מבוא:

1. לפניי תובענה לפיצויים עבור נזקי גוף אשר הוגשה בגין תאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 22/5/14. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

2. התובעת הינה ילידת 3/8/84, עורכת דין בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 29, ועתה הינה בת 33 שנים.

3. התובעת במועד הרלוונטי לתביעה נהגה ברכב מס' רישוי 40-306-70, הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בגב התחתון ובראש. התובעת נבדקה במוקד קופת חולים מכבי ואובחנה כסובלת בין היתר מחבלה לעמ"ש צווארי מסוג Whiplash (צליפת שוט). לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות בעיקר בגב התחתון, מטופלת מאז התאונה בקופת חולים ונזקקה בין היתר לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.

5. הנתבעת מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

6. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר אהרן צ'צ'יק, אשר מצא בבדיקתה רגישות מותנית ללא הגבלה בתנועות. כן מצא כיפוף ישיבה מלא, כאשר בעמידה מגיעה בטווח התנועות עד שליש עליון של השוקיים. עקב כאב כאשר התנועות מלאות, אולם מכאיבות. המומחה אף לא מצא חסרים עצביים.

7. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור כדלקמן:

7.5% בגין בעיית הצוואר מותאם לסעיף 37 (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956.

המומחה אף קבע כי יש ליחס שליש מן הנכות למצב קודם.

8. בבדיקה חוזרת שערך המומחה הוא קבע כי לתובעת נכות ששיעורה 10% לפי סעיף 35 לתקנות, שאת כולה יש לייחס לתאונה מושא תיק זה. המומחה הסביר כי אומנם מצא כי אין הגבלה בתנועות ע"ש מותני, אולם מדובר בסבל שהינו משמעותי ומתמשך ומגובה בתיעוד רפואי עד מועד הבדיקה, קרי שלוש שנים מאז התאונה.

9. במקרה דנן, חרף טענות שונות מצד הנתבעת לעניין מצב רפואי קודם של התובעת והשפעתו על נכותה, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה לאחר חוות דעתו השנייה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר.

זאת ועוד, המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

10. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20/11/06):

"למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 09/07/08):

"מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".

11. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא איפוא, כי נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 10% בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית –

12. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 77/646 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

13. בענייננו קיימת המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה.

14. לטענת התובעת, אין מדובר בנכות זניחה, אלא בנכות רפואית, המסבה לה מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הגב התחתון המקרינים לצידו השמאלי של גופה והמקשים עליה בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובעת אשר הינה עורכת דין במקצועה, מתקשה בעבודתה שכרוכה בין היתר בישיבה ממושכת מול צג מחשב. כן מתקשה בביצוע פעולות גופניות ובהרמת משאות. עוד ציינה התובעת כי בעטיים של הכאבים אף מתקשה להירדם בלילות.

התובעת מוסיפה כי גם אם שכרה לא נפגע אחרי התאונה אלא הושבח הרי שאלמלא התאונה הייתה יכולה להשיג שכר גבוה אף יותר זאת לאור כישוריה, כאשר שכרה הגבוה יחסית בראשית דרכה מעיד על ההצלחה שהייתה צפויה לה בעתיד. היא אף מציינת שכיום עובדת במשרד הכנ"ר ללא יחסי עובד מעביד, ואי לכך חשופה לפיטורים כשמצבה הרפואי יקשה עליה לאתר עבודה אחרת.

התובעת מדגישה אף כי עברה אינספור טיפולים שונים, אולם מצבה לא הוטב. היא עותרת אם כן כי בית המשפט יקבע את נכותה התפקודית בשיעור שלא יפחת מנכותה הרפואית.

15. לעומתה, הנתבעת סבורה מנגד כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתה, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית.

דיון:

16. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 08/4302 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

17. במקרה דנן עסקינן בתובעת אשר הינה ילידת שנת 1984, בחורה צעירה עורכת דין במקצועה אשר עבדה עובר לתאונה כעורכת דין, חזרה לעבודתה, ולאחר מכן המשיכה לעסוק במקצועה במשרות שונות.

בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תעסוק הינו עבודה בתחום עריכת הדין, וספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. לנכותה השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט.

18. במקרה דנן אף התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע, היא המשיכה בעבודתה כעורכת דין בסמוך לאחר התאונה, וכיום עובדת במשרד כונס הנכסים הרשמי כאשר שכרה הושבח אף לשיטתה. כך למשל שכרה עובר לתאונה עמד על 7,807 ₪ (לפי רבע שנתי במל"ל ת.ע.צ) ואילו שכרה כיום עומד על כ-9,100 ₪ (נכון לתחילת שנת 2016), 12,600 בהמשך השנה ואף כ-15,000 בתחילת 2017 (נספח 6 לתיק מוצגי התובעת).

19. התובעת אף לא זימנה לעדות מי ממנהליה או חבריה לעבודה על מנת שיעידו מכלי ראשון על קשייה בעבודתה, זאת חרף טענתה כי יידעה את העובדים עימה על קשייה (פרוטוקול הדיון מיום 19.10.17 עמ' 3 ש' 8-11). היה אף מצופה כי יזומנו לעדות גורמים במשרד בו עבדה בזמנים הרלוונטים לתאונה אשר יעידו על תפקודה עובר לתאונה ואחריה.

20. התובעת אף לא הציגה אסמכתאות לטיפולי פיזיוטרפיה מלבד טיפולים שניתנו בסמוך לתאונה

(מוצג 115 למוצגי התובעת). מצופה כי לו סבלה של התובעת היה כה עז, הייתה מנצלת זכותה לטיפולים פיזיוטרפים כל שנה ושנה במסגרת קופת החולים, אך התובעת כאמור הציגה מסמכים רפואיים על טיפולים פיוזיוטרפיים רק משנת 2014 והדעת נותנת שלו עברה טיפולים נוספים היו בידיה אסמכתאות המעידות כל כך.

21. לא זו אף זו, מהתיעוד שצירפה התובעת לא סומן כי היא מבקשת המשך טיפול, דבר שהיה

מצופה אילו אכן סבלה היה כה עז.

22. הנתבעת אף הראתה כי לתובעת עבר רפואי של כאבי גב, והגם כי מומחה ביהמ"ש מצא לנכון שלא לייחס עבר זה לנכותה עקב התאונה לא ניתן לשלול כי גם לכאביה אלו חלק כלשהו גם אם קטן בקשיי תפקודה ככל שקיימים (מוצגים 32, 36-38, 51 למוצגי הנתבעת).

23. זאת ועוד ראוי לזכור כי הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191).

24. מנגד התיעוד הרפואי הענף שצרפה התובעת מעיד על סבל רב וכאבים שנמשכים עד היום ועל היזדקקות קבועה לתרופות משככות כאבים (ראה נספח 8 לתיק מוצגי התובעת). מהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת טופלה עד היום בדרכים רבות, ביניהן זריקות, בין היתר זריקות וולטרן וזריקה אפידורלית לעמוד השדרה, משככי כאבים מסוגים שונים, ובספטמבר 2016 אף קיבלה המלצה לטיפול בקנביס רפואי ומטופלת עד קבלתו במורפיום. ניכר אף כי התובעת עברה בדיקות רבות לבירור מצבה ובין היתר צילומי סיטי. אין גם ספק שעברה סדרה של טיפולי פיזיוטרפיה (הגם כי כאמור בסמוך לתאונה) וכן רפואה משלימה.

25. יש אף לזכור כי מומחה ביהמ"ש קבע בבדיקתו החוזרת כי התובעת סובלת סבל משמעותי ומתמשך שנמשך מאז התאונה ואינו חולף ואי לך מצא לנכון להעלות את אחוזי נכותה.

26. לאור האמור לעיל, אני סבור כי אכן נגרמה לתובעת נכות תפקודית, ובנסיבות העניין אני מעמידה על שיעור של 7.5%.

הפסד השתכרות לעבר:

1. טוען ב"כ התובעת כי התובעת שהתה באי כושר תקופות שונות לאחר התאונה כאשר לדבריו אין בידיה של התובעת ראיות מדוייקות להפסדיה בעבר. אי לכך יש לחשב הפסדיה בעבר לשיטתה של התובעת על בסיס האומדן הגלובאלי.

28. מנגד טוענת הנתבעת כי לתובעת לא נגרמו כל הפסדי השתכרות לעבר, ושכרה אך ורק הושבח לאחר התאונה.

29. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח, והיא לא עמדה בנטל.

1. בראש ובראשונה, התובעת לא הציגה כל ראיה המעידה על הפסדים כלשהם לעבר. לתובעת אכן ניתנו תקופות אי כושר ע"י רופאיה בקופת חולים, אולם לא הוכח כי שכרה נגרע עקב כך.
2. יתרה מכך שכרה של התובעת אף לשיטתה הושבח לאחר התאונה כשעיון בתלושי השכר שצרפה מראה כי שכרה הושבח לאחר התאונה. כך בחודש התאונה ובחודשיים שלאחר מכן נותר שכרה זהה ועמד על 7,428 ש"ח (מוצגים 15-16 לתצהיר התובעת). בחודש אוגוסט 2014 עלה שכרה ל-7,906 ₪ (מוצג 17 לראיות התובעת). בחודש ספטמבר עלה ל-8,474 ₪ (מוצג 18 לראיות התובעת), ובחודש דצמבר אותה שנה עמד על 9,000 ₪. בשנת 2015 השתכרה כ-9,200 ₪ ובשנת 2016 בין 12,500 ₪ במחצית השניה של השנה ל-15,000 ₪. כיום ניכרת עלייה נוספת בשכרה של התובעת שעמד על כ-15,000 ₪ בתחילת 2017 (מוצגים 38-47לראיות התובעת).

32. לעניין טענתה ליכולתה להשביח שכרה אף יותר, אציין כי התובעת לא הביאה לעדות מי ממנהליה אשר יגבו כאמור את טענתה כי עבודתה נפגעה בשל התאונה, כי אלמלא התאונה צפויה הייתה להתקדם בקצב מהיר יותר ולהשביח שכרה אף יותר, או כי התאונה הינה הסיבה היחידה אשר בעטייה לא קודמה. היה אף מצופה כי המנהל של התובעת יובא לעדות וייחקר בדבר קצב הקידום של עובדים נוספים בתחום הדומים בטיב עבודתם לתובעת.

33. יחד עם זאת לתובעת ניתנו במצטבר בעבר ימי אי כושר ב27.8.14, 16-48.6.14, 21-24.9.14 7-11.9.14, 8-11.12.15, 22-25.12.15 , 30.1.17-2.2.17. לא ניתן אף לשלול שלמגבלותיה נודעה השפעה כלשהי בעבר על יכולת השתכרותה, ומשכך נראה לי צודק לפסוק לתובעת בגין הפסד השתכרות לעבר פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

34. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95).

35. קיימת אי אחידות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע את חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

36. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס נכות רפואית (שיעור 10%), ושילוש השכר הממוצע במשק, כשלדבריה קורותיה בתחילת דרכה מעידים על הפוטנציאל הגלום בה.

37. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה מופרזת, ולא ייגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד בשיעור אותו היא מציגה. הנתבעת אף מדגישה כי בכל מקרה הטענה כי שכרה של התובעת עתיד להגיע לשילוש השכר הממוצע במשק נטענה עלמא.

38. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי מחד גיסא סביר להניח כי תחום עיסוקה של

התובעת לאור תחום לימודיה יהיה תחום עריכת הדין, וספק עד כמה לנכותה תהיה השפעה על עבודתה מסוג זה.

39. טענתה כי איננה נחשבת עובדת של שירות המדינה וחשופה לפיטורים אינה רלוונטית לתאונה מושא תביעה זו. התובעת היא שבחרה במשרה זו ולא הוכיחה כי נמנע ממנה לעבוד במקומות אחרים בהם הייתה מועסקת על תקן עובדת מן המניין. בכל מקרה גם עובד שכיר חשוף לסכנת פיטורים.

1. אך מאידך גיסא לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הרפואית הקבועה, וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בגב, אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מתאונה זו. למצער תידרש התובעת לישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתה, ולכאביה עלולה להיות השלכה כלשהי. ניתן להניח שמדי פעם כאביה של התובעת ישפיעו על יכולת עבודתה, ויחייבו מדי פעם חופשה ארעית לתקופות קצרות.
2. יתרה מכך אין מחלוקת כי התובעת סבלה פגיעה שהקנתה לה 10% נכות רפואית, וגם אם כיום אינה מפסיד משכרה, המשמעות היא שקיימת פגיעה מסויימת בכושר השתכרותה. פגיעה זו תבוא לידי ביטוי כשתתור אחר עבודה, אם וכאשר תפוטר מעבודתה או שתעזוב אותה מכל סיבה שהיא מעבר לנושא הגיל והמצב במשק. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94).

עוד ראוי לציין כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי כי פוטנציאל זה היה מתממש (ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81).

זאת ועוד, חזרתה של הנפגעת למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינה בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזו אף תהיה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) (להלן: "קציר"), בעמ' 207).

1. באשר לבסיס שכרה אני סבור כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שכרה יעמוד על שילוש השכר הממוצע במשק. לעניין טענתה בדבר שכרה בתחילת דרכה עובר לתאונה כאינדיקציה לפוטנציאל הגלום בה, אציין כי התובעת גם במקרה זה לא טרחה להעיד איש ממעבידיה אשר יתמכו בטענתה כי שכר זה נחשב חריג ומזהיר בטיב זה של עיסוק, ולכן אין בידי ביהמ"ש נתונים בהסתמך עליהם ניתן להעריך את הפוטנציאל הגלום בתובעת וטרם מומש, לטענתה.

גם טענתה כי הצטיינותה בשנתה הראשונה מעידה על שכרה העתידי אין בה ממש, ולא הובאו כל ראיות המעידות כי תלמידים אשר הצטיינו בשנתם הראשונה בלימודים במוסד בו למדה התובעת, בהכרח או בהתסברות גבוהה השתכרו בהמשך דרכם שכר בגובה שילוש השכר הממוצע במשק.

43. התובעת אף כאמור לא הוכיחה כי נמנע ממנה להתקדם בעבודתה ולהשביח שכרה בעטיה של התאונה.

44. עוד אציין כי לא הובאו בפני ראיות בדבר רמת השכר והאופק התעסוקתי של עורכי דין בסוג

העבודה של התובעת, ומכאן ובהיעדר ראיות אחרות רשאי ביהמ"ש להניח השתכרות בגובה שכרה

דהיום.

45. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי לפי מחצית החישוב האקטוארי על בסיס שכרה היום של 15,000 ₪, ונכותה בשיעור 7.5% (142,947 = 285,894/2) ובמעוגל ל – 143,000 ₪.

יצוין כי בסיכומי ב"כ התובעת (להבדיל מסיכומי התשובה) לא נטען כי יש לחשב את ההיוון לפי ריבית של 2% ואף החישוב שצירף לסיכומים מתבסס על חישוב לפי שיעור ריבית של 3%.

46. אין ספק כי כתוצאה מהפסדיה בעבר ובעתיד נגרמו וייגרמו לתובעת הפסדים של זכויות. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובעת בגין הפסדי פנסיה בסך של 12% מהפסדי השכר (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 17,760ש"ח.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה:

47. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 74/525 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

48. התובעת טוענת כי נגרמו וייגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים ופיזיוטרפיים.

49. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותה הנמוכה. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות המל"ל בהיותה של התאונה תאונת עבודה.

50. במקרה דנן התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאית התובעת לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

1. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה סביר כי התובעת נשאה בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלו. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 8,000 ₪.
2. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים כאמור ע"י המל"ל, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עשויה להזדקק לטיפולים עתידיים. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 3,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

53. בס' 55-56 לתצהירה תארה התובעת את קשייה ואת היזדקותה לעזרת צד ג' במשק הבית בעטיין.

54. לעומתה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי בשים לב לנכותה של התובעת אין כל הצדקה לקבוע לה פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים, ובכל מקרה אין המדובר בעזרה החורגת מעזרה הרגילה המושטת בין בני משפחה.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792).

55. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית של 10%. נכות זו הינה כאמור אינה בעלת משמעות גבוהה מבחינה תפקודית, והתובעת שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה.

56. התובעת אף לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה, והיה מצופה כי התובעת תביא לעדות את בני משפחתה או חבריה אשר סייעו ומסייעים לה עקב מגבלותיה (עמ' 3 ש' 21-23). אך היא נמנעה מלעשות זאת ללא כל הסבר סביר.

57. יחד עם זאת, בשים לב לתלונותיה של התובעת ובצורך בקבלת סיוע מוגבר מסויים בתקופה הסמוכה לתאונה, אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 6,000 ₪.

58. באשר לתקופת העתיד בשל גילה הצעיר של התובעת ובאין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובעת באחזקת בית הכוללת גידול ילדים, הרי שיש לפצות את התובעת בסך גלובאלי וסביר של 12,000 ש"ח בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל:

59. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל 10% נכות רפואית בגיל התובעת, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 17,953₪, ובמעוגל 18,000 ₪.

ניכויים

60. לתובעת ניתנו דמי פגיעה מאת המל"ל בסך 195 ₪ (ומענק נכות אם יתקבל). אין מחלוקת כי יש לנכות סכום זה מן הסכומים המגיעים לתובעת. סך של 30,300 ₪ יעוכב אצל הנתבעת עד לקבלת החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר:

61. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 212,565 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

62. הנתבעות תישאנה באגרת ביהמ"ש וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 32,300 ₪.

63. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין.

ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק –הדין.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.