1. הנאשם נדון לפני וניתן כנגדו ביום 2.7.17, גזר דין אשר משית עליו, בין היתר, תשלום קנס בסך של 14,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתם וזאת ב- 28 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך של 500 ₪ כל אחד, החל מיום 15.8.17 ובכל 15 לחודש עוקב.

כמו כן הושת על הנאשם לשלם כפל אגרה בסך של 10,020 ₪ וזאת עד לא יאוחר מיום 4.2.19.

2. מונחת כעת בפני בקשת הנאשם להורות על ביטול תוספת פיגורים שנצברה וכן להורות על פריסת סכום הקנס וכפל האגרה לתשלומים.

הנאשם מפרט בבקשתו, הנתמכת בתצהיר ובמסמכים שונים כי הינו מבוגר ועקב מצבו הכלכלי הקשה אינו יכול לעמוד בתשלום הקנס על פי הפריסה שנקבעה בגזה"ד.

3. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה אשר מסרה בתגובתה כי מצבו של הנאשם נטען במסגרת הטיעונים לעונש ובית המשפט נתן גזר דינו בהתחשב במצב זה.

המאשימה מדגישה כי בית המשפט קם מכיסאו ואינו מוסמך לדון יותר בשאלת פריסת הקנס, שכן מדובר בשינוי גזה"ד.

4. חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה- 1995, קובע כי בסמכותו של מנהל המרכז לפרוס או לדחות תשלום חוב (סעיף 5ב(א)) וכן מסמיך לפטור מתוספת פיגורים (סעיף 5ג).

5. השאלה האם לבית המשפט סמכות מקבילה לזו הנתונה למרכז לגביית קנסות ואגרות, נדונה בין היתר בע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ. מדינת ישראל שם נדחתה עמדת הסנגוריה הציבורית כי לביהמ"ש סמכות מקבילה ונקבע כי הסמכות נתונה למרכז לגביית קנסות ואגרות.

6. לפיכך, הבקשה נדחית.

אין בכך כדי להביע עמדה כלשהיא בבקשה לגופה.

על הנאשם לפנות למרכז לגביית קנסות ואגרות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.