1. התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 3,540 ₪.

בעקבות הפחתה בגין הפרש מע"מ ותשלום על ידי הנתבע, הועמד סכום התביעה לסך של 3,010 ₪.

עילתה של התביעה היא מתן ייעוץ פיננסי לנתבע.

התובעת הינה חברה בע"מ אשר חנן ניצן, שהוא רואה חשבון במקצועו, הוא בעל מניותיה ומנהל כללי ואף המצהיר בעדות ראשית מטעמה.

לטענת רו"ח ניצן, הוא נפגש עם הנתבע ביום 19.1.14, לצורך בניית מבנה מיסוי שתצמצם את חבות המס של הנתבע למינימום החוקי האפשרי.

רו"ח ניצן קיבל מהנתבע רשימת נכסי מקרקעין של הנתבע ומשפחתו ובפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 19.1.14, מסר רו"ח ניצן לנתבע את המלצותיו לביצוע פעולות תכנון המס המתבקש בעניינו של הנתבע.

לטענת התובעת, הינה זכאית לשכר בגין לימוד החומר ובגין זמן הפגישה – כשעתיים.

הנתבע התגונן וטען כי אכן נפגש עם רו"ח ניצן אך מדובר היה בפגישת התרשמות ראשונה במטרה לשקול שכירות שירותיו של רו"ח ניצן ויישום המלצותיו.

עוד טען הנתבע כי מדובר בשכר מופרז לפגישה של שעתיים במיוחד כאשר נושא השכר לא עלה כלל במעמד הפגישה והנתבע לא נדרש בתשלום כלשהוא.

הנתבע ערך פגישות עם רו"ח שונים ולבסוף החליט לשכור את שירותיו של רו"ח אחר.

לבסוף טען הנתבע כי לא עשה כל שימוש בהמלצותיו של רו"ח ניצן ופעל על פי המלצות רו"ח ששכר, לו הוא משלם שכר טרחה מלא על עבודתו.

2. במעמד הדיון, כאשר נחקר בחקירה נגדית, הודה רו"ח ניצן כי לא הודיע לנתבע מראש כי ידרוש ממנו לשלם סכום כלשהוא בגין זמן הפגישה. כמו כן העיד כי אם היה הנתבע שוכר את שירותיו – היה סכום עלות הפגישה, נכלל ונבלע בסכום השכר הכללי. כמו כן, ציין רו"ח ניצן כי התעריף אותו הוא גובה עומד על סך של 1,000 ₪ לשעה.

כתב ההגנה אומת בתצהיר בנו של הנתבע, אשר טען כי העובדות ידועות לו ולפיכך נחקר הוא על פרשת ההגנה.

3. דיון והכרעה:

טוען הנתבע כי היה על רו"ח ניצן להבהיר מראש מהו שכר טרחתו בגין הפגישה שנערכה בין הצדדים גם אם מדובר בפגישת היכרות בטרם שכירת שירותיו כרו"ח.

לא הוצגה בפני הוראה שבדין או בפסיקה לפיה אי מתן הודעה מראש בדבר עלות בדיקת החומר ופגישה לשם הגשת הצעה למתן שירותים – פוטרת את הלקוח הפוטנציאלי מתשלום עבור הזמן והידע שהושקע על ידי נותן השירות לשם עריכת ההצעה.

הנתבע למעשה מודה כי רו"ח ניצן זכאי לתשלום עבור הזמן שהושקע אך לטענתו הסכום הנתבע הוא גבוה מדי וכי אם היה רו"ח ניצן מגלה לו מראש את סכום השכר הנתבע – לא היה מזמין ממנו הצעה למתן שירותים.

אלא שגם הנתבע הניח הנחות מבלי שבדק אותן וללא בסיס עובדתי.

הנתבע לא שאל את רו"ח ניצן כמה יעלה לו בדיקת החומר והפגישה, ואף אינו מציין מהו הסכום שהניח שיאלץ לשלם ועל מה הוא מבוסס.

הנתבע טען כי סבר שבדיקת החומר והפגישה לא יעלו לו פרוטה כפי היו כאלה שלא דרשו.

4. כלומר, אין מחלוקת כי רו"ח ניצן זכאי לשכר טרחתו והשאלה היא מהו השכר הראוי.

רו"ח ניצן מצרף כראיה שתי חוות דעת של שני רואי חשבון שונים אשר מציינים כי הסכום הנדרש הוא שכר ראוי בתחום ראיית החשבון.

שני רואי החשבון לא זומנו לחקירה והנתבע מצדו לא הציג כל ראיה להוכחת טענתו כי רוב רו"ח איתם נפגש – לא גבו ממנו דבר בגין הפגישה גם אם לא שכר לבסוף את שירותיהם או כל ראיה על שכר אחר מזה שהוצג על ידי רו"ח ניצן.

5. הנתבע טען כי רו"ח ניצן כלל לא ציפה לתשלום שכר ולראיה כי לא בקשו ממנו כל תשלום לאחר סיום הפגישה ואף לא לאחר מכן.

האמנם? הפגישה נערכה ביום 19.1.14 ובסופה אכן לא התבקש הנתבע לשלם. אך רו"ח ניצן העיד כי ככל שהיה הנתבע שוכר את שירותיו היה מחיר הפגישה ובדיקת החומר כלול בסכום השכר הכולל ולכן אין זה בלתי סביר כי לא ידרש מהנתבע שכר בגין הפגישה בטרם נתן תשובתו להצעה.

עולה ממסמכי התביעה כי התובעת שלחה לנתבע חשבונית חיוב ביום 2.4.14.

בתכתובת המייל שצירף הנתבע לכתב הגנתו מיום 2.9.14, אין הוא מכחיש כי החשבונית אכן התקבלה אצלו מספר חודשים לפני כן.

בנסיבות העניין, אין זה בלתי סביר כי דרישת התשלום תתעורר לאחר חודשיים ממועד הפגישה, כאשר רק כחודש לאחר הפגישה התברר כי הנתבע אינו מתכוון לשכור את שירותי רו"ח ניצן, כעולה ממועד חתימתו של הסכם שכר הטרחה עם רו"ח אחר ביום 16.2.14.

6. לאור האמור לעיל, אין מנוס אלא מלקבוע כי בהעדר ראיה סותרת, השכר הנתבע הוא השכר הראוי.

לפיכך, הנני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 3,010 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.12.14) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט בסך כולל של 758 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.12.14) ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.