נוכחים:

העורר וב"כ עו"ד עינבל רביב

ב"כ המשיבה עו"ד שרית אל עמי

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד רביב:

חוזרת על נימוקי הערר שבכתב.

יש ליתן דגש לתסקיר שהתקבל בעניינו של העורר. התסקיר מדבר בעד עצמו.

אני מפנה לתסקיר בעמ' 2 בפיסקה שנייה, בנוגע למצבו של העורר ביחס לבעיית הסמים.

שירות המבחן מציין כי העורר הביע עייפות מניהול אורח חיים התמכרותי. התרשמות שירות המבחן המעשים שיוחסו לעורר בכתב האישום...

אני סבורה כי במקרה הזה אפשר יהיה לשלוח לתסקיר משלים. במקרה שלנו אין מקום לעצור עד תום ההליכים.

יש חלופות לאיין את המסוכנות.

ניתן לבדוק חלופות כאלה ואחרות כשהוא יהיה במסגרת טיפולית.

שירות המבחן גם התרשם לחיוב מהחלופות.

לגבי החלופות אין סייגים לשירות המבחן.

אני סבורה שבמקרה שלנו יש איזה שהיא סתירה בתסקיר עצמו, ולכן אני סבורה שבאמת יש מקום לנסות ולהבין מדוע התסקיר סותר את עצמו וזה המקום לשלוח לתסקיר משלים כדי לשפוך אור על הסוגיה ולאוו דווקא על החלופות.

עו"ד אל עמי:

מדובר בשתי עסקאות של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין ואישום שלישי של החזקת סמים מסוג הרואין לאחר שהסוכן בחור המשתמש בסמים עבד כסוכן על ידי המשטרה, קבע אתו לרכוש סמים בפעם השלישית והעורר נתפס בטרם בוצעה העסקה כשהסמים היו על גופו.

ההלכה ידועה.

כאשר קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות של סחר בסמים, רק במקרים נדירים ויוצאי דופן ביהמ"ש מורה על שחרורו של מבצע העסקה בתנאים מגבילים.

בזאת הפעם בתיק הנוכחי אין כל נימוק טוב שמצדיק סטייה מההלכה הידועה, לא מבחינת סוג הסם, הכמויות, הזמינות של הנאשם לסוכן בפעם הראשונה באישום השלישי, הוא מגיע אליו הביתה, כך בהפתעה, מבלי אפילו לקבוע מראש, הסוכן הוא נרקומן שישב בכלא זמן ארוך השתחרר מהכלא והוא מסביר שהוא מכיר את העורר הכרות קודמות אין מלפני שנכנס לכלא כאחד שמוכר סמים.

במקרה השני הוא פוגש אותו והולך עמו לביתו, ושוב העורר ניגש למקום ומוציא את הסם ונותן לו.

יש קושי לתת אמון בנוסף למאפייניה של ביצוע העבירה בסחר בסמים, גם ביחס ליכולתו הכלכלית של העורר. הוא יצר מצב שהוא מפרנס ועובד בעירייה, וכאשר שואלים את אשתו היא אומרת שהוא פנסיונר של העירייה והוא מרוויח 3,000 ₪ ומקבל גם ביטוח לאומי. וכאשר שואלים אותו הוא אומר שהוא עובד בעירייה באגף מסוים מזה 30 שנה.

הערבה שהוצעה היא האם של בעלה של בתו (חמתה של העורר) היא אומרת שהוא עבר משבר בעקבות פיטורין מ העבודה.

גם האמירות שלו וההתייחסות של שירות המבחן הם נתנו משקל גבוה לעובדה שמדובר באדם שעובד בעירייה שנים ומהראיות רואים שלא כך הוא הדבר.

מעבר לכך שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור של חלופה.

שירות המבחן אומר באופן ברור שהוא זקוק לגמילה במוסד סגור והשחרור למעצר בית הוא שחרור אך ורק בשל מצבו האישי.

אני מפנה לפסקה דומה, עבירה של סחר בסמים, וביהמ"ש העליון אישר את החלטתה של כב' השופטת כץ בביהמ"ש המחוזי. כאשר הנסיבות הן דומות כמו במקרה שלנו. המליצו על שחרור לבית האח, כמו פה והעליון אומר את דברו בעניין.

לסיכום אין פה כל נימוק, אני מפנה גם לבש"פ סויסה שגם שם ביהמ"ש מציין את אמות המידה לשחרור נאשמים בסחר בסמים לגמילה או לחלופות.

הנאשם שבפנינו לא עומד באף אחד מהקריטריונים ואין מנוס ממעצרו.

עו"ד רביב:

העורר רק השנה יצא לפנסיה, כלומר הייתה לו יציבות כלכלית לאורך שנים ודבר זה לא הופרך. אם צריך נציג תלושי שכר.

מדובר בעורר בן 54, כאשר הסביבה של הכלא קשה לו מנשוא, מעצרו האחרון היה בשנת 1995, מזה 10 שנים הוא לא היה בסביבה שכזו.

בשירות המבחן התרשמו ממצוקה, לאחר שנים שהוא לא היה עצור המעצר היווה עבורו כגורם מרתיע. שירות המבחן בא ובוחן את הדברים לעומק, ואומר שיש בעייתיות....

<#2#>

החלטה

העורר, יליד 1960, עומד לדין בבית משפט השלום באשדוד.

בכתב האישום שלושה אישומים. באישום הראשון נטען כי ביום 29.9.14 מכר העורר לסוכן משטרתי, בביתו, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1.029 גר' וקיבל תמורתו 200 ₪.

באישום השני נטען כי יום לאחר מכן, 30.9.14, הגיע אותו סוכן פעם נוספת לביתו של העורר והעורר מכר לו כמות נוספת של הרואין במשקל 0.616 גר'.

בשני אישומים אלה מיוחסות לו עבירות של סחר בסמים מסוכנים.

באישום השלישי נטען כי יום לאחר העסקה השנייה, פגש העורר פעם נוספת את הסוכן סמוך לחוף באשדוד, ובכיסיו נתפס סם הרואין במשקל 0.466 גר'.

בחיפוש שנערך בביתו של העורר מיד לאחר מכן נמצא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.505 גר'.

בשל כך מיוחסות לו באישום השלישי שתי עבירות של החזקת סם הרואין שלא לצריכה עצמית.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

בהחלטה מיום 18.11.14 החליט בית משפט השלום (כב' השופט א. דהאן) לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

בפני ערר שהגיש העורר כנגד החלטה זו.

ב"כ העורר מפנה בעיקר לתסקיר המעצר שהגיש שירות המבחן אשר בסיומו כתבה קצינת המבחן כי: "...יתכן ומעצר בית בחלופה המוצעת לעיל בשילוב עם פיקוח מעצר לצורך הפנייתו למסגרת טיפולית בתנאים פתוחים יוכלו לתת מענה לרמת הסיכון".

לטענת ב"כ העורר נוכח המלצתו האמורה של שירות המבחן מן הראוי היה שבית משפט השלום יאמץ המלצה זו ויורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר הבית שהוצעה בבית בתו ביבנה.

לאחר שעיינתי בהליכי בית המשפט קמא ובהחלטתו, בתסקיר המעצר ובנימוקי העורר שבכתב ובעל פה, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית משפט השלום.

על פי הנטען בכתב האישום, אשר אין חולק בדבר קיומם ראיות לכאורה להוכחתו, עסק העורר באופן שיטתי בסחר של אחד הסמים המסוכנים – הרואין.

הסם האמור היה זמין תחת ידו למכירה מידית, כל אימת שהקונה המעוניין פנה אליו.

מעבר לשני אירועי הסחר בסם, נתפסו בכליו ובביתו כמויות נוספות של הרואין.

עניין לנו איפוא בנאשם שמיוחסות לו מספר עבירות סחר בסם, מסוג הרואין, ובנוסף החזקת כמות לא מבוטלת של סם מסוג זה שלא לצריכתו העצמית.

המסוכנות הסטטוטורית והקונקרטית לנוכח עבירות נטענות ומוכחות לכאורה אלה קמה ומדברת בעד עצמה.

על פי הפסקה, נאשמים בסחר בסמים לא תיסכון להם דרך כלל חלופת מעצר אלא באותם חריגים מיוחדים שנקבעו בגישות שונות בפסקה, ושעיקרם נתונים משכנעים בדבר הליכי גמילה נמשכים ומתקיימים, קטינות, או אחד מהחריגים האחרים.

דבר מכל אלה, לא מתקיים בעורר דנן.

קריאה מוקפדת בתסקיר המעצר מגלה כי קצינת המבחן מוצאת כי "...המעשים המיוחסים לו (העורר – י.א.) בכתב האישום מאפיינים את אורח חייו השולי וקודים התמכרותיים אך לא דפוסיים עברייניים מושרשים. באשר בהערכת רמת הסיכון, התרשמותנו הינה מאדם בעל דפוסים התמכרותיים מגובשים הנמצאים ברקע למעורבותו בפלילים לצד כוחות פנימיים מעטים המצמצמים את יכולתו לעריכת שינוי בדפוסיו...".

קצינת המבחן מוסיפה ומציינת כי להערכתה: "...קיים סיכון גבוה להישנות עוברת חוק על רקע התמכרותו לסמים".

בתסקיר שירות המבחן מצוין כי לא נמצאו בעורר הכוחות הנדרשים להיכנס למסגרות טיפוליות.

לאור כל זאת מוצא אני כי בנסיבותיו של עורר זה לא מתקיים חריג מהחריגים שנקבעו בפסיקה אשר בהתקיימם ניתן לבחון בחיוב שחרורו של נאשם בסחר בסמים לחלופת מעצר.

קצינת המבחן אינה באה בהמלצה מפורשת לשחרור העורר, שכן מוצאת היא שהוא אינו מתאים לשחרור למסגרת טיפולית. אותה ההמלצה שבשולי התסקיר, גם על פי הדרך בה היא מנוסחת, רחוקה מאוד מלהיות חד משמעית או מגובה במסר טיפולי כלשהו.

נוכח כל זאת מסכים אני עם בית משפט השלום בהחלטתו כי לא היה ממש מלהורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. זאת לאור העובדה שנוכח מסוכנותו האמורה של העורר לא תיסכון לו כנראה חלופת מעצר, ובוודאי שלא החלופה כפי שהוצעה בשפה רפה ביותר בשולי תסקיר המעצר.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל – אני דוחה את הערר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ה, 14/12/2014 במעמד הנוכחים.