בפני בית הדין תביעת התובע לקבלת הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב לנכה וכן להכרה בגברת יהודית כוהל (ת.ז 05676269-1) כ"מורשה נהיגה" שאינה קרובת משפחה. התובע טען כי הוא ערירי וכי הקשר שלו עם הגברת כוהל אינו קרבת משפחה נוכח ידידות רבה שנים וכי היא מבצעת את כל המטלות של המשפחה בכל הנוגע אליו כבר שנים רבות, היא ובני משפחתה המהווים לו משפחה.

הנתבע טען כי הגברת כוהל אינה עונה להגדרות סעיף 2' להסכם בדבר גמלת הניידות המגדיר מורשה נהיגה כקרוב משפחה או כמי שסועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה.

העובדות:

1. התובע יליד 1943 מוכר בנתבע כנכה וזכאי לקצבת ניידות משך שנים רבות. התובע חולה C.P מלידה ומוכר כנכה 100% הזקוק לעזרה סיעודית מלאה (שירותים מיוחדים) בשיעור של 188% וכמוגבל בניידות בשיעור של 100%.
2. התובע הינו אדם ערירי ללא כל קרוב משפחה או מטפל פרט לשכנתו הגברת כוהל הגרה בסמיכות אליו ומטפלת בכל צרכיו.
3. בתאריך 22.5.14 הגיש התובע בקשה לקבלת הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב עם מעלון ולהכיר בגברת יהודית כוהל כ"מורשה נהיגה" שאינו קרוב משפחה.
4. בתאריך 24.11.14 דחה הנתבע את התביעה בטענה שהגברת כוהל אינה עונה להגדרות הסכם הניידות.

המחלוקת:

• 1. האם זכאי התובע להלוואה עומדת לרכישת רכב.
  2. האם הגברת כוהל רשאית לשמש כמורשת נהיגה עבור התובע.

הכרעת הדין:

1. סעיף 2 להסכם בדבר גמלת הניידות תשל"ז- 1997 (להלן: הסכם הניידות) קובע:

" מורשה נהיגה- כל אחד מהמינויים להלן...

(1) קרוב משפחה

(2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בניין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה"

הגדרת "קרוב משפחה" בהסכם הניידות קובעת:

"בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם.... שבידו רישיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין או בניין אשר המרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 1,500 מטר או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב".

1. התובע טען כי הגברת כוהל מסייעת לו ברוב שעות היממה ובזמן שאינה סועדת אותו, עומדת לרשותו לחלוטין ואף דואגת לניידותו באמצעות רכב הנמצא בבעלותו של התובע. התובע הוכיח כי הרכב בבעלותו (ת/1).
2. הסדר זה קיים בין התובע למטפלת שנים רבות והוא עלה זאת על הכתב לבקשתה הספציפית של הגברת קאופמן-מנהלת מחלקת ניידות במוסד לביטוח לאומי.
3. התובע טען כי יש לדחות את טענת הנתבע לפיו בשל העובדה ששלוש שעות ביום אינה מטפלת בו ומשום שאינה לנה בביתו אינה עונה להגדרת "מורשה נהיגה" שאינו בן משפחה. לגרסת התובע נוכח העובדה שהיא עומדת לרשותו בכל שעות היממה ואף סועדת אותו יש לראות בגברת כוהל כמי שנכללת בהגדרת קרוב משפחה שבסעיף 2 להסכם הניידות וזאת נוכח הפסיקה המרחיבה כלפי הביטוי קרוב משפחה. (ב"ל 28462-10-11).
4. התובע נחקר חקירה נגדית וכך גם הגברת כוהל מעדותם עולה כי הגברת כוהל עומדת לרשותו בכל שעות היממה וסועדת אותו לכל הפחות במרבית שעות היממה ובאותן שעות בהן היא עושה לביתה אף בהן היא רשאית לעמוד לרשותו בהסכמה מלאה של מעסיקיה .
5. עוד טען כי הסכם הניידות לא מחייב לינה בבית הנכה בתנאי שהמרחק אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה.
6. לחיזוק גרסתו הגיש התובע תצהירים לרבות תצהיר של הגברת רחל שיטרית אשר הצהירה כי הגברת כוהל מועסקת אצלה בעבודות משק בית וכך כתבה בסעיף 2 לתצהירה: "כחלק מתנאי עבודתה אצלנו אנו מודעים לצרכיה המיוחדים של הגברת כוהל עבור הטיפול וההשגחה שהיא מעניקה לבן חסותה מר ראובן עיני, ומשום כך, אנו מאפשרים לה עבודה בשעות גמישות ומאפשרים לה בכל עת שתידרש לעזוב את עבודתה ולהתפנות לטיפול בענייניה האישיים ובטיפול במר עיני". (דגש שלש ש.ש.)
7. כך גם כתבו מר לי יוסף דור, מר עמנואל שטרית, מאירה מילאנו, דבורה בר-שלום ואריאלה וינר, באותם מילים ממש.
8. תצהירים אלו מדברים בעד עצמם. מעסיקים אלה אפשרו לגברת כוהל את הגמישות הנדרשת על מנת שתהיה זמינה לתובע בכל רגע נתון, כך עולה מתצהיריהם .מדובר בצדדים שלישיים נטולי עניין אישי ולכן יש לקבלם כלשונם. הגברת מאירה מילאנו נחקרה בחקירה נגדית מחקירתה עולה שהגברת כוהל מקבלת את מפתח ביתה ויכולה לצאת ולבוא בגמישות. (עמ' ש' 10-17).
9. כמו כן נשאלה העדה: "ש. האם קרה שהיא נאלצה לעזוב את עבודתה באמצע לצורך טיפול בעניינים אחרים? ת. יכול להיות כמה פעמים. היא מקבלת שיחות בטלפון, יכול להיות שזה גם איתו, לפעמים היא מאיצה ואומרת שהיא צריכה לסיים קודם. לרוב זה שהיא באה יותר מאוחר" ובהמשך נשאלה: "ש. האם את שומעת ממנה פעם על התובע? ת. כן, היא נסעה איתו לחו"ל. ש. היא סיפרה לך על זה? ת. כן, אני עזרתי לה לחפש תחנות נגישות, עבדתי בלונדון תקופה. המלצתי על מקומות, אני יודעת שהם נסעו וחזרו, הם היו צריכים ללכת עם הכיסא. ש. חוץ מהנסיעה לחו"ל ת. היה צריך ללכת לרופא עיניים היא לקחה אותו. אני לא זוכרת עוד." (עמ' 7 ש' 27 עד עמ' 8 ש' 1). (דגש שלי ש.ש.)
10. גם בחקירתה הנגדית עלה כי היא הייתה מודעת לטיפול שנותנת הגברת כוהל לתובע ואף סייעה לה בכך.
11. עוד עלה כי אכן ניתנה הגמישות בהעסקה כפי שנטען ע"י התובע וע"י הגברת כוהל. בכך תמכו תצהירי ועדויות עדי התובע בגרסתו.
12. הגברת כוהל נחקרה וציינה כי היא גרה "5 דק' הליכה" מהתובע בארמון הנציב, באותה שכונה ולפני כן גרו באותו בניין דלת מול דלת (עמ' 8 ש' 10-31). התובע העיד כי היא גרה קרוב אליו "על יד קופת חולים 2 דקות...". הכוונה מדירתו.
13. מעדותה עולה כי הגברת כוהל מכירה את התובע למעלה מ-20 שנה ומשנת 94 ואף סייעה לו עם אחותו אשר הייתה חלתה באותה מחלה ממנה נפטרה. "ש. תמיד היית בקשר עם התובע? ת. כל הזמן. גם לקריית יובל הייתי באה. הבאנו אותו לבית שלנו כי היה לנו בית קרקע. ש. ואת כל זה עשית בהתנדבות? ת. כן. ש. במהלך השנים הייתה לו עזרה אחרת? ת. לא. הוא תיפקד עד אז. אני עודדתי אותו. בשנים האחרונות יש לו הרבה קשיים.... אני מגיעה בבוקר לפני שאני יוצאת אם הוא צריך שתיה או משהו. אני יוצאת יותר מוקדם כי אני יודעת שיש לי התחייבויות" (עמ' 9 ש' 1-18).
14. התובע מעיד שהוא קורא לגב' כוהל בשעות הבוקר בסביבות שמונה והיא מגיעה אליו בשעות הבוקר כל השבוע מתי שיש לה זמן בדרך כלל בבוקר. בכך יש התאמה בגרסאותיהם. התובע גם מאשר כי הוא מתקשר לגב' כוהל כשהוא צריך משהו "כן. בכל יום. ש. ואם אתה צריך משהו בלילה. ת. היא גם כן באה. ש. בכל שעות הלילה. ת. כן". הבן של יהודית מוסיף : כן. הוא מתקשר אלי גם מאוחר בלילה למשל שלא היה חשמל".

על כן הוכח לפנינו גם כי הקרבה הפיזית של מקום מגוריהם עונה על התנאי של " המרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 1,500 מטר או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב". וגם כי עומדת לרשותו מרבית שעות היממה.

1. בחודש יולי 2014 נערך הסכם בין הגברת כוהל לבין התובע בו נקבע כי תקבל תמורה. (בסך 2000 ₪, (עמ' 10 שו' 25-28)). חרף זאת היא ממשיכה לטפל בו ללא הגבלה של זמן. הסכום לא השתנה במהלך השנים. התובעת נמקה זאת בכך : "כן, כי הוא צריך גם לחיות" הכוונה מהכסף שהוא מקבל ושוב ציינה כי לפני כן הכל היה בהתנדבות. הגב' כוהל מציינת שבשנים האחרונות נדרשת יותר עזרה שכן יותר קשה לתובע להרים ידיים להתלבש לנעול נעליים ולהתרחץ וכן כי ראייתו הולכת ומדרדרת. היא ציינה כי אינו מסוגל לחמם לעצמו מזון או לאכול לבד וכי היא לכל הפחות שש שעות ביום עמו. "כל יום". (עמ' 11 שו' 1-17).
2. התובע אישר שיש הסכם מיולי 2014 (עמ' 5 שו' 29-32 , עמ' 6 שו' 1 ואילך) ומנמק את יצירת ההסכם "בגלל המצב שהחמיר". ואשר לגובה התשלום מציין "3000 ומשהו" ולפני החוזה "2000 ומשהו". אולם מדגיש כי חוץ ממנה לא היה לו אף מטפל אחר, וכי "יהודית המשפחה שלי". באשר לשיעור העזרה הוא מציין "כל פעם שאני צריך אותה אני מזעיק אותה" (עמ' 6 שו' 18).
3. הגב' כוהל לא הכחישה שקבלה ממנו מענקים כספיים מעת לעת ואישרה שלבקשת מחלקת ניידות נעשה ההסכם שביניהם בכתב. עוד אישרה שעושה עבורו הכל. (עמ' 13 שו' 3).
4. התובעת עומתה עם הנאמר בחקירה בדבר השש שעות וציינה "התכוונתי לשש שעות ביום, ולא שבועיות. לא ידעתי שהוא יכתוב את זה . הוא הבין אותי לא נכון כי התובע זקוק ליותר".
5. התובעת עומתה עם העובדה שאמרה בחקירה שהיא "כמעט כל יום" אצלו, וכי בחקירה מאוג' ציינה כמעט כל יום 2 עד 4 שעות.
6. בכל מקרה ציינה שהיום זה יותר מ3 שעות ביום שכן "פעם הוא היה הולך למיקרו לחמם לעצמו היום הוא שופך את זה על עצמו. היום גם קשה להבין אותו בדיבור". זאת שמענו אף אנו במהלך הדיון בפנינו.
7. הגב' כוהל אינה ישנה בביתו "ש. האם נדרשת עזרה גם בלילה, האם קורה שהוא מזעיק אותך בלילה? ת. כן. היה פעם אחת שהוא הקיא והיה צריך לבוא אליו בלילה ולקחתי אותו לטר"ם. בלעדיי התובע לא יכול להתנייד, אם זה רופא שיניים, רופא עיניים. ש. כמה הוא צריך? ת. הוא צריך כל דבר. הוא צריך שיננית כל שלושה חודשים. היה לו טיפולי שיניים. טרם אם פתאום הוא לא מרגיש טוב, לקחתי אותו לרפואת משפחה, לחיסון, רוצה לצאת מהבית לשתות קפה. ש. האם זה קורה בפועל? ת. בטח. הייתה לו יום הולדת אנחנו הולכים אחר הצהריים עם הילדים. אנחנו לוקחים אותו באוטו שלי אבל קשה לו לצאת ולהיכנס. זה יונדאי, צריך להרים לו את הרגליים" (עמ' 10 ש' 1-15)(דגש שלי ש.ש.).
8. עדות התובעת עולה בקנה אחד עם ההודעה מיום 6.7.14 (נ/1) ועם ההודעה מיום 5.8.14 (נ/2). לא מצאנו סתירה מהותית וגם בחקירות עולה כי יש ליווי מלא ויומיומי של התובע על ידי הגב' כוהל. יתר על כן, גם משפחתה שותפה לטיפול בו גם הבן וגם הבת זמינים לתת לו עזרה וגם לטייל אתו בשכונה (עמ' 12 שו' 3-11).
9. ברור מעדותה כי עמדת לרשותו של התובע ביום יום בין למטלות רפואיות ובין למטלות אחרות לרבות בילוי משותף שלה אתו ועם משפחתה.
10. באשר לרכב עולה מעדותה כי התובע השתתף ברכישה ובביטוח של הרכב ובהוצאות והרכב רשום על שמו ויש לו תו נכה. (עמ' 10 שו' 17-24).
11. מעדות התובע עולה גם כי גב' כוהל הולכת עבורו לסופר ועושה עבור את הקניות מאחר ואינו יכול עוד לצאת מהבית בכוחות עצמו. (עמ' 6 שו' 21-28).
12. התובע לא נוסע עם הרכב שבו היא נוהגת מאחר וקשה לו לעלות לאוטו רגיל או למונית.
13. הנתבע טען כי שאלת ההלוואה העומדת כרוכה בשאלת מתן הרשות לגב' כוהל לשמש כמורשת נהיגה. עוד ציין כי התובע מקבל קצבת ניידות כחסר רכב.
14. באשר למרחק בין הבתים ציין המוסד כי התובע גר ברח' עולי הגרדום 222 והגב' כוהל במס' 503 כאשר המרחק בין הבניינים 550 מטר. בסיכומים ציין כי עניין זה לא נבדק באופן יסודי ומכל מקום הם אינם מתגוררים באותו בניין או בבניינים סמוכים.
15. על פי המרחק בו מודה הנתבע במפורש הרי שהמרחק בין הבתים עונה על הגדרת קרוב משפחה הדורשת כי "המרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 1500 מטר " וגם לאפשרות החלופית של בניינים הקרובים ביותר זה לזה באותו ישוב.
16. אין מחלוקת כי מדובר באותה שכונה ובקרבה גאוגרפית של מקומות המגורים הנכללת בהגדרה ולכן בעניין זה ניתן לאשר את תחולת ההגדרה. אין מניעה בפן זה לאשר התביעה.
17. עוד טען הנתבע כי ההבדל בין מורשה נהיגה שהוא קרוב משפחה לזה שאינו קרוב משפחה נעוץ בתנאי הנוסף לפיו עליו "לסעוד את המוגבל במרבית שעות היממה ולעמוד לרשותו". וזאת נוכח החזקה שמי שאינו קרוב משפחה לא ישתמש ברכב למטרות הנכה באבחנה מקרוב משפחה. (בג"צ 630/84 יאיר הורן נ' שר האוצר (לא פורסם).
18. השתכנענו , והוכח לפנינוגם בהודעות שגבה במוסד וגם באמצעות עדים חיצוניים בלתי תלויים, כי הגב' כוהל משרתת את התובע בנאמנות יום ולילה בכל צרכיו למעלה מ 22 שנה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, היא ובני משפחתה אשר אף שוהים עמו בשבת. (נ/1 עמ' 2 שו' 7-9) וכי יש לה מפתח לדירתו (נ/1 עמ' 2 שו' 4-5 ) וכי גם היא וגם בתה מנקות אצלו ובנה מסייע גם הוא. (נ/2 הודעה עמ' 1 שלוש שורות אחרונות עמ' 2 שו' 4-6, שו' 8 , שו' 19-20).
19. הגב' כוהל גם הציגה לחוקר תיק ו בו כל הניירת של התובע בית חולים ביטוח לאומי פיזיותרפיה קופ"ח וכו'. (נ/2 עמ' 2 שו' אחרונות).
20. גם בעניין זה הוכיח התובע והוכיחה הגב' כוהל כי גם בלא קבלת הזכות למורשה נהיגה עשתה ועושה הגב' כוהל כל מה שניתן היה כדי לסעוד את התובע לפי צרכיו בשעות שנזקק להם.
21. לא נעלמה מעניינו העובדה כי גב' כוהל עובדת במשק בית בבקרים אצל מעסיקים אחרים ,מתגוררת בביתה ואינה ישנה בביתו. אולם גם המעסיקים אשרו כי העסקתה גמישה נוכח האילוצים של צרכי התובע ואף סייעו לה בענייניו. גב' כהל אלמנה וילדיה גדולים ואף הם מסייעים לתובע בבישול, בניקיון ובכל סיוע אחר. לא מצאנו את האמירות שלה בפנינו ו את אמירות התובע בפנינו בסתירה לנ/1 ונ/2. הדברים דווקא משלימים זה את זה. כך גם לא מצאנו סתירה בין העובדה שהיא אמרה בחקירה שבבקרים היא לא הולכת אליו כי הוא ישן שכן היא עובדת במשק בית ואילו הוא ציין שהוא קורא לה בשעות הבוקר שכן הוא ציין "כל השבוע מתי שיש לה זמן ... בבוקר ... כן. " דהיינו אף הוא סייג זאת לבקרים שיש לה זמן.
22. גם אם ניתן משקל יתר להודעותיה של גב' כוהל עדיין מדובר בטפול יומיומי של שעות רבות ובעמידה לרשותו בכל עת בעיתות היומיום, במצוקה ובשוטף.
23. הנתבע גם מצא סתירות בי ן אמירתו של התובע כי שילם לה לאורך כל התקופה לבין אמירותיה בדבר עשייה בהתנדבות. יתכן כי האמירה בהתנדבות לא עולה בקנה אחד עם התשלום אולם היא עצמה ציינה שהסכום לא עלה במהלך השנים בשל הצורך שלו לכספים. הסכומים עצמם אינם סכומים גדולים או ריאליים בשום מובן, ולכן אבן נגף זאת כשלעצמה מבחינת הסתירה לכאורה אין בה כדי למנוע התקיימות ההגדרה בהסכם הניידות עת מתקיימים בו שאר התנאים.
24. עוד טען הנתבע כי התובע מקבל 2400 ₪ למימון הוצאות נסיעה ולפי עדותו אינו מרבה לצאת מהבית זאת בנוסף להסעות של יד שרה פעמיים בשבוע. כך גם ציין הנתבע כי התובע הגיע לבית הדין במונית רגילה. (עמ' 3 שו' 24). הנתבע טען כי התובע הסביר שרוצה רכב מיוחד עם מעלון מאחר ואינו יכול לעלות על רכב רגיל, וזה אינו מתיישב עם הגעתו במונית. אין לקבל טענה זו של המוסד. מוטב לולא נטענה משנטענה. התובע ציין שנאלץ לעשות זאת במונית נוכח האילוץ של הדיון הקבוע ,העיד על קשייו גם גב' כוהל העידה על הקושי להכניסו ולהוציאו מרכב היונדאי. הנתבע נתפס למילים של גב' כוהל "שאני מאד זקוקה למעלון , כי קשה לי בגלל החום. בפסח נסענו לטבריה כל מקום אני לוקחת אותו ושם היה לי קשה, הבת שלי מתייחסת אליו כמו סבא שלה". (נ/1 עמ' 2 בסוף). אולם לטעמנו דווקא משפט זה מצביע על כך שהגב' כוהל לוקחת את התובע לכל מקום ועושה מאמץ להוציא אותו מהבית לשמש לו משפחה לכל דבר ושהקושי בכניסה ויציאה מהרכב רכב מצמצם את יכולת ניודו ואת ניידותו ואילו רכב עם מעלון יכול לאפשר את ניידותו כדי שלא יצטרך להישאר בבית ויוכל לנסוע ,לטייל, להיכנס ולצאת מהאוטו בדרך ראויה תקינה ומכובדת.
25. אין לראות באמירתה כאילו נזקקת למעלון לצרכיה שלה, ההיפך, במאמץ שלה להביא את התובע לטייל במקומות שונים הוא זה שנזקק למעלןן שכן היא מתקשה לסייע לו בתנועה. (גב' כוהל ציינה שהיא בעצמה נכה).
26. הנתבע טען כי מדיניות הענקת הטבות סוציאליות לנכים צריכה להיות מוגבלת לפי אילוצים תקציביים ויש לקבוע סדרי עדיפויות. (בג"צ 516/86 גמליאל שהינו נ' בית הדין הארצי לעבודה פד מד (1) 143 וכי כספי הסכם הניידות מיועדים לנכים בלבד ואין להעניק להם מעבר לאמור בהסכם הניידות תוך איזון על צרכי המדינה וצרכי ציבור הנכים (בג"צ 630/84 הורן נ' שר האוצר, דבע נה 0-76 המוסד לביטוח לאומי נ' עליזה טן-פי פדע כט 3). וכן בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פד לט 1, 724.
27. בפסק דין ב"ל 1964-01-11 זאב מושינסקי נ' המוסד קובעת השופטת מיכל לויט "כמו כן מסעיפי הסכם הניידות עולה הקשר בין ההלוואה העומדת לבין קצבת הניידות. על פניו, אם אין המוגבל בניידות זכאי להלוואה עומדת מאחר ולא קיים לו מורשה לנהיגה, אין הוא זכאי גם לקצבת ניידות. אולם, אין באמור לעיל כדי לקבוע שעצם שלילת הזכאות להלוואה עומדת מונעת ממוגבל בניידות את הזכות למנות לו מורשה נהיגה על מנת לזכות בהטבות לפי הסכם הניידות ובין היתר בקצבת ניידות". (דגש שלי ש.ש.)
28. על כן יש לדחות את טענת הנתבע לחובה לכורכם ביחד ויש לבחון אם הגב' כוהל נכנסת בגדר הגדרות מורשה נהיגה בסעיף 2 להסכם הניידות.
29. בבג"צ 3457/95 זכריה ריינס נ' בית הדין הארצי לעבודה פד נ(5) 441 ובעבל 1248/00 יששכר יהודה נ' המל"ל נקבע כי "מטרתה לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל, יש לפרשו בהתאם לכך שתכליתו היא להיטיב עם צד שלישי – המוגבל בניידות – הזכאי לכך על פי הקבוע בהסכם".(דגש שלי ש.ש.) עניין זה מתקיים בפנינו, הגב' כוהל מהווה את התחליף רגליים של התובע וכך גם הרכב שברשותה ובבעלותו.
30. התביעה לרכב עם מעלון והלוואה עומדת והיותה מורשית נהיגה תהווה לתובע תחליף רגליים שאינן מתפקדות כראוי נוכח ההתדרדרות במצבו, ולהקל על ניידותו.
31. הקו המנחה בפסיקה לגבי זכויות על פי ההסכם הוא כי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו. (דבע נב /0-84 הזנפרץ נ' המוסד לביטוח לאומי) שכן גמלת הניידות אינה מכוח שירות סוציאלי אלא מכוח הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין הממשלה והאוצר.
32. בפסק דין עבל (ארצי ) 28047-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית מציין כב' השופט אילן איטח ובהתייחס לפסק דין בעניין סולובייצ'יק כי לאור "התכלית העומדת ביסוד דרישת הקרבה הקבועה במגורים ... יש להביא בחשבון את מידת הזמינות הנדרשת ממורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות" עוד מציין שם את הצורך בדרישת מגורים קבועים סמוכים של מורשה הנהיגה למוגבל בניידות. עוד הוא קובע שם "הדרישה כי המוגבל בניידות וקרוב המשפחה יגורו יחד בקביעות אין משמעה בהכרח כי קביעות זו לא יכולה להיות חלקית, או כי קביעות זו חייבת להיות כזו הנפרשת על פני כל ימות השבוע. בעניין עזריה שב וקבע בית הדין זה כי 'הביטוי "בקביעות" אין פרושו שמצב מסוים חייב להתקיים דרך קבע' מדי יום ביומו... כי יתכן גם הסדר חלקי שיהיה 'קבוע' ". (דגש שלי ש.ש.)
33. עוד מוסיף שם כב' השופט איטח לעניין מורשה נהיגה שאינו קרוב משפחה כי " ברי כי בהוספת החלופה של מורשה נהיגה שאינו בן משפחה לא התכוונו לגרוע מהלכת סולובייצ'יק " וכן "העובדה כי בעניין סולובייצ'יק אושרה חלקיות של חמישים אחוז, אין משמעה שלא ניתן לאשר חלקיות פ חותה. בעניין שם טוב קבע בית דין זה כי התשובה לשאלה אימתי חלקיות במגורים עונה על דרישות הסכם הניידות תלויה "במידה"..."
34. בהיקש לדברים אלה, גם העובדה שהגב' כוהל סועדת את התובע מדי יום ביומו באופן קבוע שעות גם בבוקר וגם אחה"צ ובלילה היא ובני ביתה בכל צורך שלו יש בהם כדי למלא את "המידה" הנדרשת לאמור בסעיף 2 להסכם. הוכח להנחת דעתנו כי הגב' כוהל עונה להגדרה" סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו". עדותה כי השעות האלה הלכו ונהיו ארוכות יותר בשנים האחרונות נוכח ההידרדרות במצבו הרפואי לא נסתרה. אף לא נסתרה העדות כי היא עוסקת בסיפוק צרכיו היומיומיים מזון, ניקיון ,רחצה כניסה ויציאה מהמיטה הלבשה,קניות , קופת חולים, והכל כעולה מהפרוט' וכי בהעדר הסעה על ידה נבצרת ממנו היכולת לצאת מביתו נוכח המגבלה בכניסה למונית או מכונית והיציאה ממנה.
35. הוכח גם התנאי כי הגב' כוהל זמינה ומסוגלת ומעמידה עצמה לדאוג לצרכי ההסעה של המוגבל בניידות, כפי שנדרש על ידי כב' הנשיא שופט פליטמן באותו פסק דין.
36. עוד הוכח על פי דברי כב' הנשיא השופט פליטמן כי הגב' כוהל נוהגת לספק צרכיו היומיומיים של התובע ואף קונה עבורו במכולת ולוקחת אותו לכל הטפולים הרפואיים.
37. בהיות התובע ערירי לחלוטין אשר אף אחותו היחידה נפטרה מאותה מחלה ובאין לו מודע וקרוב כלשהו כפי שהוכח בפנינו ,ניתן לומר גם כי מתקיים בתובע ההיבט ההומני אותו מציין כב' השופט פליטמן המצדיק לראות נוכח העובדות הספציפיות שבפנינו את הגב' כוהל כמי שעומדת בתנאים של מורשה נהיגה וכן את התובע כזכאי להלוואה עומדת כפי שביקש.

בימים אלה ממש הוסכם כי גם אחיינים יורשו להיות מורשי נהיגה. קל וחומר יש לאפשר מי שאין לו כל קרוב.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. הוכח בפני בית הדין כי הגב' כוהל עומדת במבחני סעיף 2 להסכם הניידות כמורשה נהיגה שאינו בן משפחה.
2. הוכח גם הצורך של התובע ברכב אליו יוכל להיכנס ולצאת בקלות נוכח הדרדרות מצבו הרפואי שלא נסתר על ידי הנתבע וכן בהתאם הוכחה זכאותו להלוואה עומדת. העובדה שמקבל כספים מהמוסד לצורך נסיעות ונאלץ למרות מגבלותיו להיעזר במונית המקשה על ניידותו לא גורעת מהצורך שהוכיח התובע נוכח מוגבלותו ברכב מתאים. במילא שאלה זו נבדקת על ידי מי שמוסמך לכך.
3. בנסיבות העניין, נוכח קבלת התביעה הנתבע ישלם שכ"ט עו"ד התובע בסך 3500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ז, (09 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים חיה דסקל		נציג ציבור מעסיקים אלישע שחף		שרה שדיאור, שופטת

.