ₪ שפורט בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, התובע אינו זכאי לפיצוי נוסף בגין ליקוי נטען זה.

ה. ליקויים במחסן (סעיף 22 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי המחסן אינו מאוורר כנדרש, קיים בו עובש, וכי יש להתקין בו וונט כולל מוביל אל אויר חוץ שעלותו 2,000 ₪. עוד קבע כי דלת המחסן נפתחת בזווית קטנה מ-90 מעלות.

מומחה ביהמ"ש אישר כי חסר אוורור במחסן והעריך את עלות התקנת מאוורר חשמלי בסך של 700 ₪. לעניין זווית פתיחת דלת המחסן קבע כי הזווית הינה סבירה.

ב"כ התובע חלקה על קביעתו הנ"ל של מומחה ביהמ"ש, וטענה כי הוא לא פירט בחוות דעתו מהם הטעמים אשר הובילו אותו למסקנה כי לא קיים ליקוי בזווית פתיחת הדלת כאמור.

המדובר בקביעה עובדתית של מומחה ביהמ"ש, וככל שסברה ב"כ התובע כי המומחה טעה בקביעתו הנ"ל, היה עליה לזמנו לחקירה. משלא נעשה הדבר, נותרה קביעתו הנ"ל כקביעה אשר לא נסתרה, והנני מאמצת אותה.

על כן, מלבד הסך של 700 ₪, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין ליקוי נטען זה.

ו. ליקויי אוורור בדירה (סעיף 24 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי שטחו של חדר הורים הוא 14 מ"ר. בהתאם לסעיף 2.21 לתקנות הבניה והתכנון נדרש חלון ששטחו מהווה 8% משטח החדר, כלומר 1.12 מ"ר. בפועל יש בחדר דלת אטומה שאינה מהווה אמצעי אוורור, וחלון שבו חלק תחתון מזכוכית קבועה במסגרת שאינה מהווה אמצעי אוורור. שטח החלון בחלקו הנפתח הוא 0.86 מ"ר. שטח זה קטן ב-24% מהדרוש, ועלות התכנון וביצוע להגדלת חלון הוערכה על ידו בסך 2000 ₪.

מר גולדנברג קבע כי הליקוי הנטען והתמחור שלו אינם נכונים, וכי יש להביא בחשבון גם יציאה למרפסת ברוחב של 1.4 מ"ר, כך ששטח האוורור הוא 2.26 מ"ר, המהווה 16% משטח רצפה.

מומחה ביהמ"ש לא אישר את הליקוי הנטען, וקבע כי שטח החלון כולל את החלק הקבוע בחלון, ומשכך, שטח החלון בחדר הנ"ל הינו תקין. במסגרת תשובתו לשאלת ההבהרה, העריך את עלות הרחבת פתח האוורור בחלון בסך של 2,000 ₪.

ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי אין להביא בחישוב שטח חלון את השטח שאינו מהווה אוורור, והפנתה בעניין זה לע"א 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נ' סבג ואח' (פורסם בנבו, 20.10.15).

אינני מקבלת טענה זו.

בתקנה 2.01 לתקנות התכנון והבניה נקבע כי חלון הוא "פתח המשמש אמצעי תאורה ואיוור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, למרפסת הסגורה בתריס בלבד, או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר כיוצא באלה". עוד נקבע כי "שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".

מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי יש למדוד את החלון לפי השטח בו מותקן החלון בהתאם למידות הבנייה החיצוניות המינימליות, ומשכך, הנני מאמצת את קביעתו של מומחה ביהמ"ש בנדון. (ראה בסוגיה זו ת.א.(ת"א) יונתן קריצ'בסקי נ' משהב חברה לשכון בנין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.1.17), ת.א(חי') אריק רוזנטל נ' זיו נכסים וקבלנות בע"מ (פורסם בנבו, 22.8.16), ת.א.(חי') ארמון ועפרה אברג'יל נ' רמת חביב בע"מ (פורסם בנבו, 15.2.10).

ז. שטח גישה בחדר שירותי אורחים (סעיף 26 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי "מרחק קיר-כיור 58 ס"מ במקום 75 ס"מ לכל הפחות, כנדרש בהל"ת [הוראות מנהל תברואה, הערה שלי, כ.ג']. במצב הנוכחי הכיור חודר לשטח הגישה של האסלה, וגם לכיור אין שטח גישה כנדרש בהל"ת" (ההדגשה אינה במקור).

מר גולדברג קבע כי לא נמצא כל ליקוי בפרק זה, בהתאם להוראות ההל"ת.

מומחה ביהמ"ש אימץ את קביעת מר גולדנברג, וקבע כי לא נמצא כל פגם במרווח של 58 ס"מ הקיים בין הכיור לקיר. בתשובה לשאלת הבהרה ציין כי עלות ביצוע ההרחבה עד ל- 75 ס"מ, הינה בסך של 3,000 ₪.

סעיף 1.01 לתקנות הבניה והתכנון קובע כי "מיתקני תברואה ייבנו ויותקנו בהתאם להל"ת, לכללי המים (אבזרים לצורכי בית), התשכ"ד-1964, ולתקן ישראלי, ת"י 1205 על חלקיו מלבד חלק 5 (להלן – תקן 1205)". סעיף 3.3.4 להל"ת מפרט את המרחקים בין קבועות לקבועות אחרות ובין קבועות לקירות. בטבלה המופיעה בסעיף זה צוין כי מרחק בין כיור רחצה לבין קיר לא יפחת מ-40 ס"מ, והמרחק בין כיור לאסלה לא יפחת 65 ס"מ.

בחוות דעתו של מר בן עזרא נקבע כאמור כי המרחק בין קיר לכיור הוא 58 ס"מ. קביעה זו עומדת בדרישות ההל"ת כמצוין בטבלה המוזכרת לעיל.

קביעתו של מר בן עזרא כי הכיור חודר לשטח הגישה לאסלה אינה נתמכת בנתוני מדידה, וכך גם קביעתו כי לכיור אין שטח גישה כנדרש בהל"ת.

במצב דברים זה, הנני מאמצת את קביעתו של מומחה ביהמ"ש בנוגע לליקוי נטען זה.

כ. החלונות בדירה (סעיף 28 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי החלונות שהותקנו בדירה הינם מתוצרת חב' "אור ברקן", בניגוד למפרט שבו נקבע כי החלונות יהיו מתוצרת חב' "קליל". בנוסף הפנה לליקויים נוספים בחלק מהחלונות, כמו חדירת רטיבות, חלונות לא מאוזנים, סטייה בגובה האדן 104 ס"מ במקום 105 ס"מ כנדרש בתקן 1142, ועוד. את עלות החלפת החלונות בדירה, העריך מר בן עזרא בסכום של 25,000 ₪.

מר גולדנברג ציין כי חברת "אור ברקן" הינה קבלן משנה המבצע עבודות צביעה של פרופילי אלומיניום עבור חברת קליל, לפיכך, אין להכיר בליקוי הנטען. עוד ציין כי לא מצא כל חדירת רטיבות דרך החלון ו/או חוסר איזון כנטען. לעניין הסטייה של החלונות ציין כי אכן קיימת סטייה בגובה האדן כמצוין לעיל, אך זו מותרת בהתאם לת"י 789. מר גולדנברג אישר כי זכוכית החלון בגרם המדרגות אינה בטיחותית והעריך את עלות החלפתה בסך של 840 ₪.

מומחה ביהמ"ש ציין כי על גבי החלונות מופיעה חותמת של "אור ברקן", וכי מדובר בחברת בת של חברת קליל לצביעת פרופילים, ולכן לא מצא הצדקה לדרישה להחלפת כל החלונות בדירה. בתשובות לשאלות הבהרה העריך את עלות החלפת החלונות בדירה בסך 22,000 ₪.

הנני מקבלת את עמדת ב"כ התובע לעניין אי ההתאמה הנ"ל.

במפרט שצורף לחוזה המכר ואשר היווה חלק בלתי נפרד ממנו, התחייבו הנתבעים להתקין בדירה חלונות מתוצרת חב' "קליל". בענייננו, אין מחלוקת כי על הפרופילים לא מוטבעת חותמת חב' קליל אלא חב' "אור ברקן".

לתצהיר התובע צורף מכתב של חב' "קליל" בו צוין כי פרופילים שמוטבע עליהם "אור ברקן" מצביעים על העובדה שהם נצבעו במצבעות אור ברקן. עוד צוין כי פרופילים אלה עשויים להיות מתוצרת יצרן פרופילים כלשהוא, מקומי או מחו"ל, ובמידה והם מתוצרת קליל, אמורה להיות מוטבעת עליהם חותמת "קליל".

בענייננו, משהוכח כי על הפרופילים לא מוטבעת חותמת של חב' קליל אלא של חברה אחרת, עובר על הנתבעים הנטל להפריך את טענת אי ההתאמה שהועלתה על ידי התובע בעניין זה. אולם הנתבעים לא הוכיחו מה הקשר בין חב' קליל לבין חב' אור ברקן, ולא הביעו כל התנגדות ו/או הסתייגות מהגשת המכתב המוזכר לעיל, במסגרת הסכמתם למתן פסק דין על סמך חומר הראיות הקיים בתיק.

במצב דברים זה, הנני קובעת כי התובע הוכיח את טענת אי ההתאמה שהועלתה על ידו בנוגע לחלונות בדירה, ומעמידה את עלות החלפתם של החלונות על סך של 22,000 ₪ כקביעת מומחה ביהמ"ש.

קביעה זו מייתרת פסיקת פיצוי בגין הליקויים שפורטו בסעיפים 21 ו-28 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, בסכום כולל של 3,100 ₪.

כ"א. רוחב מעבר בכניסה אל חדר האמבטיה (סעיף 30 לחווה"ד)

מר בן עזרא קבע כי רוחב המעבר בכניסה לאמבטיה הוא 66 ס"מ בניגוד לסעיף 3.2.1.3 לתקנות התכנון והבנייה הדורש רוחב מינימאלי של 70 ס"מ. עלות הרחבת הפתח הוערכה על ידו בסך של 1,200 ₪.

מר גולדנברג קבע כי בהתאם לשורה 24 לטבלה המופיעה בסעיף 3.2.1.3 לתקנות התכנון והבניה, רוחב דלת המשרתת חדר שגודלו קטן מ-6.5 מ"ר ואינו צריך להיות נגיש לאנשים עם מוגבלויות, לא יפחת מ- 60 ס"מ. לפיכך, לא קיים ליקוי כנטען.

מומחה ביהמ"ש קבע כי רוחב הכניסה לחדר האמבטיה הוא 62 ס"מ, וציין כי מדובר ברוחב תקין שאינו בבחינת ליקוי. בתשובות לשאלות ההבהרה, העריך את עלות הרחבת הדלת בסך של 1,200 ₪.

ב"כ התובע טענה כי הן מידת הרוחב הנקובה בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ( 62 ס"מ), והן מידת הרוחב הנקובה בחוות דעתו של מר בן עזרא ( 66 ס"מ), אינן מקיימות את דרישת סעיף 3.2.1.3 לתקנות התכנון והבנייה הקובע בש' 5 לטבלה כי "בדירת מגורים – דלת בחדר שירות אחד לפחות שבו קיימת אסלה- 0.70 מ'".

אין בידי לקבל טענה זו.

בטבלה המופיעה בסעיף 3.2.1.3 לתקנות התכנון והבנייה (ראה סעיף א' שלעיל), קיימת התייחסות לרוחב פתח הדלת בחדרי שירות שונים בתוך דירת מגורים. כך בשורה 5 לטבלה נקבע כי רוחב דלת "בחדר שירות אחד לפחות שבו קיימת אסלה – 0.70 מ'". בשורה 6 נקבע כי רוחב דלת "בחדר שירות נוסף -0.60 מ'". בשורה 21 נקבע כי "בכל בניין – דלת לחלל שירות שאינו מחייב נגישות לאנשים עם מוגבלויות-0.70 מ' ". בשורה 24 נקבע כי "דלת המשרתת חדר שגודלו קטן מ-6.5 מ"ר, ואשר אינו צריך להיות נגיש לאנשים עם מוגבלויות-0.60 מ'".

בענייננו, לא הוכח על ידי התובע ו/או המומחה מטעמו, תחת איזה קטגוריה נופל הפתח המדובר, ומשכך הנני מאמצת את קביעת מומחה ביהמ"ש כי לא נמצא ליקוי ברוחב הדלת הנ"ל.

כ"ב. ארון מטבח (סעיף 48 לחווה"ד)

התובע טען כי הקרוסלה בארון המטבח הותקנה בצורה לקויה וקרסה, דבר שאילץ אותו להחליפה במדפי עץ קבועים.

מר בן עזרא אשר ביקר בדירה בשנת 2012 קבע כי הקרוסלה בארון המטבח לא מחוברת, וכי הארון הנשלף אינו מאפשר גישה נוחה אל האביזרים. עלות תיקון הליקוי הוערכה על ידו בסך של 1,000 ₪.

מר גולדנברג אשר ביקר בדירה לאחר החלפת הקרוסלה במדפים קבע כי קביעתו הנ"ל של מר בן עזרא בטעות יסודה, שכן בארון יש מדפים ולא קרוסלה, וכי הארון השני נשלף ומתוכנן כראוי.

מומחה ביהמ"ש קבע כי היות שבוצעו תיקונים על ידי התובע, לא ניתן היה לבדוק את הליקוי הנטען.

הליקוי של הקרוסלה תועד בפרוטוקול המסירה של הדירה, והתובע פירט בתצהיר עדות ראשית שלו את השתלשלות העניינים לגבי תיקון הקרוסלה הנ"ל, והחלפת מסילות ארון ההזזה שלא ניתנים היו לפתיחה. לעומת זאת, הנתבעים לא התייחסו כלל לטענות התובע בעניין הליקויים הנטענים הנ"ל.

במצב דברים זה, ובהעדר קביעה פוזיטיבית מטעם מומחה ביהמ"ש לעניין הליקויים הנטענים הנ"ל, הנני מקבלת את טענת התובע בהקשר זה, וקובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין הליקויים הנ"ל בסך של 1,000 ₪.

כ"ג. צבע (סעיף 49 לחווה"ד)

מר בן עזרא ציין כי בתום ביצוע העבודות יש צורך בצביעה ותיקוני טיח. עלות הצביעה הוערכה על ידו בסכום של 8,000 ₪.

מומחה ביהמ"ש קבע כי עלות תיקון ליקויי צבע בטיח מגולמים בסכומים שנקבעו בחוות דעתו.

ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי ביצוע צביעה מקומית לגבי כל תיקון ותיקון עלול ליצור מכלול של גוונים וטלאים בדירה, ומשכך יש לאשר ביצוע צביעה כללית לדירה.

אין בידי לקבל טענה זו משני נימוקים: א. פסיקת פיצוי כאמור משמעה כפל פיצוי, בשים לב לקביעתו של מומחה ביהמ"ש. ב. החזקה בדירה הועברה לידיו של התובע בשנת 2010, ואילו התביעה דנן הוגשה בשנת 2014. במצב דברים זה לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לאשר פיצוי זה בשים לב לבלאי הטבעי של הדירה, מלבד אותם אזורים אשר לגביהם נקבע כי קיימים בהם ליקויי בניה.

משכך אינני מאשרת פסיקת פיצוי נוסף בגין פריט זה.

כ"ד. שונות

התובע טען כי ביצע במקום הנתבעים, על חשבונו, התקנה של נקודות חשמל, מים וביוב במחסן, וצירף קבלה על תשלום סך של 1,740 ₪ בגין העבודה הנ"ל (נספח י"ג לתצהיר).

מר בן עזרא העריך את עלות ביצוע התיקונים הנ"ל בסך של 400 ₪ בלבד.

מומחה ביהמ"ש לא התייחס בחוות דעתו לטענה זו.

בפרוטוקול המסירה של הדירה צוין כי עבודת ההכנה לחיבור מכונת הכביסה במחסן למערכת המים, הביוב והחשמל, בוצעה על ידי התובע. על כן, הנני מקבלת את טענת התובע בעניין זה, ואולם, הואיל ובקבלה צוין התקנת 2 נקודות חשמל (ולא אחת), הנני מנכה מהסכום הנקוב בה, עלות התקנת נקודת חשמל אחת בסך של 400 ₪, והפיצוי המגיע לתובע בגין פריט זה עומד על סך של 1,340 ₪.

10. לאור מכלול הדברים שצוינו לעיל, עלות תיקון הליקויים בדירת התובע מסתכמת בסך של 63,390 ש"ח לפי הפירוט כדלקמן:

א. סך של 35,550 ₪ בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, המהווה סך של 38,650 ₪ סכום חווה"ד פחות סך של 3,100 ₪ (ראה סעיף כ' לעיל).

ב. סך של 3,500 ₪ (ראה סעיף ג' לעיל)

ג. סך של 22,000 ₪ (ראה סעיף כ' לעיל)

ד. סך של 1000 ₪ (ראה סעיף כב' לעיל)

ה. סך של 1,340 ₪ (ראה סעיף כ"ד לעיל)

בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור של 10% - סך של 6,340 ₪

בתוספת מע"מ בשיעור של 17% - סך של 11,854 ₪

סה"כ 81,584 ₪

סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד עריכת חוות דעת מומחה ביהמ"ש (12.8.15) ועד היום, עומד על סך של 82,056 ₪.

11. זכות הנתבעים לביצוע תיקונים

הצדדים חלוקים בשאלת זכותם של הנתבעים לבצע את תיקון הליקויים שנתגלו בדירה.

מחומר הראיות התברר כי בשנים 2011 ו-2012 התנהלו התכתבויות בין הצדדים בעניין הליקויים שבמהלכם נערכו מספר ביקורים בדירה על ידי הנתבעים. עוד התברר כי נעשו מאמצים בין הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי ביהמ"ש, אך ללא הצלחה. בנוסף התברר כי הנתבעים תיקנו חלק מהליקויים, אם כי לא לשביעות רצונו המלאה של התובע.

במצב דברים זה, ולאחר בחינת הראיות וההתכתבויות אשר צורפו לתצהירי הצדדים בהקשר זה, שוכנעתי כי הנתבעים מיצו את זכותם בביצוע התיקונים בדירה. בנוסף, וכפי שעולה מחומר הראיות, בין הצדדים נוצר משבר אמון, שאף הוא יקשה על המשך היחסים העסקיים ביניהם.

אשר על כן, הנני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הליקויים שהתגלו בדירה כמפורט לעיל.

12. עגמת נפש

התובע עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

בהתחשב באופיים של הליקויים שהתגלו בדירה, היקפם ומהותם, אין הצדקה לפסיקת הסכום הנ"ל, והנני מעמידה את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 3,000 ₪.

13. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 85,056 ₪.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע מחצית מאגרת משפט, וכן מחצית הוצאות המומחה מטעמו בסך של 1,450 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.