1. לפניי תביעה כספית ע"ס 12,557 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.04.2014, בין כלי רכב, מ"ר 37-003-69 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 54-906-68 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעות טוענות כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, כאשר בעת שרכב התובעות נסע על הנתיב הימיני ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, הגיחה לפתע המשאית שנסעה על הנתיב השמאלי וסטתה ימינה ופגעה ברכב התובעות.

מנגד, טוענת הנתבעת כי המשאית עמדה בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבי נסיעה באותו כיוון, כאשר רכב התובעות ניסה להשתלב בנתיב השמאלי ופגע במדרגת המשאית.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעות.

4. לאחר חקירת העדים, ביקשו ב"כ הצדדים מבית המשפט ליתן פסק דין על פי החומר המונח לפניו.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של העד הראייה שצפה בתאונה בעת שקרתה ואת גרסתה של נהגת רכב התובעות, על פני גרסתו של נהג המשאית.

עדותו של עד הראייה שנסע על אופנוע בכיוון נסיעת כלי הרכב המעורבים בתאונה, הותירה בי רושם כי מדובר בעד ניטרלי ואמין במיוחד שראה את התרחשות התאונה באופן ברור לחלוטין.

למעשה עדותו של עד הראייה הניטרלי תמכה לחלוטין בגרסתה של נהגת רכב התובעות. לעומת זאת, גרסתו של נהג המשאית לא הותירה בי רושם דומה.

5.2. לאור זאת, אני משוכנע כי התאונה ארעה בנסיבות שהמשאית שהגיחה מפנייה שמאלה כשהיא על הנתיב השמאלי ביותר "גירדה" למעשה את דופן שמאל של רכב התובעות, שהייתה על הנתיב האמצעי (הנתיב הימיני ביותר מיועד לתחבורה ציבורית) כתוצאה מביצוע פנייה שמאלה בקשת רחבה מידי.

5.3. איני מקבל את ניסיונה של ב"כ הנתבעת להראות כי רכב התובעות "חתך" את המשאית מצד ימין ולצורך כך ביצע סטייה שמאלה לעבר נתיב נסיעתה של המשאית (עמ' 4, שורות 25-24 לפרוטוקול), הואיל ושוכנעתי מגרסתה של נהגת רכב התובעות כי פניה היו מיועדות לפנייה ימינה בצומת (עמ' 4, שורות 29-26 לפרוטוקול). לכן, לא הייתה לנהגת רכב התובעות כל סיבה "לחתוך" את המשאית מימין.

5.4. לא שוכנעתי כי נהגת רכב התובעות הודתה מיד לאחר התאונה בפני נהג המשאית בדבר אחריותה לקרות התאונה.

5.5. כמו כן, אני מקבל את הסברה של נהגת רכב התובעות לתמונה בה נראה רכבה בסטייה שמאלה, לפיה מדובר במצב הרכבים לאחר התנגשות כלי הרכב, לאחר שנהגת רכב התובעות ניסתה לחמוק מהתאונה (עמ' 5, שורות 26-25 לפרוטוקול). הסבר אשר נתמך בעדותו של נהג האופנוע (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול).

5.6. כך למעשה, הפר נהג המשאית את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר נהג המשאית את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.7. לא מצאתי להטיל על נהגת רכב התובעות רשלנות תורמת, באשר שוכנעתי כי לא יכולה הייתה למנוע את התאונה מאחר שסטיית המשאית נעשתה באופן מפתיע מבלי שניתן היה לחזות אותה.

בנסיבות העניין, אני מקבל את התביעה וקובע כי האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג המשאית.

6. הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 12,557 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.