עסקינן בתביעה לתשלום שכ"ט עו"ד ע"ס 37,760 ₪.

בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט מיום 21.4.13, לפיו התחייב התובע לטפל ב- 3 נושאים:

א. עריכת הסכם מכר.

ב. הסדרי חובות בתיקי הוצל"פ.

ג. הסכם הלוואה.

בהסכם שכר הטרחה נקבע כי שכר הטרחה בגין הטיפול יהיה 32,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בכתב התביעה נטען כי התובע ביצע את השירותים המשפטיים שסוכמו בהסכם שכר הטרחה, אולם הנתבע לא הסדיר את תשלום שכר הטרחה.

בבקשת התנגדות המהווה כתב הגנה, טוען הנתבע כי התובע לא ביצע ולא השלים אף אחת מהשירותים המשפטיים לשמם נשכרו שירותיו, ועל כן נאלץ לפנות לקבלת ייצוג על ידי עו"ד אחר.

הנתבע טוען בס' 10 לתצהירו כי לאחר שפנה לקבל ייצוג מעו"ד אחר, הציע להיפגש עם התובע ע"מ לסכם תשלום שכר טרחה ראוי עבור הפעולות החלקיות שבוצעו.

ביום 26/4/15, התקיים דיון בבקשת ההתנגדות על פי הסכמת הצדדים הוארך המועד להגשת ההתנגדות וניתנה לנתבע רשות להתגונן, והתיק נקבע במעמד הצדדים ובאי כוחם לישיבת הוכחות להיום בשעה 9:00.

בבוקר הדיון הונחה על שולחנו של בית המשפט בקשת ב"כ הנתבע לדחייה בהסכמה של מועד ישיבת ההוכחות הדיון, מהטעם כי קיבל על עצמו ייצוג בתיק נוסף בו נקבע דיון להיום בשעה 15:00.

לתיק בימ"ש הוגשה הודעה מטעם בא כוח התובע, לפיה בקשת הדחייה הוגשה שלא על דעתו וובלא קבלת הסכמתו, וכי הוא מתנגד לה.

בהחלטה שניתנה היום, דחה בית המשפט את הבקשה לדחיית מועד ישיבת הוכחות, מהטעם כי מועד דיון הוכחות נקבע עוד בחודש אפריל 2015, כי מדובר בתביעה בסדר דין מהיר אשר הדיון בה קצר יחסית, ויהיה בידי ב"כ הנתבע זמן די והותר להגיע לדיון הנוסף.

לישיבת הוכחות התייצבו התובע ובא כוחו, הנתבע ובנו.

הנתבע חזר בדיון על בקשתו לדחיית ישיבת ההוכחות מחמת אי התייצבות בא כוחו, וניתנה החלטה מנומקת נוספת הדוחה את הבקשה.

בית המשפט הפנה שימת ליבו של הנתבע לזכותו לחקור את התובע על תצהירו, אולם הנתבע ויתר על חקירתו של התובע. הנתבע נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

על פי החלטה מיום 26/4/15 היה על הצדדים להגיש לתיק במקביל תוך 60 ימים רשימת מסמכים, ותוך 90 ימים תצהירי עדות ראשית.

הנתבע לא הגיש רשימת מסמכים ואף לא תצהיר עדות ראשית.

על מנת ליתן לנתבע יומו בבימ"ש, קיבל בימ"ש את התצהיר התומך בבקשת ההתנגדות כתצהיר עדות ראשית.

דיון ומסקנות:

הצדדים אינם חלוקים כי הנתבע שכר את שירותיו של התובע לטיפול בענייניו בשלושה נושאים: עריכת הסכם מכר של דירתו, עריכת הסדרי חוב עם נושים בתיקי הוצל"פ, והסכם הלוואה.

טענתו המרכזית של הנתבע הינה כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה שנקבע בהסכם שכר הטרחה, שכן לא הביא לידי סיום אף אחת מהשירותים המשפטיים שנטל על עצמו בהסכם.

התובע מונה בתצהיר עדות ראשית הטיפול המשפטי והפעולות שביצע במסגרת ייצוג המשפטי של הנתבע. הפעולות המנויות בתצהיר התובע נלמד כי התובע נתן לנתבע ייצוג משפטי וטיפול בכל שלושת הנושאים המפורטים בהסכם.

על פי הסכם שכר הטרחה התחייב התובע לטפל בעריכת הסכם מכר דירתו של הנתבע אשר היתה מצויה תחת כינוס נכסים בהוצל"פ.

התובע מפרט בתצהירו כי נוהל משא ומתן למכירת הדירה עם רוכשים פוטנציאלים, כאשר במסגרת המו"מ הוחלפו בין הצדדים טיוטות הסכם מכר אותן ערך התובע.

מתצהיר התובע עולה כי במסגרת המו"מ עם רוכשים פוטנציאליים- ה"ה מאירוביץ הועברה טיוטת ההסכם לעיון ואישור כונס הנכסים (נספח ו' לתצהיר), אולם רוכשים אלו נסוגו מהמו"מ ותחתם נוהל מו"מ עם רוכש נוסף- הגב' כרמלה אורן אשר יוצגה על ידי עו"ד אמנון בר מגן עמו הוחלפו טיוטות הסכם מכר(ראה נספח ז' לתצהיר). אולם גם רוכשת זו נסוגה בסופו של דבר מהעסקה לרכישת הדירה.

הנתבע אינו מכחיש בתצהירו את טענות התובע לעניין ניהול משא ומתן עם הרוכשים הפוטנציאלים או כי במסגרת המו"מ לגיבוש עסקה ערך התובע טיוטות הסכם.

הנתבע טוען כי התובע איזו זכאי לשכר טרחה מאחר ולא עלה בידי התובע להביא לידי סיום אף אחת מהפעולות המשפטיות אשר לשמן נשכרו שירותיו.

אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע ממספר טעמים.

על פי הסכם שכר הטרחה לא סוכם כי תשלום שכר טרחה מותנה בהשגת תוצאה של הגעה להסדר עם כלל הנושים או חתימתו של הסכם מכר, אלא הזכאות לשכר הטרחה הינה בגין עצם מתן הטיפול המשפטי.

הנתבע טוען כי על התובע היה להגיע להסדרי חוב בתיקי הוצל"פ אולם לא עלה בידו לעשות כן.

בתצהיר עדותו הראשית התובע מפרט הנושים עמם ניהל מו"מ בניסיון להגיע להסדר חוב, צרף העתק תכתובת מול כונסת הנכסים, עו"ד אורית גדיש – גלבוע, בא כוח בנק לאומי למשכנתאות, וכן תכתובת עם באי כוח נושים נוספים (נספח ה' 1 עד 7 לתצהיר עדותו של התובע).

על פי האמור בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, המשא ומתן שניהל התובע, הביא בסופו של דבר לגיבוש הסדר חוב עם 9 מתוך 15 הנושים.

טענה זו של התובע לא נסתרה.

אשר להתחייבותו של התובע על פי הסכם שכר טרחה לערוך לנתבע הסכם הלוואה במסגרת קבלת הלוואה מגורם חוץ בנקאי, התובע מפרט בתצהיר עדותו כי קיים משא ומתן עם שתי חברות חוץ בנקאיות עם חברת אס.אל.אס רום אחזקות וכן עם חברת דלתא קפיטל בע"מ. בעקבות המו"מ, התובע ערך הסכם הלוואה מיום 17/4/13 אשר נחתם ע"י הנתבע ורעייתו (העתק הסכם הלוואה צורף כנספח ח'1 לכתב התביעה).

מתצהיר התובע עולה כי התובע ערך והגיש במסגרת תיק כינוס הנכסים על דירתו של הנתבע, בקשה לביטול ועיכוב הליך הפינוי של הנתבע מהדירה. (נספח י'1 לכתב התביעה).

התקיים בלשכת ההוצל"פ דיון בבקשה ביום 16/6/13, בו נכח התובע כמייצג והנתבע, בעקבותיה הגיעו להסדר דיוני לפיו בוטל מועד הפינוי שהיה קבוע, ונקבע מועד פינוי נדחה.

מתצהירו של התובע עולה כי הוגשה בקשה נוספת על ידי התובע בלשכת ההוצל"פ לביטול ועיכוב הפינוי שנדחתה, עליה הגיש התובע ערעור לבית משפט השלום, התקיים דיון ביום 3/10/13, בו נכחו התובע כעו"ד מייצג והנתבע. (הודעת הערעור ופרוט' הדיון בערעור צורפו כנספחים י'3 לכתב התביעה).

הנתבע בתצהירו אינו מכחיש איזה מהפעולות שפורטו על ידי התובע בכתב התביעה ו/או בתצהיר עדותו הראשית.

טענת הנתבע לפיה התובע לא השלים את הטיפול המשפטי, דינה להידחות, שכן הסכם שכר טרחה אינו מתנה זכאות לתשלום שכר הטרחה בהשגת תוצאה, אלא במתן שירות וטיפול משפטי הנזכר בהסכם.

מהראיות שהובאו על ידי התובע במסגרת תצהיר עדותו הראשית עולה כי התובע פעל בהתאם להתחייבותו על פי הסכם שכר טרחה, וביצע פעולות להם התחייב.

הנתבע העלה במסגרת סיכומיו טענה חדשה אשר לא נטענה בבקשת התנגדות, לפיה התובע באופן חד צדדי הפסיק את הייצוג, מבלי שהושלם הטיפו, ובכך גרם לנתבע נזק כספי ניכר העולה על סכום התביעה.

בא כוח התובע התנגד בדיון להעלאת טענות אלה, בהיותן הרחבת חזית אסורה.

אכן , טענה האמורה מהווה הרחבת חזית פסולה, אשר יש לדחות, שכן עלתה לראשונה בסכומי הנתבע.

יתר על כן, מס' 3 לתצהירו של הנתבע עולה כי היה זה הנתבע אשר ביקש להפסיק את ההתקשרות עם התובע, ולא עקב הפסקת ייצוג חד צדדית מצדו של התובע.

לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי התובע הרים את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת התביעה. על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מלוא סכום התביעה בסך של 37,760 ₪ בצירוף הצמדה וריבית ממועד פתיחת תיק הוצל"פ ועד התשלום בפועל.

הליכי הוצל"פ בתיק מס' 1304240149 נשוא התביעה יימשכו כסדרם.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות אגרת בית משפט בסך 543 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

מורה על חילוט הפיקדון שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט בסך 1,500 ₪ והפירות והעברתם לתיק הוצל"פ שנזכר לעיל על חשבון החוב הפסוק.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ה, 10 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.