1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, שבמוקדן התקשרות הצדדים לביצוע עבודות פיתוח על ידי התובעת בבית הנתבעים.
2. אין מחלוקת, כי עובר לתחילת ביצוע עבודות הפיתוח, הציעה התובעת לנתבעים באמצעות מר רון ברדה, אשר עובד כאחראי ביצוע אצל התובעת (להלן: "ברדה"), הצעת מחיר לביצוע עבודות הפיתוח (להלן: "הצעת המחיר" – נספח 2 לכתב התביעה שכנגד).

עוד אין חולק, כי לאחר קבלת הצעת המחיר אצל הנתבעים, ניסח נתבע 2 הסכם בו פורטו העבודות השונות שעל התובעת לבצע וכי ברדה חתם על ההסכם (להלן: "ההסכם" – נספח 3 לכתב התביעה שכנגד).

עובדה נוספת, שאינה שנויה במחלוקת היא כי לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים הם באו בדברים ובמסגרת זו, שילמו הנתבעים לתובעת סך של 30,000 ₪.

(התובעת , שהיא גם הנתבעת שכנגד , תכונה "התובעת". הנתבעים , שהם התובעים שכנגד, יכונו "הנתבעים" ובהתאמה, "נתבע 1" ו- "נתבעת 2").

טענות התובעת

1. לטענת התובעת, שתמכה טענותיה בתצהירו של ברדה, הנתבעים לא שילמו לה את מלוא התמורה לה היא זכאית ועליהם לשלם לה את יתרת התמורה.

לטענת התובעת, התמורה אותה היה על הנתבעים לשלם לה בגין העבודות נשוא ההסכם עמדה על הסך של 37,000 ₪ כאשר מסכום זה, יש להפחית את הסך של 1,500 ₪ בגין אי ביצוע חלק מהעבודה עליה סוכם, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

1. עוד טוענת התובעת, כי היא זכאית לסכום נוסף בסך של 12,750 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 14,917 ₪, בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידה מעבר לאילו שפורטו בהסכם, ושעל ביצוען סוכם בין הצדדים בעל פה.

בהקשר זה, צירפה התובעת "חשבון פרופורמה" מיום 28.9.14 בו פורטו, בין היתר, העבודות הנוספות, שלטענתה בוצעו, ומחירן (להלן: "חשבון הפרופורמה" - נספח ב' לכתב התביעה).

העבודות פורטו ותומחרו בחשבון הפרופורמה כדלהלן:

"הגדלת חדר מכונות – 5,000 ₪.

חפירת צנרת לחדר מכונות כולל בטון – 1,500 ₪.

איטום חדר מכונות, 3 שכבות סיכה כולל מריחת חול ומלט- 3,000 ₪.

הגדלת שביל בטון ליד בריכה – 1,500 ₪.

הפרש לבטון ב 400+סיבים 17.5 קו"ב * 100 ₪ = 1,750 ₪

סה"כ תוספות: 12,750 ₪

המחירים אינם כוללים מע"מ"

סכום התמורה הכולל עבור העבודות נשוא ההסכם והעבודות הנוספות עמד, לטענת התובעת, על הסך של 51,917 ₪, כאשר לאחר הפחתת הסך של 30,000 ₪, אותו שילמו הנתבעים לידי התובעת, והסך של 1,500 ₪ בגין העבודה שלא בוצעה על ידי התובעת, נותר לנתבעים חוב של 20,417 ₪, אותו עליהם לשלם לה.

1. למען הסדר הטוב, מובהר כי קיים חוסר התאמה בין סכום התביעה (28,705 ₪) לבין הסכום שפורט בסיכומי התובעת זאת נוכח העובדה, שבמסגרת כתב התביעה חושבה התמורה נשוא ההסכם, בסך של 37,000 ₪ בצירוף מע"מ, בעוד שבסיכומי התשובה נטען על ידי התובעת כי בהתאם להסכם הסך של 37,000 ש"ח כולל מע"מ.

טענות הנתבעים

1. טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, שסכום התביעה הועמד בו על הסך של 43,236 ₪, היו זהות במהותן מלבד טענה לגרימת עגמת נפש, שהוערכה על ידי הנתבעים בסך של 7,000 ש"ח, שנטענה בכתב התביעה שכנגד ולא צוינה בכתב ההגנה.

לנתבעים שתי טענות מרכזיות.

האחת, אי ביצוע כלל העבודות על ידי התובעת בהתאם להתחייבויותיה, וביצוע חלק מהן בצורה רשלנית ולקויה.

השניה, גרימת נזקים לתשתיות שהיו קיימות בבית הנתבעים עוד קודם לביצוע העבודות על ידי התובעת, וחובת התובעת לשאת בנזקים האמורים מכח ההסכם.

1. הנתבעים, שתמכו טענותיהם בתצהירו של נתבע 1, טוענים כי התובעת הפרה את התחייבויותיה בהתאם להסכם.

לטענתם, התובעת החלה וסיימה את העבודות באיחור ועקב כך נאלצו הם לדחות את "זמני הביצוע של ספקים אחרים" (סעיף 10 לתצהיר נתבע 1).

בהקשר זה נטען, כי ברדה התחייב ליצוק בטון מסוג "ב40" אלא שבעת יציקת הבטון, נאלץ ברדה לדלל את הבטון בכמות רבה של מים – מה שגרם לעיכוב בסיום עבודות הבטון.

1. עוד נטען, כי התובעת לא השלימה את כלל העבודות שהתחייבה לבצע, לא ניהלה יומן עבודה וביצעה את העבודות בצורה רשלנית, "לעיתים ללא כח עבודה מספיק" (סעיף 19 לתצהיר נתבע 1) וללא כלים מתאימים.

העבודות שלטענת הנתבעים כלל לא בוצעו על ידי התובעת, והנתבעים אולצו להשלימן באמצעות בעלי מקצוע אחרים, הינן כדלהלן:

1. אי הקמת קיר תומך ורגל בטון. עלות ביצוע העבודה על ידי קבלן אחר מטעם הנתבעים, בה נשאו הנתבעים לטענתם – 1,500 ₪.
2. אי פינוי פסולת ואדמה מיותרת לאתר פינוי מורה. עלות הפינוי בה נשאו הנתבעים לטענתם – 500 ₪.
3. "הגבהות בטון סביב המדרכים לא בוצעו" (סעיף 36ג. לתצהיר נתבע 1). עלות הביצוע בה נשאו הנתבעים לטענתם – 1,000 ₪.
4. "פירוק קרשים מהבטון (יתרת שאריות של הטפסנות)" (סעיף 36ד. לתצהיר נתבע 1). עלות הפירוק בה נשאו הנתבעים לטענתם – 500 ₪.

מעבר לאמור, נטען על ידי הנתבעים, כי יציקות הבטון "הונחו על מצע ללא פריסת ניילון" וכי נעשה "שימוש ברשת 6 מ"מ ברצפת חדר המכונות ולא 8 מ"מ לפי התוכנית האדריכלית".

1. באשר לעבודות הנוספות שלטענת התובעת בוצעו על ידה, טוענים הנתבעים, כי בהסכם נקבע כי כל שינוי למפרט האדריכלית ו/או להוראות ההסכם טעון אישור מראש ובכתב של הנתבעים תוך נקיבת סכום התמורה בגין אותו שינוי, וכי התובעת לא התנהלה בהתאם לאמור.

עוד טוענים הנתבעים, כי חלק מהעבודות שפורטו בחשבון הפרופורמה כעבודות נוספות, נכללו בהסכם ואין מקום לתשלום תמורה נוספת בגינן.

באשר ליתר העבודות, נטען כי אין בידי התובעת אסמכתא, ביחס לחיובים הנוספים הנתבעים בגינן, וכי ממילא אלה תומחרו בהגזמה.

1. באשר לנזקים שעל פי הנטען גרמה התובעת לתשתיות קיימות בבית הנתבעים, נטען שבעת ביצוע העבודות קרע ברדה 6 צינורות "פעילים וחדשים של מערכת סינון המים של הבריכה" וכי גרם "נזק לצינורות חשמל סמוך לויטרינה שבסלון, נזקים לקירות הבית, לספי החלון בבית, נזק לטייח בשער החנייה, נזקים לאיטום שרק ממש בוצע, ולהרס מוחלט של צינורות ביוב ושוחת ביוב חדשים שזה עתה הותקנו" (סעיף 13 לתצהיר נתבע 1).

להלן פירוט הנזקים, שלטענת הנתבעים, נגרמו לתשתיות קיימות בביתם עקב התנהלות התובעת:

1. נזק בסך של 6,000 ₪ ל-7 צינורות בחצר הבית.
2. נזק בסך של 3,000 ₪ בגין "קיר צמנטבורד שבור בצד המזרחי של הבית + שליכטה חדשה" (סעיף 35ב. לתצהיר נתבע 1).
3. נזק בסך של 2,700 ₪ לבריכת הביוב.
4. נזק בסך של 500 ₪ לקורות בטון וטיח בחניית הרכב.
5. נזק בסך של 300 ₪ לחלון המטבח.
6. נזק בסך של 500 ₪ לויטרינה בסלון.
7. נזק בסך של 1,500 ₪ לאבנים משתלבות וריצוף מדרכת בטון.
8. נזק לצינורות הבריכה בגין תיקונו על פי הנטען שולם על ידי הנתבעים סך של 17,936 ₪.
9. בנוסף, לסכומים המפורטים מעלה, נתבע הסך של 7,000 ₪ בגין עגמת נפש ו"מסכת ההתעללויות הקשה" של התובעת וברדה (סעיף 37 לתצהיר נתבע 1).
10. בתצהיר נתבע 1 נטען, כי נוכח ההתנהלות האמורה, ביקשו הנתבעים להיפגש עם ברדה על מנת "ליישר קו" אלא שבפגישה שהתקיימה ביניהם התנהג ברדה באלימות והתנער מרוב ההתחייבויות, שקיבלה על עצמה התובעת (סעיפים 22 ו-24 לתצהיר נתבע 1).

נתבע 1 ציין בתצהירו כי הקליט את הפגישה שהתקיימה בין הצדדים והפנה לתמליל שצורף כנספח 1 לתצהירו (להלן: "התמליל"). למען הסדר הטוב, יצוין כי התמליל אף צורף כנספח 1 לתצהיר ברדה.

לטענת נתבע 1, מהתמליל עולה, בין היתר, כי ברדה מודה כי התובעת לא קיימה התחייבויותיה, כי לא ביקשה הסכמת הנתבעים לביצוע שינויים בתוכנית העבודה וכי גרמה נזקים לתשתיות בבית הנתבעים.

נתבע 1 מוסיף, כי ברדה עזב את הפגישה בפתאומיות תוך הטחת "דברים קשים" בנתבעים (סעיף 31 לתצהיר נתבע 1) וכי לאחר הפגישה מסרה נתבעת 2 לברדה סך של 30,000 ₪ "בתקווה כי הינו יגיע ויסיים את עבודתו" (סעיף 33 לתצהיר נתבע 1), אלא שלאחר מספר ימים דרש ברדה את יתרת הסכום שלטענתו לא שולם לו, תוך שהוא מקלל את הנתבעים ומאיים עליהם לעיני ילדיהם.

נוכח המפורט, מבוקש על ידי הנתבעים לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

טענות התובעת במענה לטענות הנתבעים

1. במענה לטענות הנתבעים, טוענת התובעת, כי בניגוד לטענת הנתבעים, העבודות נעשו בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בין הצדדים, נעשה שימוש ברשתות ברזל בעובי של 8 מ"מ ולא בעובי של 6 מ"מ, הפסולת פונתה לאתר פינוי מורשה (סעיף 42 לתצהיר ברדה), וכי ממילא בהסכם נקבע כי המחיר כולל אך ורק את מכולות הפינוי. עוד נטען, כי לא הוכח על ידי הנתבעים כי שילמו לצד שלישי אחר בגין פינוי פסולת.

התובעת מוסיפה, כי הגבהות הבטון בוצעו וכי קרשי הטפסנות פורקו (סעיף 42 לתצהיר ברדה).

התובעת מודה כי לא הונח ניילון מתחת ליציקות הבטון וכי לא בנתה רגל בטון ובסיכומי התשובה מטעמה אין היא חולקת על כך כי בגין האמור, יש להפחית הסך של 1,500 ₪ מתוך הסך של 30,000 ₪ בגין העבודות נשוא ההסכם.

1. התובעת מוסיפה, כי בניגוד לטענת הנתבעים, היא התבקשה לבצע עבודות נוספות, שלא פורטו בהסכם, בגינת בית הנתבעים וכי אלה בוצעו על דעת הנתבעים ובהסכמתם.
2. באשר לנזקים שעל פי הנטען גרמה התובעת, טוענת היא, כי בניגוד לטענת הנתבעים, לא ניזוקו 7 צינורות בחצר הבית וכי "נקרעו ותוקנו 2 צינורות בלבד" (סעיף 18.1 לסיכומי התובעת) וזאת בשל מידע שגוי שהנתבעים מסרו לתובעת, על פיו צינורות הבריכה הוטמנו בעומק של 50-60 ס"מ, כשבפועל הוטמנו בעומק של 10-20 ס"מ בלבד.

עוד נטען, כי הנתבעים לא הציגו כל ראיה לקיומו של קיר צמנטבורד וכי לא הוכיחו שהתובעת שברה בורות ביוב, וממילא לא הוכיחו קשר סיבתי בין פעולות התובעת לנזק הנטען, שאף לא נתמך בחוות דעת ו/או בחשבונית ממנה נילמד כי אכן תוקן.

התובעת מוסיפה, כי ככל שנגרם נזק לבריכת הביוב, הרי שהנזק הוא באחריות נתבע 1, שהתעקש על חפירה לעומק חרף העובדה שנאמר לו על ידי ברדה כי עשוי להגרם נזק לביוב, והאחרון אישר לברדה שככל שיגרם נזק כאמור, הוא יהיה באחריותו.

התובעת טוענת, כי היא מכירה בנזק קל שנגרם לטיח החניה של הנתבעים אולם עלות התיקון לא הוכחה ומוערכת על ידי התובעת בסך של 100 ₪.

התובעת מכחישה שנגרמו נזקים לשיש החלון במטבח ולויטרינה וטוענת כי ממילא לא הוכח כי ככל שנגרמו הנזקים, אלה נגרמו כתוצאה מרשלנותה. עוד טוענת היא, כי לא הוצגו ראיות לנזקים הנטענים ואף לא צורפו חשבוניות בגין תיקון הנזקים.

אף ביחס לטענה לפיה נגרמו נזקים לאבנים המשתלבות ברחוב, נטען על ידי התובעת כי לא הוכח שהיא זו שגרמה לנזקים, לא צורפה חוות דעת ביחס לשווי הנזקים ולא צורפו חשבוניות בגין תיקון הנזקים הנטענים.

באשר לנזקים הנטענים לצינורות הבריכה, טוענת התובעת כי הצעת המחיר שצורפה על ידי הנתבעים, נתנה בחודש ינואר 2016, כי איננה חוות דעת מומחה ולא משקפת "את הנזק או את הגורם לנזק וממילא אינה מציגה קשר בין מעשה לנזק" (סעיף 24 לסיכומי התובעת).

הכרעה

נוכח זהות טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, ראיתי לדון בשתי התביעות יחדיו.

תחילה יש להידרש לשאלה האם ההתחייבויות שקיבלה על עצמה התובעות במסגרת ההסכם קוימו, והאם היא זכאית למלוא התמורה בגינן. כן יש להכריע האם על הנתבעים לשלם לתובעת את התמורה המבוקשת עבור העבודות שפורטו בחשבון הפרופורמה. לבסוף, יש לבחון האם, כטענת הנתבעים, גרמה התובעת נזקים בביתם.

האם העבודות נשוא ההסכם בוצעו במועדים המוסכמים

1. לשם בירור הטענה לפיה התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים לביצוע העבודות, יש לבחון מה היו המועדים המוסכמים לתחילת ביצוע העבודות וסיומן.

בהצעת המחיר שנוסחה על ידי ברדה צוין כי תאריך ההתחלה של העבודות "9/10/9/14" (כך במקור- ל.י.) וכי תאריך הסיום "23/9/14".

לעומת זאת, בהסכם שנוסח על ידי הנתבע, נקבע כי "תאריך התחלה – 7/9/2014" ו- "תאריך סיום – 12.9.14 ".

הנתבעים אמנם טוענים בסיכומים מטעמם, כי היה על העבודות להתבצע בהתאם למועדים המפורטים בהסכם אלא שטענה זו סותרת את האמור בתצהיר נתבע 1, ממנו עולה, כי לשיטתו המועדים שנקבעו בהצעת המחיר – הם המחייבים.

כך בסעיף 8 לתצהיר עדות הנתבע:

"בהתאם להסכם ההתקשרות הסכמתי עם מר ברדה כי ביצוע העבודה יחל ביום 9/10.09.14 ויסתיים עד ליום 23.09.14".

בהינתן האמור, יש לבחון האם העבודות בוצעו בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהצעת המחיר.

ברדה, שעדותו הותירה עלי רושם מהימן, העיד כי החל בעבודות, ב- 9.9.14 וסיימן ביום 23.9.14 (עמ' 5 שורות 7-10 לפרוטוקול).

עדותו זו התיישבה עם עדות נתבע 1, ממנה עולה כי אף לשיטת האחרון לא חרגה התובעת מלוח הזמנים שנקבע לביצוע העבודות:

"ת. אני יודע שזה ב-9 ואמור להסתיים ב-23.

ש. כלומר אין חריגות בזמנים מבחינתך.

ת. לא. אני התקשרתי לרון וביקשתי ממנו להתחיל את העבודה שיתן כמה ימים מרווח בגלל שיש מישהו אחר שלא סיים שלא יכנס ויהיה קונפליקט.

ש. יכול להיות שביקשת.

ת. הוא גם הודה לי על כך" (עמ' 14 שורות 30-34 לפרוטוקול ועמ' 15 שורה 1 לפרוטוקול).

מן האמור עולה, כי התובעת עמדה בלוחות הזמנים לביצוע העבודות, ואני דוחה טענת הנתבעים לפיה העבודות לא נעשו במועד.

האם התובעת ביצעה את מלוא ההתחייבויות נשוא ההסכם

1. ראשית, ראיתי להבהיר, כי ההסכם, שנוסח על ידי נתבע 1, נושא מספר עמודים בכתב יד וחלקים ממנו אינם מנוסחים בצורה בהירה וברורה.

זאת ועוד, העבודות שפורטו בהסכם לא תומחרו בנפרד ואף לא נקבע בו סכום כולל בגין ביצוע העבודות שפורטו בו, תוך שהצדדים הסתמכו על הסכום שנכתב על גבי הצעת המחיר.

לגוף העניין, טענת הנתבעים לפיה התובעת לא פינתה את הפסולת, ומשכך נדרשו לפנותה באמצעות ספק אחר, לא הוכחה.

תחילה להבהיר, כי הצדדים הפנו לחלק בהסכם בו נכתב כי: "המחיר אינו כולל אך ורק את המכולות של הפינוי". מסעיף זה ממילא לא ניתן ללמוד אודות היקף התחייבויות התובעות ביחס לפינוי הפסולת, אלא שמעיון בעמ' 2 להסכם עולה כי נקבע בו שעל התובעת לפנות הפסולת וכן החול והאדמה לאתר פינוי מורשה:

"פינוי חול ואדמה לאתר מורשה באחריות קבלן עפר. פינוי אשפה ופסולת קיימת משטח הבית למכולה או למשאית/אתר מורשה באחריות קבלן עפר".

בתצהיר ברדה נטען, כי התובעת פינתה את הפסולת לאתר מורשה (סעיף 42 לתצהיר).

חיזוק לאמור, יש בתצהיר הנתבע עצמו שלא הכחיש כי הפסולת פונתה על ידי התובעת אלא שלטענתו, הפינוי לא בוצע לאתר פינוי מורשה (סעיף 36ב. לתצהיר נתבע 1).

בדומה לטענות אחרות שהועלו על ידי הנתבעים, טענה זו לא הוכחה. כך למשל, לא הובאו צילומים אודות המקום אליו פונתה הפסולת על ידי התובעת.

כך, אף לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענת הנתבעים לפיה נאלצו לשלם לספק אחר סך של 500 ₪ בגין פינוי הפסולת.

בנסיבות אלה, אני דוחה גם טענה זו של הנתבעים.

1. גם את טענת הנתבעים לפיה לא פורקו קרשי הטפסנות, ראיתי לדחות.

ברדה הצהיר כי קרשי הטפסנות פורקו (סעיף 42 לתצהיר ברדה) וחזר על כך בעדותו (עמ' 11 שורות 6-7 לפרוטוקול), שכאמור, הותירה עלי רושם מהימן.

מנגד, הצהיר נתבע 1 כי הפירוק לא בוצע במלואו, אלא שהתמונות, שצורפו על ידי התובעת לתצהיר ברדה (נספחים ד ו-ו' לתצהיר), תומכות בעדותו של ברדה לפיה התובעת פרקה את קרשי הטפסנות.

יוסף, כי אין באישור התשלום, שצורף כנספח ד' לתצהיר הנתבע 1, כדי לבסס טענת הנתבעים לפיה פירוק הטפסנות לא בוצע במלואו.

ראשית, כי מדובר "באישור" הכתוב על דף, עליו מודפסות המילים "משולחנה של שרון", בו נכתב , בכתב יד, כי "שולם לי סכום של 500 ₪ עבור פירוק שאריות תפסנות....".

לא פורט מי מקבל התשלום, וממילא, זה האחרון לא הובא להעיד.

"אישורים" דומים אחרים צורפו על ידי הנתבעים ביחס לסכומים אחרים שלטענתם שולמו על ידם. משנשאל על כך נתבע 1 העיד כי העבודות בוצעו על ידי פועל, שעבד בשיפוצים בבית השכן, וכי נתבע 1 ניסח את ה"אישורים" ואותו פועל חתם עליהם (עמ' 22 ושרות 7-10 לפרוטוקול).

בהינתן שאותו פועל, שעל פי הנטען, ביצע את העבודות, לא הובא להעיד מה טיב העבודות שבוצעו על ידו ולאשר חתימתו על ה"אישורים", לא שוכנעתי, כי די באישורים אלה לבסס טענת הנתבעים.

להוסיף, כי ה"אישור", נספח ד' לתצהיר הנתבע 1, נושא תאריך 15.12.14, קרי – למעלה מחודשיים וחצי לאחר סיום ביצוע העבודות על ידי התובעת, כך שאף אם בוצעו תשלומים כאלה ואחרים לאותו פועל, לא ברור האם בוצעו בגין עבודת פירוק קרשי הטפסנות שהיה על התובעת לבצע.

1. טענת הנתבעים לפיה לא בוצעו "הגבהות בטון סביב המדרכים" (סעיף 36ג. לתצהיר הנתבע 1) ובשל כך נאלצו לשלם לספק אחר סך של 1,000 ₪ אף היא לא נתמכה במאום וממילא לא צורפה אסמכתא אודות ביצוע ההגבהות על ידי ספק אחר ו/או אודות תשלום על ידי הנתבעים לספק אחר בגין ביצוע עבודות אלו, ומשכך אני דוחה אותה.
2. התובעת איננה חולקת על כך שלא הוקמה "רגל מבטון" ומוסכם עליה, כי כטענת הנתבעים, יש להפחית מסך התמורה בגין העבודות נשוא ההסכם (37,000 ₪), את הסכום של 1,500 ₪ בגין האמור.

האם בוצעו עבודות נוספות ו/או שינויים שלא נכללו בהסכם ושבגינם זכאית התובעת לתמורה

1. עתה יש להידרש לעבודות הנוספות, שלטענת התובעת בוצעו על ידה ובגינן זכאית היא לתשלום נוסף בסך של 12,750 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 14,917 ₪.

בהסכם נקבע כי:

"קבלן העפר מחוייב להודיע ולהתייעץ על כל שינוי שמתגלה בתכנית ולפעול עפ"י הנחיות אדריכל ו/או מזמין העבודה".

בהינתן האמור, לא ברור כיצד זה נטען כי בהסכם נקבע מפורשות כי התובעת לא תבצע שינויים מבלי לקבל אישור בכתב ומראש של הנתבעים "תוך נקיבת סכום התמורה בגין השינוי" (סעיף 1.5 לסיכומי הנתבעים) - טענה שאינה מתיישבת עם לשון ההסכם.

מחומר הראיות שהונח בפני, כמו גם מעדויות ברדה והנתבע 1, שוכנעתי כי במהלך ביצוע העבודות בוצעו שינויים ו/או תוספות שהיו בידיעת הנתבעים ועל דעתם, שכן עולה כי הנתבע 1 היה מעורב עד מאוד בעבודות שבוצעו.

זאת ועוד, נתבע 1 הוא שניסח את ההסכם בו פורטו העבודות, עליהן סוכם מלכתחילה, ומשכך חזקה עליו שידע כי התובעת ביצעה עבודות שלא היו חלק מההסכם.

לא נעלמה מעיני טענת נתבע 1 בתצהירו לפיה, מהתמליל עולה כי ברדה לא ביקש את הסכמתו לשינויים (סעיף 29 לתצהיר הנתבע 1) אלא שמעיון בעמ' 15 לתמליל (אליו הפנה הנתבע 1 בתצהירו) לא ניתן להסיק מסקנה כאמור.

להוסיף, כי הגם שהתמליל חובק 30 עמודים, עיון בו, לא משכנע כי הוא משקף את מלוא השיחה שהתקיימה בין ברדה לנתבעים, וממילא יש לקרוא את העמודים שצורפו כמקשה אחת, ממנה עולה כי התקיים בין הצדדים דין ודברים, במסגרתו ניסו ליישב המחלוקות ביניהם, אלא שהדבר לא צלח, והסתיים בכך שהנתבעים שילמו לתובעת תמורה בסך של 30,000 ש"ח בלבד.

שוכנעתי כי הנתבעים, למצער – נתבע 1, היו ערים לתוספות ולשינויים שבוצעו על ידי התובעת, ואף היו מעוניינים בביצועם, ובנסיבות אלה, אך סביר הוא כי היה להם ברור כי העבודות הנוספות תהיינה כרוכות בתשלום נוסף . ככל שהנתבעים בחרו לא לוודא מה התמורה בגין האמור, ובחרו להמתין לקבל תמחור מהתובעת בגין אותן עבודות, אין להם אלא להלין על עצמם ובוודאי שאין בכך כדי לפטור אותם מתשלום בגין אותן עבודות.

1. ביחס לעבודות הגדלת חדר המכונות, ברדה הצהיר כי הנתבעים ביקשו ממנו להגדיל את חדר המכונות "מגודל של 1.5 מ' * 1.5 מ' 1.5 מ' לגודל של 2 מ'*2 מ'*2 מ'" (סעיף 7 לתצהיר ברדה). על האמור, חזר בעדותו (עמ' 9 שורה 12 לפרוטוקול). בחשבון הפרופורמה תומחרה העבודה בסך של 5,000 ₪ תוך שלטענת התובעת, ההגדלה המבוקשת מהווה הגדלה של 30% בשים לב לגודלו המקורי של חדר המכונות.

הנתבעים לא מכחישים הגדלת חדר המכונות (סעיף 13.2 לכתב ההגנה), אלא שלטענתם התובעת לא ידעה אותם אודות השינוי האמור, וממילא סברו כי אין הבדל בתמחור. עוד נטען כי התמחור של 5,000 ₪ מופרז, שכן מדובר בהגדלה של 0.5 מ"ר בלבד כאשר התמחור בגין 1.5 מ"ר עמד על הסך של 6,000 ₪ בהתאם להצעת המחיר.

לא מצאתי, כי יש בטענה זו כדי לפטור את הנתבעים מהתשלום המבוקש.

ברדה העיד, כי בשל תנאי השטח, נדרשה התובעת לבצע את ההגדלה באמצעות "2 טרקטורים, אחד מחפרון והשני בובקט, חפרתי אותם משעה 4 אחה"צ ונדמה לי עד 11 בלילה" (עמ' 9 שורות 3-4 לפרוטוקול).

בהמשך העיד, כי:

"ת. זה לא חצי מטר. כי זה 2,2, על עומק 2 מטר. הכלים שהיו לי בפועל לא היו צריכים להגיע לעומקים האלה, והתאמצתי יותר בגלל זה ארך יותר זמן. שנית, שני כלים עבדו בשטח, מחפר שחופר, ובובקט ..." (עמ' 10 שורות 8-10 לפרוטוקול).

עוד העיד, כי תמחור התוספת האמורה כיום, בהתאם לתנאי השטח בבית הנתבעים, הינו כ – 10,000 ₪ (עמ' 10 שורה 6 לפרוטוקול).

עדות זו לא נסתרה, והנתבעים שטענו כי התמחור מופרח, לא טרחו להציג חוות דעת נגדית ו/או תמחור שונה.

1. טענה נוספת, שהועלתה על ידי הנתבעים ביחס לחדר המכונות, היתה כי, בניגוד למוסכם, בחדר המכונות נעשה שימוש ברשתות ברזל 6 מ"מ במקום ברשתות 8 מ"מ (סעיף 18 לתצהיר נתבע 1).

בהסכם נקבע כי "בכל היציקות יעשה שימוש ברשתות ברזל 8 מ"מ כל 20 ס"מ אשר יונחו במרכז היציקה ולא בתחתית".

כן נקבע, כי "קירות חדר מכונות בריכה- 20 ס"מ ב-40 דחוס +סיבים עים 2 רשתות 8מ"מX 20 ס"מ" (עמ' 4 להסכם).

התובעת טוענת, כי נעשה שימוש ברשת ברזל 8 מ"מ (סעיף 17 לתצהיר ברדה).

אין צורך להידרש לשאלה האם, כטענת ברדה בעדותו, שימוש ברשתות ברזל 8 מ"מ חל גם על העבודות שבוצעו בחדר המכונות, שלא היו חלק מההסכם, ושנוספו בשלב מאוחר יותר, שכן די בעדויות שנשמעו כדי לבסס המסקנה לפיה, בדומה לטענות אחרות, גם טענה זו של הנתבעים לא הוכחה.

במהלך עדותו הופנה נתבע 1 לתמונות הרשתות, שצורפו כנספח ג' לתצהיר ברדה, ואישר כי מדובר ברשתות 8 מ"מ אלא שלטענתו "בפנים זה ברזל 6. גם בקרקעית" (עמ' 19 שורה 24 לפרוטוקול).

טענות נתבע 1 לפיהן נעשה שימוש גם בברזל 6 מ"מ לא נתמכו במאום, ומשכך אני דוחה אותן.

נוכח המפורט לעיל, אני קובעת כי בגין ביצוע העבודה הנוספת של הגדלת חדר המכונות זכאית התובעת לתשלום הסך של 5,000 ₪ מהנתבעים.

1. בדומה, לא נסתרה טענת התובעת בדבר ביצוע עבודות חפירת צנרת לחדר מכונות לרבות בטון.

הנתבעים טוענים, כי עבודות אלה בוצעו על ידי התובעת כתוצאה מכך שהיא עצמה קרעה את צנרת הבריכה במהלך ביצוע העבודות, ונדרש היה לחשוף את הצנרת.

ברדה הסביר בעדותו, כי בשל העובדה שהנתבעים ביקשו שחדר המכונות יהיה תת קרקעי ולא עילי, נדרש להוציא את הצנרת שהיתה גבוהה, ומשכך חפר , הוציא את הצנרת, ביטן בבטון והחזיר לחדר המכונות.

"ת. ביקשתי תוספת לצנרת. אני לא אמור לשים צנרת. ביקשתי תוספת על החפירה שאני חפרתי ידנית. שהיא היתה קיימת. הוצאתי את כל הצנרת, חפרנו מחדש וביטנו בבטון ואז החזרנו לחדר המכונות. זה כל מה שביקשתי תוספת" (עמ' 7 שורות 25-27 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ת. הצנרת אם היו עושים את כל העבודה בשלבים הנכונים, לא היו קורים כל הטעויות. מרוב שזרקו קבלנים והחליפו כמו גרביים, הם עשו את העבודה הפוך. עשו את הברכה, זרקו צנרת ובפועל חדר המכונות היה אמור להיות עילי. אז בהסכם ביקש שזה יהיה חדר מכונות תת קרקעי ובגלל זה כל הצנרת היתה גבוהה ובגלל זה חפרתי, הוצאתי, וריפדתי בבטון בלי שום קשר לעבודה של הדרישה של 20 ס"מ" (עמ' 7 שורות 33-35 לפרוטוקול ועמ' 8 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עדותו זו של ברדה לא נסתרה. הנתבעים לא טרחו להציג חוות דעת מומחה ממנה ניתן ללמוד כי העבודות האמורות בוצעו בשל הטענה לפיה התובעת קרעה את צינורות הבריכה.

בנסיבות אלה, ובהיעדר אסמכתאות נגדיות בדבר עלות העבודות האמורות, אני קובעת שהתובעת זכאית לסך של 1,500 ₪ בגין ביצוע עבודות חפירת צנרת לחדר המכונות לרבות בטון.

1. בדומה, אני קובעת שהתובעת זכאית לתשלום הסך של 3,000 ₪ בגין איטום חדר המכונות. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען כי התמחור מוגזם אלא שהנתבעים לא הציגו גם בעניין זה כל ראיה לתמיכה בטענה האמורה.

מנגד, העיד ברדה, אודות דרך חישוב העלות בסך של 3,000 ש"ח.

"ש. איטום חדר מכונות 3 שכבות כולל מריחת חול ומלט, 3,000 ₪ . מפנה לפרופורמה. 3,000 ₪ מה בסיס החשבון.

ת. יום עבודה של פועל, פלוס חומרים. 3 שכבות סיכה, לפני כן מריחה של חול ומלט, ואז 3 שכבות סיכה שחור, לבן, שחור לכיסוי מושלם של האיטום.

ש. 3,000 ש"ח מהווה כמעט 10 אחוז מסכום ההסכם.

ת. אין שום קשר. זה תוספות.

ש. שינוי מההסכם, תוספת להסכם. זה לא שינוי. הודעת לו מראש.

ת. כן.

ש. מתי.

ת. באותו יום שביצעתי את העבודה. הוא היה צריך להביא איש איטום חיצוני ולא הביא ואני ביצעתי את דרישה על פי דרישתו.

ש. יכול להיות שאמרת לו גבר אני עושה לך ג'סטה.

ת. אין מצב. ג'סטה לא עושים לאף אחד, מבקשים כסף על כל דבר שמבצעים." (עמ' 8 שורות 3-15 לפרוטוקול).

עדותו זו של ברדה ביחס לעלויות ביצוע העבודה לא נסתרה ומשכך, אני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום הסך של 3,000 ₪ בגין ביצוע איטום לחדר המכונות.

1. בדומה, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה, אין מקום לחייבם בתשלום הסך של 1,500 ₪ בגין הגדלת שביל הבטון על יד הבריכה.

הנתבעים טוענים כי הגדלת שביל הבטון היא חלק מהתוכנית האדריכלית עליה מושתת ההסכם אלא שלא העידו האדריכל/ית או מומחה אחר ביחס לאמור ומכאן שטענתם לא הוכחה ואני דוחה אותה.

1. את טענת הנתבעים לפיה, אין התובעת זכאית לתוספת תשלום בסך של 1,700 ₪ בצירוף מע"מ בגין שימוש בבטון "ב40", אני מקבלת.

בהצעת המחיר, שברדה אישר שנכתבה על ידו, צוין, בין היתר, כדלהלן:

"35,840

37,325

+ תוספת B40".

ברדה טוען, כי , כי המילים "+ תוספת B40" לא נכתבו על ידו, כי המחיר שנכתב על גבי הצעת המחיר אינו כולל שימוש בבטון מסוג "ב40" וכי ממשפט זה, יש ללמוד דווקא, כי שימוש בבטון מסוג "ב40" יהיה כרוך בתוספת תשלום.

ברדה נשאל אודות האמור אך עדותו בעניין זה, לא היתה ברורה.

"ת. יש פה שני סכומים. 35,840 ₪ וגם 37,325 ₪. אולי זה הפרשים בין ב' 30 ל-40.

ש. אם כמו שאמרת התוספת של הבטון ב' 40, הדרישה שלך בחשון פרופורמה היא דרישה כפולה.

ת. למה?

ש. ההסכם כולל את הבטון ב' 40. אתה דורש אותו שוב.

ת. לא הסכומים פה זה בכתב יד, אפשר לשנות הכל. שאני נותן הצעות מחיר, הכל אצלי מודפס. אי אפשר לשנות. כנראה שיש הפרש, לא זוכר את הסכומים, עברו 3 שנים. אם הכנסתי את זה לפה סביר שיש הפרש.

ש. אז תסביר לי מה זה 35.

ת. לא זוכר מה זה" (עמ' 8 שורות 20-28 לפרוטוקול).

בהינתן שברדה לא ידע להסביר מדוע צוינו שני סכומים בהצעת המחיר, אני סבורה, כי כטענת הנתבעים המחיר 37,325 ₪ כלל שימוש בבטון "ב40".

חיזוק לאמור, אני מוצאת גם בלשון ההסכם, שנחתם על ידי ברדה לאחר שהצעת המחיר נוסחה על ידו, ושבו צוין כי יעשה שימוש בבטון "ב40".

"בטון – יציקת בטון ב-40 עם סיבים.." (עמ' 1 להסכם).

נוכח האמור, אין מקום לדרישת התובעת לתשלום הסך של 1,700 ₪ בצירוף מע"מ בגין שימוש בבטון ב40.

1. אשר על כן, מהסך של 20,417 ₪, יש להפחית את הסך של 1,989 ₪ בגין התשלום הנדרש עבור שימוש בבטון ב40.
2. עתה יש לבחון, טענות הנתבעים ביחס לנזקים שנגרמו על ידי התובעת. אקדים אחרית לראשית ואציין שאת מרבית טענות הנתבעים ביחס לנזקים הנטענים ראיתי לדחות.

את טענת הנתבעים, לפיה נגרם נזק בסך של 3,000 ₪ בגין "קיר צמנטבורד שבור בצד המזרחי של הבית + שליכטה חדשה", ראיתי לדחות.

הנתבעים אמנם צרפו, כנספח 3 לתצהיר הנתבע, תמונות כאלה ואחרות, אלא שלא טרחו להפנות לתמונה הרלבנטית, ממנה ניתן ללמוד אודות הנזקים הנטענים.

זאת ועוד, כטענת התובעת בסיכומים מטעמה (סעיף 19 לסיכומי התובעת), לא הוכח קיומו של קיר צמנטבורד בעת ביצוע העבודות על ידי התובעת, כאשר מנגד, הצהיר ברדה כי בעת שעבד בבית הנתבעים "לא היתה שליכטה על הבית" (סעיף 40 לתצהיר ברדה), וצירף תמונות צבע, נספחים ד ו- ה לתצהיר ברדה, בהן נראים קירות חשופים ללא צמנטבורד.

יוסף, כי אף אם באחת התמונות נראה נזק (לא משמעותי) באחד הקירות, הרי שלא הוכח כי הנזק נגרם על ידי התובעת.

עוד יוסף, כי הנתבעים הוסיפו "אישור תשלום" בסך של 3,000 ₪ בגין ביצוע התיקונים הנטענים, אלא שכפי שפורט לעיל, בהינתן שאותו פועל, שעל פי הנטען ביצע את העבודות, לא הובא להעיד מה טיב העבודות שבוצעו על ידו ולאשר חתימתו על ה"אישור", לא שוכנעתי, כי די באישור זה, שאף הוא נכתב למעלה מחודשיים וחצי לאחר ביום ביצוע העבודות על ידי התובעת, כדי לבסס טענת הנתבעים.

בנסיבות אלה, מתבקש היה כי יצורף תצהיר עדות ראשית מטעם נתבעת 2 וכי זו האחרונה תעיד אודות הנזק הנטען, שבעתיים כך – עת נתבע 1 אישר בעדותו כי הנתבעת היתה נוכחת "בעת ההתרחשויות" (עמ' 21 שורה 16 לפרוטוקול), אלא שתצהיר כאמור לא צורף ונתבעת 2 לא התייצבה למתן עדות.

נתבע 1 נשאל מדוע נתבעת 2 לא התייצבה לשם מתן עדות והשיב כי "נחשפה לכל ניבולי הפה של מר ברדה ולמסכת האיומים והאווירה המאיימת והעבריינית" (עמ' 21 שורות 16-17 לפרוטוקול)- עדות שיש בה כדי לחזק העובדה כי לא היתה מניעה כי נתבעת 2 תעיד אודות האירועים נשוא התביעה, אלא היא בחרה, מסיבותיה שלה, לא לעעשות כן.

הימנעות זו, והיעדר מתן הסבר ראוי להתנהלות האמורה, יש בה משום חזקה לפיה מתן עדות נתבעת 2 , היתה פועלת לחובת הנתבעים ותומכת בגרסת התובעת (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו]).

לאור המפורט, כאמור, ראיתי לדחות הטענה.

1. טענות הנתבעים לפיהן התובעת גרמה נזקים לויטרינה בסלון ולשיש בחלון המטבח אף הן לא הוכחו וראיתי לדחות אותן. לציין, כי הטענות נטענו סתמית, מבלי שצורפה כל אסמכתא לתמיכה בהן, ובכלל זה קבלה ו/או חשבונית עבור תיקון הנזקים הנטענים.
2. הנתבעים טענו לנזק בסך של 500 ₪ לקורות הבטון ולטיח בחניית הרכב.

בעדותו, אישר ברדה כי נגרם נזק בפינת הטיח בקורת הבטון בחניה (עמ' 11 שורות 4-5 לפרוטוקול).

מנגד, הנתבעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין התנהלות התובעת לנזקים, שעל פי הנטען נגרמו לקורת הבטון עצמה (להבדיל מהטיח) ואף לא צרפו אסמכתא, לרבות חשבונית ו/או קבלה, לתמיכה בכך ששווי הנזק עומד על 500 ₪.

בנסיבות אלה, ראיתי לאמץ עדותו של ברדה, שמצוי בתחום, לפיה עלות הנזק בפינת הטיח הינה 100 ₪.

1. את טענת הנתבעים בדבר "נזק לבריכות הביוב בסך של 2,700 ₪" ראיתי לדחות.

ראשית יובהר, כי לא צורפו אסמכתאות מהן ניתן ללמוד אודות הנזק הנטען. אף לא צורפו קבלת ו/או חשבונית לתמיכה בגובה הנזק הנטען, וממילא לא הוכח כי ככל שנגרם נזק, הוא נגרם בגין התנהלות התובעת.

מנגד, ברדה העיד, כי הוא לא "נגע" בבריכות הביוב (עמ' 10 שורה 35 לפרוטוקול).

1. את טענת הנתבעים בדבר "נזק לתשתיות (7 צינורות) בחצר ביתם של הנתבעים, ראיתי לקבל חלקית.

ראשית, הנתבעים לא טרחו לציין מהם אותם "צינורות תשתית" שנפגעו.

בסעיף 13 לתצהיר הנתבע 1 נטען באופן כללי לנזק לצינורות חשמל ,בסמוך לויטרינה שבסלון" ול"הרס מוחלט של צינורות הביוב".

טענות אלה, בדבר פגיעה בצינורות הביוב ובצינורות החשמל ראיתי לדחות משני טעמים.

הטעם האחד, הטענות לא הוכחו, כאשר מנגד, העיד ברדה, כי צנרת החשמל לא נקרעה (עמ' 6 שורות 7-8 לפרוטוקול).

נתבע 1 נשאל אודות הנזקים הנטענים לצינורות החשמל, אלא שעדותו לא היתה בהירה ואין בה כדי לבסס טענה זו (עמ' 17 שורות 33-35 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 7 לפרוטוקול).

באשר לצינורות הביוב, מתצהיר ברדה, כמו גם מעדותו, עולה, כי נתבע 1 דרש ממנו להוסיף לחפור בעומק האדמה, זאת לאחר שהובהר לנתבע 1 כי עשוי להיגרם נזק ל"ביוב", ואף שוחחו עם האינסטלטור בעניין זה (סעיפים 22-24 לתצהיר ברדה וכן עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול, עמ' 11 שורה 1 לפרוטוקול).

הטעם השני, הוא כי מתצהיר נתבע 1 ועדותו, כמו גם מנספח 7 לכתב ההגנה של הנתבעים, עולה כי "צינורות התשתית" הינם הלכה למעשה צינורות הבריכה, שלטענת הנתבעים קרעה התובעת במהלך ביצוע העבודות על ידה.

מעיון בנספח 7 לכתב ההגנה עולה, כי המדובר בקבלה שניתנה על ידי "פול מן" – "שירותים לבריכות שחיה" עבור "תיקוני צנרת שנפגעו" (להלן: "הקבלה").

1. בהינתן שראש נזק זה זהה לסכום המצוין על גבי הקבלה, אליה אף הפנה נתבע 1 בעדותו (עמ' 16 שורה 9 לפרוטוקול), הרי שהלכה למעשה אותם "צינורות תשתית" הינם צינורות הבריכה, שלטענת הנתבעים, נקרעו על ידי התובעת במהלך ביצוע העבודות.

בסעיף 13 לתצהירו, טען נתבע 1, שנקרעו 6 צינורות בריכה.

בקבלה לא צוין מספר הצינורות שתוקנו.

בתצהיר ברדה נטען כי "נקרע צינור או שניים" (סעיף 13 לתצהיר ברדה) ובעדותו אישר שנקרעו 2 צינורות (עמ' 6 שורה 16 לפרוטוקול).

מנגד, העיד נתבע 1 כי נקרעו 7 צינורות (עמ' 16 שורות 3-4 לפרוטוקול), אלא שעדות זו לא מתיישבת עם האמור בתצהירו, בו נטען שנקרעו 6 צינורות, ואף אינה מתיישבת עם התמונות נספח ב' לתצהיר ברדה, בהן נראה כי שניים מהצינורות שונים מהיתר.

בשים לב לאמור, ומשלא צוין על גבי הקבלה מספר הצינורות שתוקנו, אני מאמצת עדות ברדה לפיה התובעת קרעה 2 צינורות במהלך ביצוע העבודות על ידה.

ברדה הצהיר והעיד כי הצינורות נקרעו בשל העובדה שבעת חפירת חדר המכונות, נמסרו לו נתונים שגויים על ידי הנתבע 1 , בדבר העומק בו קבורים הצינורות.

לטענתו, נתבע 1 מסר לו כי הצינורות מצויים בעומק של 60 ס"מ מתחת לאדמה (סעיף 11 לתצהיר ברדה ועמ' 6 שורות 10-11 לפרוטוקול) ) אלא שהצינורות היו קבורים בעומק של 20 ס"מ בלבד ומשכך נקרעו שניים מהם (עמ' 6 שורה 9 לפרוטוקול).

עוד נטען על ידו, כי כטענתה היה חוסר התאמה בין התוכנית האדריכלית לבין המצב בשטח (סעיף 37 לתצהיר ברדה).

מנגד, נטען על ידי נתבע 1, כי לא אמר לברדה שהצינורות קבורים בעומק של 60 ס"מ מתחת לפני האדמה (עמ' 16 שורות 22-23 לפרוטוקול).

אף אם, כטענת התובעת נמסר לה על ידי נתבע 1 כי עומק הצינורות 60 ס"מ מתחת לפני האדמה, לא מצאתי כי יש בכך כדי לפטור אותה מאחריות לקריעת 2 הצינורות.

בהתאם להסכם, התחייבה התובעת לעבוד על פי התוכנית האדריכלית ולא הוכח על ידה כי כטענתה יש חוסר התאמה בין התוכנית האדריכלית לבין המצב בשטח (סעיף 37 לתצהיר ברדה).

בנסיבות אלה, התובעת אחראית לקריעת 2 צינורות הבריכה.

1. כאמור, בקבלה לא צוינו בכמה צינורות בוצעו "תיקוני הצנרת".

בעדותו, הפנה נתבע 1 לקבלה והסביר כי ניתנה בגין תיקון 7 צינורות שנקרעו על ידי תובעת.

מששוכנעתי, כי נקרעו 2 צינורות בלבד, הרי שראיתי להעמיד את סכום הנזק בגין כל אחד מהצינורות על הסך של 1,000 ₪ ובסה"כ, 2,000 ₪.

1. באשר לנזק בסך של 1,500 ₪ ל"אבנים משתלבות, ריצוף מדרכת בטון, ראיתי לדחות טענת הנתבעים, שבדומה למרבית טענותיהם, לא נתמכה בראיות כלשהן.

ברדה הצהיר כי נזקים אלו היו קיימים עובר לתחילת מועד ביצוע העבודות על התובעת.

"כאשר אני הגעתי לבית של קונטנטה כבר היה נזק למדרכה ולאבנים המשתלבות ולמיטב ידיעתי הנזק נגרם ע"י הקבלן שעשה את החומות החיצוניות של הבית וזה מכיוון שכדי לבנות את החומה צריך לרדת אל מתחת לאבנים המשתלבות" (סעיף 43 לתצהיר ברדה).

טענתו זו, לא נסתרה ואין ב"אישור התשלום" , נספח 6 לתצהיר נתבע 1, כדי לבסס טענת התובעים, כפי שהובהר ביחס ליתר "אישורי התשלום" שצורפו על ידי הנתבעים.

1. טענת הנתבעים בדבר נזק בסך של 17,936 ₪ לצינורות הבריכה בחצר ביתם "אשר בדיעבד התברר והוגדר ע"י בעלי המקצוע, כי הוא למעשה תוצר ישיר של עבודתו הברוטלית, הרשלנית והלא מקצועית של מר ברדה..." (סעיף 35.ח לתצהיר נתבע 1), אף היא דינה להידחות.

ראשית יצוין, כי הנתבעים לא טרחו להביא את אותם "בעלי מקצוע" לשם מתן עדות שתתמוך בטענה לפיה התובעת התרשלנה וגרמה נזקים למערכות הבריכה ונזילות מצינורות התשתית של הבריכה.

זאת ועוד, הנתבעים צרפו הצעת מחיר (נספח 2 לתצהיר הנתבע 1) מיום 10.1.16 – קרי, למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר סיום העבודות על ידי התובעת.

לא זו בלבד שהמדובר בהצעת מחיר, ולא צורפה כל קבלה בדבר ביצוע העבודות שפורטו בהצעת המחיר, אלא שכטענת התובעת בסיכומיה, הצעת המחיר איננה בבחינת חוות דעת מומחה.

נוכח האמור, אני דוחה את הטענה, שמוטב היה לולא נטענה מלכתחילה.

1. את טענת הנתבעים, לפיה נגרמה להם עגמת נפש עקב התנהלות התובעת וברדה, ראיתי לדחות משזו לא הוכחה.
2. סוף דבר, מהסכום בסך של 20,417 ₪, יש להפחית את הסך של 1,989 ₪ בגין התשלום הנדרש עבור שימוש בבטון ב40, את הסך של 100 ₪ בגין עלות הנזק בפינת הטיח וכן את הסך של 2,000 ₪ בגין תיקון 2 צינורות הבריכה שנקרעו.

על כן, מחייבת הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 16,328 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים הוצאות התובעת בסך של 4,200 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.