29 מרץ 2016

זוהי תביעה להכיר באירוע מיום 28.7.13 כ"פגיעה בעבודה", כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1948, עובד כעצמאי, כנהג משאית וסבל בתחום ההובלות.

2. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום 28.7.13 הגיע לביתה של הגב' סיגל כתריאל ברחוב סבידור בנתניה לצורך העברת תכולת דירה. בערך בשעה 12:00 ולקראת סיום ההעמסה של תכולת הדירה על המשאית,בעודו מחזיק מזרן, הלך לאחור ונפל מהרמפה של המשאית.

3. התובע טוען כי כתוצאה מהנפילה נפגע בכתף שמאל וירך ימין.

4. ביום 10.4.14 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע נטען מיום 28.7.13.

ביום 22.9.14 הודע לתובע כי תביעתו נדחית בנימוק:

"מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".

מכאן התביעה שבפנינו.

דיון והכרעה

5. סעיף 79 לחוק קובע כי:

"תאונת עבודה – היא תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעביד או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351).

6. על פי הפסיקה, המבחן הראשוני והיסודי להיותו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", כשהכוונה לכך הינה לאירוע שניתן לאתר במישור הזמן- מתי קרה האירוע ובמישור השטח – מה היה המקום שבו אירע (דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המוסד, מיום 20.12.96).

כמתחייב מהאמור, על התובע נטל הראיה, כי תוך כדי עבודתו ארע לו "ארוע תאונתי", ועל התובע להביא בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה הקשור לעבודה. הראיה יכולה להיות ישירה זו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה. (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93).

7. בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט 0-23 המל"ל נ' שמעון הירשהורן,פד"ע כ' 349).

8. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, אנו קובעים, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את האירוע הנטען ביום 28.7.13.

9. התובע פנה לטיפול רפואי רק למחרת האירוע הנטען. עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי התובע לא ציין כלל כי נפגע במהלך העבודה וממילא לא תיאר את אירוע הנפילה מהרמפה של המשאית. כמו כן התובע התלונן רק על כאבים בירך מבלי שהזכיר את הפגיעה בכתף.

יש לציין כי התובע עבר ניתוח להחלפת פרק ירך ימין בחודש אפריל 2012 כשנה לפני האירוע (נ/10).

על פי המסמכים הרפואיים התובע דיווח לראשונה כי נפגע בתאונת עבודה רק לאחר 4 חודשים והתלונן על כאבים בכתף בחודש אוקטובר 2013 כשבתיעוד הרפואי מיום 27.10.13 צוין "לדבריו אתמול נפל בבריכה במלון קלאב הוטל אילת נחבל בכתף שמאל " (נ/6).

התובע אף לא צירף תעודה ראשונה לנפגע בעבודה אלא תעודה רפואית נוספת עליה חתום ד"ר בוצר אשר מאשר תקופת אי כושר מיום 1.12.13 ועד ליום 28.2.14.

התרשמנו כי התביעה בגין הפגיעה בכתף הוגשה לאחר התייעצות עם ד"ר בוצר ואז גם מילא התובע טופס בל- 283 לצורך לקבלת טיפול רפואי. שם הוא מציין רק את הפגיעה בכתף מבלי שבא זכר לפגיעה בירך.

10. הוכח כי התובע דיווח בעבר על תאונות עבודה, כשגם במקרים אלו כשפנה לטיפול רפואי, טען שנפל מהרמפה של המשאית (ראה דיווח מיום 4.11.08 – נ/1, דיווח על תאונת עבודה מיום 10.4.09 – נ/2). מכאן כי התובע מכיר את הנושא ויודע כיצד עליו להתנהל בעקבות פגיעה בעבודה . העובדה כי לא ציין את אירוע התאונה מיום 28.7.13 בסמוך למועד בו אירע ובעת פנייתו לקבלת טיפול, מעלה תהיות באשר להתרחשות האירוע.

תהיות אלו אף מתחזקות שעה שמן התיעוד הרפואי עולה כי התובע סבל בעבר מסחרחורות, לחץ דם וסכרת (ראה נ/3, נ/4).

11. זאת ועוד, מטעם התובע העידה הגב' סיגל כתריאל אשר שכרה את שירותי ההובלה של התובע ביום האירוע הנטען. הגב' כתריאל העידה כי בסביבות השעה 12:00 נכנס התובע לביתה והתלונן על סחרחורות ותחושת עילפון ולשאלתה באשר לאירוע השיב שנפל מהמשאית מבלי שציין כי נפגע באיבר כזה או אחר. הגב' כתריאל ציינה כי לא הייתה עדה לאירוע הנפילה וכי התובע שכב בביתה משך כשעה כשבזמן הזה המשיכו העובדים שלו לעבוד. (עמ' 9 ש' 1-6).

12. התובע בהודאתו לחוקר המוסד, סיפר על שני עובדים ערבים מזדמנים שעבדו עמו באותו היום. לעומת זאת הגב' כתריאל בחקירתה על ידי חוקר המוסד ציינה כי עם התובע עבדו שני פועלים ערבים ופועל אחד ישראלי. התובע לא זימן את העובד הישראלי לעדות מטעמו והסתפק בזימונה של הגב' כתריאל אשר כאמור לא הייתה עדה לאירוע התאונה עצמו.

סיכום

13. נוכח האמור ומשלא עלה בידי התובע להוכיח כי נפגע בכתף שמאל ובירך ימין ביום 28.7.13 תוך כדי ועקב עבודתו – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשע"ו, (29 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.