24 אפריל 2015

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת למשלוח הודעה לצד השלישי, מר ינון קיטאי (להלן – "ינון" או "הצד השלישי").

טענות הנתבעת

2. לטענת הנתבעת (סעיף 38 לבקשה), בתיק הנדון עולות מספר שאלות שמן הראוי להכריע בהן כלפי הצד השלישי:

א. לאור המתואר בבקשה, לרבות נסיבות פיטוריה לכאורה של התובעת ע"י ינון (כנטען בכתב התביעה), בסמוך למועד היפרדותם דה פקטו של ינון והנתבעת ולאור התחייבותו לכאורה של ינון להעסיק את התובעת, הרי שיש לראות בינון כמעסיקה הישיר של התובעת ומשכך כל חיוב, היה ויחול נוכח תביעה זו, יחול על ינון.

ב. לחילופין יש לראות בפיטוריה לכאורה של התובעת, כפיטורים שנעשו תוך חריגה מסמכות ע"י מי שאינו מוסמך לכך תוך ביצוע מעשה רשלנות או זדון ולפיכך יש לראות בינון כמי שחב כלפי הנתבעת בכל חיוב שתחוב כלפי התובעת, היה ותחוב.

ג. בנוסף, לנוכח הוראות הסכם המיזם המשותף, ינון חב כלפי הנתבעת בכל חיוב שהנתבעת תחוב כלפי התובעת ולמצער במחציתו.

טענות התובעת

3. התובעת טוענת בתגובתה, כי היא הועסקה ע"י הנתבעת בלבד. ינון היה אחד מהבעלים ו/או השותפים ו/או המנהלים אולם מעולם לא העסיק את התובעת. בבקשה שהוגשה ע"י הנתבעת אין כדי לבסס עילות מתחום יחסי העבודה. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת, הנתבעת היא ששילמה את שכרה והפיקה את תלושי המשכורת ובסופו של יום פיטרה אותה. בנסיבות אלו אין מקום לקבל את הבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

4. ההלכה היא, כי ניתן לאפשר משלוח הודעת צד שלישי אף במסגרת הליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (ע"ע (ארצי) מדינת ישראל-משרד החינוך – ליטבק (לא פורסם, פס"ד מיום 23.10.08)).

5. כאמור בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 23018-05-12 תדיר-גן (מוצרים מדויקים) 1993 בע"מ נ' רימס אינטרנשיונל בע"מ (פס"ד מיום 3.7.14)) והפסיקה המצוטטת בו:

"מוסד דיוני זה אומץ "כמובן, בשינויים המחויבים, ובכפוף לקביעה אחרת של בית-הדין, אם ראה לעשות כן לצורך פישוט הדיון, הקלת הדיון ועשיית משפט צדק. אלא שמוסד דיוני זה כפוף לכך שהתובענה מושא הודעת הצד השלישי תהא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה "לו הוגשה היא במישרין כלפי אותו צד שלישי – כנתבע". לפיכך, בבוא בית הדין לבחון הודעת צד שלישי שומא עליו לבחון האם התובענה מצויה בסמכותו העניינית. תביעה שבית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בה, לא תהפוך לתביעה בסמכות רק משום שהוגשה באמצעות הודעת צד שלישי. בית דין זה חזר ושנה כי "בהפעלת הפרוצדורה של הגשת הודעה לצד שלישי ייזהר בית-הדין שלא לחרוג מתחום סמכותו". עילת התביעה המרכזית של המערערת בהודעת הצד השלישי כלפי רימס היא ההתחייבות לשיפוי המעוגנת בהסכם ההתקשרות שבין השתיים. מדובר בעילה חוזית – מסחרית בין צדדים שאינם עובד ומעביד. משכך, תובענה בעילה זו לא מקיימת את שני התנאים הקבועים בסעיף 24 (א) (1) לחוק – מבחן העילה ומבחן הצדדים. אין כל דרך להכניס לבית הדין לעבודה תביעה חוזית בין שניים, אפילו השניים היו שניהם מעבידים של העובד. כך נפסק אך לאחרונה בעניין שיב"א; כך נפסק מבראשית, עת נקבע כי לא תתאפשר "הגשת הודעה לצד שלישי על-ידי מעביד כנגד שותפו".

מן הכלל אל הפרט

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשת הנתבעת ובתגובת התובעת מצאתי, כי דין הבקשה למתן היתר למשלוח הודעה לצד השלישי להידחות.

7. טענת הנתבעת לפיה לאור נסיבות פיטוריה לכאורה של התובעת ע"י ינון (כנטען בכתב התביעה), בסמוך למועד היפרדותם דה פקטו של ינון והנתבעת ולאור התחייבותו לכאורה של ינון להעסיק את התובעת בחלוף מועד היפרדותה מהנתבעת, הרי שיש לראות בינון כמעסיקה הישיר של התובעת – דינה להידחות. מעיון בבקשה שהגישה הנתבעת עולה, כי לאורך כל הבקשה הנתבעת שבה ומדגישה, כי ינון כלל לא העסיק את התובעת: התובעת נקלטה לעבודה אצל הנתבעת החל מיום 1.9.11 (ס'7 לבקשה); עובדיו של ינון נקלטו והפכו לעובדי הנתבעת והסמכות להורות על העסקתם בפועל של אותם עובדים ו/או על סיום העסקתם נשמרה באופן בלעדי בידי הנתבעת באמצעות מנהלה (ס'11 לבקשה); גיוס עובדת במקום התובעת כאשר יצאה לחופשת לידה נעשה ע"י מנכ"ל הנתבעת (ס'12 לבקשה); בהתאם לנהלים השוטפים של הנתבעת הסמכות להורות על העסקת או פיטורי עובדים, לרבות עובדי הכלביה, מסורה באופן בלעדי למנכ"ל הנתבעת (ס'24 לבקשה); לינון לא הייתה כל סמכות להורות על פיטורי התובעת (ס'27 לבקשה).

זאת ועוד, בניגוד לטענת הנתבעת ולפיה יש לראות בינון כמעסיקה הישיר של התובעת, הרי שמעיון בסעיף 32 לבקשה עולה, כי לטענת הנתבעת "... זאת ועוד, שבנסיבות האמורות, הרי שיש לראות בינון מעסיקה הבלעדי של המשיבה החל מיום 1.6.14 ואילך". דא עקא, מעיון בכתב התביעה עולה, כי בתביעה מצוין, שהתובעת הועסקה אצל הנתבעת עד ליום 18.5.14 בלבד (ראו בנדון גם סעיף 26 לכתב ההגנה).

8. לעניין העילה הנובעת מפיטורים שנעשו לכאורה תוך חריגה מסמכות תוך מעשה רשלנות או זדון, הרי שראשית יובהר, שמדובר בעילות נזיקיות שאינן בסמכות ביה"ד. שנית, מדובר במערכת היחסים הפנימית שבין הנתבעת לינון ואין כל מקום לדון בה במסגרת תביעה זו. לו הוגשה תביעה ע"י הנתבעת כנגד ינון בגין עילות אלו ממילא לביה"ד לעבודה לא הייתה סמכות לדון בה.

9. לעניין הוראות הסכם המיזם המשותף יובהר, כי מדובר במערכת חוזית-מסחרית בין שותפים עפ"י הסכם שלכאורה נערך ביניהם ואינו נמצא תחת סמכותו העניינית של ביה"ד. תובענה בעילה זו לא מקיימת את שני התנאים הקבועים בסעיף 24 (א) (1) לחוק – מבחן העילה ומבחן הצדדים. אין כל דרך להכניס לבית הדין לעבודה תביעה חוזית בין שניים אפילו מדובר בתביעת מעסיק כנגד שותפו. ככל שקיימת מחלוקת כלשהי בין השותפים הרי שלא ביה"ד לעבודה הוא הערכאה שאמורה לדון בכך.

10. בנסיבות אלה, משלבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בהודעה לצד השלישי וממילא קבלת הבקשה תסרבל את הדיון, הרי שאין מקום להתיר לנתבעת לשלוח הודעת צד ג' במסגרת הליך זה.

לסיכום

11. הבקשה למשלוח הודעה לצד השלישי נדחית.

12. הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליכים.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ה, (24 אפריל 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.