פתח דבר

לפני תביעה שאוחדה עם תביעה ותביעה שכנגד. התביעות עוסקות בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.5.14 בכביש 471 (כביש מכבית).

התובעת בתא"מ 5206-10-14 והנתבעת 2 והנתבעת 2 שכנגד בתא"מ 8272-12-14 (להלן: "כלל") הינה המבטחת של כלי רכב מדגם הונדה נושא מ.ר. 18-048-65 (להלן: "ההונדה").

הנתבעת 1 בתא"מ 8272-12-14 (להלן: "הגב' דוד") הינה הנהגת, אשר נהגה בהונדה בעת התאונה.

הנתבעת 3 בתא"מ 5206-10-14 והתובעת והנתבעת שכנגד בתא"מ 8272-12-14 (להלן: קש חתמים") הינה המבטחת של משאית נושאת מ.ר. 72-417-70 (להלן: "המשאית")

הנתבע 1 בתא"מ 5206-10-14 (להלן: "מר תמיר") הינו הנהג, אשר נהג במשאית בעת התאונה.

הנתבעת 2 בתא"מ 5206-10-14 הינה הבעלים של המשאית.

הנתבעת 4 והתובעת שכנגד בתא"מ 8272-12-14 (להלן: "שלמה") הינה המבטחת של כלי רכב מדגם גולף נושא מ.ר. 18-098-12 (להלן: "הגולף").

הנתבעת 3 בתא"מ 8272-12-14 (להלן: "הגב' קובזנצב") הינה הנהגת, אשר נהגה בגולף בעת התאונה.

טענות הצדדים

תמצית טענות כלל

מטעם כלל העידה הגב' דוד, אשר נהגה בהונדה בעת התאונה. לדבריה, עת נסעה בנתיב הימני הבחינה בגולף לפניה במרחק מה ממנה. הגולף האט משמעותית את מהירותו והיא בתגובה בלמה עד כדי עצירה כמעט, אז הבחינה במשאית מתקרבת לעברה מאחור ואיבדה הכרתה.

תמצית טענות קש חתמים

מטעם קש חתמים העיד מר תמיר, אשר נהג במשאית בעת התאונה. לדבריו, עת נסע בנתיב הימני, הבחין בגולף ובהונדה בנתיב משמאלו. לפתע עצר הגולף ללא סיבה, ההונדה סטה חדות ימינה אל עבר נתיב נסיעת המשאית וכך נגרמה התאונה.

תמצית טענות שלמה

מטעם שלמה העידה הגב' קובזנצב, אשר נהגה בגולף בעת התאונה. לדבריה, עת נסעה בנתיב שמשמאל לנתיב הימני, ביקשה להשתלב בנתיב מימינה. היא הבחינה בהונדה, אשר איפשר לה להשתלב, ובעיצומה של ההשתלבות שמעה מכה ואז קיבלה מכה מההונדה. נהגת הגולף שיערה, כי המשאית פגעה בהונדה, וכי ההונדה נהדפה אל עבר הגולף וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

דיון והכרעה

הצדדים חלוקים בנסיבות התרחשות התאונה ובאחריות לתאונה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי, כי התאונה נגרמה בשל התפרצות הגולף אל עבר נתיב נסיעת ההונדה, אגב בלימה, שהובילה להתנגשות כלי הרכב המעורבים.

אליבא דעדות נהג המשאית, מר תמיר, נעמד הגולף באמצע הכביש בנתיב משמאלו, ההונדה ניסה להימנע מפגיעה בו, סטה ימינה אל עבר נתיב נסיעת המשאית והשתלב באופן מלא בנתיב זה לפני המשאית. המשאית לא הספיקה לבלום, וכך נגרמה התאונה. איני מקבלת את גרסתו. מכלול הראיות מוביל למסקנה, כי הגולף עבר מהנתיב השמאלי לנתיב הימני קודם לתאונה. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, ממיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים. המשאית נפגעה בחזיתה וההונדה נפגעה בחלקה האחורי. פגיעות אלה טיפוסיות לתאונת "חזית - אחור", ומאששות הסברה, כי הן המשאית והן ההונדה היו במנח ישר ביחס לנתיב התנועה הימני בעת התאונה. באשר לפגיעה בחזית ההונדה, ניכר כי האימפקט היה בפינה שמאלית קדמית, ואילו הגולף נפגע בפינה ימנית אחורית. פגיעות אלה מעידות, כי הגולף היה במנח אלכסוני ביחס לנתיב הנסיעה הימני בעת התאונה. טענת נהג המשאית, כי פגיעות אלה נגרמו כתוצאה מפגיעת ההונדה בגולף בנתיב השמאלי, מעבר ההונדה לנתיב הימני, השתלבות מלאה של ההונדה בנתיב זה ורק אז פגיעת המשאית מאחור בהונדה - פחות מסתברת. המסקנה כי הגולף סטה לנתיב ההונדה אף עולה בקנה אחד עם עדות נהגת הגולף, טופס ההודעה מטעם נהגת הגולף וכן עם טופס ההודעה מטעם נהג המשאית. בטופס ההודעה מטעמו דיווח נהג המשאית, כי הגולף "חתך ימינה" למחלף בפתאומיות (ולא נעצר באמצע הכביש כפי שטען בעדותו). אף כי גם בטופס ההודעה דיווח נהג המשאית, כי ההונדה סטה לנתיב נסיעת המשאית והמשאית פגעה בהונדה. נהג המשאית הסביר הסתירה בכך שלא הוא שמילא הטופס ושחתם עליו, וכי נתן גרסה טלפונית שמולאה על ידי "בחור במשרד". ברם אני מוצאת בטופס ההודעה משום אישוש למסקנה, כי הגולף חדר לנתיב ההונדה.

עם זאת, אני מקבלת את טענת נהג המשאית, כי הגולף האט משמעותית מהירות נסיעתו קודם לתאונה. זאת בפרט נוכח עדותה של הגב' קובזנצב, נהגת הגולף, אשר הודתה, כי נאלצה לעבור מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני בשל רכב איטי שנסע לפניה בנתיב השמאלי במהירות שהיתה נמוכה משמעותית ממהירות נסיעתה (היא אמדה מהירותה בכ- 80 - 90 קמ"ש ומהירות הרכב האיטי בכ- 40 - 50 קמ"ש), ובלשונה: "הרכב לפניי נסע מאוד לאט", וכן (במענה לשאלה: "את יכולה להעריך באיזה מהירות נסע?"): "40 – 50 קמ"ש. הוא נסע מאוד לאט" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 13, 18 ו- 20). אף נהגת ההונדה העידה, כי נאלצה להאט משמעותית את נסיעתה, עד כדי עצירה, עקב האטת הגולף. גם עדות זו מחזקת במידה את טענת נהג המשאית על האטה של הגולף קודם לתאונה. אמנם נהגת ההונדה טענה, כי הגולף נסע לפניה ולא השתלב בנתיבה מהנתיב השמאלי (עמ' 11, שורות 1, 13, עמ' 12 שורה 12). עם זאת נהגת ההונדה העידה, כי לא זכרה התאונה לפרטיה, שכן איבדה הכרתה בעיצומה של התאונה, ולא שללה האפשרות, כי נהגת הגולף חדרה לנתיבה משמאל (עמ' 11, שורה 30).

לפי עדותה של נהגת הגולף, התאונה התרחשה בסמוך למעבר הגולף מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני. ההונדה, אשר נסע בנתיב הימני אפשר לגולף להשתלב לפניו, ברם בעיצומה של ההשתלבות נפגע ההונדה מאחור על ידי המשאית ונהדף אל עבר הגולף. אני מקבלת את טענת נהגת הגולף, כי קודם לתאונה נסע ההונדה בנתיב הימני (לפני המשאית), וכי הגולף החל להשתלב מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, כמפורט לעיל.

עם זאת, איני מוצאת לנכון לקבל טענת נהגת הגולף, כי אינה נושאת באחריות לתאונה. בראשית עדותה טענה נהגת הגולף, כי החלה לעבור מנתיב לנתיב רק לאחר שאותתה ולאחר שנהגת ההונדה הבחינה בה, האטה ונתנה לה לעבור. אז התנגשה המשאית בהונדה וההונדה נהדפה לעברה, ובלשונה: "כשנסעתי רציתי לעבור ימינה. אותתי והיא האטה, ראיתי אותה והיא נתנה לי לעבור. רק התחלתי לעבור, שמעתי בום, אח"כ ושהיא נכנסה בי מיד. היא עפה עליי. מישהו נכנס בה. שמעתי את הבום והיא עפה עליי" (עמ' 6, שורות 18 – 20). עוד טענה, כי ביקשה לעבור לנתיב הימני מאחר שהעדיפה לנסוע לאט בנתיב הימני ולא לנסוע במהירות בנתיב השמאלי, ובלשונה: "היה שם עומסי תנועה רציתי לעבור ימינה, לא רציתי לנסוע שם מהר. היה שם אפשרות לנסוע 110 קמ"ש. רציתי לעבור את הנתיב זה הכל" (עמ' 7, שורות 5 – 8). הסבר זה, לפיו ביקשה נהגת הגולף לעבור מנתיב לנתיב על מנת להאט את מהירותה, נוכח המהירויות הגבוהות של כלי הרכב שנסעו בנתיב השמאלי, אינו מתיישבת עם התיאור שסיפקה נהגת הגולף בפתח דבריה, לפיו במקום היו עומסי תנועה. תיאור עומס התנועה אינו עולה בקנה אחד עם טענת נהגת הגולף, כי נסעה במהירות 80 – 90 קמ"ש. אף מעדות שני הנהגים המעורבים הנוספים משתמע כי לא היה עומס תנועה. נהג המשאית העיד, כי נסע במהירות 80 קמ"ש. נהגת ההונדה העידה, כי הכביש היה פתוח וכי התנועה זרמה בחופשיות. לקראת סוף חקירתה שינתה נהגת הגולף את גרסתה, והודתה, כי ביקשה לעבור לנתיב הימני השמאלי מאחר שהרכב שלפניה האט משמעותית מהירותו, ובלשונה (במענה לשאלה: "אם את אומרת שבעצם רכב לפניך נסע לאט ולכן רצית לעבור לנתיב הימני?": "נכון. רציתי לעבור ימינה. לא רציתי לעקוף שום דבר. רציתי לנסוע בנתיב הימני בשקט ובשלווה" ובהמשך: "הרכב שלפני נסע מאוד לאט ... 40 – 50 קמ"ש. הוא נסע מאוד לאט" (עמ' 9, שורות 14 – 16, 18, 20 – 22). גם בטופס ההודעה מטעם נהגת הגולף טענה, כי ברחה ימינה בגלל "מישהו בנתיב שמאל" (הטופס כמעט בלתי קריא, נהגת הגולף הסבירה, כי לא היא כתבה את טופס ההודעה, וכי זה לא נכתב בכתב ידה). בהודעתה למשטרה סיפקה נהגת הגולף גרסה שלישית, לפיה התאונה שהתרחשה היתה למעשה תאונת שרשרת, ללא כל אזכור של האטה או של מעבר מנתיב לנתיב של הגולף, ובלשונה: "הייתי מעורבת בתאונת שרשרת כאשר משאית פגע בי מאחור כאשר נסעתי בכביש 471 ... מדובר במשאית שפגע ברכב מאחור והיא פגעה בי מאחור מימין. ניסיתי למצוא את האשה שפגע בי מאחור ונלקחה על ידי אמבולנס אך לא מצאתי אותה".

ריבוי הגרסאות הסותרות מעמיד באור בעייתי את עדותה של נהגת הגולף. הגרסה השניה, אשר נחשפה לקראת סוף עדותה של נהגת הגולף, ואשר אני מתרשמת כי היא האותנטית מבין השלוש, מחזקת הרושם, כי הגולף התפרץ באופן בלתי צפוי אל נתיב הנסיעה של ההונדה והמשאית, תוך שהוא מאט מהירותו באופן משמעותי, וגורם לצמצום מרחק הבלימה של ההונדה ואף של המשאית שנסעה מאחורי ההונדה.

איני מתרשמת כי ניתן להכריע באופן חד משמעי מה היה סדר הפגיעות של כלי הרכב המעורבים. לטענת נהג המשאית – ההונדה פגע בגולף קודם לפגיעת המשאית בהונדה. הוא תיאר, כי ההונדה והגולף נסעו בנתיב משמאלו. הגולף נעצר וההונדה פגע בו וסטה ימינה אל עבר נתיב נסיעת המשאית. גרסה זו אינה משקפת את השתלשלות האירועים, שכן הכרעתי כי ההונדה נסע בנתיב נסיעת המשאית, והגולף סטה אל עבר נתיב זה. מאידך גיסא - לטענת נהגת הגולף המשאית פגעה בהונדה, ואח"כ נהדף ההונדה אל הגולף. איני מוצאת לנכון לקבל טענה זו על סמך עדות נהגת הגולף בלבד, ממנה לא השתכנעתי, כמפורט לעיל. עדותה של נהגת ההונדה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. נהגת ההונדה העידה, כי איבדה הכרתה קודם לקרות התאונה, ולמעשה לא היתה יכולה לשפוך אור על סדר הפגיעות בין כלי הרכב המעורבים, ובלשונה: "ראיתי אוטו לבן שראיתי שאני מתקרבת אליה האטתי עד כדי עצירה אפילו לא עצרתי ופתאום אני רואה במראה אוטו ענק וזהו. איבדתי את ההכרה. התברר שזו היתה תאונה" (עמ' 10, שורות 29 – 31). אמנם בהמשך עדותה העידה, כי המשאית היתה "צמודה אליה מאחור" (עמ' 11, שורה 2), וכן כי המשאית פגעה בה מבלי שתפגע בגולף, ובלשונה: "אני לא פגעתי ברכב הלבן אני זוכרת את המשאית מעליי. האוטו הלבן היה רחוק ממני ממש. עד היום אני לא מבינה איך הגעתי אליו. לא הגעתי אליו" (עמ' 11, שורות 17 – 18). עם זאת, יש לזכור כי נהגת ההונדה איבדה הכרתה בעיצומה של התאונה, וכי סברה, כי הגולף נסע כברת דרך לפניה קודם לתאונה, ולא התפרץ לנתיבה, ואף העידה כי בעת שהתרחשה התאונה היה הגולף מרוחק מההונדה משמעותית. לפיכך יש לקחת עדותה זו לעניין פגיעת המשאית בה בעירבון מוגבל. גם הנזקים שנגרמו להונדה אינם שופכים אור על סוגייה זו. אמנם הנזק לחלק האחורי של ההונדה גבוה מהנזק לחלקו הקדמי. למוקד האחורי נגרם נזק נומינלי (ללא מע"מ) בסך של 38,711 ₪, מתוכו רכיב החלקים (הזולים יותר במוקד האחורי) בסך של 25,461 ₪, ואילו למוקד הקדמי נגרם נזק נומינלי (ללא מע"מ) בסך של 17,517 ₪, מתוכו רכיב החלקים בסך של 11,527 ₪. ברם יש לזכור, כי הנזק למוקד האחורי נגרם בשל פגיעת משאית בהונדה, בעוד הנזק למוקד הקדמי נגרם בשל התנגשות ההונדה בגולף – אשר הוא רכב פרטי. די בעובדה זו כדי להסביר את הנזק המשמעותי לחלקו האחורי של ההונדה.

אף שלא ניתן להכריע מי מבין כלי הרכב המעורבים היה הראשון לפגוע בכלי הרכב האחרים, התרשמתי, כי התפרצות הגולף לנתיב הנסיעה של ההונדה ושל המשאית היתה הגורם לתאונה. הגולף חדר לנתיב נסיעת ההונדה אגב בלימה קיצונית, בכביש מהיר, צמצם את מרחק הבלימה של ההונדה ושל המשאית, ואילץ אותם לבלום. לפיכך אני מייחסת לנהגת הגולף אחריות בשיעור של 45% לקרות התאונה.

נהג המשאית נושא אף הוא באחריות בשיעור של 45% לקרות התאונה. פגיעת המשאית בהונדה הינה פגיעת "חזית - אחור" מובהקת. המשאית היתה הרכב השני מאחורי הגולף. בנסיבות אלה מצופה היה מנהג המשאית כי יקפיד על שמירת מרחק כחוק ויצליח להימנע מפגיעה בהונדה, חרף התפרצות הגולף.

אני מוצאת לנכון לייחס לנהגת ההונדה אחריות בשיעור של 10% לקרות התאונה. נוכח סמיכות האירועים, ומאחר שהגולף היה בעיצומו של תהליך השתלבות בנתיב נסיעת ההונדה, לא ניתן לשלול האפשרות, כי ההונדה פגעה בגולף, ולחילופין כי היתה קרובה לפגיעה בגולף - קודם שנפגעה מאחור בידי המשאית. יתכן, כי לו היתה קשובה להתפתחויות בכביש, ולהתפרצות הגולף לנתיב נסיעתה, ובולמת מבעוד מועד, היתה יכולה למנוע התאונה, ולכל הפחות לצמצם נזקיה.

הנזק

התובעת בתא"מ 5206-10-14 והתובעת והתובעת שכנגד בתא"מ 8272-12-14 צירפו לתביעותיהן חוות דעת שמאיות, אשר לא נסתרו. התביעות הוגשו על סכום הנזק הממשי, כעולה מהמסמכים שצורפו.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

בתא"מ 5206-10-14

יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 30,362 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 45% מאגרת משפט ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%.

בתא"מ 8272-12-14

בתביעה העיקרית

יש לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 לשלם לתובעת סך של 2,944 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 21.7.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 10% מאגרת משפט ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

בנוסף, יש לחייב את הנתבעות 3 ו- 4 לשלם לתובעת סך של 13,247 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 21.7.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 45% מאגרת משפט ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

בתביעה שכנגד

יש לחייב את הנתבעת שכנגד 1 לשלם לתובעת שכנגד סך של 16,461 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 45% מאגרת משפט ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

בנוסף, יש לחייב את הנתבעת שכנגד 2 לשלם לתובעת שכנגד סך של 3,658 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 10% מאגרת משפט ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י' אלול תשע"ו, 13 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.