<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד דודי ענבר

הנאשמת וב"כ עו"ד רבי

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

במסגרת הראיות לעונש מגיש גליון הרשעות קודמות – מסומן טל/1.

בנוסף מגיש מאסר מותנה של 7 חודשים בת.פ. 1764-07 – מסומן טל/2 אשר מופעל על ידי

ת.פ. 16871-08-12. מגיש הערעור בגין אותו מאסר מותנה מסומן טל/3, החמירו בעונש אך המאסר המותנה נשאר על כנו.

מאסר מותנה נוסף 3309/07 בן 10 חודשים שניתן להפעלה על ידי ת.פ. 631-04-11 שבכותרת – מוגש ומסומן טל/4.

ב"כ הנאשמת:

אבקש להעיד עדים לעניין העונש.

מר יחזקאל בן זמרה מוזהר כחוק לומר את האמת:

אני ראש תחום התמכרויות ביחידה העירונית למלחמה בסמים בעיר ראשון לציון.

אני התבקשתי על ידי לונה אילנה להגיע לבית המשפט כדי להירתם לעזור לה. יש לי הכרות איתה של הרבה שנים, עם הרבה נסיונות שלצערי הרב כשלו. והפעם היא באה אלי בבקשה לא עזרה אלא זעקת עזרה וביקשה את הצ'אנס האחרון לעזור לה ואני חושב שאני יכול לעזור לה למרות הניסיונות, אני הרבה שנים בתחום ולא תמיד אנו צולחים בפעם הראשונה, הרבה פעמים אנו לא מצליחים להוביל מישהו למסלול החיים הנורמטיבי, תחום העיסוק של סמים אלכוהול והתמכרויות הוא מאוד קשה, אני מתוקף תפקידי נמצא בעבודה הזו 13 שניים שבעברי גם הייתי מכור ואני נקי היום וגם אני ניסיתי מס' פעמים ולא הצלחתי ולבסוף נכנסתי למרכז גמילה וכן הצלחתי ואני נרתם באופן אישי הפעם להיצמד אליה באופן ממש אישי ולנסות לשלוח אותה למרכז יום, שהיא תהיה על בסיס קבוע ואנו נרתם באופן אישי לעזור לה, כי אני פועל ממקום של חסד לעזור לה, אפילו ממקום רגשי כי אני חושב שכן אפשר לעזור לה, כל המקרים שלה שהם חמורים זה משהו שלא היה בשליטתה, היא עברה המון משברים, ניסינו ונכשלנו אבל אני מבקש שבית המשפט ייתן לנו צ'אנס ואנו נרתם באופן אישי לעזור ללונה לצאת ממעגל הסמים.

משיב לשאלות ב"כ המאשימה:

ש. אמרת שאתה יודע שהיו לה מס' נסיונות – איפה היו הנסיונות?

ת. היתה אחת ביחידה לנפגעי סמים בראשון, על ידי מתן שתנים.

ש. שיחות פעם בשבוע?

ת. כן. פעם אחת היתה בגמילה בבאר שבע. זה מה שאני יודע.

ש. אתה יודע שרצו להפנות אותה להוסטל?<

ת. עד כמה שזכור לי אני חושב שכן.

ש. אתה יודע שהיתה במרכז יום?

ת. אנחנו לא שלחנו אותה.

ש. אתה יודע שהיא שוחררה בשליש כיוון שהיא אמרה בוועדת השחרורים שהיא מתכוונת להיגמל והגמילה לא צלחה?

ת. אמרתי שהיו ניסיונות שלא צלחו. זה תחום קשה, לא פשוט.

ש. אתה מודע לתסקירי שרות המבחן שהיו כאן?

ת. לא.

ש. והמסגרת שאתה רוצה עכשיו לתת עבורה מה היא כוללת? זה הוסטל?

ת. לא. מרכז יום. משעה 08:00 עד 14:00 כל השבוע למעט יום שישי. ומעבר לזה אנו גם נצמד אליה באופן אישי גם בשעות הערב אני ואבינועם מוכנים לעזור לה באופן אישי.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשמת הודתה והורשעה בחמישה כתבי אישום, אנו נטען היום למתחם כולל של 8 עד 20 חודשי מאסר לגבי כל התיקים יחדיו. בתוך המתחם נטען לעונש בחלקו העליון של המתחם ובנוסף להפעלה מצטברת של שני המאסרים המותנים העומדים כנגדה, האחד בן 10 חודשים והשני בן 7 חודשים.

כמובן ברכיבים של מאסר על תנאי, פיצוי וקנס הולם.

מדובר בדפוס פעולה עברייני כמעט זהה בכל התיקים, הנאשמת בכל פעם שמה ידיה על תעודות זהות, פנקסי שיקים של אנשים אחרים ועושה בהם שימוש פרטי מס' רב של פעמים. מדגיש כי השימושים לא נעשו לצרכי מחיה, קרי מזון בסיסי או תרופות, אלא מוצרים כגון רהיטים, בשמים ומוצרי מותרות וברוב המקרים הנאשמת מתייצבת כאדם אחר, ולציין כי התיקים מהשנים 2003, 2009, 2012 ו- 2014. ללמדנו שהנאשמת לא שינתה דרכיה אלא ממשיכה באותו רצף עברייני.

לחובתה כמובן עבר פלילי בעבירות דומות, אני אתחיל מגזר הדין 1764/07 ופסק הדין שבערעור 11753-03-10, בנוסף אני אעזר בשני התסקירים שהוגשו בתיק 9/2/14 ו- 9/6/14. עד 2004 הנאשמת מבצעת עבירות ונידונה לעונשים צופי פני עתיד בלבד וזה מהרישום הפלילי, בשנת 2005 נדונה לראשונה בעבודות שרות. בשנת 2008 נדונה למאסר – הרשעה מס' 2. מהתסקיר מיום 9/2/2014 אנו יודעים שהיא השתחררה מאותו מאסר בניכוי שליש והשתלבה ברש"א אך כבר באמצע 2009 מבצעת עבירות בשניים מהתיקים שבכותרת 631-04-11 וכן 36533-04-13 בגין אלה שוב מופנת לטיפול הפעם במסגרת כוללת – הוסטל. ניכר באותו תסקיר שהיה לה מוטיבציה לשינוי אלא שבינואר 2010 נדונה בפני מותב זה, נציגת רש"א מגיעה לדיון וטוענת לזכות הנאשמת ואומרת שם שוב עד כמה יש לה מוטיבציה לטיפול ועד כמה יש לה סיכוי לשיקום ובית המשפט דן אותה לעונש צופה פני עתיד. בערעור שהוגש על ידי המדינה, הוחמר העונש, אך החשוב מכך הוגשו תסקירים מעודכנים באותו אירוע. חודש לאחר הגשת הערעור, אפריל 2010, הנאשמת מורחקת מההוסטל בשל התנהגות פורצת גבולות, מפורט בתסקיר. שוב נותנים לה הזדמנות ובונים לה תוכנית חלופית של שיחות בלבד, לא הוסטל ואפילו לא מרכז יום. ובית המשפט של הערעור גוזר עליה עבודות שרות. בשנת 2012 מבצעת עוד עבירות 16871-08-12 בהמשך מצרפת עוד שני תיקים, נשלחת לתסקיר, ואז שרות המבחן מגיש שני תסקירים. שוב נותן לה הזדמנות בתסקיר הראשון, וכותב שהיא זקוקה למסגרת סגורה בלבד, דהיינו הוסטל. בתסקיר השני שרות המבחן חוזר מעט אחורה, מציע מרכז יום וכותב שיש לה מוטיבציה לשינוי. אלא שלאחר מכן ב- 8/2011 מבצעת עוד עבירות 11829-12-14 שבכותרת, ולאחר מכן מגיע התסקיר האחרון מיום 5/2/2015 שלא בא בהמלצה טיפולית עקב התדרדרות במצב הנאשמת. מפנה לעמד 2 פיסקה 2, פיסקה 4 ופיסקה 5.

עד כה ניתנו לנאשמת מס' רב של הזדמנות ובכולן מעלה באמון שניתן בה. הושתו עליו פעמיים עבודות שרות, מאסר פעם אחת שקוצר בשליש. בגזר הדין האחרון בפני מותב זה ניתנה לה הזדמנות פז ולא השכילה לקחת אותה. היתה במרכז יום, שיחות פרטניות ודבר לא הועיל, ואנו סבורים שיש גבול לכמות ההזדמנויות שניתן לתת לנאשמת, ויש גבול כמה ניתן להתחשב בנסיבותיה האישיות, ואנו נטען כי יש להעדיף את האינטרס הציבורית ולהשית על הנאשמת עונש ממושך שירחיק אותה מהחברה והיא תרצה את מלוא חומרת הדין שמגיעה לה כדין.

ב"כ הנאשמת טוען לעונש:

מדובר באישה בת 47 שהיא סבתא לנכדים. בחרה לצרף תיקים, להודות ולא לנהל, היא בחרה לבוא ולסיים את כל התיקים ולחסוך זמן ניכר גם לי וגם לתביעה וגם לבית המשפט הנכבד. אני ביקרתי פעם ראשונה אצל לונה בבית, לפני חודשיים שלושה, ואני מהרהורי ליבי, לפני שהגעתי למקום הייתי בטוח שאני נכנס לדירת פאר, עם מותגים, הגעתי לדירה שמה שאפשר ללמוד ממנה זו דלות, עוני מכפיר, גרה בראשון לציון, שדירה קטנה שחילקו אותה, עם רהיטים ישנים, לא היה לה מה להציע לי לשתות, ואז ירד לי האסימון שהיא לא עושה את המעשים האלה כבצע כסף, אנשים צוברים עול, קופה קטנה, מסעדות או חו"ל, גרה בדלות ועוני. ומה שחברתי מציע – אין מחלוקת שהאישה חולה נפש, יש לה בעיות נפשיות. יש לה 75 אחוזי נכות. קצבה נכות על 75 אחוזי נכות, אובחנה על ידי כל המסמכים הרפואיים שאציג אותה, סובלת ממניה דיספרסיה ונקלעת למצבים קשים והבעיות הנפשיות, היא מנסה והיתה מאושפזת בתחלואה כפולה במרכז לבריאות הנפש ושם נגמלה מסם ונתנה שתנים. אפשר לקחת אותה ולהגיד היא שורש הרע ונרחיק אותה, בגישת חברי הייתי אומר מאסר עולם עליה. דווקא בגלל מה שחברי הציג, את הניסיונות של הגמילה שלה והרחמים של בית המשפט שנקט בעניינה, כל הנסיונות שיש לבן אדם המלצה בתסקיר שהם המליצו לצו מבחן 18 חודשים של"צ ובן אדם מבצע עבירה, לא מישהו שהוא בר דעה ומבין מה עושה, יש לך של"צ וגומר את התיקים, איך אתה עושה עוד עבירות? אפשר לומר שמדובר באדם רע ונוריד עליו את החרב, זה לא תמיד ממשהו הגיוני, אלא חזק, בעיה נפשית קשה, קצינת המבחן מספרת על העבר שלה, קשיים מורכבים, בעיות כלכליות, בעיות דיור, מספרת על התמכרויות לאלכוהול וסמים.

אני אומר כי מי שעמד כאן ראש התמכרויות ברשות העירונית, ההבטחה שלו להרתם לא כמטופלת, לקחת אותה תחת חסותה. אני מציע להאריך את המאסרים המותנים, בית המשפט נתן צ'אנס אחרי צ'אנס אבל מה האלטרנטיבה? אחרי שנה או שנתיים, היא תצא החוצה ואז מה? הבעיות הנפשיות יפתרו? מצד אחד מבין לחלוטין את מה שחברי אומר אבל מצד שני אני מנסה לחשבו מה הפתרון? היא תצא החוצה, והמקרים של המאסרים על תנאי, זה לא משהו שבא בצורה הגיונית, אם בית המשפט היה אצלה בבית היה מבין שזה לא בכוונת מכוון, זו בעיה נפשית.

דווקא בגלל שהוא מכיר אותה במשך שנים ומבקש לקחת אותה תחת חסותה, מדובר באדם עם נסיון ונתן כאן את מילתו ואבקש לתת את הצ'אנס.

הנאשמת:

אני יודעת שאני עשיתי הרבה פעמים טעויות ואני יודעת שגם אתה נתת לי צ'אנס ואני מתנצלת שלא עמדתי בזה. הייתי בגמילה לפני שנה, כל ההוסטלים זה היה שהייתי בכלא, פעם שעברה שהייתי בבריאות הנפש, קצינת המבחן נתנה לי עבודות של"צ וקנס, והסכמתי איתה על זה, אחרי שבוע עשיתי את זה שוב, אני לא עושה בכוונה, אני לא אומרת את זה סתם, עשיתי הכל בגמילה, כתבתי מכתב שרציתי שתקרא, הלכתי ועשיתי עוד פעם את מה שעשיתי, אני נשבעת לך שאני לא עושה בכוונה, הילדים שלי כל עולמי, נולד לי נכד, אני מבקשת סליחה מכולם. יחזקאל מכיר אותי קרוב ל- 15 שנה, התביישתי לבקש ממנו עזרה, עונש זה לקום בבוקר ולא לראות את הילדים שלי ולא שלוח אותם לבית הספר. אני אומרת לך שאני לא רוצה לעשות את זה, לא יודעת למה אני עושה את זה, לא יודעת מה יש לי, אני לא מוכרת את הדברים האלה ולא עושה את זה בשבילי. (בוכה).

אני מבקשת פעם אחרת שתתן לי צ'אנס. אני מתחננת צ'אנס אחרון ואני לא אחזור לפה יותר.

<#2#>

החלטה

נדחה ליום 3/6/2015 שעה 14:00 למתן גזר דין.

הנאשמת הוזהרה בדבר חובת התייצבותה לדיון. <#3#>

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"ה, 03/05/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת מינאי