לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 26.11.13.

מבוא

1. ביום 26.11.13 נהג התובע במשאית בכביש מכיוון ביר אלמכסור לכיוון צומת סומך, ותוך כדי נסיעה אירע תקר בגלגל הימני האחורי של המשאית. כתוצאה מכך עצר התובע את רכבו בצד הדרך על מנת לתקן את התקר. לצורך תיקון התקר הוזעק למקום מר אכרם גריפאת (להלן: "אכרם"), מכר של התובע ושל יגאל אוחיון, הבעלים של חברת צל העמק בע"מ - המעסיקה של התובע במועד התאונה. לאחר שאכרם הגיע למקום ועת עמדו התובע ואכרם על הכביש מאחורי המשאית, רכב מתוצרת הונדה שהיה נהוג בידי עלאא עדוי (הנתבע מס' 1) (להלן: "עלאא"), סטה לשוליים, פגע בתובע והעיף אותו לנתיב הנסיעה הימני, ולאחר מכן התנגש במשאית ונעצר במרחק של מספר מטרים אחרי המשאית. במועד אירוע התאונה לא היה למשאית בה נהג התובע ביטוח חובה המכסה את השימוש שנעשה בה בשעת אירוע התאונה.

2. בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע את תביעתו דנן בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") נגד נהג ההונדה והמבטחת שלו, מנורה חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת מס' 2 (להלן: "מנורה") וכן נגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"). כמו כן, הוגשה על ידי התובע בקשה לתשלום תכוף. בכתב ההגנה שהגישו עלאא ומנורה נטען, כי האחריות לפצות את התובע מוטלת על קרנית מאחר שבשעת אירוע התאונה היה התובע בגדר משתמש במשאית, ואילו קרנית טענה בכתב ההגנה, כי האחריות לפצות את התובע מוטלת על עלאא ומנורה מאחר שבעשת אירוע התאונה לא נעשה במשאית כל שימוש במובן חוק הפיצויים. קרנית אף הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד יגאל אוחיון וצל העמק בע"מ בטענה, כי במועד אירוע התאונה הם היו הבעלים ומתירי השימוש במשאית. ההודעה לצדדים שלישיים הוגשה למקרה ובית המשפט יקבע, כי האחריות לפצות את התובע מוטלת על קרנית ולא על מנורה.

3. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפני ביום 23.03.15 הודיע ב"כ התובע, כי במסגרת ההליכים המתנהלים במוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% עד יולי 2015.

4. נוכח המחלוקת בשאלת החבות ובשאלה על מי מוטלת האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו, ומאחר שטרם נקבעה לתובע נכות סופית על ידי המל"ל, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות בשאלת החבות ולדיון בבקשה לתשלום תכוף ליום 04.05.15. בישיבה זו שמעתי את עדותם של אכרם, של יגאל אוחיון ושל עלאא עדוי, נהג רכב ההונדה. מאחר שהבוחן המשטרתי שחקר את נסיבות האירוע לא התייצב לדיון, שמיעת עדותו נדחתה ליום 19.05.15.

5. בישיבת יום 19.05.15 שמעתי את עדותו של הבוחן ולאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. לקראת ישיבה זו, הגיש התובע טיעון לעניין גובה התשלום התכוף, בצירוף מסמכים רלוונטיים, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים בישיבת יום 04.05.15.

נסיבות אירוע התאונה

6. עקב מצבו הרפואי בעקבות התאונה, אין התובע מסוגל להעיד, ולפיכך לא ניתן היה לקבל את גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה ולפעולות שהוא ביצע בשעת האירוע. לעניין נסיבות אירוע התאונה העידו עלאא עדוי, נהג ההונדה ואכרם גריפאת, שכזכור הגיע למקום התאונה על מנת לסייע לתובע בהחלפת הגלגל התקול.

7. עלאא סיפר בעדותו כי תוך כדי נסיעה מכיוון ביר אלמכסור לכיוון חוצות המפרץ, השמש סינוורה אותו וכתוצאה מכך הוא סטה לשולי הכביש ופגע בתובע. לדבריו, "פתאום רואה בן אדם בשנייה האחרונה ופגעתי בו". עלאא אף ציין כי הוא לא הבחין במשאית מרחוק מכיוון שהיה מסונוור ורק בשנייה האחרונה הוא הבחין בה: "אני הייתי מסונוור ובשניה האחרונה ראיתי את זה שפגעתי בו ואת המשאית". לפי עדותו של עלאא, בשעת אירוע התאונה עמד התובע על הכביש מאחורי המשאית.

8. אכרם גריפאת סיפר בעדותו כי ביום האירוע התקשר אליו יגאל אוחיון, אצלו הוא עבד בעבר, וביקש ממנו לגשת למקום בו עצר התובע את רכבו ולעזור לו בהחלפת הפנצ'ר. לדבריו, תוך מספר דקות מאז שהתקשר אליו יגאל הוא יצא לדרך, והגיע למקום תוך 10 עד 15 דקות. כאשר הגיע למקום, ירד התובע מהמשאית וניגש אליו. לדבריו, הוא (אכרם) חיפש את הכלים בארגז הכלים של המשאית, ואז גילה כי הכלי הדרוש לפירוק הגלגל הרזרבי והגלגל התקול (בוקסה בגודל מסוים) לא נמצא. בשל כך יצר התובע קשר עם יגאל אוחיון וביקש ממנו להביא את הכלי הדרוש לפירוק הגלגלים ושניהם (התובע ואכרם) עמדו מאחורי המשאית, המתינו להגעתו של יגאל ועישנו סיגריה. תוך כדי כך, הגיע רכב ההונדה, אשר סטה לשולי הכביש, ופגע בתובע ולאחר מכן במשאית. אכרם סיפר עוד, כי בשעת אירוע התאונה עמד התובע בשולי הכביש, במרחק של כ- 40 ס"מ מהקו הצהוב, בסמוך לחלק האחורי של המשאית. אכרם הסביר בעדותו, כי מאחר שלא היו במשאית כלים לפירוק הגלגלים, הם לא יכולים היו להתחיל בתיקון הפנצ'ר ולכן הם עמדו מאחורי המשאית, והמתינו להגעתו של יגאל עם הכלים.

9. יגאל אוחיון מסר בעדותו גרסה תואמת לגרסתו של אכרם. לטענתו, ביום האירוע, קרוב לשעה 12:00 בצהריים, התקשר אליו התובע והודיע לו כי אירע תקר בגלגל המשאית. יגאל ביקש מהתובע לעצור בשולי הכביש, והסביר לו היכן ממוקם ארגז הכלים של המשאית המעורבת. כחצי שעה לאחר מכן התקשר אליו התובע שוב, והודיע לו שהוא אינו מוצא את ארגז הכלים. בעקבות כך התקשר יגאל לאכרם, וביקש ממנו לגשת למקום ולעזור לתובע. לאחר שאכרם הגיע למקום, התקשר אליו התובע פעם נוספת והודיע לו שאין כלים במשאית, ואז ביקש ממנו יגאל להמתין עד שהוא מגיע עם הכלים. לדבריו, תוך כדי נסיעה למקום, התקשר אליו אכרם והודיע לו על התאונה.

10. בוחן התנועה שחקר את נסיבות האירוע, רס"ב אייל דגש, הסביר בעדותו, כי הוא הגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר שאירעה. מהממצאים שאסף בשטח עולה, כי רכב ההונדה סטה לשול הימני כשהוא במרחק של כ- 20 מטר מהמשאית, הנהג ניסה להסיט את הרכב חזרה לכביש ואז התנגש בתובע ובמשאית. לדבריו, על הכביש נראים סימני הצמיגים של רכב ההונדה שיצרו מעין קשת שאורך המיתר שלה הוא כ- 20 מ'. קשת זו מתחילה, כאמור, במרחק של כ- 20 מ' מהמשאית ומסתיימת במשאית. נהג ההונדה לא בלם את רכבו וסימני הצמיגים אינם סימני בלימה אלא מדובר בסימנים שנוצרו עקב הכוח שהופעל על גלגלי הרכב כתוצאה מניסיון הנהג להסיט את הרכב חזרה לנתיב נסיעתו. הבוחן הסביר, כי על המשאית לא נמצאו סימני דם או חומר ביולוגי כלשהו שמקורו בגוף התובע, ולפיכך המסקנה העולה מכך היא שלא היה מגע פיזי כלשהו בין התובע ובין המשאית בשעת אירוע התאונה. הוא אישר עוד, כי המשאית לא תרמה ולא גרמה לסטיית רכב ההונדה לשולי הכביש, וכי רכב ההונדה היה פוגע בתובע בין אם המשאית הייתה חונה במקום ובין אם לאו.

11. ב"כ הצדדים לא חלקו על עדותו של עלאא עדוי (נהג ההונדה) באשר לסיבת סטייתו ימינה, ולא חלקו על גרסתו כי הוא הבחין בתובע ובמשאית רק בשנייה האחרונה, בעת שהתנגש בהם. הצדדים אף לא חלקו בסיכומיהם על ממצאין של בוחן התנועה, שגובו בסקיצה מפורטת ובתמונות מקוריות, שאינן מותירות ספק באשר לאמינות עדותו וממצאיו. בהתאם לעדותם של עלאא ושל בוחן התנועה, נהג ההונדה סטה ימינה לשולי הכביש מאחר שהוא סונוור על ידי השמש, הוא ניסה להסיט את רכבו חזרה לנתיב הנסיעה וכתוצאה מכך ביצע נסיעה בצורת קשת בתוך השול הימני, ותוך כדי כך הוא פגע בתובע שעמד מאחורי המשאית והעיף אותו לאמצע נתיב הנסיעה ולאחר מכן פגע בחלק האחורי של המשאית. בזמן אירוע התאונה ובמהלכה לא היה כל מגע בין התובע לבין המשאית, וגם לאחר שהתובע נפגע על ידי רכב ההונדה לא נוצר כל מגע בינו לבין המשאית. עובדות אלה עולות באופן חד משמעי הן מעדותו של עלאא, הן מעדותו של בוחן התנעוה, הן מעדותו של אכרם גריפאת והן מהתמונות שצילם הבוחן מזירת האירוע.

12. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים התגלעה בנוגע לפעולות ולמעשים של התובע ואכרם ברגעים שקדמו לתאונה. מנורה טענה, כי אין לתת אמון בגרסת אכרם ויגאל שכביכול התובע ואכרם המתינו להגעתו של יגאל עם כלי העבודה, וביקשה לקבוע כי בשעת אירוע התאונה עסקו התובע ואכרם בהחלפת הגלגל התקול ובתיקון הפנצ'ר. לטענתה, עדותו של אכרם בבית המשפט שכביכול הוא והתובע עמדו מאחורי המשאית, עישנו סיגריה והמתינו ליגאל היא גרסה שקרית שנועדה לחלץ את יגאל מאחריותו לאירוע התאונה, בהיותו הבעלים ומתיר השימוש במשאית, שלא היה לה ביטוח. לטענתה, אם ייקבע כי התובע נפגע במהלך תיקון דרך, הרי עילת התביעה היחידה שלו היא נגד קרנית, ובמקרה זה צפויה קרנית לחזור אל יגאל בתביעת שיפוי. אכרם, אשר מכיר את יגאל מזה שנים רבות ואף עבד אצלו במשך מספר שנים בעבר, ביקש על ידי מסירת עדות שקר לחלץ את יגאל מאחריותו לתאונה. בעניין זה מסתמכת מנורה על הודעה שמסר אכרם במשטרה דקות ספורות לאחר אירוע התאונה (מוצג נ/7). בהודעה זו סיפר אכרם כי הוא והתובע עמדו מאחורי המשאית כי "רצינו להביא את הגלגל הרזרבי שהוא נמצא בצד שמאל של המשאית ועמדתי מאחורי המשאית שהכביש יתפנה ואז זה קרה". לטענת מורה, אין בהודעה שמסר אכרם במשטרה כל זכר לכך שלא היו כלים במשאית, אין זכר לכך שהם עישנו סיגריה והמתינו ליגאל, ולטענתה גרסה זו, אותה מסרו יגאל ואכרם, אינה גרסת אמת ונועדה לצרכי המשפט.

13. אינני מקבל את טענותיה של מנורה. הן אכרם והן יגאל מסרו עדות קוהרנטית, עקבית וללא סתירות מהותיות. שניהם חזרו על הגרסה שלא היו במשאית כלים, מבלי שהתגלו בגרסאותיהם סימני שאלה או תמיהות, שיש בהם כדי לכרסם באמינות גרסתם. זאת ועוד, מטעם מנורה לא הוצגה שום ראיה סותרת לגרסה שמסרו אכרם ויגאל, למעט ההודעה שמסר אכרם במשטרה (נ/7), דקות ספורות לאחר האירוע. עיון מדוקדק בהודעה מלמד, כי הגרסה שמסר אכרם אינה סותרת את גרסתו בפני, אלא מדובר בגרסה שאינה מפורטת ושאין בה מענה לכל השאלות שעלו במסגרת ההתדיינות לפניי. הטעם לכך הוא שלצורך החקירה המשטרתית אין לשוטר כל צורך להיכנס לפרטי פרטים ולכן הוא לא שאל את אכרם האם היו להם כלים לצורך ביצוע התיקון, מדוע לא התחילו לבצע את התיקון ומתי בדיוק הם התכוונו להתחיל בפירוק הגלגל הרזרבי. שאלות אלה לא היו חשובות, כאמור, לצורך החקירה המשטרתית, אך הם עמדו בליבת המחלוקת בתיק שלפני, ולכן נדרשו העדים לתת תיאור מדויק ומפורט באשר לפעולות שביצעו התובע ואכרם עד רגע התאונה.

14. יתרה מכך, עדותו של אכרם מקבלת חיזוק מהממצאים בשטח. אין ספק, והדבר עולה באופן חד משמעי מעדות הבוחן המשטרתי ומהתמונות שצולמו על ידו, כי עד רגע התאונה לא החלו התובע ואכרם בביצוע פעולות כלשהן לתיקון הפנצ'ר. הם לא הוציאו את ג'ק ההרמה, לא החלו בפירוק הגלגל הרזרבי או הגלגל התקול, לא הוציאו כלים כלשהם מארגז הכלים ובעצם לא נעשתה על ידם פעולה כלשהי לתיקון הפנצ'ר. בהקשר זה, יש לציין כי התקר בגלגל אירע בסביבות השעה 12:00 בצהריים ועד התאונה חלפו יותר משעתיים וחצי. על כן, יש להניח כי לו היו במשאית כלים לתיקון הפנצ'ר, התובע ואכרם היו מתחילים בביצוע התיקון זמן רב לפני אירוע התאונה.

15. נוסף על האמור ראוי לציין, כי אכרם הוא עד ניטרלי, שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך ולכן יש לייחס לעדותו משקל משמעותי ואמינות רבה. אמנם, הוא מכיר את יגאל אוחיון מזה שנים רבות ואף עבד אצלו בעבר במשך מספר שנים, אך אין להסיק מכך שאכרם יהיה מוכן להתייצב בפני בית המשפט ולהעיד עדות שקר רק בשל כך. להנחה זו, שביקשה מנורה לאמץ, אין כל אחיזה בחומר הראיות.

16. סיכומם של דברים, על סמך הראיות שהביאו הצדדים והעדויות של העדים כמפורט לעיל, הנני קובע כי התאונה אירעה בנסיבות שלהלן: התובע נהג במשאית מכיוון הכפר ביר אלמכסור לכיוון כללי צומת סומך. תוך כדי נסיעה אירע תקר בגלגל המשאית. הוא עצר את המשאית בשולי הדרך והתקשר למעסיקו, יגאל אוחיון, אשר הזעיק את אכרם גריפאת למקום, על מנת לסייע לו בהחלפת הגלגל התקול. גריפאת הגיע למקום ואז גילה שאין כלים בארגז הכלים ולכן לא ניתן להתחיל בתיקון הפנצ'ר. התובע ואכרם עמדו מאחורי המשאית, עישנו סיגריה והמתינו ליגאל אוחיון על מנת להגיע עם הכלים. תוך כדי כך, הגיח רכב הונדה שהיה נהוג בידי עלאא, סטה ימינה לתוך השול הימני מאחר ועלאא סונוור מהמשמש. כתוצאה מכך, ניסה עלאא להסיט את הרכב חזרה לנתיב הנסיעה שלו ותוך כדי כך פגע בתובע והעיף אותו לאמצע נתיב הנסיעה, ולאחר מכן פגע במשאית.

תיקון דרך

17. אין ספק כי נוכח הקביעות לעניין אופן התרחשות התאונה והפעולות שנעשו על ידי התובע ואכרם עובר לאירוע התאונה, המסקנה היא שהתובע לא נפגע עקב תיקון דרך כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, ולפיכך אין התובע בגדר משתמש במשאית ואין מעורבות למשאית בתאונה מכוח ההגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים.

18. התנאים שצריכים להתקיים על מנת שהאירוע ייכנס לגדר תיקון דרך כמשמעו בחוק הפיצויים הותוו בפסק הדין שניתן ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.09). בפסק דין זה נקבע כי התנאים הדרושים על מנת שהאירוע ייחשב תיקון דרך הם: (א) מדובר בתיקון או טיפול שהצורך בו התעורר בדרך; (ב) מדובר בתיקון שהתעורר אגב אירוע פתאומי; (ג) אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בפסק הדין שניתן ברע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (16.6.10) התווסף תנאי נוסף ולפיו התיקון או הטיפול חייב להתבצע ברכב או באחד מרכיביו.

19. על בסיס קביעות אלה נקבע, כי אדם שיצא מרכב עקב תאונה ונפגע עת ששוחח בטלפון על מנת להזמין גרר, אינו בגדר מי שנפגע עקב תיקון דרך (רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19.4.09). ברע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים מוחמד (22.5.11) נידון מקרה שבו נהג ירד מרכבו עקב תקלה ברכב ונפגע תוך כדי הנחת משולש האזהרה. בית המשפט העליון קבע, כי הנחת משולש אזהרה "אינה תנאי מקדים לביצוע התיקון, ובוודאי שאינה שלב ראשון מתוך שלבי התיקון. החובה להציב משולש אזהרה לפני כלי רכב החונה בשולי הכביש היא חובה נפרדת ועצמאית, שקיומה ותכליתה מנותקים מן הצורך לבצע תיקון או טיפול דרך". על כן, נקבע כי פגיעתו של התובע אינה בגדר תיקון או טיפול דרך.

20. לענייננו, התובע נפגע עת עמד ביחד עם אכרם מחוץ למשאית, עישנו סיגריה והמתינו ליגאל אוחיון להגיע יחד עם הכלים. הם לא התחילו בביצוע התיקון ובהעדר כלים מתאימים הם אף לא יכולים היו להתחיל בתיקון. עולה, אם כן, כי העמידה מאחורי המשאית אמנם נובעת מהתקלה ברכב, אך היא אינה חלק מפעולת התיקון ואינה מהווה שלב משלביו, ועל כן, אין המדובר בתיקון או בטיפול דרך.

21. מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם הייתי קובע כבקשת מנורה, כי התובע ואכרם עמדו מאחורי המשאית והמתינו עד שהכביש יתפנה על מנת להתחיל בביצוע התיקון, עדיין הייתי מגיע למסקנה זו כי אין המדובר בתיקון דרך. גם עמידה בכביש והמתנה שהכביש יתפנה אינה מהווה חלק או שלב מפעולת התיקון. בהקשר זה, מן הראוי להפנות לפסק הדין שניתן בפרשת אברהים מוחמד שהובא לעיל, שם מזהיר השופט ריבלין מעריכת אבחנות המבוססות על כוונותיו הסובייקטיביות של הנפגע. בהקשר זה נקבע כי "... אין זה רצוי כי המבחן לסיווג הפעולה כשימוש מוכר ברכב מנועי תהא מבחן סובייקטיבי. סיווג אותה פעולה ממש, פעם כשימוש מוכר ופעם כשימוש שאינו מוכר, הכל לפי כוונתו הסובייקטיבית של הנפגע, עלולה להוביל ליצירת הבחנות דקיקות בין מצבים אשר למעשה הם דומים מאוד זה לזה... רצוי, ככל שניתן, להימנע מהבחנות דקיקות המבוססות בעיקר על כוונתו הסובייקטיבית של הנפגע, ופחות על אופייה האובייקטיבי של הפעולה".

בענייננו, התובע נפגע עת עמד מאחורי המשאית ובטרם החל בעבודות התיקון. עמידה כאמור אינה בגדר תיקון דרך, בין אם התכוון לבצע את התיקון לאחר שהכביש יתפנה ובין אם עמד שם והמתין ליגאל אוחיון. בשני המקרים אין המדובר בתיקון או בטיפול דרך.

חניה שלא כדין

22. מנורה הוסיפה וטענה, כי פגיעתו של התובע נגרמה עקב חניית המשאית שלא כדין, שכן עמידת המשאית בשולי כביש בין עירוני יוצרת סיכון תחבורתי מובהק. לטענתה, לולא עמידת המשאית בשוליים, נהג ההונדה היה יכול לחזור לנתיב נסיעתו מבלי לפגוע בתובע. ב"כ מנורה הוסיף וטען כי עמידתו של התובע מאחורי המשאית קשורה לחניית המשאית שלא כדין ולפיכך מתקיים במקרה דנן קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין חניית המשאית ובין פגיעת התובע.

23. מדובר בטענה חסרת בסיס שאינה עולה בקנה אחד עם עובדות המקרה כפי שהוכחו ולא עם ההלכה הפסוקה. כפי שהובא לעיל, נהג ההונדה סטה לשולי הדרך לאחר שסונוור על ידי השמש, וללא קשר לעמידת המשאית בשוליים. הסטייה של רכב ההונדה החלה כעשרים מ' לפני המשאית, הוא נסע בצורת קשת בתוך השוליים ופגע בתובע ולאחר מכן במשאית. המשאית לא תרמה ולא גרמה לפגיעתו של התובע ובין אם המשאית הייתה במקום ובין אם לאו, רכב ההונדה היה פוגע בתובע באותו אופן ובאותה עוצמה. על פניו ברור, אם כן, כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין חניית המשאית לבין התאונה.

24. סוגיית מעורבותו של רכב חונה בשולי הדרך בתאונה, נידונה בשורה של פסקי דין, שהמסקנה העולה מהם היא אחת: הימצאות נוסע או נהג רכב שהתקלקל מחוץ לרכב עקב התקלה ברכב, אין בה די כדי לקיים אחר דרישת הקשר הסיבתי העובדתי או המשפטי. כך, למשל, בע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (31.10.07), נדון מקרה שבו רכב סטה לשולי הכביש, פגע בהולכת רגל ואחר כך פגע גם ברכב חונה שבו נסעה הולכת הרגל לפני כן. בית המשפט העליון פסק, כי בנסיבות אלה לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין חניית הרכב במקום שאסור לחנות בו לבין הפגיעה. ברע"א 7501/11 יוני אברמוב נ' מיטל בכר, נידון מקרה שבו מיטל בכר נפגעה בתאונת דרכים עת נסעה על קטנוע. לאחר מכן עצרו בכר והנהג את הקטנוע בשולי הדרך, והמתינו לשירותי מגן דוד אדום. תוך כדי כך, הגיע רכב שהיה נהוג בידי אברמוב, סטה לשוליים, פגע בקטנוע ולאחר מכן בבכר. בית המשפט העליון פסק, כי על אף שרכב אברמוב פגע תחילה בקטנוע ולאחר מכן בבכר, לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין החניית הקטנוע בשולי הכביש לבין הפגיעה בבכר, ולפיכך רק מבטחת הרכב של אברמוב חבה בפיצוי בכר בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה השנייה. הוא הדין בפסק הדין שניתן לאחרונה בע"א 201/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.15).

25. סיכומם של דברים, פגיעתו של התובע לא נגרמה עקב תאונת דרכים מבחינת המשאית, ולפיכך המשאית אינה בגדר רכב מעורב בתאונה. נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לדון ביתר הטענות שהעלו הצדדים לעניין רכבים מעורבים והאם כאשר הולך רגל נפגע על ידי שני רכבים מעורבים, כאשר רק לאחד מהם יש ביטוח, מוטלת על קרנית אחריות חלקית לפצותו בגין נזקיו מכוח הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

26. סוף דבר, אני קובע כדלקמן:

א. האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו מוטלת על הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד.

ב. בהתאם לכך, הנני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת מס' 3.

ג. הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו, ביחד ולחוד, לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל של 50,000 ₪. קרנית תשלם לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ד. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 5,000 ₪.

הבקשה לתשלום תכוף

27. כאמור, עקב התאונה נפגע התובע באופן קשה בגופו. תחילה הוא אושפז בבי"ח רמב"ם עקב חבלת ראש קשה מתאריך 26.11.13 ועד ליום 12.01.14, ולאחר מכן בבי"ח לווינשטיין מתאריך 12.01.14 ועד 31.10.14, כך שהוא היה מאושפז במשך כ- 11 חודשים ברציפות. בסיכום המחלה מבי"ח לווינשטיין מיום שחרורו נרשם, כי התובע זקוק לעזרה סיעודית כמעט בכל הפעולות היומיומיות, כגון האכלה, הלבשה, רחצה ועוד. הוא אף זקוק לעזרה מלאה במעבר ממיטה לכיסא גלגלים בעזרת מנוף ולעזרה מלאה בניידות באמצעות כסא גלגלים. בהמשך נרשם כי "מודעותו למצבו חלקית ביותר, אין דינמיקה במצבו מאז ישיבת הצוות האחרונה: האפקט שטוח, מודעותו למצבו חלקית ביותר, ניכרת פאסיביות ויוזמה מופחתת, אינו יוזם שיחה ומשיב על שאלות באופן לקוני".

28. מאחר שמדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בו כנפגע עבודה. תביעתו הוכרה ואף נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% עד יולי 2015. כמו כן, אושרה לתובע קצבה מיוחד בסך 8,210 ₪ ושולם לו תשלום חד פעמי בגין תקופת העבר בסך 99,400 ₪.

29. מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל ותלושי שכר שצירף עולה, לכאורה, כי עובר לאירוע התאונה עבד התובע במקביל בשני מקומות עבודה והשתכר סכום כולל בסך 11,093 ₪ בממוצע לחודש. סכום זה, בניכוי מס הכנסה, עומד על סך כ- 9,400 ₪ לחודש. התובע הוא המפרנס היחיד של משפחתו המונה 6 נפשות. על כן, יש לפסוק לתובע תשלום תכוף בגין תקופת העבר סכום של 169,000 ₪ וסכום נוסף של 56,000 ₪ בגין התקופה מהיום ועד חודש 11/15 (כולל).

30. התובע טען, כי יש צורך בהתאמת הדירה בה מתגורר לצרכיו ובגין התאמת דיור הוא ביקש לפסוק לו סכום של כ- 350,000 ₪.

טיעון זה לא הוכח, לפחות לא בשלב זה של הדיון. לא מצאתי במסמכים הרפואיים שצירף התובע קביעה, ולו לכאורית, כי קיים צורך בהתאמת הדירה בה מתגורר התובע לצרכיו המיוחדים, מלבד קביעה כללית כי יש להתאים את הבית למגבלותיו. אין במסמכים שצופרו קביעה מה יש לשנות בבית בו מתגורר התובע ואילו התאמות יש לבצע בבית. אין לי ספק שישנו צורך מסוים בהתאמת הדירה לצרכיו של התובע, אך איני סבור שמדובר בצורך דחוף וחיוני המצדיק פסיקת תשלום תכוף כבר בשלב זה של הדיון.

יתרה מכך, נראה לכאורה כי הצעות המחיר שצורפו לבקשה לעניין עלויות התאמת הדיור נוקבות בסכומים מופרזים שאינם משקפים את העלויות האמיתיות. זאת ועוד, לא ברור מתוך עיון במסמכים הרפואיים והצעות המחיר, מדוע יש צורך בעבודות טיח בסכום של 95,000 ₪, מדוע יש צורך בעבודות אינסטלציה בהיקף כה רחב (63,000 ₪), עבודות חשמל בסך 52,000 ₪ ועוד. כן לא ברור כיצד תומחרו עבודות אלה בהצעות המחיר, מי קבע את היקף העבודה הדרושה ועל סמך מה נקבעו העבודות והעלויות. כמו כן, לא צורפו מפרטים המפרטים את היקף העבודות הנחוצות ואת המחיר ליחידה ונראה כי הסכומים ננקבו באופן סתמי וללא ביסוס כנדרש. על כן, הבקשה לפסיקת תשלום תכוף בגין התאמת דיור נדחית.

31. בנוסף לאמור טען התובע כי יש לפסוק לו תשלום תכוף בגין נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, הוצאות מוגברות בגין ניידות, הוצאות רפואיות ושכירת רכב נכים.

32. לעניין ההוצאות הרפואיות, מאחר שמדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר כספי מלא בגין מלוא הוצאותיו הרפואיות, לרבות נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, רכישת תרופות, השתתפות בביקורים אצל רופאים מומחים ועוד. יתרה מכך, הסכומים בהם נקב התובע אינם מגובים במסמכים ובקבלות והטענות הועלו באופן סתמי וללא פירוט כנדרש. כך למשל, לא ברור מעיון בבקשה ובנספחיה כיצד הגיע התובע לעלות בסך 63,000 בגין שכירת רכב נכים, ומדוע בכלל קיים צורך בהשכרת רכב נכה למשך כל החודש, כיצד הגיע לסכום של 30,000 ₪ בגין טיפולים רפואיים ועל סמך מה טוען להוצאות דלק בסך 12,250 ₪. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מחומרת הפציעה והצורך של התובע להתנייד ולנסוע לטיפולים הרפואיים, פעולות הכרוכות בהוצאות מוגברות. הוצאות אלה מוערכות על ידי באופן גלובאלי בסכום של 60,000 ₪.

33. בנוסף לאמור, זקוק התובע לעזרת צד שלישי כמעט בכל הפעולות היומיומיות. בהתחשב במצבו כמתואר לעיל, אני מעריך את העזרה לה נזקק התובע מאז שחרורו מבית החולים בסך 12,000 ₪ לחודש. בהתאם לכך, מגיע לתובע תשלום תכוף בגין התקופה מאז שחרורו ועד היום, סכום של 84,000 ₪ ובגין התקופה מהיום ועד חודש 11/15, מגיע לו תשלום תכוף בסך 72,000 ₪. בגין התקופה בה היה מאושפז, אינני סבור כי יש מקום לפסיקת סכום כלשהו במסגרת הבקשה לתשלום תכוף.

34 נוכח המפורט, הנני סבור כי יש לפסוק לתובע תשלום תכוף כדלקמן:

מסכום זה יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה ואת הסכומים שאמור לקבל בששת החודשים הבאים ואשר מסתכמים יחד בסכום כולל של 230,000 ₪, והיתרה לתשלום תעמוד על סך 211,000 ₪.

35. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע תשלום תכוף בסך 211,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף בסך 85,000 ₪ ששילמה מנורה לתובע בעקבות התאונה.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר הצדדים.