1. התובע, תושב פרדיס, היה בזמן הרלוונטי, הבעלים של רכב פולקסווגן פסאט שנת ייצור 1998.

הנתבע הוא בעלים של מוסך באום-אל-פאחם.

2. על פי הנטען בכתב-התביעה, ביום 1/2/14 פנה התובע לנתבע וביקש לבצע ברכבו החלפת מנוע.

התובע רכש מנוע (משומש) מצד ג', אדם בשם אדיב אגבריה, ולטענתו סיכם עם הנתבע שתמורת 1000 ₪ יבצע את עבודות החלפת המנוע וכל הפעולות הנלוות, לרבות החלפת שמן מנוע, חגורות וכיוב', כאשר הנתבע הבטיח לו שהעבודה תארך יום אחד בלבד.

במעמד מסירת הרכב לתיקון, שילם התובע, לטענתו, סך של 1000 ₪ לנתבע.

3. ביום 5/2/14 כבה רכבו של התובע במהלך נסיעה, התובע נעצר ופתח את מכסה המנוע וגילה שקיימות נזילות שמן חמורות באיזור המנוע שגרמו לקצר חשמלי שגרם לכיבוי הרכב בעת הנסיעה.

לטענתו, הוא הבחין כי חלקי החילוף שרכב נראים בעין ישנים ובלויים.

התובע חזר מיד למוסך ונתקל ביחס מזלזל מצד הנתבע שהורה לו להשאיר את הרכב לביצוע תיקון חוזר. לטענתו, הרכב הושאר בתיקון חודש ימים וזאת על אף פניותיו הרבות לנתבע שנתקלו בטריקת טלפון.

4. ביום 5/3/14 שוחרר הרכב מהמוסך וכעבור כשעה לאחר שחרורו הוא שוב נכבה באמצע הכביש והתובע נאלץ להזמין גרר וגרר אותו למוסך אחר, שם טופל ותוקן.

לטענת התובע, הוא הגיש תלונה במשטרה נגד הנתבע בטענה למרמה והונאה, וכן הוא הגיש תלונה לאיגוד המוסכים, שבעקבותיה התברר כי המוסך מתנהל ללא רישיון עסק.

התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות בעקבות השבתת הרכב למשך למעלה מחודש, והדבר גרם לו לקשיי ניידות בהגעה לעבודתו ובהסעת ילדיו לגנים.

5. סכום התביעה 33,800 ₪ - 1000 ₪ ששולמו לנתבע, 350 ₪ הוצאות גרירה, 1200 ₪ עלות התיקון במוסך האחר, 950 ₪ הוצאות השמאי, 5000 ₪ ירידת ערך, ו-24,300 ₪ עוגמת נפש.

6. הנתבע, בכתב הגנתו, טוען כי התובע הגיע לנתבע בעקבות המלצה שקיבל מבעל עסק לחלקי חילוף משומשים בשם אדיב אגבריה במטרה להרכיב מנוע משומש ברכבו. בניגוד לנטען, סוכם בין התובע לנתבע אך ורק על פירוק והרכבה בלבד, תוך שהנתבע התחייב להביא את השמנים והחלקים הנדרשים על חשבונו ובאחריותו.

7. הנתבע טוען כי בניגוד לנטען, הסיכום היה שאותו בעל עסק לחלקי חילוף יעביר את שכרו של הנתבע ישירות ולא על ידי התובע. לטענתו, הוא לא קיבל תשלום כלשהו מהתובע.

עוד נטען, כי לא סוכם לבצע את העבודות בתוך פרק זמן של יום אחד וכי ברור שלא ניתן לעשות זאת בזמן קצר כזה.

8. לטענת הנתבע, עם בדיקת הרכב התגלתה תקלה בגיר והנתבע הודיע על כך לתובע והפנה אותו בכל טענה לגבי המנוע למר אדיב.

לטענתו, מידי פעם היה מגיע התובע למוסך ומחנה את רכבו ומנצל את הנתבע ומבקש ממנו לבדוק לו דברים ברכב, ובכל פעם היה הנתבע מודיע לו כי התקלה היא בגיר.

עוד טען הנתבע, כי בניגוד לנטען, ביום 5/3/14 ביקש מר אדיב מהתובע להחזיר את המנוע וכי יקבל את כספו בחזרה, וזה מה שהיה. בהמשך לכך הגיע התובע לנתבע והודיע לו כי הוא ישלם לו עבור פירוק והרכבת המנוע לאחר שיעמיס אותו, ואולם לאחר מכן הוא ניצל את העובדה שהנתבע היה עסוק ונסע מבלי לשלם.

בנוסף, הנתבע מכחיש שעסקו מתנהל ללא רישיון עסק.

הדיון

9. בישיבת יום 4/2/15 העידו התובע, הנתבע, ואביו של הנתבע - שהוא זה שבא בדברים עם התובע בעת קבלת הרכב לתיקון.

כל צד חזר על גרסתו.

10. התובע הגיש חוות דעת שמאי לפיה הרכב זקוק לתיקון שעלותו 4089 ₪: בגין תושבת מנוע – 729 ₪, תושבת - 880 ₪, צינורות מים וחבקים - 212 ₪, מנוע משומש – 1271 ₪, ועבודות – 1017 ₪.

בנוסף הגיש התובע צילום של גלגל התנופה שמורכב על המנוע (זה שהסטארטר מניע אותו) ושמספר שיניים שלו שבורות.

11. הדיון נדחה ליום 2/3/15 – והתובע הביא את השמאי לחקירה על חוות דעתו, והנתבע הביא לעדות את אדיב אגבריה.

12. השמאי העיד שכל הסיפור של גלגל התנופה שולי לעניין. הוא הוסיף שבעל מקצוע אחראי לא היה מעלה בדעתו להרכיב את המנוע על גבי תושבות פגומות, וככל הנראה העבודה של הרכבת המנוע אכן בוצעה על תושבות פגומות, ולכן אינה מקצועית. לדבריו הוא בדק את הרכב בטרם הוצא ממנו המנוע שהורכב על ידי הנתבע, ותמך את דבריו בתצלומים שערך.

13. אדיב אגבריה, האיש שמכר לתובע את המנוע, העיד שהתובע בא אליו לאחר ההתקנה וטען שהמנוע לא בסדר, וסוכם שהוא יקח את המנוע בחזרה וכך היה, הוא לקח את המנוע והחזיר לתובע את הכסף על המנוע, כאשר הוא לא שילם לנתבע.

דיון והכרעה

14. לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם, לא אוכל להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. ההיפך הוא הנכון.

מדובר בעסקה שבוטלה עקב רצונו של התובע להחזיר את המנוע לאדיב, ובהתאם לכך פירק הנתבע את המנוע שהרכיב והתובע החזירו לאדיב.

הנתבע אומנם הוציא חשבונית מס על הסכום שהתובע אמור היה לשלם לו, אך לא שוכנעתי שהסכום או חלקו בכלל שולמו לנתבע. ראיה לתשלום לא הובאה.

15. די בכך שהעסקה בוטלה, כדי שאורה על דחיית התביעה, אפילו הייתי משוכנע שעבודת הנתבע לא הייתה מקצועית.

בסופו של דבר, התובע לא חפץ במנוע שהוא עצמו רכש מאדיב והחזירו לאדיב.

מעבר לכך, אוסיף שחוות דעת השמאי מלמדת שתושבות הרכב היו פגומות, ללא ספק מלכתחילה, וברור שהנתבע לא צריך לשלם עבור תיקונן וגם לא עבור המנוע.

לא ברור מדוע בכלל הובאה חוות דעת השמאי.

16. סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך 600 ₪.

מוסברת לצדדים האפשרות להגיש בתוך 15 ימים בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ה, 04 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.