מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 9.11.14 של רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל מספר 01-79133-08-4.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. על אף שהבקשה הועברה במסירה אישית – לא טרחה המשיבה 2 להגיש את תגובתה, וכך רק תגובת המשיב 1 מונחת לפנינו.

תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 28.7.08 לביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ה"פ 1498/04 שהורה על הריסת בנייה בלתי חוקית, כאשר המבקשת 1 היא הזוכה בתיק, והמבקש 2 הוא בא כוחה.

במהלך חודש ספטמבר 2008 קיבלו המשיבים את האזהרה, וביום 24.11.08 מונה המבקש 2 ככונס נכסים לביצוע פסק הדין.

כונס הנכסים פעל לביצוע פסק הדין לאורך השנים וביום 29.5.14 הגיש לרשם ההוצאה לפועל דו"ח כונס נכסים מסכם ובקשה לפסיקת שכר טרחה והוצאות (להלן: "הבקשה לפסיקת שכ"ט").

במסגרת הבקשה לפסיקת שכ"ט פירט כונס הנכסים את פעולותיו לאורך השנים לביצועו של פסק הדין, לרבות ההליכים השונים שהתנהלו על ידו מול המשיבים בנסיון לקדם את ביצוע פסק הדין.

אין זה המקום לפרט ולהרחיב בעניין זה והבקשה לפסיקת שכ"ט מדברת בעד עצמה.

עם זאת ראוי לציין כי ביום 13.7.11 נחתם הסכם בין כונס הנכסים והזוכה מצד אחד לבין המשיבים, במסגרתו הוסכם כי המשיבים ישלימו את ביצוע פסק הדין על חשבונם ובאחריותם (להלן: "הסכם יולי 2011").

בסעיף 7.3 להסכם יולי 2011 הסכימו המשיבים "לשלם לכונס הנכסים, במועד חתימת הסכם זה, שכר טרחת כונס נכסים בגין פעולותיו בתיק ההוצל"פ עד כה בסך 55,000 ₪ כולל מע"מ כדין".

הסכם יולי 2011 אותו הגישו הצדדים לפני רשם ההוצאה לפועל אושר על ידו "כמבוקש" ביום 11.8.11 (להלן: "אישור הרשם את הסכם 2011").

במסגרת הבקשה לפסיקת שכ"ט, החל מסעיף 150 ואילך – ביקשו המבקשים החזר הוצאות הזוכה, ופסיקת שכ"ט א ו- ב (ראו סעיפים 158 ואילך).

ביום 27.8.14, ובהעדר תגובת המשיבים ניתנה החלטתו של רשם ההוצאה לפועל במסגרתה אישר הוצאות (ראו סעיף 2 להחלטה) ולעניין שכר הטרחה קבע כך:

"3. אינני מוצא מקום להעתר לבקשה בעניין שכ"ט במלואה לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששבתי ובחנתי ושקלתי את כלל הפעולות שביצע כונס הנכסים בתיק ובהתחשב בתשלומי שכה"ט ששילמה הזוכה בפועל, מצאתי מקום לאשר שכ"ט בסך 65,000 ₪ כולל מע"מ"

(להלן: "ההחלטה הראשונה לעניין השכ"ט").

על ההחלטה הראשונה לעניין שכ"ט הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"צ 64135-09-14) ובהסכמת הצדדים, הוחזר הדיון לרשם הנכבד שישוב לדון בבקשה לפסיקת שכ"ט וזאת לאחר שתגובת המשיבים תונח לפניו.

ואכן ביום 9.11.14 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני, בה חזר הרשם הנכבד ואשרר את ההחלטה הראשונה לעניין השכ"ט – בציינו כי גם לאחר עיון בתגובת המשיב 1 לא מצא מקום לשנות אותה, וציין בסעיף 7 בה:

"7. סוף דבר – החלטתי מיום 27.8.14 בעינה עומדת".

עם זאת הוסיף בהערת אגב את סעיף 8 במסגרתו קבע כי שכר הטרחה שנפסק הוא בגין הטיפול הכולל של ב"כ הזוכה והכונס בתיק מיום פתיחתו. ככל ושולמו תשלומים בפועל על חשבון שכר הטרחה יש להביאם בחשבון ולקזזם מהיתרה לתשלום.

על האמור בסעיף 8 מופנית בקשת רשות ערעור שלפני.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו.

שכר טרחה בתיק הוצאה לפועל

סוגיית שכר טרחת עורך דין מוסדרת בסעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 הקובע כי זוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל יהיה זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימאלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, ולענייננו נקבע בסיפא לסעיף 10 (א) לחוק ההוצאה לפועל כי בתיק הוצאה לפועל של פסקי דין למזונות, לביצוע בעין ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.

משמעות הוראה זו היא כי הזוכה, המבקשת 1, זכאית לשכר טרחת עורך דין בגין ניהול תיק ההוצאה לפועל – בשיעור שיקבע רשם ההוצאה לפועל בהתאם לשיקול דעתו (להלן: "שכר טרחה בגין ניהול התיק").

ודוק; שכר הטרחה בגין ניהול התיק נפסק לטובת הזוכה בתיק ההוצאה לפועל.

שכר טרחת כונס נכסים

בתיק זה התנהל הליך של כינוס נכסים.

כונס הנכסים זכאי לקבל שכר בגין עבודתו ככונס נכסים, כאמור בהוראות סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל.

שכרו של כונס הנכסים הוא שכר שנפסק לטובת כונס הנכסים בגין פעולות שביצע כשלוח של רשם ההוצאה לפועל.

עיננו הרואות: קיימת הבחנה בחוק ההוצאה לפועל בין שכר טרחת עורך דין, הנפסק לטובת הזוכה (סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל), ובין שכר שנפסק לכונס נכסים (סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל).

במקרים רבים ישנה זהות אישית בין בא כח הזוכה לבין כונס הנכסים, כפי שיש במקרה שלפנינו:

אין לכך נפקות ומשמעות בעת פסיקת השכר; השכר שנפסק בכל אחד מהמקרים הוא נפרד ומובחן ונקבע בנסיבות העניין המתאימות לו.

כלומר, ניתן, במקרים מסויימים והמתאימים לכך, להביא בחשבון את שכר הטרחה א' או ב' שנפסק בתיק, אם שולמו לבא כוח הזוכה, במסגרת כלל השיקולים הנשקלים בעת פסיקת שכר טרחת כונס נכסים, אולם כל מקרה נדון לגופו.

לעיתים, כפי שקרה במקרה שלפני – מתמנה כונס נכסים מיד בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, כך שפעולותיו כב"כ זוכה זניחות, אולם ככונס נכסים רבות, ועניין זה כמובן שיבוא במסגרת השיקולים בפסיקת שכר עורך הדין לפי סעיף 10.

עוד ברי כי רשם ההוצאה לפועל יכול להביא במסגרת שיקוליו כי המדובר באדם אחד, אולם בכל מקרה המסגרת המשפטית לפסיקת שכר הטרחה הינה שונה, והשכר שנפסק חייב להיות מובחן ושונה:

שכר הנפסק כשכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל – הוא בגין ניהול תיק ההוצאה לפועל, והפעולות לביצוע פסק הדין. המדובר בשכר שנפסק לזוכה.

בתיק שאינו כספי, כפי שבמקרה שלפנינו המדובר בתיק לביצוע בעין, יכול הרשם לפסוק שכר טרחה לטובת הזוכה, בהתחשב בפעולות היחסית מצומצמות שנדרשו לביצוע, בשים לב שמונה כונס נכסים לביצוע פסק הדין, והדבר נתון לשיקול דעתו, אולם בכל מקרה, על רשם ההוצאה לפועל לפסוק שכר טרחה – גם מינימלי.

שכר הכונס נפסק בגין פעולות הכונס – בהן הרשם שוקל פעולות כונס הנכסים ככזה ושכר הטרחה הוא עבור כונס הנכסים כבעל תפקיד.

כידוע – שעה שמתמנה אדם ככונס נכסים הופך הוא לזרועו הארוכה של הרשם, גם אם הוא ייצג קודם לכן את הזוכה ועליו לפעול על פי הוראות הרשם ולא הזוכה.

כונס הנכסים חב בחובת תום לב מוגברת לכן תפקידו איננו מצומצם לייצוג של הזוכה, אלא עליו לפעול באופן אובייקטיבי במהלך תפקידו.

כונס הנכסים אינו מקדם את האינטרס של הזוכה שמטעמו הוא הוצע אלא עליו לפעול ולנהוג, כאמור, בהגינות ובתום לב, ומכאן גם ההפרדה בשכר שנפסק לטובתו לבין השכר בגין ניהול התיק שנפסק, כאמור, לזוכה.

ייתכן, ונדמה שאין לשלול זאת, שהבלבול נוצר גם בגין הבקשה המאוחדת שהגיש המבקש 2 לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לפסיקת שכ"ט.

גם במסגרת בקשת רשות ערעור זו מבלבלים המבקשים ועותרים לפסיקת שכר לתקופות שלאחר יום 13.7.11 ועד ליום 29.5.14 ("שייחשב לעניין זה גם כשכ"ט א + שכ"ט ב ולמצער לשכ"ט כונס נכסים" – ראו סעיף 3.1 לבקשת רשות הערעור).

על המבקש 2 היה להגיש בקשות נפרדות ומובחנות, הן בשל העובדה שבכל אחת מהן הוא מגיש בכובע אחר שעל ראשו: האחת כבא-כח זוכה והשנייה ככונס נכסים.

אינני מקבל את האמור בסעיף 24 לתגובת המשיב 2 לבקשת רשות ערעור זו כי בשל העובדה שהמבקש 2 מגיש בקשות ותגובות ללא הפרדה, כשמשמעות התנהלות זו כי אין הפרדה בפעולו כפועל בשני כובעים שונים ולכן אין לערוך הפרדה בפסיקת שכר הטרחה בגין עבודתו.

גם אם המבקש 2 מגיש בקשות באופן לקוי ושגוי, עדיין יש לפעול ולפסוק על פי המהות. השאלה אם מטשטשת הזהות בין הפעולות השונות היא עניין לרשם לשקול בעת פסיקת השכר, כאשר יכול לפסוק סכום נמוך מאוד כשכ"ט זוכה, ואת מרבית הסכום לפסוק עבור כונס הנכסים.

שכר הטרחה שנפסק בתיק

כאמור, הרשם הנכבד קבע בהחלטתו כי שכר טרחת הכונס יעמוד על סך של 65,000 ₪.

בהסכם יולי 2011 התחייבו המשיבים לשלם לכונס סכום של 55,000 ₪ בגין פעולותיו עד אז.

אמנם באישור הרשם את הסכם 2011 יש מרכיב שכר טרחת כונס, אולם המדובר באישור ההתחייבות החוזית של המשיבים לשלם לכונס הנכסים סכום של 55,000 ₪.

אין, ולא ניתן לראות באישור הסכם יולי 2011 כפסיקת רשם ההוצאה לפועל כשכר הכונס.

פסיקת שכר כונס צריכה לבא בנפרד על ידי כונס נכסים, בדו"ח מופרד ומובחן, תוך פירוט כלל הפעולות, ורשם ההוצאה לפועל קובע פוזיטיבית את השכר שיש לפסוק לכונס הנכסים עבור פעולותיו.

אין להציב את רשם ההוצאה לפועל בפני עובדה מוגמרת כי זהו הסכום המוסכם בין הצדדים.

אם רשם ההוצאה לפועל בוחר לאשר את הסכום עליו הסכימו הצדדים, הרי זהו הסכום שישולם במסגרת התיק.

ירצה הרשם לפסוק סכום גבוה ממנו – זה השכר שייגבה, על אף ההסכמה החוזית.

כך גם אם הרשם יפסוק שכר כונס נמוך מההסכמה החוזית – לכל היותר תעמוד לכונס הנכסים זכות חוזית מול המשיבים להפרש שבין הסכום שפסק הרשם לסכום עליו התחייבו בהסכם.

כל עוד אין החלטה מפורשת של רשם ההוצאה לפועל ביחס לשכר הכונס הרי אינו זכאי לשכר.

יבוא ויאמר כונס נכסים הפועל לאורך שנים כיצד יזכה לשכר במהלך תקופת פעולתו – הרי תמיד ניתן להגיש בקשת ביניים לפסיקת הוצאות עד לאותו מועד, ולציין זאת מפורשות באופן ברור ומודגש בדו"ח הסופי ובבקשה לפסיקת שכר כונס, מה שאינני משוכנע כי כך היה במקרה דנן.

חזרה לענייננו – כאמור – הרשם קבע בהחלטתו, היחידה ככל הנראה בתיק המתייחסת פוזיטיבית לשאלת שכר הכונס בתיק – כי שכר הכונס יעמוס על סך של 65,000 ₪ (כולל מע"מ). לא מן הנמנע שהחלטת הרשם היא היא כי שכר הכונס ביחס לכלל פעולותיו בתיק – מראשית דרכו ככונס ועד תום - יעמדו על סך של 65,000 ₪ (משמע, סכום זה בולע גם את שכר הביניים, ככל וניתן לראותו כסכום שנפסק) – אולם עניין זה יובהר על ידי הרשם אליו יוחזר העניין.

ביחס למה שמכונה בבר"ע – החזר הוצאות המשיבה 1

במסגרת בקשת רשות הערעור מציינים המבקשים כי המבקשת 1 שילמה למבקש 2, מיום 13.7.11 ועד ליום הגשת הבקשה סכום של 83,837 ₪, בהתאם להסכם שכ"ט שנחתם בינהם לפיו שכרו יעמוד על הסך של 125 $ + מע"מ לשעת עבודה, כאשר מסכום זה יש להפחית 9,342 ₪ פוליסות ביטוח ששולמו על ידי המשיבים, ועתרו לפני הרשם הנכבד להחזר הוצאותיה הנ"ל שעומדות על סך של 74,495 ₪ (להלן: "הסכום ששילמה המשיבה לבא כוחה").

נדמה לי שטעות נפלה בידי המבקשים:

הסכומים אותם משלמת המבקשת 1 לבא כוחה, הוא המבקש 2, בהתאם להסכמים ביניהם – טובים ומחייבים ביחסים בינם לבין עצמם.

אין לסכומים אלו כל השפעה על המשיבים.

ביחס לרשם ההוצאה לפועל, הרי יכול הוא להביא עניין זה במסגרת שיקוליו, ככל וימצא לנכון, ברם פסיקת שכר הכונס היא החלטה ריבונית ועצמאית של רשם ההוצאה לפועל בלא קבלת עולה של מחוייבות בין צדדים, אלא החלטתו היא עניינית ביחס לפעולות שנעשו על ידי הכונס, פעולות שדווחו לו באופן מפורט, מה גם שאינני משוכנע שראוי שייפסק שכר בדיעבד על פי מספר שעות עבודה.

ככלל - פסיקת שכר כונס היא גלובלית לאחר ביצוע הפעולות.

קיימת אפשרות בנסיבות מיוחדות לעתור לשכר בגין מאמץ מיוחד, אולם עניין זה נתון לשיקול דעת הרשם המטפל.

זאת ועוד; המבקשים מכנים את תשלום שכר הטרחה ששולם על ידי המבקשת 1 למשבקש 2 כ"החזר הוצאות".

אין כך היא.

"הוצאות" הן הוצאות שהוצאו על ידי כונס הנכסים לצורך הליך כינוס הנכסים (למשל – שמאות, ביטוח).

שכר טרחת עורך דין שמשלם בעל דין לבא כוחו אינו יכול לבא בגדרן של "הוצאות" במסגרת הליך כינוס נכסים.

טענות המבקשים בסעיפים 107-109 לבקשת רשות הערעור אינן רלוונטיות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ואינן חלות על הרשם, וזאת מאחר והלכה פסוקה היא, כי שכר טרחת עורך דין בבית משפט נפסק לטובת בעל הדין ושייך לבעל הדין (ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פד יד 1121), והחריג לכלל הוא ששכר טרחה אשר נפסק בהוצאה לפועל, שייך לעורך דין בלבד ולא ללקוחו.

ראו לעניין זה גם את דבריו של כבוד השופט סלים ג'ובראן בע"א 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם (18.03.02), לפיהם: "הלכה פסוקה היא, כי שכר טרחה שנפסק ע"י בית המשפט שייך ללקוח ... שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו. יחד עם זאת, קובע סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל,תשכ"ז-1967, כי 'זוכה המיוצג ע"י עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר טרחת עורך דין'. היינו, שכ"ט עו"ד נפסק לטובת הזוכה ומשולם לו ע"י החייב, והזוכה אמור להעבירו לידי עורך דינו".

לסיכומו של עניין:

הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שאני מחזיר את התיק לרשם ההוצאה לפועל שיקבע במובחן ובאופן מפורש מהו שכ"ט לפי הוראות סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, ומהו שכר כונס הנכסים בהתאם להוראות סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל, כאשר יוכל לציין האם השכר שנפסק על ידו הוא ביחס לכלל הפעולות שביצע הכונס או ביחס לשתי התקופות (האחת עד יולי 2011 והשנייה מאוחרת לה ועד לסיום הליך הכינוס).

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, י"ז טבת תשע"ה, (08 ינואר 2015), בהיעדר הצדדים.