<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד שלומי בֶּר

ב"כ המשיבה – עו"ד טל בנאי-גת

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: המערער התייצב לדיון מלווה באשתו. הערעור הוא על העונש. כשאני שמעתי שאדם מגיע לבית המשפט, לוקח אחריות מלאה ועברו אינו מכביד, בית משפט קמא ציין מפורשות שבגין עבירה זו יש טווח ענישה של 60 ימים עד שמונה חודשי פסילה, יש לו אישה עיוורת מלידה, היא בהיריון, הוא לא יכול אפילו לשלוח אותה במונית לבדיקות, למה בית המשפט נותן את העונש אך לא ברף התחתון של המתחם? השופטת צריכה לציין שהיא לקחה את זה בחשבון. המחוקק קבע לנו מתווה שיעזור לנו להיכנס לראשו של השופט ולדעת למה הוא הטיל איזה שהוא עונש. בית משפט קמא כתב ששקל את כל השיקולים. אילו שיקולים? בית משפט קמא לא ציין את העובדה שלמערער יש אישה עיוורת, היא בהיריון, הוא לא עובד ואין להם עזרה מהמשפחה. זה לא קל. בית המשפט קמא ציין שלמערער אין עבר מכביד. המערער בעל רישיון נהיגה תקופה לא מבוטלת. בית משפט קמא מצא לנכון לציין שלא מדובר בנהג עם עבר מכביד. צירפנו את כל הנסיבות, יש להוריד את הפסילה לפחות למינימום אותו קבע בית משפט קמא. אפילו אם המתחם הזה נכון, היה על בית המשפט להפחית את העונש. המערער שילם את הקנס כולו ואף הפקיד את הרישיון, לקח אחריות מלאה, הוא מכה על חטא, אפילו לפנים משורת הדין יש להפחית את הפסילה לחודשיים בגלל הנסיבות שלא נזכרו כלל בגזר דינו של בית משפט קמא.

ב"כ המשיבה: מציגה לבית המשפט את גיליון הרשעותיו של המערער. אנו סבורים שיש לדחות את הערעור. חלקו הראשון של הערעור, לגבי אופן הגשת כתב האישום, טוב יותר היה לולא היה נטען. אין מחלוקת לגבי המתחם, גם חברי לא חולק על המתחם. ערכאת הערעור אינה מחליפה את בית משפט קמא בשיקול דעתה שלה אלא במקרים חריגים בהם העונש שהוטל אינו סביר. לא ניתן לומר כי העונש במקרה זה אינו סביר. מדובר במהירות של כמעט פי שניים מהמותר. המערער בעצמו אמר שהכביש הזה לא בנוי למהירות כזו. אין מדובר במהירות של חריגה בשניים-שלושה קמ"ש אלא בחריגה של 44 קמ"ש. בית משפט קמא שקל את כל השיקולים, העונש שהוטל הוא ברף הנמוך שבית המשפט קבע. אין דבר חדש בנסיבות שתיאר חברי ואין בכך כדי להצדיק.

ב"כ המערער: המערער פוטר מעבודתו ואין לנו כאן מסמך על כך. חברתי אומרת שבית משפט קמא שקל את כל השיקולים, אני אומר שבית משפט קמא לא שקל את השיקול הזה.

<#4#>

פסק דין

המערער, המערער הוא ולא אחר, נהג מכונית בדרך עירונית במהירות של 94 קמ"ש במקום 50 קמ"ש – המהירות המותרת. זאת עשה ביום 11.03.14 ברח' פנחס אילון בחולון.

בראשיתם של דברים, הגיע תיק זה לבית המשפט כאשר מי שהורשע בעבירה על-ידי בית משפט קמא הייתה חברה שמכרה את הרכב למערער והוא נהג בו. פסק הדין נגד החברה בוטל בערעור הקודם ובבית משפט קמא הוסב כתב האישום נגד המערער, אשר הודה בו שם והורשע בו על-פי הודאתו.

הערעור שבפניי עתה הוגש על-ידי המערער גם על הרשעתו בדין, אך לאחר שבית משפט זה רמז לבא-כוחו של המערער שאין מקום לערעור על הכרעת הדין, חזר מן הערעור על עניין זה, אך דבר בערעור על גזר דינו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא גזר למערער פסילה בפועל למשך ארבעה חודשים, קנס בשיעור של 2,000 ₪ לתשלום בתשלומים ופסילה מותנית של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, קבע בית משפט קמא את מתחם הענישה הראוי לפסילה בפועל של בין 60 ימים לשמונה חודשים בנוסף לפסילה מותנית וקנס, ובסופו של דבר גזר כנגד המערער פסילה בפועל של ארבעה חודשים.

במסגרת הטיעונים לעונש הוצגו בפני בית המשפט כמה מנתוניו של המערער, נסיבותיו האישיות, לרבות עברו התעבורתי הלא-מכביד – שתי עבירות של ברירות משפט למי שרישיון הנהיגה שלו כבן 8 שנים, והעובדה כי פוטר מעבודתו וכי אשתו עיוורת ונמצאת בהיריון.

בית משפט קמא, בגזר דינו, קבע, כך אמר, שהוא שקל את כל השיקולים הנוגעים לעניין, לרבות "לזכות הנאשם עומדת הודייתו בהזדמנות ראשונה ונטילת אחריות, וכן עבר תעבורתי שאיננו מכביד", אך לא התייחס כלל לנתונים האחרים שצוינו לעיל.

ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות שזו טועה באופן קיצוני ממידת העונש וסוגו, ולא אומר שכך עשה בית משפט קמא, אך בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בעיקר בשל מצבה של אשת המערער, מצאתי להקל בתקופת עונש הפסילה בפועל ולהעמידה על חודשיים בלבד.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

בניכוי התקופה שכבר היה פסול בשל תיק זה, יפקיד עד יום 28.12.14 את רישיונו במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו.

<#5#>

ניתן והוּדע היום, ג' טבת התשע"ה, 25/12/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי