בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל קורין יצחקי אשר קבעה כי יש לצרף את המבקשת כחייבת נוספת בחוב נשוא פסק דין שניתן נגד בעלה לשעבר – המשיב 2 ואולם כיוון שגובה החוב שונה יש לפתוח תיק הוצל"פ נפרד לצורך גביית החוב מהמבקשת.

נגד בעלה של המבקשת (המשיב 2) ניתן פסק דין על ידי כב' השופט עדיאל בבית המשפט המחוזי בו הוא חוייב (עם אדם נוסף) לשלם למשיב 1 סכומי כסף שונים מדובר בפסק דין שניתן ביום 21.12.95. המשיב 2 לא שילם את הסכום שחוייב בו ונפתח נגדו תיק הוצל"פ 03-07588-96-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בשנת 1996 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית מהזכויות של נכס מקרקעין (דירה שבה התגוררה) מכח חזקת השיתוף בינה לבין בעלה. בסיומו של הליך זה ניתן ביום 30.10.97 על ידי הנשיא המנוח זיילר פסק דין הצהרתי כדלקמן:

"אני מצהיר, איפוא, שהעותרת (המבקשת ג.א.) זכאית כלפי בעלה

(המשיב 2 ג.א.) למחצית הזכויות, ואולם מזכויות אילו יש לנכות את

חובותיו של המשיב מס' 1 (בעלה המשיב 2 בהליך שבפני ג.א.)

גורל המשכנתא והעיקולים הוא פועל יוצא של החלטה זו".

(המשכנתא והעיקולים מתייחסים בין היתר לחוב של בעלה נשוא תיק ההוצל"פ").

על בסיס פסק דין זה, שערעור עליו נדחה בבית המשפט העליון, ביקש ב"כ המשיב לצרף את המבקשת כחייבת נוספת בתיק ההוצל"פ. הבקשה הוגשה בחלוף כ- 18 שנים ממתן פסק הדין ההצהרתי הנ"ל.

כב' הרשמת קיבלה בסופו של הליך את הבקשה, הורתה לצרף את המבקשת כחייבת נוספת כאשר הנושה הוא המשיב 1 לפי פסה"ד הנ"ל מיום 21.12.95. כיוון שהחוב של המבקשת שונה בסכומו מחובו של המשיב 2 , בשל מועדים שונים מהם יש להתחיל את צבירת ההצמדות והריביות, הורתה כב' הרשמת לפתוח תיק הוצל"פ נפרד נגדה. שמטרתו תהיה מימוש פסק הדין שנתן כב' השופט עדיאל נגד בעלה, המשיב 2, מבלי שהמבקשת היתה צד להליך זה.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע. המבקשת טוענת כי לא ניתן לחייבה על סמך פסה"ד ההצהרתי מיום 30.10.97. אין בפס"ד זה כל חיוב שבו חוייבה כלפי המשיב. כל שנקבע בפס"ד הוא שמזכויות המבקשת בנכס יש לנכות את החובות של בעלה – המשיב 2 בהתאם לעיקולים. ההחלטה לא התייחסה לחובות אלא לנכס.

המבקשת טוענת עוד כי מדובר בתביעה לפס"ד הצהרתי שהיא הגישה ובמהלכה לא ניתנה לה הזדמנות לטעון לגבי היקף החובות. לטענתה, לא ניתן על סמך חזקת השיתוף לקבוע חיוב עצמאי של המבקשת בחובות של בעלה שנקבעו בהליך שהיא לא היתה צד לו..

המבקשת טוענת טענות נוספות שעניינן השיהוי הרב בהגשת הבקשה לצירופה כחייבת והגדלת החוב כתוצאה משיהוי זה. כמו כן תוקפת המבקשת את עצם האפשרות להוסיף חייבים לתיק הוצל"פ שנפתח לצורך גביית חוב בהליך שהם לא היו צד לו.

המשיב טוען כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשמת. מקריאת פסקי הדין הן של הנשיא המנוח זיילר והן של בית המשפט העליון, אשר דחה את הערעור שהוגש על פסק הדין, ברור שהמבקשת חוייבה במלוא חובותיו של בעלה. לפיכך, משברור שהחוב בעלה -על פי פסק הדין של כב' השופט עדיאל- הוא חוב פסוק ומשברור מה סכום החוב, יש לצרף גם את המבקשת כחייבת נוספת של חוב זה. המשיב טען כי אין ספק שלרשם ההוצאה לפועל יש סמכות להוסיף חייבים לתיק הוצל"פ במקרים המתאימים, ומקרה זה מהווה דוגמא למקרה מתאים. עוד טען המשיב כי יש לדחות את טענת את טענת ההתיישנות והשיהוי שכן מדובר בפסק דין שמתיישן אחרי 25 שנים, שטרם חלפו. כמו כן אין שיהוי שכן היו מגעים כל העת עם המשיב בין היתר גם בשאלת צירוף המבקשת כחייבת לתיק.

הצדדים ביקשו לטעון בעל פה ולמעשה חזרו על טענותיהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מכל אחד מהנימוקים כדלקמן:

א. פסק הדין אשר לטענת המשיב קובע את החיוב הכספי הינו פסק דין של כב' השופט המנוח זיילר. פס"ד זה הינו פס"ד הצהרתי בלבד. זה אינו פס"ד שקובע חיובים כלשהם. כך בפירוש מנוסחת מסקנת פסק הדין:

"אני מצהיר, איפוא, שהעותרת זכאית כלפי בעלה למחצית הזכויות,

ואולם מזכויות אילו יש לנכות את חובותיו של המשיב 1. גורל

המשכנתא והעיקולים הוא פועל יוצא של החלטה זו".

עיניינו הרואות כי מדובר בפס"ד הצהרתי בלבד. הלכה ידועה היא כי פס"ד הצהרתי, שאין בו חיובים אופרטיביים, אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל. מטרת ההוצל"פ היא אכיפת חיובים המוטלים בפסק דין ולכן פס"ד הצהרתי לא ניתן לאכיפה במסגרת הליכי הוצל"פ.

ראו לענין זה צ. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה

שביעית עמוד 231 וכן רע"א 743/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל

בע"מ נ' בן יהודה ואח' וכן ע"א 412/85.

כאשר בית משפט נותן פס"ד הצהרתי וצד מבקש לממש אותו עליו להגיש תביעה שתסמוך על אותו פס"ד הצהרתי.

ב. פסק הדין של ב' השופט המנוח זיילר שבעקבותיו ביקש המשיב לצרף את המערערת כחייבת לתיק ניתן בהליך שבו הגישה המערערת בקשה בה"פ על מנת שבית משפט יצהיר שמחצית הזכויות בדירת המגורים שלה ושל בעלה שייכים לה. המשיב, שהיה צד להליך, לא הגיש כל תביעה נגדית. במסגרת הליך זה קבע בית המשפט כי אמנם המבקשת צודקת בבקשתה שמחצית הדירה שייכת לה ואולם גם מחצית החובות שייכים לה. לפיכך קבע ביהמ"ש כי גורל המשכנתא שהיתה מוטלת על הדירה וגורל העיקולים יקבעו כפועל יוצא של הצהרה כפולה זו. היינו, ההסבר, ולטעמי ההסבר היחיד, שיש לתת להחלטתו של כב' השופט המנוח זיילר היא זו:

הזכויות בדירה נשוא התיק שבפניו ירשמו במחציתם על שם המערערת ומחציתם על שם בעלה. אם וכאשר תמומש המשכנתא או העיקולים על הדירה לא תוכל המערערת לטעון שאין לעשות שימוש במחצית האמורה להיות רשומה על שמה, על מנת לכסות את החובות של בעלה שכן גם היא שותפה לאותן חובות.

לא יתכן שבית המשפט, מבלי שהתבקש לעשות כן, קבע את גובה חובותיה של המערערת במסגרת הליך שבו התבקש אך להצהיר שהמערערת היא בעלת מחצית הזכויות בדירה.

משכך פני הדברים וכיוון שמי שערער על החלטתו של כב' השופט המנוח זיילר היתה המערערת, יש להסביר גם את פסק הדין בערעור באותה דרך. אמנם הרטוריקה של פסק הדין מדברת על שותפותה של המערער בחובות בעלה בשל כך שגם היא היתה מעורבת ביצירתם, אך ברור שאין ולא היתה כוונה להיכנס לכל חוב פרטני ולקבוע כי המערערת חייבת בו. כאמור, הדרך היחידה לטעמי לפירוש ההחלטה, גם של בית המשפט העליון שדחתה את הערעור והשאירה את החלטתו של כב' השופט זיילר על כנה, היא שבמסגרת מימוש הדירה לא תוכל המערערת לטעון שאין לגעת במחצית הדירה שלה משום שהיא לא חייבת בחובות בעלה. ואולם מכאן ועד לתוצאה שהחייבת תחוייב בחובות של בעלה שניתנו שנים קודם לכן בהליכים שהמערערת לא היתה צד להם ולא יכלה להעלות טענות לגביהם, הדרך רחוקה ובלתי אפשרית.

ג. אמנם הפסיקה הכירה באפשרות להגיש לביצוע גם פסק דין שאינם קובעים סכום לחיוב אלא רק את הנוסחה לחישוב החוב (ראו למשל רע"א 8359/07 מועצה מקומית קבע נ' ורעי רג'אא) ואולם בנדון דנן אין אף לא מנגנון או נוסחה לחישוב החוב.

כל שנקבע בנדון דנן הוא שאמנם יש שיתוף ברכוש (הדירה) ואולם יש גם שיתוף בחובות בכל הקשור לאותה דירה.

אין חישוב של גובה החוב של המערערת ואין אף דרך או נוסחה לחישוב אותו חוב.

התוצאה היא איפוא שלא ניתן על פי פסה"ד ההצהרתי של כב' השופט המנוח זיילר לצרף את המערערת כחייבת נוספת בגין חובות של בעלה שנקבעו עוד קודם לכן שלא בנוכחותה ומבלי שניתן למערערת להתייחס לכל חוב לגופו. לפיכך הערעור מתקבל ואין לצרף את המערערת כחייבת נוספת בגין החוב שחב בעלה למשיב 1 (או לפתוח תיק הוצל"פ נגד המערערת בשל החוב הזה).

המשיב יישא בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה