1. בפניי תביעה כספית בסך של 227,040₪ בגין הוצאותיה של התובעת עבור בנייה והריסה של קיר במגרש מס' 230 ביישוב עץ אפרים, שבבעלות הנתבעים.

רקע:

1. התובעת ׁ(להלן גם - "עץ אפרים") שיווקה מגרשים ובצעה עבודות פיתוח ביישוב עץ אפרים (להלן-"היישוב"). הנתבעים (להלן גם - "דיצר") רכשו מהתובעת מגרשים בישוב. הנתבע 1 רכש ביום 7.3.11 את המגרש הידוע כ - 230/2 ובנו וכלתו, הנתבעים 2 ו-3, רכשו ביום 13.02.11 את המגרש הידוע כ- 230/1 (הסכמי המכר צורפו בהתאמה כנספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה, להלן-"הסכמי המכר"). שני המגרשים, סמוכים אחד לאחר (ייקראו להלן –"המגרש") הם מסוג מגרש 'יורד תחתון' בהיותם ממוקמים במפלס נמוך מגובה הכביש והמדרכה (להלן-"הרחוב").
2. במהלך חודש אוגוסט בשנת 2011 הקימה התובעת באמצעות קבלן משנה שלה, אחמד חט'יב מחברת האחים א.ג.מ בע"מ (להלן- "חט'יב"; "חב' א.ג.מ") קיר בחזית המגרש (להלן - "הקיר").

1. עיקר המחלוקת בהליך שבפני, בדומה למחלוקת שהתבררה בהליכים קודמים בין בעלי הדין כמובא להלן, היא בשאלה מי רצה בבניית הקיר וכפועל יוצא, אם הנתבעים אחראים לתשלום הוצאות בנייתו ככל שהוזמן על ידם. אם כטענת התובעת הנתבעים הם מי שהזמינו את הבנייה על מנת להביא לניצול מיטבי ומרבי של המגרש שבבעלותם. או שמא כגרסת הנתבעים, הקיר נבנה משיקולים הנדסיים של התובעת בלבד וללא התחייבות כלשהי שלהם בנוגע לבנייה שאף התנגדו לה.
2. משלא שילמו הנתבעים לתובעת את התמורה עבור בניית הקיר, עיכבה התובעת את מסירת החזקה במגרש לנתבעים ושלחה להם הודעה על ביטול הסכמי המכר. נוכח זאת הגישו הנתבעים תובענה בבית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 207-02-12 (להלן- "התובענה במחוזי") למתן סעד הצהרתי לפיו הסכמי המכר בתוקף. בנוסף עתרו הנתבעים למתן צו מניעה זמני שיאסור על התובעת למכור את זכויותיהם במגרש לקונה אחר. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט י' מרזל ביום 12.02.12 הסכימו הצדדים על ביטול ההודעה על ביטול הסכמי המכר ועל חילוט הפיצוי המוסכם. כן הוסכם על הארכת המועד לתשלום יתרת התמורה לפי הסכמי המכר למעט סך של 50,000 ₪ שיופקד בקופת בית משפט עד גמר ההליך העיקרי ונקבע מועד למסירת החזקה במגרשים לנתבעים. עוד הוסכם כי הנתבעים יגישו בקשה להיתר בנייה/ תכנית שינויים בנוגע לקיר וככל שלא יינתן היתר כדין, תהרוס אותו התובעת. לאור ההסכמות והסעד הכספי שנותר לבירור הוסכם כי ההליך יועבר לבית משפט השלום ונתנה רשות לדיצר להגיש כתב תביעה מתוקן (הפרוטוקול וההחלטה בתובענה במחוזי צורפו כנספח ו' לכתב התביעה).
3. ביום 13.3.12 הגישו דיצר כתב תביעה מתוקן לבית המשפט השלום בת.א 207-02-12 (נספח ד' לכתב ההגנה, להלן-"התביעה הקודמת") לסעד כספי בסך של 528,286 ₪. בתביעתם טענו דיצר כי עץ אפרים הפרה את הסכמי המכר במסירת החזקה במגרש לידיהם כשהוא כולל את הקיר שלא בהסכמתם מה שהקטין את שטח המגרש וגרם לירידת ערך.
4. ביום 18.05.14 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט א' רובין בתביעה הקודמת לפיו ניתן תוקף להסכמות הצדדים (פרוטוקול ישיבה מיום 28.11.13 ופסק הדין צורפו כנספח א' לכתב התביעה ונספח ג' לכתב ההגנה). בפסק הדין נקבע כי עץ אפרים תהרוס את הקיר וכי המגרש יימסר לדיצר לפי המפרט המקורי, קרי: ללא הקיר. בכפוף לכך, יועבר לעץ אפרים סך של 50,000 ₪ שהפקידו דיצר בקופת בית המשפט במסגרת התובענה במחוזי וכי לכל אחד מבעלי הדין שמורה הזכות להגיש תביעה כספית נפרדת בגין נזקיו הנטענים. בהתאם לפסק הדין הורה השופט רובין ביום 21.10.14 על העברת סך של 50,000 ₪ לעץ אפרים משנמצא כי הקיר נהרס והחזקה במגרש נמסרה לדיצר. מכאן התביעה שבפני, לפיצוי בגין הוצאותיה ונזקיה של התובעת בגין הבנייה וההריסה של הקיר.

טענות התובעת:

1. בחודש אוגוסט 2011 פנו הנתבעים לתובעת באמצעות קבלן המשנה שלה, חב' א.ג.מ וביקשו שהתובעת תבנה עבורם את הקיר בחזית המגרש הפונה לרחוב. הנתבעים, התחייבו לשאת בעלות הקמת הקיר שלא נכלל במפרט של הסכמי המכר (חלק מהמפרט צורף כנספח ד' לכתב התביעה, ייקרא להלן-"המפרט"). בהיות המגרש 'מגרש יורד' ובהתאם למפרט, היה על הנתבעים לבנות את ביתם במגרש כך שהקיר החיצוני של הבית יוקם לצד המדרון וללא פתחים לחלון. לפיכך, הזמינו הנתבעים את בניית הקיר על מנת להביא לניצול טוב יותר של המגרש שבבעלותם. בניית הקיר יצרה "חצר אנגלית" המצויה בין הקיר החיצוני של הבית ובין הקיר הנדון נשוא התביעה שניתן להשתמש בה כמחסן ואף לפרוץ חלון בבית לעברה, מה שהיטיב עם הנתבעים שהזמינו את בנייתו.
2. הקיר הוזמן ע"י הנתבע 1 לאחר פנייתו למר גבי פנדו (להלן- "העד פנדו"), שכנו במגרש מס' 104 הצמוד למגרש הנתבעים, על מנת שיפציר בתובעת להקים את הקיר. בתווך של העד פנדו, פנה הנתבע 1 למפקח הבנייה מר חיים יפרח (להלן- "המפקח יפרח") ושכנע אותו להסכים לבנות את הקיר. הנתבע 1 ביקר במגרש בתדירות גבוהה במהלך בניית הקיר ועקב אחר התקדמות העבודה. בתום בניית הקיר פנה הנתבע 1 לקבלן המשנה חט'יב וניהל אתו מו"מ לגבי מחיר הקיר. מאוחר יותר, התנערו דיצר מהתחייבותם לשלם עבור בניית הקיר בטענות שווא וכזב.
3. הוסיפה התובעת וטענה כי לא היה כל צורך הנדסי בבניית הקיר וכי המדרון שהוכשר על ידה תקין ובהתאם למפרט אף ללא בניית הקיר, כפי שאושר לה ע"י יועץ הקרקע אינג' מ. יוגר (בהפנותה לנספח ה' לכתב התביעה). תימוכין להיעדר צורך הנדסי בקיר נימצא בהיעדר קיר דומה לזה הנדון ב-22 חצאי מגרשים מסוג ' מדרון יורד' שהוכשרו ברחוב.
4. הנתבע 1 מכר את זכויותיו במגרש ברווח ולא בהפסד זאת בניגוד לטענתו בתביעה הקודמת על ירידת ערך מחמת בניית הקיר. הרוכש של מגרשו של נתבע 1 , מר סמיש (להלן-"הקונה סמיש") בנה מחדש את הקיר זמן קצר לאחר הריסת הקיר על ידי התובעת כמצוות פסק הדין בתביעה הקודמת. סמיש, בדומה להזמנת הנתבעים בזמנו, בנה את הקיר בגבולות המגרש על מנת שתתקבל "חצר אנגלית" בו (תמונות צורפו כנספח י' לכתב התביעה).
5. מכאן התביעה לתשלום בסך כולל של 227,070.35 ₪:
6. סך של 85,609 ₪ בגין עלות הקמת הקיר (כולל מע"מ) (נספח יא' לכתב התביעה).
7. סך של 35,400 ₪ בגין הריסת הקיר (כולל מע"מ) (נספח יב' לכתב התביעה).
8. סך של 15,382.5 ₪ על תקורה ורווח קבלני של 15% ובתוספת מע"מ.
9. סך של 87,910 ₪ בגין הוצאות לשכ"ט עו"ד, ביטול זמן של המנכ"ל בראל והמהנדס יפרח.

טענות הנתבעים:

1. הנתבעים טענו כי רכשו את המגרש וציפו לקבלו בהתאם להסכמי המכר וללא קיר שלא התחייבו לשלם עבורו. התובעת משיקוליה ההנדסיים ובהפרה של הסכמי המכר הקימה את הקיר במגרש ללא היתר בניה. הם לא רצו ב "חצר אנגלית" כי אם במדרון בהתאם למפרט. יתירה מכך, הקמת הקיר לא הביאה לניצול טוב יותר של שטח המגרש ותכלית הקמתו מטעמיה של התובעת בלבד לתמיכה ברחוב ולתשתיות שמתחתיו. הקיר, נבנה בתוך שטח המגרש וגזל משטחו (חוות דעת של השמאית מיכל בר פרו צורפה כנספח א' לכתב ההגנה, להלן-"חוות דעת פרו").
2. הנתבעים הכחישו כי הכירו את א.ג.מ. ואת דבר הפנייה של הנתבע 1 לתובעת לצורך בניית הקיר. הנתבע 1 הכחיש כי עקב אחר בניית הקיר ואילו הנתבעת 2 טענה כי בראותה את בניית הקיר דרשה על אתר מהתובעת שתהרוס אותו. דרישה, שלא ניתן לה כל משקל ומענה מצד התובעת מאחר וטרם מסרה להם את החזקה במגרש. העד פנדו, שהיה עובד של התובעת, הוא זה שפנה והפציר בנתבע 1 לבנות את הקיר, ולא להיפך. מה עוד, שלפי סעיף 70 להסכמי המכר, כל שינוי בהסכם דורש חתימה בכתב ובנוגע לקיר, לא היתה חתימה שלהם כאמור.
3. לבסוף טוענים הנתבעים כי המגרש שלהם הוא מגרש ייחודי בכל השכונה בהתחשב בהפרשי הגובה בינו ובין הרחוב , בשונה מיתר המגרשים וכי הקונה סמיש בנה מחדש את הקיר מטעמיו הוא בלבד.
4. הנתבעים ביקשו לקזז מחיוביהם, ככל שיפסקו, את נזקם בגין התנהלות התובעת בקשר לקיר. בכלל זה: הוצאות שכ"ד בגין עיכוב במסירה של המגרש, פגיעה בתשתיות במהלך הבנייה, עלויות בנייה גבוהות יותר וכן את הוצאותיהם לשכר טרחת עו"ד ושכר המהנדסים ובגין עוגמת נפש.

דיון ומסקנות:

1. אין חולק כי הנתבעים רכשו מגרש מסוג יורד תחתון (להלן-"מגרש תחתון") וכי בהתאם להסכמי המכר ולמפרט, היה על התובעת למסור להם את המגרש עם מדרון בחזיתו וללא הקיר בתחומו (ראו גם סעיף 2 לסיכומי הנתבעים). בהתאם לכך עיקר המחלוקת היא אם הקיר הוזמן ע"י הנתבעים או שבנייתו נעשתה ביוזמת התובעת מטעמים הנדסיים.
2. עסקינן במגרש המצוי במפלס נמוך מהרחוב המצוי מעליו שבתחומו נבנה הקיר שלא נכלל בהסכמי המכר ובמפרט ואף לא בהיתר הבנייה המקורי. בהתאם לכך אף נקבע בהחלטה של כב' השופט מרזל בתובענה שהתבררה בפניו כי על דיצר להגיש בקשה להיתר בנייה/ תכנית שינויים לעניין הקיר.
3. עוד מוסכם כי לא נבנה קיר דומה לקיר הנדון באיזה מהמגרשים שהתובעת הכשירה ברחוב. מגרשים שאין חולק כי גם הם מסוג 'מגרש תחתון' וכי התשתיות והרחוב נבנו בסמוך לאותם מגרשים ללא חיזוק וייצוב באמצעות קיר תמך. אלא מאי? טוענים הנתבעים כי קיים שוני בין מיקומו של המגרש במקום תלול יותר מיתר המגרשים ברחוב. לפיכך, התובעת הקימה את הקיר מטעמים הנדסיים ולא בהזמנתה.

בנית הקיר, על מה ולמה:

1. בחנתי תחילה את שאלת תכלית בניית הקיר, אם נעשתה לטובת הנתבעים לצרכים אדריכליים או שמא לטובת התובעת מטעמים הנדסיים.
2. התובעת טענה ליתרון אדריכלי למגרש בבניית הקיר היוצר חצר פנימית "אנגלית" ואפשרות ליצירת חנייה במפלס הרחוב. החצר שנוצרה בבניית הקיר, כוללת גם חלון ולא כמתחייב בהסכם ובהיתר הבנייה לפיהם היה עליה , כפי שנעשה ביתר המגרשים, למלא בעפר את המדרון מהמגרש עד גובה הכביש כמתחייב בהסכם ובהיתר הבנייה.
3. בחוות דעתו של המהנדס מישל לוי מטעם הנתבעים (להלן-"המהנדס לוי") נאמר כי ביקר במגרש בשלב בו הקיר עמד על תילו וכן לאחר הריסתו ע"י התובעת. הקיר, ניבנה לדבריו בניגוד לתכניות וללא היתר בניה במרחק של שני מטרים מגבול המגרש (סעיפים 2-4 לחוות הדעת). בסמוך לקיר, בצדו הדרומי מזרחי ובמרחק של 2.5 מטר מגבול המגרש, קיימת שוחת ניקוז עמוקה למי גשמים המחוברת לשוחת ניקוז מי גשם ממזרח למערב החוצה את מגרש 230/1 . הקיר שנבנה מבטון נועד להערכתו לייצוב הרחוב ותשתיות המים והניקוז שנבנו מצד מזרח של המגרש. בניית הקיר הושלמה לפני בניית הכביש ולאחר סיום צנרת המים והניקוז לצורך ייצובם ולתמיכה בשוחת הניקוז בצדו הדרומי של המגרש.
4. העד יפרח מטעם התובעת אמר בתצהירו (סעיפים 13-16) לעניין מועד הזמנת הקיר מהתובעת ע"י הנתבעים כפי גרסתו , זאת עובר להקמת התשתיות והמדרכה ע"י התובעת ולא לאחר השלמת עבודות הפיתוח. בכך, ביקשו הנתבעים להוזיל את עלות הקמת הקיר הואיל ובנייתו טעונה הקמת "רגל" מייצבת לקיר מתחת מפלס הרחוב ולמניעת פגיעה בתשתיות בגין הקמתו.
5. ממצאיו של המהנדס לוי בביקורו לאחר הריסת הקיר הם: הקיר פורק ופונה; מדרונות קצה המגרש בצד המזרחי הושארו ללא טיפול והשיפוע הינו כמעט 1:1 בצדו הדרומי ו- 1:1.5 בקצהו הצפוני; רגל הקיר לא נהרסה ולא פונתה; לא בוצע תיקון למדרון טבעי לאחר החפירה לטובת הכביש; לא בוצע שריון מדרון ביריעות GEO לייצוב המדרון; לא בוצע מדרון חזית המילוי בשיפוע של 1:2 (סעיפים 7-8 לחוות הדעת).
6. מחוות דעתו של המהנדס לוי עולה כי הקיר תמך ברחוב המצוי במפלס גבוה מהמגרש. עם זאת, בכך לא די כדי להוכיח כי היה הכרח בבניית הקיר. יפה הדבר שעה שהוכח בחוות דעתו של המהנדס לוי כי ניתן לתמוך במדרון שלא באמצעות קיר תמך דווקא. במה דברים אמורים: ההסכם , המפרט והתוכניות המאושרות לפיתוח המגרש והתשתיות, לא הצביעו על תמיכה אותה ניתן להשיג רק בבניה של קיר. המפרט (נספח א' לתצהירו של העד יפרח) מלמד כי על התובעת למסור לנתבעים את המגרש עם מדרון יורד מחוזק ומהודק בעפר ויריעות וללא קיר תמך. על כך יעידו דברי המהנדס לוי בחוות דעתו (סעיף 6 בס"ק 1 בפרק 'הסבר הנדסי') לפיו: "מדובר בייצוב חליפי אשר היה צריך להתקבל באמצעות יריעות שריון כפי שיפורט בהמשך על פי פרט 5 גיליון ח- 35 מתוך חוברת תכנון הפיתוח של חברת מילר-בלום". בדומה לכך העיד המהנדס לוי: "בסך הכל היו צריכים לבצע מדרונות שתוכננו בתכניות הפיתוח עם שיפועים, לעשות בצורה נכונה יש להיכנס לשטח של דיצר, יש תכנית מדידה...המדרונות לייצב מדרכה וכביש לפי תכניות הפיתוח, אי אפשר להיכנס למדרון לבצוע עבודה ציבורית, הקיר תמך במקום מדרון" (עמ' 36 שורות 9-12). קרי: התכניות והביצוע צריך שיהיו לפי שיפועים שנקבעו בתכניות וייצובם ללא דרישה לקיר תמך. הכל, כפי שבוצע בפועל ובדיעבד על ע"י התובעת לאחר שהרסה את הקיר כמצוות פסק הדין בתביעה הקודמת וכדרישת הנתבעים ממנה, ללא ראייה מטעם הנתבעים לסכנה או להיעדר תמיכה ראויה לאחר ייצוב המדרון בעפר וכיוצ"ב.
7. העד חט'יב העיד: "הקיר הזה תומך רק את המדרכה. לא תומך קו ביוב או מים הוא תומך רק את המגרש שלו" (עמ' 23 שורה 29) אך מבלי שהוכח כי רק באמצעותו, ולא כמתחייב לפי התכניות, היה כדי לתמוך ברחוב. העד יפרח העיד על אדמה במגרש של דיצר שנועדה לשמור על המפלסים (עמ' 16 שורה 10). במענה לשאלה אם הקיר תמך בכביש השיב העד בשלילה ואמר כי "בנייתו נעשתה אך ורק לפי דרישה של הדייר" (עמ' 16 שורות 13-14). בעניין זה העיד מר בראל : "ש. האם נכון שהקיר תמך במערכת הניקוז הזו? ת. חד משמעית לא. ש. האם נכון שהקיר תמך את הכביש והמדרכה? ת. חד משמעית לא, אני מציג תמונה.. כולם קיבלו קצה עם מדרון לפי היתר הפיתוח ומדוע שאקים קיר רק לדיצר מתוך 108 מגרשים?".
8. שורת ההיגיון וכפי שעלה גם מעדותו של המפקח חט'יב והמהנדס לוי, היה בקיר כדי לתמוך ברחוב ובמגרש. בה בעת, לא השתכנעתי מראיות הנתבעים בניית הקיר היתה בבחינת מחויב המציאות. שכן, הוכח כי ניתן היה להשיג את אותה התכלית לתמיכה וייצוב של המדרון, במילוי עפר בהתאם להיתר הבנייה ולמפרט של ההסכם. עוד אומר, כי לא התרשמתי מעדותו של המהנדס לוי כי היה צורך בקיר על מנת לתמוך את מערכת הניקוז. שכן, שוחת הניקוז עליה העיד מצויה בצדו הדרומי של המגרש כמובא גם בתשריטים שהציג העד בעוד הקיר, מצוי בחזית המגרש (ראו גם תמונה ת/1).
9. בחוות דעתו של המהנדס לוי נאמר כי המדרון גלש לתוך המגרש , בהזכירו תכנית מדידה של המודד מזהר עיסא. לדברי מר לוי: "יש תכנית פיתוח מסוימת שלא בוצעה כפי שהיא היתה צריכה להיות ובמקומה יש קיר לפתור את הבעיה של התמיכה בקיר" (עמ' 36 שורות 27-28). תכנית המדידה עליה הסתמך העד לוי לא הוגשה כחוות דעת ערוכה כדין ולפיכך , אין לתת לה משקל. מה גם שעותק ממנה לא צורף לחוות הדעת על מנת שיהיה בידי התובעת לחקור את המהנדס לוי עליה. התובעת (כמובא בסעיף 14 לתצהיר של בראל) לא נזקקה לבנייה מטעם הנדסי כלשהו של קיר תומך ביתר 'המגרשים היורדים' במדרון שברחוב, דבר המחזק את קביעתי להיעדר נחיצות בקיר בניגוד לגרסת הנתבעים. לא זו אף זו, הנתבעים לא הוכיחו את גרסתם על היות מגרשם ייחודי בשל מיקומו הטעון תמיכה אחרת מיתר המגרשים. בחוות דעתו של המהנדס לוי לא נאמר דבר על מיקומו המיוחד והנבדל של המגרש בדומה לעדותו בחקירה הנגדית על היעדר בחינת יתר המגרשים. כדבריו: "לא ניתחתי את המגרשים האחרים" (עמ' 36 שורה 31) וכן: "אני לא צריך לעשות בדיקה השוואתית" (עמ' 37 שורה 12). רק במסגרת החקירה החוזרת ניסה המומחה להסביר את השוני בין המגרשים : "הוא נמצא בשיא הרכס, המגרש שלו ייחודי בהפרשי גבהים יחסית למגרשים בתחתית המגרש" (עמ' 40 שורות 1-3). הערכה זו של מר לוי, לא התבססה על מדידה של הפרשי גובה בכל מגרש ומגרש אל מול המגרש הנדון ומבלי שטרח לבחון את התמיכה במגרשים האחרים, ולו גם על מנת ללמוד על היתכנותה ללא קיר תמך. ולא בכדי. שכן, לפי חוות דעתו ועדותו ניתן לייצב את המדרון והמגרש הנדון בדרכים שונות ולא רק באמצעות קיר תמך שמחירו, גבוה בהרבה ממילוי בעפר כמובא להלן בבחינת עלויות הבנייה.
10. התנהלות הנתבעים בנוגע לקיר בעתירתם להריסתו (ראו פרוטוקול והחלטה בתובענה במחוזי) יש בה כדי לתמוך בקביעתי לפיה לא היה הכרח בבניית הקיר ולא היתה כל סכנת קריסה של הרחוב למגרש עם הריסת הקיר. לו סברו הנתבעים כי הקיר ניבנה על מנת לייצב את הרחוב והתשתיות אין לידע מדוע בקשו להרוס אותו ולא ביכרו לבטל את עסקת המכר ולחילופין לתבוע את נזקם בגין ירידת ערך המגרש מחמת בנייתו בקצה המגרש.
11. בכל האמור יש כדי להוכיח כי לא היה הכרח הנדסי בבניית הקיר.

הזמנת הקיר:

1. אין חולק כי לא נחתם הסכם ו/או הזמנה של הנתבעים לבניית הקיר ע"י התובעת או ע"י חב' א.ג.מ מטעמה (עדותו של בראל בעמ' 9 שורות 22-23; עמ' 10 שורה 6). טוענים הנתבעים כי בהתאם לסעיף 70 להסכמי המכר לא ניתן לתקן או לשנות את ההסכם אלא בכתב ובחתימת הצדדים (סעיף 38 לסיכומיהם). מנגד טענה התובעת כי אין מדובר בשינוי ההסכמים כי אם בהזמנת עבודה פרטית כפי שמעידה לדידם ההסכמה בתביעה במחוזי לפיה יש לברר את שאלת הזמנת הקיר.

1. מעיון בפרוטוקול הדיון בתובענה במחוזי עולה כי המחלוקת שצריכה להתברר בתביעת דיצר בבית משפט השלום היא "האם עליהם (דיצר – מ.ל) לשאת בעלות בניית הגדר" (סעיף ד, נספח ב' לכתב ההגנה) . לפיכך יש לבחון אם הקיר הוזמן ע"י הנתבעים בהתקשרות בעל פה עם התובעת בפרט שעה שהקיר אינו חלק מהמפרט ומהיתר הבנייה שהוסכם ביניהם כי הנתבעים יגישו בקשה להיתר עבורו ולא התובעת. הסכמה, שלא צפוי שתינתן ככל שהנתבעים עמדו על טענתם כי רק הסכם בכתב יכול שיביא לתוספת של בנייה , בהקמת הקיר.
2. לגרסת התובעת הנתבע 1 פנה אליה באמצעות העד פנדו , שכנו של הנתבע שביתו סמוך למשרדיה, על מנת שתבנה עבור הנתבעים את הקיר במגרש. פנדו , אף אפשר לה בזמנו להתחבר למערכת המים והביוב שלו ולכן ממנו גישה לאינטנרט. פנדו , הפך לדמות חברית ומוכרת לכל מי שעסק בפיתוח הפרויקט ביישוב (סעיף 8 לתצהיר של מנכ"ל התובעת מר בראל). העד פנדו פנה אליה מספר פעמים וביקש בשמם של דיצר כי היא תבנה עבורם את הקיר (וראו גם סעיף 7 לתצהירו של יפרח). העד פנדו אמר כי עובר לקניית המגרש ע,י הנתבעים, התייעץ עמו הנתבע 1 בעניין הרכישה. לאחר הרכישה, נפגשו השניים מספר פעמים ליד המגרש בהגיע הנתבע 1 לעקוב אחר התקדמות העבודות ע"י התובעת. בכך, נוצר הקשר ביניהם (סעיפים 3-4 לתצהיר של מר פנדו). משהחלו עבודות העפר והתשתיות במגרש, ייעץ פנדו לנתבע 1 להקים קיר על מנת ליצור חצר אנגלית כבר עתה ובכך, להוזיל עלויות בבנייתו מאוחר יותר (סעיפים 5-8 לתצהיר). במענה לכך, ביקש ממנו דיצר כי יפנה לתובעת ולקבלן המשנה על מנת שיבנו את הקיר וכי הוא ישלם עבורו (סעיפים 9-10 לתצהיר). פניותיו למפקח יפרח הועילו והוסכם כי קבלן המשנה חט'יב אכן יבנה את הקיר.
3. הוסיף פנדו וטען כי הנתבע 1 אף ניפגש עם חט'יב עובר לבניית הקיר על מנת לסכם ולתאם היכן יוצב הקיר ומה יהיה ארכו. הנתבע 1 הגיע מפעם לפעם לראות את ההתקדמות בבניית הקיר (סעיפים 19-21 לתצהיר של פנדו; סעיפים 13-14 לתצהירו של חט'יב). חט'יב אף טען כי הנתבע 1 שילם בנוכחותו תשר בסך של 600 ₪ לפועלים. לגרסת פנדו, לאחר שהושלמה בניית הקיר הוא פנה לנתבע 1 בדרישה לתשלום עבור הקיר בסך של כ-70,000 ₪ . משבושש הנתבע 1 לשלם לחט'יב עבור הקיר ונדחתה בקשתו להנחה, הציע לו פנדו לרכוש רכב ממנו ואת התמורה, יעביר לחט'יב . לצורך כך, הם קבעו להיפגש באלדן, שם הוא עובד, אך גם ממפגש זה התחמק הנתבע 1 (סעיפים 22-25 לתצהיר פנדו; סעיפים 16-17 לתצהירו של חט'יב). מעדותו של העד פנדו עולה כי אינו עד נייטרלי כי אם הוא עבד בשירות חברת א.ג.מ לאחר הריסת הקיר שקוממה את התובעת ואת א.ג.מ. (עמ 26 שורות 18-19). בהתאם לכך, איני נותנת משקל רב לעדותו שאף שלא נסתרה בחקירתו, לא נתמכה בראיות על קיום שיחות טלפון או משלוח הודעות שיעידו על סיכומים ביניהם בעניין הקיר.
4. לגרסת הנתבע 1, העד פנדו היה זה שהפציר בו לבנות את הקיר. לאחר שהנתבעים התייעצו עם האדריכלית שלהם, הגב' צופית לוברבוים, הם הודיעו למפקח יפרח כי אינם מעוניינים בבניית הקיר. לגרסת הנתבע 1 הוא ביקש מאשתו כי תגיע למגרש ותגיד לעובדים כי אינה מעוניינת בבניית הקיר (סע' 11 לתצהיר). הוא עצמו, לא ביקר באופן יומיומי במגרש ואף לא ידע היכן מוצב הקיר. הנתבע 1,לא הכחיש כי פגש במר פנדו במגרש עובר לבניית הקיר ולפי גרסתו הוא שוחח עם המפקח יפרח שאמר לו שקיים צורך הנדסי בקיר אך התובעת תמצא פתרון לבעיה (סעיפים 11-12 לתצהירו) בעוד הנתבע התנגד לבניית הקיר.
5. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לטובת התובעת שעמדה בנטל להוכיח כי הקיר הוזמן על ידי הנתבעים שהתחייבו לשלם לה עבור בנייתו.
6. כפי שקבעתי ברישא של פסק הדין , לא הוכח קיומו של הכרח הנדסי בבניית הקיר. כך גם השתכנעתי כי בבניית הקיר יש משום ערך מוסף למגרש ביתרונותיו אל מול ייצוב המדרון והמגרש בעפר. כך עולה מבחינה ארכיטקטונית ביצירת חצר פנימית ופתיחת חלון בקיר הבית בעוד מילוי עפר מונע כל אפשרות לשימוש בשטח וחוסם אור ואויר בקיר החיצוני הפונה למילוי. כך גם מצא הקונה סמיש שמיהר לבנות את הקיר מחדש מבלי שהנתבעים הזמינוהו להעיד על מנת להוכיח כי היו לו טעמים אחרים לבנייה.
7. אמנם, תמהתי על מעורבותו של פנדו בעניו הקיר ומדוע לא נוצר קשר ישיר בין דיצר לתובעת או לקבלן המשנה , מר חט'יב ללא מעורבות של פנדו. עם זאת, אין חולק כי פנדו היה מעורב בנוגע לקיר ואף שימש איש קשר בין דיצר ובין התובעת וחט'יב. בין אם כגרסת התובעת נוכח פניית הנתבע 1 אל פנדו ובין אם כגרסת הנתבע 1, לאור פניית פנדו בהצעתו אליו בעניין הקיר. לפיכך ומשקבעתי כי לא היה צורך הנדסי בבניית הקיר, אני מקבלת את גרסתו של פנדו לפיה הוא שוחח עם הנתבע 1 בעניין הקיר כמי שבא לתת עצות לשכנו. הדבר מתיישב עם התייעצות של הנתבע 1 עם האדריכלית שלו כמענה ובהמשך לעצה ולשיטתו, הפצרה של פנדו בעניין הקיר. בהקשר זה יוער כי בתצהירו טען הנתבע 1 כי ביום 20.6.11 נודע לו מפנדו כי מתחילים לבנות את הקיר. אי אז, הוא פנה לאדריכלית בנדון שהשיבה לו שלא כדאי לו לבנות את הקיר. בהתאם לכך הוא ביקש מאשתו שתגיע לשטח ותודיע כי הם לא מעוניינים בבניית הקיר (סעיף 11 לתצהיר הנתבע 1).
8. לעניין הריסת הקיר הצהיר הנתבע 1 ואמר כי נועץ באדריכלית שאמרה לו כי עדיף המדרון על פני הקיר (הדגשה לא במקור- מ.ל. , סעיף 11 לתצהירו). בחקירתו השיב הנתבע 1 כי לאחר הפנייה של העד פנדו אליו בעניין הקיר: " פניתי אליה (לאדריכלית –מ.ל.) ושאלתי אותה אם אני צריך קיר כזה ואם זה עדיף על מדרון וענתה לי בשלילה" (עמ' 45 שורות 17-18 ). כשנשאל הנתבע 1 מדוע פנה לאדריכלית רק באותו היום , השיב: "לא חשבתי על כל מהלך המגרש וזה היה רחוק מתאריך קבלת מגרש ולא אטריח את האדריכלית על כל רעיון...(עמ' 45 שורות 12-14). עם זאת, בהמשך טען הנתבע 1 כי לאחר שהציע לו פנדו לבנות את הקיר, הם התייעצו עם האדריכלית: "חשבה ודיברנו על זה לאורך זמן והיא אמרה לי שלא כדאי..." (עמ' 48 שורות 22-23). כך גם טענו הנתבעים בכתב התביעה המתוקן שהגישו במסגרת התביעה הקודמת שהתבררה בפני כב' השופט רובין: "ולאחר מספר בדיקות עימה (האדריכלית – מ.ל.) ובסופו של תהליך ב- 20.06.11...התובע 1 דיצר- מ.ל ) הביע התנגדות". מכאן עולה כי בניגוד לגרסת הנתבע 1 בתצהירו בהליך שבפני על פנייתו לאדריכלית משהוחל כבר בבניית הקיר, הוכח כי הפנייה אליה היתה מראש ולפני תחילת הבנייה זאת לאחר פניית פנדו אליו בעניין הקיר. יתירה מכך, הנתבעים חככו בדעתם בעניין בניית הקיר לאורך זמן ונועצו לצורך כך עם האדריכלית. חזקה על הנתבעים שהיו מביאים לעדות את האדריכלית ככל שהיה בעדותה כדי לתמוך בגרסתם לפיה לא היה בקיר כדי להיטיב עימם ולסתור את גרסת התובעת לפיה היה בבנייה כדי להביא לניצול מרבי של המגרש.
9. ועוד, התנהגות הנתבע 1 לאחר שנודע לו כי החלה בניית הקיר בתוך המגרש מעלה תהיות על גרסת הנתבעים לפיה הקיר לא הוזמן על ידם. אין ליישב את מחדלם של הנתבעים שחזו בבניית הקיר במגרש שבבעלותם והסתפקו לפי גרסתם באמירה של אשתו של הנתבע 1 לאחראי בשטח על הבנייה כי יש להפסיק את הבנייה ולהרוס את הקיר. אשתו של הנתבע 1 לא היתה מעורבת בהסכם ובבנייה ואין לידע מדוע לא טרח הנתבע 1 בעצמו שטיפל בכל ענייני המגרש, להגיע למגרש ו/או לפנות לתובעת – עמה הוא נקשר בהסכם המכר או לחט'יב על מנת לעצור את בניית הקיר. טענות הנתבעים בדבר הפרת הסכמי המכר בבניית הקיר ונזקיהם בגינו הועלו רק לאחר שהתובעת מאנה למסור להם את החזקה במגרש. על כך נחקר הנתבע 1 : "ש. מ-20/6 ואילך, מה עשית בכל התקופה? ת. "שום דבר" (עמ' 45 שורות 42-43). כשנשאל מדוע לא עשה כלום למרות שהתנגד לבניית הקיר השיב: "יפרח הבטיח שהנושא ייפתר" (עמ' 46 שורה 6) והוסיף ואמר: "הייתי בטוח שהוא ממשיך לבנות את הקיר בשוטף אפילו לא ידעתי מהו המגרש שלי..." (עמ' 46 שורות 17-18). וכן: "הנחתי שזה חלק מהעשייה באותו גוש שזה הקיר היחיד שמחזיק את המדרגות. לא היה כל קיר נוסף" (עמ' 46 שורות 22-23).
10. אין לקבל את גרסת הנתבע 1 שאינה עולה בקנה אחד עם מצב הבנייה בשטח. שכן, הנתבע 1 ביקר במגרש והיטב היה ידוע לו כי הולך וניבנה עליו קיר (עמ' 46 שורות 1-3). קיר, שניתן בנקל להבחין כי הוא נבנה בתוך תחום המגרש שבבעלות הנתבעים ומבלי שהופתע מבנייתו שכן הוא אף התייעץ לגביו עם האדריכלית. אי נקיטת פעולות על אתר , מעבר לדרישה בעל פה של רעייתו ממי שמצוי בשטח להפסקת הבנייה, עד לאחר קבלת הודעת הביטול של התובעת להסכמי המכר מעלה תהיות לגבי מהימנות גרסת הנתבעים. יתרה מכך, התובע טען כי היה פועל מוקדם יותר בנדון "אם התובעת היתה דורשת קודם את תשלום" (עמ' 46 שורות 18-19) דבר התומך בהתרשמותי כי עסקינן במחלוקת על התשלום ושיעורו ולא על הזמנת הקיר שרק היטיב עימם.
11. הנתבעים הלינו וטענו כנגד בנית הקיר ללא היתר בנייה. אי הוצאת היתר בנייה אין בו כדי להאיר על המחלוקת בעניין הזמנת הקיר. כך גם עולה מהסכמות הצדדים במסגרת הדיון בפני כב' השופט מרזל לפיהן הנתבעים יהיו אלה שידאגו להוצאת היתר בניה וכי רק במידה ולא יינתן היתר, יפורק הקיר. בדיון שנערך בפני כב' השופט רובין ביום 28.11.13 אמר ב"כ משפחת דיצר (התובעים באותו ההליך) כי התקבל היתר לגבי חצי מגרש והחצי השני בשלבים סופיים. בטיפול של הנתבעים להוצאת היתר בנייה לקיר כפי הסכמתם שקיבלה תוקף של פסק דין בתביעה הקודמת, יש כדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה הנתבעים היו מעוניינים בבניית הקיר. אם לא כן, מדוע יטרחו להוציא היתר בניה חלף הריסתו על אתר תוך חיסכון של הוצאות בגין הליכי תכנון ורישוי.
12. בניית הקיר מחדש: לאחר שנהרס הקיר, הוא נבנה שוב על ידי חט'יב ובעלויות גבוהות יותר מעלות בנייתו בהזמנת הנתבעים. חט'יב הסביר בעדותו כי משפ' סמיש רצתה לבנות את הקיר סמוך יותר לגבול ולכן היה צורך בפירוק כל התשתיות מה שהביא לעלויות בנייה גבוהות יותר (עמ' 24 שורות 20-26). הנתבע 1 העיד כי בנו וכלתו, הנתבעים 2-3, גם הם בנו את הקיר מחדש לאחר שנהרס. לדבריו הבנייה מחדש בוצעה "למנוע שפך" (עמ' 47 שורה 14) מבלי שהוכח בראיות הנתבעים כי היה שפך מהמדרון למגרש ו/או כי ניתנה התראה מהרשות המקומית על סכנה בגין 'זליגת' המדרון למגרש. ככל שייצוב המגרש, לאחר הריסת הקיר, לא נעשה כראוי , היה צפוי שהנתבעים היו תובעים את נזקם וחשוב מכך, הם היו מתנגדים להעברת הפיקדון בסך של 50,000 ₪ לתובעת במסגרת התביעה הקודמת.
13. הנתבעים 2-3 לא התייצבו כלל להעיד ובפרט בעניין בניית הקיר מחדש בדומה לקונה סמיש שלא הוזמן להעיד כאמור. בכך, יש כדי לחזק את קביעתי על הזמנת הקיר ע"י הנתבעים לאור יתרונותיו למגרש ולפי צרכיהם. המפקח יפרח, שעדותו נמצאה מהימנה, אמר כי הסכים לבנות את הקיר בשני תנאים: הראשון כי העבודה תבוצע על ידי חב' א.ג.מ . השני, שהקיר יוקם מאחורי קו הפילרים על מנת שלא תפגע התקדמות העבודה של התובעת (עמ' 18 שורות 7-8, 16-18).
14. הנתבע 1 לא סתר בחקירתו את טענת התובעת על יצירת יחידת דיור בחלל שנוצר עם בניית הקיר מחדש ע"י בנו, הנתבע 3. כדבריו: "איני יודע. אני מנסה לא להכנס ליישוב הזה בגלל ההליך כאן. שונא לבוא לשם. שבוע שעבר לא הייתי שם עם אשתי. לפני שבועיים הייתי שם באילוץ...יתכן שבני בנה שם 3 חדרים אני לא יודע" (עמ' 47 שורות 16-21). בתגובה לתמונה המתעדת את בניית היחידה השיב הנתבע 1: "שיבושם לו. אני לא יודע מה הוא עושה שם..." (עמ' 47 שורות 24-25) ומבלי שידע לנקוב במועד בו נבנה הקיר מחדש. הנתבעת 2, שביקרה את בנה, הנתבע 2 ואת כלתה ימים ספורים לפני עדותה העידה כי אינה יודעת אם הבן בנה שם יחידה (עמ' 42 שורות 1-9). אין ליישב גרסה זו של הנתבעת 2 שלא עשתה עלי רושם מהימן משהוכח בראיות התובעת ובעדות של הנתבע 1 כי היחידה הוקמה ע"י ילדיה ובמקום הנראה לעין.
15. לסיום אעיר כי לא נתתי משקל לחוות הדעת של השמאית הגב' בר פרו לעניין ירידת ערך המגרש בשל בניית הקיר עליו, ככל שהנתבעים היו מוכיחים כי הקיר לא הוזמן על ידם. חוות הדעת, ניתנה עוד בטרם נהרס הקיר בעוד המגרש של הנתבע 1 לא נמכר בהפסד כי אם ברווח (עדות הנתבע 1 בעמ' 51 שורות 14-17). מה עוד, שחוות הדעת ניתנה כחצי שנה לאחר שהנתבע התנגד לכאורה לבנייה. בכך יש כדי לחזק את קביעתי לפיה ההתנגדות לבנייה לא באה בשל ירידת ערך המגרש שטרם הוברר לנתבעים לגביה. ההתנגדות באה בדיעבד ולאחר בניית הקיר משהוצגה לנתבעים דרישה לתשלום תמורה עבור בנייתו ובעת שהם מאנו לשלם את התמורה.
16. סוף דבר, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת המתיישבת עם התנהלות הנתבעים עובר לבנייה, במהלכה ולאחריה וקובעת כי הקיר הוזמן על ידי הנתבעים.

עלויות בניה והריסה של הקיר:

1. לטענת התובעת הוסכם כי דיצר ישלמו את עלות בניית הקיר שהסתכמה בסך של 72,550 ₪. לטענת העד פנדו לאחר שהמפקח יפרח נתן הסכמתו, הוא הפגיש בין דיצר לחט'יב שסיכמו ביניהם על התשלום (סעיפים 13-14 לתצהיר של פנדו; סעיפים 13-16 לתצהירו של יפרח). לגרסת הקבלן חט'יב (סעיף 10 לתצהירו) סוכם כי התשלום יהיה לפי הכמויות לביצוע העבודה ולפי המחירים הבאים:
2. 1,200 ₪ למטר מעוקב בטון.
3. 3,600 ₪ לטון ברזל.
4. 50 ₪ למ"ר עבור איטום.
5. תשלום עבור כלי צמ"ה בהתאם לימי עבודה שיידרשו.

בחקירתו העיד חט'יב על מחירים אחרים מהנקוב בתצהירו: 1,100 ₪ לקוב בטון ו-4,500 ₪ לטון ברזל. המפקח יפרח הציג את פירוט העלויות לבניית הקיר ששלח אל מנכ"ל התובעת בראל לאחר בניית הקיר (נספח ד' לתצהירו) ולפיו עלות בניית הקיר בסך של 72,550 ₪. המחירים שעמדו בבסיס חישוב העלות של יפרח היו : 1,180 ₪ לבטון ו- 4,660 ₪ לברזל.

1. לדברי העד פנדו הפגישה בה הסכימו הצדדים על מחיר בניית הקיר התקיימה מול המגרש של דיצר (עמ' 27 שורות 9-10). העד בראל העיד כי נפגש עמם באתר הבנייה ולדבריו אינו זוכר שדובר במהלך הפגישה על סכומים כי אם על מדידת כמויות (עמ' 13 שורות 6-10). העד חט'יב אמר כי הוא חושב שגם בראל נכח בפגישה אך אינו זוכר (עמ' 22 שורות 8-15). בראל העיד כי כמה חודשים לאחר שהשלים חט'יב את בניית הקיר הוא שילם לחט'יב עבור הקיר: "אי אפשר לבודד את הקיר מההתחשבנות השוטפת עם הקבלן" (עמ' 13 שורות 12-13). חט'יב העיד כי לאחר שדיבר עם דיצר על עלות הבנייה והלה לא שילם לו עבורה, הוא שלח את החשבון לבראל כי "הם היו ערבים שאם הוא לא משלם אז הם משלמים..." (עמ' 22 שורה 30). הערבות , נתנה בעל פה לפי גרסתו: "כן. בעל פה, לא ערב, אמר שהוא משלם" (עמ' 22 שורה 33).
2. מנגד טענו הנתבעים כי התביעה מבוססת על ערבות בעל- פה שנתנה להתחייבותם כלפי חט'יב ולא על התחייבות ישירה ביניהם. לא כך עולה מהעדויות כמובא בהרחבה בגוף פסק הדין. שכן, טענות הנתבעים על בניית הקיר הופנו כנגד התובעת דווקא ואף נטען על הפרת הסכמי המכר בבניית הקיר בתחום המגרש. הכשרת המגרש לפי הסכמי המכר, נעשתה ע"י התובעת באמצעות חט'יב ובפיקוח של יפרח מטעם התובעת ללא עוררין מצד הנתבעים. בהתאמה לכך, ההידברות על בניית הקיר נעשתה בין היתר עם חט'יב ויפרח מטעם התובעת. והיא, מי שנתנה את הסכמתה באמצעות המפקח יפרח לבנייתו זאת באמצעות חב' א.ג.מ וחט'יב מטעמה בהיותה קבלן משנה של התובעת ביישוב. היות והתובעת הורתה לחט'יב לבצע את בניית הקיר מבלי שהנתבעים העבירו אליו את התשלום עבור הקיר, פעלה התובעת כפי שהיה עליה לפעול בתשלום לחט'יב על העבודה ובכללה, עבור הקיר שהוזמן ממנה ובוצע על ידו.
3. לאור הכרעותיי, אני קובעת כי על הנתבעים לשאת בעלות בניית הקיר שהוזמנה על ידם מהתובעת בידיעתם כי עליהם לשאת בתמורה בגין הבנייה והסכמתם לכך. אין לנתבעים להתעשר על חשבון התובעת בגין הבנייה, גם אם בדיעבד ביכרה את הריסתו בניסיונה - שלא לשאת בהוצאות הבנייה.
4. אני מקבלת את התחשיב שערך המהנדס ומפקח יפרח (נספח ז' לתצהיר) בעניין עלות העבודה לבניית הקיר שלא נסתר בראיות הנתבעים. בהתאם לכך, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 72,550 ₪ בתוספת מע"מ.
5. שונים הדברים בעניין התביעה לתשלום עלות תקורה ורווח קבלני. שכן, מהעדויות עולה כי ההידברות בעניין עלות בניית הקיר נעשתה בין חט'יב והנתבע 1. דיצר, היו אמורים לשלם ישירות לחט'יב את התמורה ומשלא עשו כן קמה הדרישה של התובעת בדין, בהיותה האחראית לבנייה, כעולה מההליכים הקודמים לתביעה שבפני. בנסבות אלו, בהיעדר הסכמה של הנתבעים לתוספת של עלויות תקורה ורווח קבלני כלל ואף לא בשיעור של 15%, דין התביעה לרכיב זה להידחות.
6. הוכח בראיות התובעת כי עלות הריסת הקיר היתה בסך של 30,000 ₪ (ראו חשבונית, נספח יז' לתצהירו של בראל). לאור הסכמות הצדדים בתביעה הקודמת לפיה הקיר ייהרס כדרישת הנתבעים ותתברר שאלת נזקי התובעת לרבות בגין ההריסה ובהתאם להכרעתי לפיה הקיר הוזמן ע"י הנתבעים נימצא כי על הנתבעים לשלם בעלות פירוקו בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.
7. לאור התוצאה אליה הגעתי בקבלת התביעה , אין להורות על קיזוז הוצאות עקיפות של הנתבעים בגין הבנייה וההריסה. מה גם, שלא הובאו ראיות על שיעור ההוצאות וגם לפיכך, אין בסיס לדרישה.
8. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, בתשלום לתובעת בסך של 102,550 ₪ בצירוף מע"מ. התשלום יישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ביום 27.11.14 ועד מועד התשלום בפועל. נדחית הדרישה של התובעת לריבית והפרשי הצמדה ממועד עריכת התחשיב של המהנדס יפרח מיום 14.7.14 בהיעדר ראיה מטעם התובעת למשלוח התחשיב והדרישה לנתבעים באותו מועד.
9. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.

עותק יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה