בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 16.11.14, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח משטרה 26200587975, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, מכח החזקה למסרב להיבדק.

הפסילה הוארכה בהסכמת ב"כ המשיב וביום 31.12.14, טענו הצדדים לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 13.11.14, בשעה 23:50 לערך, נהג המשיב ברכב, בכביש 2, מכיוון צפון לכיוון דרון ובהגיעו בסמוך לכניסה לרשפון, לפני מחסום משטרתי שהוצב במקום, נצפה כשהוא סוטה לשול ימין ונוסע על השול. שוטר שנהג בניידת בילוש הורה לו לעצור את הרכב וכשיצא המשיב מהרכב, אחז בידו כוס משקה, ממנה, כמו גם מהמשיב עצמו, נדף ריח של אלכוהול.

המשיב נדרש להזדהות, התעלם מהשוטר והמשיך ללכת על השול, סירב למסור פרטי זיהוי בעל פה, המשיך והלך צפונה, תוך שהוא מסכן עצמו וציבור עוברי הדרך, סירב למסור את הכוס שבידו לשוטר, שפך את תכולתה על הכביש ולבסוף, לאחר שהשוטר דלק אחריו ועצר אותו ובהעדר תעודה מזהה, עוכב לצורך זיהוי לתחנת גלילות, שם בוצעה לו בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב אותו לצורך בדיקה במכשיר "ינשוף" וביצע לו בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיב התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה על הקו ולא הצמיד עקב לאגודל (בוהן) וכן, החטיא במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין כי מפיו של המשיב נדף ריח חזק מאוד של אלכוהול, הופעתו הייתה מרושלת, התנהגותו פרועה, שכן התנגד ולא שיתף פעולה עם השוטרים בהליכים השונים של הטיפול בו ונראה כי הוא נתון תחת השפעה כבדה של משקאות משכרים.

עוד ציין שהוטר כי ברכב נמצאו בקבוק וודקה ובקבוק וויסקי וכן, כוס זכוכית שהכילה אלכוהול.

המשיב הועבר למפעילת "ינשוף" לבדיקה, אך לא ביצע אותה כהלכה, לכאורה, לא נשף מספיק אוויר לתוך פית הנשיפה והפסיק לנשוף בטרם הסתיימה המדידה.

המשיב הודה כי שתה משקה אלכוהולי, אך טען כי עשה כן לאחר שיצא מן הרכב.

בשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה, המזכרים, תוצאות מבחני הביצוע והתנהגותו הכללית של המשיב, פלטי בדיקת ה"ינשוף" והתרשמות השוטרת בדבר הכשלת הבדיקה, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה ואף למעלה מזה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין.

באשר לטענות ב"כ המשיב בדבר אכיפה בררנית כנגד המשיב, הרי שמדובר, לכאורה, בעבירת שכרות מכח סירוב להיבדק, שנעברה בנסיבות מחמירות וחריגות, של שתיית אלכוהול במהלך הנהיגה עצמה וכן, התנהגות פרועה של המשיב, שסירב לשתף פעולה עם השוטרים, בכל שלב ושלב בטיפול בו ומכאן, שלא אוכל לקבל טענת ההגנה כי מדובר בתיק רגיל ושגרתי, שלא ברור מדוע הוגשה בו בקשה להארכת הפסילה עד לתום ההליכים.

מסוכנות

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיב נוהג משנת 1989 ולחובתו 23 הרשעות קודמות, ביניהן: אי ציות לאור אדום, אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות מופרזת ועוד. אין מדובר בעבר תעבורתי מכביד.

מסוכנות המשיב נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

נוסף לאמור, הלכת בית המשפט העליון הנה כי מי שמסרב להיבדק, ייחשב כשיכור ברמה הגבוהה ביותר ואם נוסיף לכך את התנהגותו של המשיב, כעולה מן המסמכים שבתיק החקירה, הרי שלא ייתכן חולק כי המשיב היווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך באופן נהיגתו.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

בתום התקופה, אם לא יסתיימו ההליכים בעניינו של המשיב, תוכל המבקשת לעתור להארכה נוספת של הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ה, 04 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.