1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לעמוד תאורה בכביש מספר 92 בקילומטר ה- 11.8 לערך, סמוך לצומת הכניסה לקיבוץ עין גב (להלן: "עמוד התאורה"), כתוצאה מפגיעה של כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 96-594-50 (להלן: "המשאית הגוררת") והנגרר המחובר למשאית, מ"ר 73-24-82 (להלן: "הנגרר") בתאריך 21.10.2013 (ולהלן: "האירוע").

2. התובעת היא החברה הקבלנית שזכתה במכרז שהוצע מטעם החברה הלאומית לדרכים בע"מ (מע"צ). מכוח החוזה שנחתם ביניהן, התובעת קיבלה על עצמה את האחריות לטיפול, תיקון ואחזקה של תשתית החשמל לרבות עמודי התאורה, בכבישי מע"צ באזור הרלוונטי לתביעה.

הנתבע 1 הינו נהג המשאית הגוררת.

הנתבעת 2 הינה מבטחת המשאית הגוררת בביטוח אחריות צד שלישי.

הנתבעת 3 הנה בעלת הנגרר.

הנתבעת 4 היא מבטחת הנגרר בביטוח אחריות צד שלישי.

3. כבר עתה יש לציין כי במסגרת הישיבה המקדמית שנערכה ביום 06.09.2015 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית לפיה האחריות לקרות האירוע תושת על המשאית הגוררת בלבד כך שהתביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 תידחה ללא צו להוצאות (עמ' 6, שורות 15-14 לפרוטוקול).

למעשה, אין מחלוקת לקרות האירוע ואף אין מחלוקת לעניין אחריות נהג המשאית הגוררת לקרות האירוע (עמ' 6, שורה 14 לפרוטוקול), אלא המחלוקת היא לעניין היקף הנזק.

4. נערכה לפניי, כאמור, ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נציג התובעת אשר טיפל באירוע ותיקן את עמוד התאורה שנעקר ממקומו וכיו"ב, השמאי מטעם התובעת שאף נתן חוות דעתו על נזקי התובעת בגין האירוע ונהג המשאית הגוררת.

5. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

6. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובכלל זה את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

מאחר שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים היא לעניין היקף הנזק גרידא, הרי שיש לבחון אם עלה בידי התובעת להוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהאירוע.

התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזקים שנגרמו לתובעת, ובכלל זה שעות העבודה שהוקדשו לטיפול בעמוד התאורה, החלפתו והתקנה של אחר במקומו, עלות הציוד והחומרים לתיקון וכד'.

הנתבעים 1 ו-2 לא צירפו חוות דעת נגדית.

הנתבעים 1 ו-2, באמצעות בא כוחם, הסתפקו בחקירתו של השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו וכן בחקירתו של נציג השטח מטעם התובעת אשר נקרא לזירת האירוע על מנת לטפל במפגע ולהתקין עמוד תאורה חדש תחת זה שנפגע.

אומר כי לא מצאתי כי התובעת לא עשתה די כדי להקטין את נזקיה בדמות תיקון העמוד ולא החלפתו באחר חדש. אני מקבל את הסברו של השמאי מטעם התובעת לפיו מטעמי בטיחות מע"צ מבקשת להרכיב ציוד חדש תחת ציוד שניזוק, וזו גם הסיבה מדוע אין בחוות דעתו של השמאי התייחסות לערכי כינון וערכי שיפוי (עמ' 5, שורה 2-1 לפרוטוקול).

איני סבור כי התובעת ביצע עבודות בעקבות האירוע על מנת להתעשר על חשבונם של הנתבעים 1 ו-2, כפי שהנתבעים 1 ו-2 מרמזים.

כמו כן, לא עלה בידי הנתבעים 1 ו-2 לסתור את העלויות הכתובות בחוות דעתו של השמאי המבוססות על תחקור של העובדים שעבדו להחלפת עמוד התאורה ולסילוק המפגע, על חשבוניות שהוצגו לו, על בירור מחירים שהוא ביצע (עמ' 4, שורות 27-11 לפרוטוקול).

אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה נגד הנתבעים 1 ו-2 בלבד.

7. לפיכך, הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 19,854 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בישיבה.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ה, 11 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.