בפניי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה ואיחור במסירת דירה שהתובעים רכשו מהנתבעת.

רקע עובדתי

1. ביום 28.6.11 חתמו הצדדים על הסכם רכישה, לפיו רכשו התובעים דירה ברחוב צפת 11א, קריית אתא. (להלן: "ההסכם" ו- "הדירה").
2. הנתבעת הינה חברה יזמית, אשר בנתה את הבניין בו מצויה הדירה שנרכשה ע"י התובעים.
3. עוד במהלך בניית הדירה על ידי הנתבעת, התנהל דין ודברים בין הצדדים באשר לאופן ביצוע העבודות, התקיימו פגישות בין הצדדים בעניין, ואף בוצעו תיקונים בדירה על ידי הנתבעת, טרם מסירתה לידי התובעים. כך למשל, בוצעה החלפה של הריצוף בדירה, הוזז הידרנט כיבוי אש ובוצעו שינויים פנימיים בדירה.
4. ביום 29.7.13 חתמו התובעים על פרוטוקול מסירת הדירה, בו פירט נציג הנתבעת את הליקויים שהתגלו בדירה, ולאחר מכן הנתבעת ביצעה תיקונים נוספים בדירה. במסגרת מסירת הדירה וההתחשבנות הסופית, קיבלו התובעים מהנתבעת פיצוי מוסכם בסך של 14,000 ₪. חלף קבלת הסכום הנ"ל, התקינה הנתבעת לתובעים גדר ושער ללא תשלום נוסף.
5. לאחר כשנה, משהסתיימה שנת הבדק, פנו התובעים אל המהנדס בן עזרא (להלן: "בן עזרא" או "מומחה התובעים"). זה האחרון בדק את הליקויים שנותרו בדירה, לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים נוספים במהלך שנת הבדק. בהתאם לחוות דעתו, מיום 17.8.14, קיימים בדירה ליקויים רבים שעלות תיקונם מסתכמת ב- 187,613 ₪, כולל מע"מ.
6. ביום 4.9.14 שלחה ב"כ התובעים מכתב לנתבעת, ובו הודיעה על הליקויים שבדירה, בצירוף חוות הדעת. במכתב זה טענה ב"כ התובעים כי על הנתבעת להמציא רשימת התיקונים שבכוונתה לבצע, מפרט ותוכניות, לרבות פירוט אופן ביצוע התיקונים ומשך הזמן הנדרש לביצועם. ב"כ התובעים חזרה על האמור גם בהתכתבויות נוספות מאותו חודש. מנגד, ב"כ הנתבעת טען במכתבו מיום 15.9.14, כי התובעים מסרבים לאפשר כניסה לדירה וביצוע תיקונים בדירה, ובמכתב נוסף מיום 23.9.14 ציין כי הקבלן לא מעביר רשימת תיקונים מראש, אלא מתחייב לבצע סריקות בדירות ולבצע תיקונים בהתאם לחוק ולמועדים שיסוכמו עם הדיירים.
7. בנסיבות אלו הוגשה התביעה ביום 7.12.14. הנתבעת הגישה כתב הגנה והתובעים כתב תשובה, אשר התייחס בעיקר לטענת הנתבעת בדבר זכותה לבצע תיקונים בדירה.
8. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, של המהנדס מר רפי גיל. בהתאם לחוות הדעת, עלות ביצוע התיקונים עומדת על סך של 29,650 ₪ לא כולל מע"מ, כאשר העלות העצמית לנתבעת לתיקון הליקויים, נמוכה בשיעור של 30% עד 50% מעלות זו.
9. לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ברלינר דן, אשר הצדדים הסכימו על זהותו, אך לא על מינויו כמומחה מוסכם (להלן: "מומחה בית המשפט).
10. מומחה בית המשפט העריך בחוות דעתו את עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים, על סך של 48,050 ₪, לא כולל מע"מ.
11. לאחר קבלת חוות הדעת הוצע כי הנתבעת תבצע את התיקונים שבחוות הדעת, אך התובעים דחו הצעה זו. התובעים שלחו שאלות הבהרה ולאחר קבלת תשובות מומחה בית המשפט, הודיעו על רצונם לחקור את המומחה.
12. בישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים על הסכמתם לוותר על חקירת המצהירים מטעמם, ללא ויתור על טענותיהם. משכך, ישיבת ההוכחות צומצמה לחקירת מומחה בית המשפט, ולאחריה הוגשו סיכומי הצדדים.

הסוגיות הנדרשות להכרעה:

1. לשם הכרעה בתביעת התובעים, יש להידרש לסוגיות שבמחלוקת המפורטות להלן:

ראשית, מעמדו של מומחה בית המשפט והמשקל שיש לייחס לקביעות נשוא חוות דעתו.

שנית, האם יש לאשר את הליקויים הנוספים להם טוענים התובעים, בנוסף לאלו שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט.

שלישית, אי תיקון הליקויים על ידי הנתבעת- האם בשל סירוב בלתי מוצדק מצד התובעים?

רביעית, האם זכאים התובעים לפיצוי בגין רכיב של איחור במסירה.

חמישית, האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש.

א. מעמדו של מומחה בית המשפט והמשקל שיש לייחס לחוות דעתו

1. התובעים טוענים באריכות בסיכומיהם, כי עסקינן במומחה שאינו מומחה מוסכם וכי המשקל שיש לתת לחוות דעתו, הינו זהה לחוות דעת התובעים. כמו כן, מאחר וחוות דעת מומחה בית המשפט מונה 10 עמודים בלבד, ללא כל פירוט ונימוק באשר למסקנות אליהן הגיע המומחה, יש להעדיף את חוות דעת מומחה התובעים, הכוללת צילומים, מידות, הפניות ואסמכתאות ונפרשת על פני 75 עמודים. פסה"ד אמור להיות מנומק ולא יהיה די בהסתמכות על חוות דעת מומחה בית המשפט שאינה מנומקת.
2. הנתבעת טוענת כי מומחה בית המשפט הינו זרועו הארוכה של בית המשפט וכי התובעים לא הציגו נימוקים כבדי משקל שיצדיקו סטייה מחוות דעת זו. לטענתם שאלות ההבהרה הינן תיאורטיות בלבד ולא הוסיפו דבר ובית המשפט המחוזי כבר אמר את דברו בעניין ניסיונות ב"כ התובעים להאדיר את הסכום שנקבע ע"י המומחה ברלינר באמצעות שאלות הבהרה קנטרנית או באמצעות חקירה תיאורטית. יחד עם זאת, יש להפחית מהסכום שנקבע ע"י מומחה זה 35%, לאור סירוב התובעים לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים לפי חוות הדעת.
3. יש לציין כי מלבד טענות הנתבעת באשר לחניה הטורית, לא התייחסה הנתבעת בסיכומיה לטענות הספציפיות של התובעים, אלא ביקשה להעדיף, באופן כללי, את חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר לא נסתרה ולדחות את טענות התובעים ביחס לכל הרכיבים.
4. הלכה ידועה היא, כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעת מומחה שמינה – ראה לעניין זה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו 31.12.88):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

ראה גם ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

1. אכן, מומחה בית המשפט שמונה אינו מומחה מוסכם, אך עדיין מדובר במומחה אובייקטיבי וחסר פניות, שאינו מומחה מטעם אחד הצדדים. העובדה כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אינה פרושה על עמודים רבים ואין בה פירוט של כלל החישובים או האסמכתאות עליהן נסמך המומחה, אין בה בכדי להביא אוטומטית למסקנה כי יש לשלול חוות דעת זו ולהעדיף את חוות דעת מומחה התובעים.
2. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שחוות דעת מומחה התובעים, אינה אובייקטיבית ונועדה לתמיכה בטענותיהם. לכך יש להוסיף כי התובעים מבקשים לקבל את חוות הדעת מומחה בית המשפט ומאמצים את סכומי הפיצוי שנקבעו בה ביחס לליקויים שאושרו, ולכן גם לשיטתם, לא מדובר בחוות דעת שיש לשלול לחלוטין.
3. בשים לב לאמור, אבחן עתה את טענות התובעים ביחס לליקויים הנוספים אותם יש לאשר, נוסף על אלו שאושרו ע"י מומחה בית המשפט. נקודת המוצא כאמור הינה, כי חוות דעת מומחה בית המשפט היא העדיפה, אלא אם הוצג נימוק כבד משקל לסטות ממנה.

ב. האם יש לאשר את הליקויים הנוספים להם טוענים התובעים, בנוסף לאלו שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט.

1. חניה טורית, סע' 5 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע בסע' 5 לחוות דעתו, כי: "אינני מוצא פגם בחניה טורית, כפי שנמסרה לדיירים. זה תואם את מסמכי המכר".
2. התובעים טוענים, בהסתמך על חוות דעת המומחה בן עזרא, כי לפי גודלה של הדירה, הם זכאים ל- 2 חניות. התובעים מפנים בעניין זה לתקנה 1.2 לתקן מקומות חניה – תקנות התכנון ובניה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג- 1983. בתקנה זו הוגדר כי חניה כוללת גם את הדרך אליה. התובעים קיבלו רק חניה אחת, זו הפנימית, ובנוסף את דרך הגישה אליה. כאשר שתי המכוניות חונות בטור זו אחר זו, המכונית הפנימית כלואה. פרטים אלו אושרו ע"י מומחה בית המשפט. עסקינן בהפרה של חובה חקוקה ואין שחר לטענת מומחה בית המשפט, כי קיימת התאמה למסמכי המכר ולכן אין פגם.
3. התובעים מוסיפים וטוענים כי אומנם דרשו בכתב תביעתם סך של 20,000 ₪ בגין רכיב זה, אולם מומחה בית המשפט קבע כי הפיצוי במקרה זה, שיש לטענת התובעים להעדיפו על הקמת חניה בפועל, הינו סך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח בשיעור של 10%. סה"כ יש לחייב את הנתבעת בסך של 45,045 ₪ בגין רכיב זה.
4. הנתבעת טוענת כי בחקירתו החוזרת חזר המומחה ואיין את הצורך בפסיקת פיצוי בגין החניה נשוא הסכם המכר והתוכניות שצורפו לו. חוות דעתו בעניין זה לא נסתרה ויש להעדיפה.
5. הנני דוחה טענת התובעים בעניין החניה. עיון במסמכי המכר ובתוכנית החניות מלמד כי התובעים הסכימו על קבלת שתי חניות טוריות. מחיר הדירה משקלל חניות מסוג זה. אומנם, חניה טורית פחות נוחה משתי חניות מקבילות, אולם התובעים הסכימו לקבלת חניות אלה, ודירתם תומחרה בהתאם.
6. לא מצאתי כי בתקנות אליהן הפנו התובעים ו/או בכל דין אחר, קיים איסור על בניית חניות טוריות. כמו כן, לא ניתן לטעון במקרה דנן לאי התאמה כלשהי בין החניה הטורית שסופקה לבין האמור במפרט הדירה ו/או בתוכנית המכר. ודוק, בסעיף 6.1.5 למפרט הדירה (נספח א לתצהיר התובעים) התחייבה הנתבעת ל- 2 חניות צמודות בטאבו ולא התחייבה לחניה מקבילה דווקא. בתוכנית המכר (נספח א' לחוו"ד התובעים), ניתן להבחין בנקל כי תוכננו 2 חניות טוריות ולא מקבילות, והתובעים חתמו על תוכנית זו ואישרו בכך את סוג החניה האמור.
7. הטענה כי התובעים קיבלו למעשה רק חניה אחת ודרך גישה אליה, הינה טענה שנטענה ונדחתה לא אחת בפסקי דין שונים. בכל אותם מקרים שנידונה הטענה, נקבע כי מקום שהסכם המכר והתוכניות המצורפות אליו, כוללים את אותה חניה טורית לה הסכימו הרוכשים, אין לקבוע כי קיימת אי התאמה או כי יש לפצותם בגין כך.

ראה למשל תא (מחוזי חיפה) 26999-06-11 נציגות הבית המשותף ברחוב אלון 37 חיפה נ' שרביב בע"מ (28.1.15); ת"א 57588-12-12 דקל נ' רקפות בגבעה בע"מ; ת"א 2283-08-12 לביא נ' י.ב. זיו יזמות וקבלנות בע"מ ועוד פסקי דין רבים אחרים.

1. מיקום ארונות שירות, סע' 15 לחוות דעת מומחה בית המשפט – מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לא מצא פגם בעניין ארונות השירות בכניסה למגרש. המדובר בארונות תשתית חשמל ומוני מים (ר' תמונה של הארונות בסעיף 15 לחוות דעת מומחה הנתבעת).
2. התובעים טוענים כי מחצית מארון השירות פולש לשטח חצר התובעים, ופוגע בשימוש בחצר. מדובר באי התאמה לתוכנית המכר, שהינה חלק אינטגרלי של המפרט לפי צו מכר דירות [טופס של מפרט] ולכן יש לקבוע כי הנתבעת לא קיימה את חיוביה כלפי התובעים, בהתאם לסע' 4(א) לחוק המכר דירות, תשל"ג- 1973. (להלן: "חוק המכר דירות").
3. המומחה רפאל גיל טען בחוות דעתו כי בתוכניות המכר צוין מפורשות כי ייתכנו שינויים על פי דרישות רשויות התכנון. התקנת הארונות בוצעה בהתאם לתוכנית הביצוע ודרישת הרשויות.
4. הנני דוחה טענה זו של התובעים. עיון בחוות דעת המומחה בן עזרא מעלה כי לא נדרשת הזזה של ארונות השירות בסע' 15, אלא נקבע שקיימים שלושה ארונות שירות במקום שניים. לטענתו מדובר בגריעה משטח מגרש התובעים, בגודל של מחצית ארון שירות. לא נקבעה עלות בגין רכיב זה.
5. מומחה בית המשפט נחקר בעניין זה (עמ' 11, ש' 8-16 לפרוטוקול מיום 23.3.17 (להלן: "הפרוטוקול"):

"ש. מדוע כאשר נשאלת בנושא החניה הסתמכת על תוכנית מכר ושללת את הליקוי. בעוד שכאן אתה מתעלם מתוכנית המכר.

ת. מה שנעשה זה דומה מאוד לתוכנית המכר, זה שווה ערך, לא חשבתי שזה פוגם בשימוש בדירה או בכל הנאה אחרת.

ש. תוכנית המכר מחייבת על פי חוק המכר דירות סעיף 4א1, כיצד משתנה חוות דעתך בפריט זה.

ת. אני חוזר על דעתי, הסטיה הקיימת לא משמעותית בכלל.

ש. מה מגלם המחיר 3,000 ₪.

ת. אם ייקבע שצריך לשנות את ארונות השירות, אז זו העלות."

1. התובעים לא הגישו חוות דעת שמאית באשר לגריעה הנטענת משטח המגרש ולא הוכיחו, כי בניגוד לטענת מומחה בית המשפט, מדובר בסטייה משמעותית. על התובעים היה להוכיח, כי מדובר בסטייה העולה על הסטייה המותרת בסע' 7 למפרט. משלא הוכח כי מדובר בסטייה החורגת מהסטייה המותרת, ומשמומחה בית המשפט הדגיש כי הסטייה הקיימת אינה משמעותית בכלל, אין מקום לקביעת פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.
2. אוורור מחסן, סע' 16 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי לא קיים פגם באוורור המחסן ע"י חריצים בדלת מתכת.
3. התובעים טוענים כי אוורור המחסן שבוצע בחריצים, קטן פי 3 מדרישת אוורור חדר שירות שבתקנה 2.21 לתקנות התכנון והבניה. לטענתם מחסן הינו חדר שירות, לפי הגדרתו בתקנה 2.01 לתקנות התכנון והבניה. מומחה בית המשפט אישר את החישוב שבוצע ע"י המומחה בן עזרא, אך טען כי יש לבצע שני פתחים בדלת. פתרון זה אינו סביר וישאיר את התובעים עם דלת מכוערת ולכן, יש להעדיף את הפתרון של המומחה בן עזרא שהינו התקנת וונטה, כולל חיווט חשמלי סמוי בקירות, בעלות של 1,500 ₪. התובעים התקינו בפועל וונטה ושעון במחסן, כעולה מהתמונה שצורפה לתצהיר התובעת.
4. הנתבעת טוענת כי נושא זה נדון בפסיקה זה מכבר ונקבע כי תקנה זו לא חלה על מחסן חיצוני לדירה, אלא על חדרי שירות פנימיים ולכן, יש לדחות טענות אלה.
5. לדידי, הדין עם הנתבעת. מומחה בית המשפט השיב בחקירתו הנגדית כי אינו סבור שתקנה זו חלה על מחסן (ע' 11, ש' 24-25 לפרוטוקול). "חדר שירות" מוגדר בתקנה 2.01 לתקנות כ"אמבטיה, בית שימוש, מזווה או חדר ארונות". ניכר כי תקנה זו חלה על חדרי שירות פנימיים ולא מחסנים חיצוניים לדירה. בהעדר תקן או תקנה הדנים באוורור של מחסן חיצוני, אין מקום לקבל את הטענה שהאוורור שבוצע אינו מספיק. ראה לעניין זה גם ת"א (מחוזי חיפה) 26999-06-11 נציגות הבית המשותף ברחוב אלון 37 חיפה נ' שרביב בע"מ (28.1.15), סעיף 147 לפסק הדין).
6. שקיעת אבנים משתלבות – סע' 19 לחוו"ד מומחה בית המשפט- מומחה בית המשפט קבע כי נראית לו נכונה טענת הקבלן לפיה משטח האבנים המשתלבות אינו חלק מעבודות הקבלן.
7. התובעים טוענים כי מדובר בטענה עובדתית שלא הוכחה. התובעת ציינה בתצהירה כי מדובר באבנים שהונחו ע"י הנתבעת ואילו הנתבעת נמנעה מצירוף חוות הדעת לתצהיר מטעמה ואף נמנעה מלהציג בתצהירה גרסה עובדתית אחרת. לכן לטענתם יש לקבוע כי מדובר בעבודה שבאחריות הנתבעת.
8. בניגוד לטענת התובעים, הנתבעת ציינה בסע' 8 לתצהירה כי חוו"ד המומחה מטעמם מהווה חלק בלתי נפרד מתצהירה. הגרסה לפיה מדובר במשטח שלא בוצע ע"י הנתבעת אכן לא הובאה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, אלא אך ורק בחוות הדעת של המומחה מטעמה, שם צויין "לטענת נציג הקבלן, משטח זה לא בוצע ע"י הקבלן, והתיקון באחריות התובעים". יחד עם זאת, נטל ההוכחה מוטל על התובעים ואלו נמנעו מחקירת מומחה בית המשפט בעניין זה, ומהצגת השאלה על סמך מה קבע מומחה בית המשפט, כי טענה זו נראית לו נכונה. עניין זה לא הועלה על ידי התובעים, לא בשאלות ההבהרה ולא בחקירה הנגדית. משלא נסתרה קביעתו של מומחה בית המשפט, הנני דוחה טענות התובעים לגבי רכיב זה.
9. מדרגות כניסה, סע' 25-27 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט אישר חלק מהליקויים הנטענים. המומחה קבע כי לא מצא פגם בהגדלת המדרגות ואילו הפגם נמצא ביחס בין הרום והשלח. עלות בנייה מחדש של המדרגות והתקנת מאחז יד הוערכה בסך של 3,500 ₪.
10. התובעים טוענים כי המדרגות נבנו שלא בהתאם לתוכנית המכר, הקובעת גרם מדרגות ישר, עם קיר צד. בפועל הותקנו מדרגות בצורת "ר" וברוחב לא אחיד. לא מדובר בסטייה מותרת לפי סע' 7 למפרט ולא הוכח כי מדובר בדרישה של הרשויות.
11. הנתבעת טענה בחוות הדעת כי הקבלן הרחיב את המדרגות כך שהכניסה לדירה תיראה אסטתית יותר והדרישה להצר מחדש את המדרגות, תמוהה וגורעת מהדיירים.
12. בעניין זה הדין עם התובעים. הנתבעת התחייבה לבנות את הדירה בהתאם לתוכנית המכר המחייבת. זכותם של התובעים לדרוש בניית המדרגות בהתאם לתוכנית, גם אם התוצאה פחות אסטתית. מדובר בשינוי משמעותי שבוצע ללא הסכמת התובעים וזכותם לקבל פיצוי בגין הריסת המדרגות הקיימות, ובניית מדרגות אחרות במקומן, התואמות את התוכנית.
13. מומחה בית המשפט אישר כי עלות ביצוע הנ"ל הינה בסך של 5,500 ₪, כאשר עלות זו כוללת את העבודות שאושרו על ידו בחוות הדעת (עמ' 12, ש' 4-8 לפרוטוקול). אי לכך הנני מאשרת תוספת של 2,000 ₪ לסכום חוות הדעת ובתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי, סך של 2,574 ₪.
14. דלת הכניסה, סע' 33-40 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי באופן כללי, דלת הכניסה הותקנה בהתאם לנדרש.
15. לטענת התובעים התעלם מומחה בית המשפט מהטענה שהדלת לא ננעלת על ידי בריחים ל- 4 כיוונים, בניגוד לתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה וזאת למרות שהעיד כי לא קיבל שום אישור מהנתבעת, בדבר מנגנון נעילה שווה ערך. גם טענות הנתבעת כי הדלת עומדת בתנאי תקן 5044 המפנה למפמ"כ 196 אינה יכולה להועיל לה, שכן קיומו של תקן זה אינו מבטל את הדרישה להוכיח כי המנגנון הקיים בפועל הוא "שווה ערך".
16. הנתבעת מפנה בחוות הדעת לתקן 5044 המפנה לדרישת מפרט מכון התקנים מפמ"כ 196, המתייחסים לדלת מסוג OPEN GALLERY שמותקנת בדירה. שם נקבע כי בדלת מסוג זה ניתן להתקין בריח בפאה הצדדית בחלקה התחתון של הדלת, במקום הבריח האנכי התחתון.
17. הנני מקבלת את טענות התובעים בעניין זה. תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה קובעת: "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען לכך". דרישת התקנות הינה לנעילה ל- 4 כיוונים, לרבות בריח אנכי תחתון. על אף קיומו של התקן הנטען וטענת הנתבעת כי מזה זמן רב לא מבוצעות דלתות עם בריח רביעי אנכי, עדיין לא שונתה התקנה והדרישה לקיומם של 4 כיוונים. זכותם של התובעים לקבל את הדירה בהתאם לדרישת התקנות, משלא הוכח בפני כי הדלת שבדירה יוצרה לפי התקן וכי נעילה שכזו מהווה אמצעי "שווה ערך" מבחינת חוזקו ואמינותו.
18. לכן הנני מאשרת החלפת הדלת בעלות של 3,500 ₪ כפי שקבע מומחה בית המשפט בחקירתו (עמ' 12, ש' 31-35 ועמ' 13, ש' 1 לפרוטוקול). מסכום זה יש לנכות את הסכומים שאושרו בחוות הדעת בסך כולל של 1,250 ₪. לפיכך הסכום שיש להוסיף הינו 2,250 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי – סך של 2,896 ₪.
19. אדני חלונות המטבח ופינת האוכל, סע' 42 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי לא מצא פגם באדן החלון.
20. התובעים טוענים כי אדן חלון המטבח ואדן חלון פינת האוכל, קצרים מהפתחים שנועדו להם ואינם מגיעים לקיר. מומחה בית המשפט בחקירתו אישר כי "עדיף" להתקין אדן חלון עם חדירה לקיר בצדדים, אך הוא בדק ליקוי זה לפי מבחן התוצאה ומכיוון שלא חדרה רטיבות, לא קבע ליקוי. יש לדחות מסקנה זו שכן מבחינת ביצוע בניה באיכות טובה, מגיעה לתובעים צורת ההתקנה העדיפה, וכי תכליתו של אדן החלון לא רק למניעת חדירה של רטיבות.
21. הנתבעת טוענת בחוות דעתה כי אין לדרישה כי אדן החלון יחדור לקירות כל מקור חוקי. התקן אליו מפנה מומחה התובעים אינו רלוונטי וכך גם הספר הכחול אליו מפנה, אשר אינו מהווה חלק ממסמכי ההתקשרות. משאין כל רטיבות, אין מקום לקבוע פיצוי.
22. עיינתי בתמונות שצולמו מהם עולה כי הרווח בין אדן החלון לקיר מולא בבטון. גם בהעדר תקנה, תקן או הוראה אחרת המחייבת כי אדן החלון יחדור לקירות, הרי שהתובעים, כמי שרכשו דירה חדשה ממיטב כספם, זכאים לקבל דירה עם איכות בניה טובה ואדני חלונות שלמים אשר אינם נראים ככאלו אשר הושלמו בטלאי בטון. אשר על כן הנני מקבלת טענת התובעים בעניין זה ומוסיפה לחוות הדעת של מומחה בית המשפט, סך של 750 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח – סך של 965 ₪, עבור כל אדן. הואיל ומדובר ב- 2 אדני חלון, הנני מאשרת תוספת בסך של 1,500 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח, סך של 1,930 ₪ .
23. העתקת ארון סינון בממ"ד, סע' 43 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לא מצא פגם בכך שכנף החלון נתקלת בדלת ארון סינון כשהיא פתוחה, הואיל ובשימוש רגיל דלת זו סגורה.
24. התובעים טוענים כי דלתות נועדו לפתיחה ואין שום אילוץ ליצירת דלתות הנתקלות זו בזו. מומחה הנתבעים טוען כי כאשר יש צורך בפתיחת ארון הסינון, חלון הממ"ד נדרש להיות סגור ואטום ולכן, אין מצב שבו גם דלת ארון הסינון וגם כנף החלון פתוחים. משכך, אין למעשה כל הפרעה בשימוש בחלון ו/או בארון הנ"ל.
25. לא מצאתי כי חוות דעת מומחה בית המשפט וההסבר שניתן ע"י מומחה הנתבעים, נסתר ע"י התובעים ולכן הנני דוחה טענות התובעים באשר לרכיב זה.
26. מדרגות פנימיות, סע' 50-51 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי רוחב הפודסט במדרגות הפנימיות הינו 75 ס"מ, שהינו רוחב צר מדי. יחד עם זאת קבע כי הדבר לא מצדיק בנייה מחדש של המדרגות ומנגד קבע פיצוי סביר של 2,500 ₪.
27. התובעים טוענים כי עומק הפודסט אמור להיות כרוחב המדרגות הקיימות, היינו 98 ס"מ וכי קביעת המומחה באשר לפיצוי ניתנה בחריגה מסמכותו. אי לכך יש לטענתם לפסוק פיצוי בסך 12,000 ₪, ממנו יש להפחית את הפיצוי בסך 2,500 ₪ שנכלל בחוות הדעת. כמו כן יש להוסיף סך של 2,000 ₪ עבור הכנת תוכנית היתר בניה, שכן מדובר בעבודות הריסה של אלמנט קונסטרוקטיבי הדורש היתר לפי סע' 145 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.
28. מומחה הנתבעת טוען כי רוחב הפודסט הנדרש הינו כרוחב המדרגות המינימלי הנדרש בתקנות, היינו 80 ס"מ ולא כרוחב המדרגות הקיימות. לטענתו אין מדובר בליקוי המצדיק את פירוק המדרגות והקמתן מחדש.
29. תחילה אציין כי מומחה התובעים טוען באשר לעומק הפודסט המוגדר בתקנה 3.2.2.10 ס"ק (2) אך מנגד, מפנה לתרשים המתייחס לרוחב הפודסט המפורט בס"ק (1) לאותה תקנה, שהיא התקנה הרלוונטית לטענתו. תקנה 3.2.2.10 ס"ק (1) קובעת כי: " רוחב המעבר החופשי במשטח אופקי (פודסט) המשמש לשינוי כיוון התנועה בחדר מדרגות או במהלך מדרגות יהיה לפחות ברוחב מינימלי הנדרש של המדרגות כמתואר בתרשימים 3.2.2.10 א' ו-3.2.2.10 ב';". הרוחב המינימלי הנדרש של מדרגות פנימיות, לפי תקנה 3.2.2.2 הינו 80 ס"מ, לכן הרוחב של הפודסט אמור להיות לפחות 80 ס"מ ולא כרוחב המדרגות, כטענת התובעים.
30. רוחב פודסט המדרגות בדירת התובעים הינו 75 ס"מ במקום 80 ס"מ, ולכן אינו תואם לדרישת התקנות. המחלוקת הינה האם סטייה בשיעור של 5 ס"מ כאמור ברוחב הפודסט, מצדיקה הריסת המדרגות ובנייתן מחדש, או שמא, כשיטת מומחה בית המשפט, יש לפסוק פיצוי סביר בגין אי התאמה זו.
31. בניגוד לטענת התובעים, הרי שהקביעה של מומחה בית המשפט, כי אי ההתאמה הקיימת במדרגות אינה מצדיקה הריסה ובניה מחדש של המדרגות, הינה בתחום סמכויותיו. התובעים לא סתרו קביעה זו של המומחה, ולא הוכיחו, כי מדובר במצב המחייב הריסת המדרגות מבחינה בטיחותית ו/או בשל העדר שימוש סביר במדרגות ו/או כל נימוק מהותי אחר. לא כל סטייה תצדיק הריסה ובניה מחדש וניתן להסתפק בקביעת פיצוי בגין אי ההתאמה, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בסטייה מצומצמת יחסית בת 5 ס"מ בלבד ברוחב הפודסט.
32. לאור האמור הנני מאמצת הפיצוי שהוצע על ידי מומחה בית המשפט, בסך של 2,500 ₪, ואינני מאשרת פיצוי נוסף בגין רכיב זה.
33. אוורור חדר שינה, סע' 52 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי אין פגם בחלון וכי החלונות המקובלים כיום הם מסוג כנף על כנף ולכן, רק חלק מהפתח משמש לאוורור.
34. התובעים טוענים כי המומחה אישר בחקירתו כי מדד את פתח האוורור מבלוק לבלוק. לטענתם יש למדוד את שטח הפתח לאוורור ולא את מידות הבניה. מומחה בית המשפט אישר את המדידות של המומחה בן עזרא ולפיהן שטח האוורור המירבי בפועל הינו כשליש מדרישת המינימום.
35. הנני דוחה את טענות התובעים בעניין זה. לא נעלמה מעיניי פסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי בע"א 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נ' סבג (20.5.15) אותה ציטטו התובעים, אולם עיון בתקנות מעלה כי אופן מדידת שטח חלון נקבע מפורשות בתקנה 2.01 לתקנות התכנון והבניה.
36. חלק ב' של התוספת הראשונה בתקנות התכנון והבניה עוסק בגודלם, אוורורם ותאורתם של חלקי הבניין. תקנה 2.01 מגדירה את המונח 'חלון' כ"פתח המשמש אמצעי תאורה ואוורור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, למרפסת הסגורה בתריס בלבד, או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר כיוצא באלה". עוד קובעת תקנה 2.01, כי "שטח חלון" הוא "שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".
37. לפי הגדרה זו, צדק מומחה בית המשפט עת ביצע את המדידה לפי שטח בניה ולא לפי פתח האור בין מסגרות החלון עצמו ולא מצאתי כי יש לסטות מקביעתו זו. (ר' עמ' 15-16 לפרוטוקול).
38. אדן חלון בחדר שינה (מס' 1) שלא חודר לקיר בצדדים, סע' 53 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מאותם הנימוקים שפורט לעיל ביחס לאדני חלון המטבח ופינת האוכל, הנני מאשרת רכיב זה ומוסיפה לחוות הדעת סך של 750 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח – סך של 965 ₪.
39. הזיגוג הקבוע בחלון חדר שינה, סע' 54 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי הזכוכית הקבועה בחלון מתאימה לדרישה.
40. התובעים טוענים כי מומחה בית המשפט אישר כי נדרשת במקום הזכוכית הקיימת, זכוכית מחוסמת ורבודה ולכן יש לפסוק פיצוי בסך 1,000 ₪ להחלפת הזכוכית.
41. הנני דוחה טענות התובעים ברכיב זה. מומחה בית המשפט נשאל באופן כללי באשר לדרישות תקן 1099.1.1 העוסק בזיגוג בבניינים ועל הדרישות של שימשת זכוכית במעקה. המומחה לא נשאל ולא אישר כי יש להחיל דרישות אלו על הזכוכית בחלון חדר השינה, שאינה מעקה (ראה חקירתו בעמ' 16, ש' 20-34 ועמ' 17, ש' 1-6 לפרוטוקול).
42. בליטת עמוד בחדר שינה, סע' 56 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי אין פגם בבליטה זו. התובעים טוענים כי הבליטה לא מופיעה בתוכנית המכר ואילו הנתבעת טוענת כי הבליטה מסומנת בתוכנית המכר, תוך העתקת החלק הרלוונטי של התוכנית. לא מצאתי לסטות מחוות דעת המומחה בעניין זה. התובעים כלל לא הציגו בחוות דעתם את החלק הרלוונטי מתוכנית המכר, על מנת להוכיח את טענתם. בכל מקרה טענו התובעים כי יש ירידת ערך, ואולם זו לא הוערכה על ידי המומחה ולא הוגשה חוו"ד להוכחת ירידת הערך הנטענת.
43. זיגוג בחלון קבוע בחדר שינה 2 , סע' 57 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מהנימוקים שפורטו לעיל ביחס לסעיף 54 לחוו"ד המומחה, הנני דוחה גם את רכיב זה.
44. אדני החלונות בחדר שינה מס' 2, סע' 58-59 לחוו"ד מומחה בית המשפט– כפי שפורט לעיל ביחס לאדני חלון המטבח ופינת האוכל, הנני מאשרת רכיב זה ומוסיפה לחוות הדעת סך של 750 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח – סך של 965 ₪ עבור כל חלון. סה"כ 1,500 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח – 1,930 ₪.
45. צפיפות בחדר רחצה הורים, סע' 60 לחוו"ד מומחה בית המשפט– התובעים טוענים כי הואיל והפתרון המוצע ע"י מומחה בית המשפט, למרווח הקטן מול האסלה, הינו הקטנת ארון הקיר, יש להתחשב בעוגמת הנפש שתיגרם להם בעקבות הקטנת הארון. המומחה אישר בחוו"ד את עלות הקטנת הארון בלבד. רכיב זה יילקח בחשבון בהמשך פסה"ד, במסגרת קביעת הפיצוי בגין עוגמת נפש.
46. גובה כיור, סע' 63 לחוו"ד מומחה בית המשפט – מומחה בית המשפט קבע כי אין פגם בגובה כיור של 88 ס"מ.
47. התובעים טוענים כי מדובר באי התאמה לתקן 1205.3, בו נדרש כי גובה הכיור יהיה בין 80 ס"מ לבין 85 ס"מ. לטענתם התוספת השניה לתקנות התכנון והבניה, סע' 1.01, מחילה תקן זה על מתקני תברואה. מומחה הנתבעים טוען כי בהתאם לסע' 3.3 בת"י 1205.3, הרי שמידות ההתקנה של קבועות השרברבות הינן מידות מומלצות ולא מחייבות.
48. מומחה בית המשפט נחקר בשאלה זו והשיב כי לשיטתו, מדובר במידות מומלצות בלבד (עמ' 17, ש' 9-11 לפרוטוקול):

"ש. תאשר לי שהפגם הוא בכך שאין התאמה לתקן 1205.3?

ת. תמיד חשבתי שהמידות האלה הם מידות מומלצות. האוכלוסייה גבוהה יותר במשך השנים. 88 ס"מ זה גובה טוב."

1. אכן, עיון בסע' 3.3 לתקן הישראלי 1205.3 מעלה כי מדובר בהמלצה בלבד ולא במידות מחייבות: "מיקום קבועות השרברבות ואביזריהן ומידות התקנתם לגובה ייקבעו בתוכניות מתכנן המערכת. בהיעדר מידות התקנה, מומלץ לקבוע את גובה ההתקנה של הקבועות ואבזריהן כמפורט בנספח א." (ההדגשה שלי – ת.ל.י). לאור האמור, ולאור עמדת מומחה בית המשפט, טענות התובעים בעניין זה נדחות.
2. מיקום נקז המקלחת, סע' 64 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי אין פגם במיקום נקז תא המקלחת.
3. התובעים טוענים כי מדובר באי התאמה לתוכנית המכר וכן לסע' 3.3.3 להל"ת (הוראות למתקני תברואה, התש"ל- 1970), שהן הוראות המוגדרות בתקנות התכנון והבניה כהוראות שאושרו ע"י שר הפנים.
4. הנני דוחה טענה זו. טענת מומחה התובעים הייתה לאי התאמה לתוכנית המכר, הא ותו לא. טענות התובעים באשר לסטייה מהוראות ההל"ת הינן הרחבת חזית ולא ניתנה למומחה הנתבעת או למומחה בית המשפט ההזדמנות להתמודד עם טענה זו. מומחה בית המשפט נחקר בעניין זה והשיב כי אינו זוכר את השרטוטים הקיימים בהל"ת (עמ' 17, ש' 23-25 לפרוטוקול). תשובתו זו ממחישה את הצורך בהעלאת הטענה במסגרת חוות דעת מומחה התובעים ולא לראשונה בחקירת המומחה ובסיכומי התובעים.
5. אשר לטענה לאי התאמה לתוכנית המכר, מומחה הנתבעת טוען כי מיקום הנקז נקבע בתוכנית העבודה ולא בתוכנית המכר, שהסימון בה הוא סכמתי בלבד ולא מחייב. מומחה בית המשפט נחקר גם לעניין זה והשיב אף הוא כי הדבר אינו מחייב (עמ' 17, ש' 26-28 לפרוטוקול):

"ש. מפנה לחוות הדעת, האם נכון שבתוכנית המכר מופיע נקז בפינה. תוכנית המכר מופיע כנספח לחוות דעת בן-עזרא.

ת. אני בכל מקרה לא חושב שדבר כזה מחייב."

1. אני רואה לנכון לדחות את דרישת התובעים בעניין זה, הן לאור העובדה כי מקובלת עלי עמדת מומחה בית המשפט ומומחה הנתבעת כי מדובר בסימון שאינו מחייב, והן מאחר ולא הוכח כי יש במיקום זה כדי להוות ליקוי ו/או כדי גרום לנזק כלשהו לתובעים.
2. דלת יציאה למרפסת ברוחב 65 ס"מ, סע' 70 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע כי לא מצא פגם ברוחב דלת 65 ס"מ.
3. התובעים טוענים כי מדובר באי התאמה לתוכנית המכר. הנתבעת טוענת כי התוכנית הרלוונטית היא תוכנית העבודה ואילו תוכנית המכר אינה יורדת לרזולוציות שכאלו. עוד טענה כי לפי התקנות, מותר שרוחב דלת חדר שירות נוסף יהיה 60 ס"מ.
4. מומחה בית המשפט אישר בחקירתו כי התקנה עליה מסתמכת הנתבעת מתייחסת לדלת חדר שירות בלבד ואילו כאן מדובר בדלת יציאה למרפסת (עמ' 18, ש' 1-5 לפרוטוקול). יחד עם זאת, טענת התובעים כי מדובר באי התאמה לתוכנית המכר המזכה בפיצוי וכי יש לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט בעניין זה, לא הוכחה. ודוק, לא ברור מהי המידה המחייבת על פי התוכנית, מה שיעור הסטייה הנטען, והאם מדובר בסטייה המצריכה קביעת פיצוי. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמומחה בית המשפט אינו סבור כי יש פגם כלשהו בדלת הקיימת. לאור האמור אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה.
5. קירות סביב קולטי אנרגית שמש, סע' 92 לחוו"ד מומחה בית המשפט – מומחה בית המשפט קבע כי אין הכרח בקירות סביב קולטי אנרגית שמש.
6. התובעים טוענים כי מדובר באי התאמה לתוכנית המכר וכי הנתבעת חסכה בכך הוצאות, דבר המהווה עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעת טוענת כי תכנית המכר כפופה לשינויים לפי דרישת הרשויות וכי המבנה קיבל טופס 4 המאשר כי כל תנאי ההיתר מולאו וכי המבנה שנבנה תואם להיתר שניתן. לפיכך, לשיטתה, אין צורך בביצוע קירות אלו.

טענת אי ההתאמה להסכם המכר וקבלת פיצוי בגינה, מותנית בהוכחת נזק שנגרם כתוצאה מאי ההתאמה ו/או גרימת ליקוי לנכס ו/או ירידת ערך של הנכס. ניכר כי בניית קירות סביב הקולטים, אינה בגדר עניין בטיחותי ו/או הכרחי, כפי שאכן ציין המומחה מטעם בית המשפט. התובעים מצדם לא הצביעו על קיומו של ליקוי ו/או נזק שנגרם בגין אי בניית הקירות האמורים, ולחילופין לא טענו לירידת ערך כלשהי שנגרמה בהיעדרם של קירות אלו.

לאור האמור, אינני מאשרת פיצוי בגין רכיב זה.

1. גובה האוגר, סע' 96 לחוו"ד מומחה בית המשפט– מומחה בית המשפט קבע, כי לא מצא פגם במערכת הסולארית, בנוגע לגבהי דוד וקולטים.
2. התובעים טוענים כי לפי תקן 579.4 נדרש שגובה האוגר לכל אורכו יהיה מעל הסף העליון של קולטי אנרגיות השמש שעל גג הבית, אלא אם ננקטו אמצעים מיוחדים למניעת זרימה תרמוסיפונית חוזרת במערכת, שנבדקה ע"י מעבדה מאושרת. מומחה בית המשפט אישר כי לא קיבל תעודת בדיקת מעבדה. העובדה כי הדוד מהחברה הכי טובה ויש לו תו תקן, אינה תחליף לבדיקת מעבדה מאושרת.
3. הנתבעת טוענת כי הדוד בעל הצללה נמוכה ולכן הוא נמוך באופן מכוון מהקולטים. מדובר בדוד של חברת כרומגן שהינו בעל תו תקן. מומחה בית המשפט אישר בחקירתו החוזרת כי אכן מדובר בדוד שמש בעל תו תקן (עמ' 20, ש' 25-29 לפרוטוקול) . לא מצאתי כי חוות דעת מומחה בית המשפט נסתרה בחקירתו הנגדית, ומכל מקום, מעצם היותו של הדוד בעל תו תקן, יש להסיק כי הוא עומד בתקנים הנדרשים. משכך, טענת התובעים בעניין זה נדחית.
4. סיכום ביניים – נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבלת את טענות התובעים באשר לרכיבים הבאים:

מדרגות כניסה – 2,000 ובתוספת פיקוח ומע"מ – 2,574 ₪.

דלת כניסה – 2,250 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ – 2,896 ₪.

אדני חלונות במטבח ובפינת האוכל – 1,500 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ – 1,930 ₪.

אדן חלון בחדר שינה מס' 1 – 750 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ – 965 ₪.

אדני חלונות בחדש שינה מס' 2 - 1,500 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ – 1,930 ₪.

סה"כ – 8,000 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ – 10,295 ₪.

1. בחוות דעת מומחה בית המשפט נקבע סכום פיצוי בסך של 55,113 ₪ כולל פיקוח ומע"מ. הנני מאשרת את סכום הפיצוי שפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט, כאשר על סכום זה יש להוסיף את הסך 10,295 ₪, ובסה"כ 65,408 ₪. סכומים אלו כוללים פיקוח הנדסי ומע"מ (להלן: "סכום הפיצוי הכולל").
2. אשר לצורך בפינוי התובעים בעת ביצוע התיקונים, הרי שקביעת מומחה בית המשפט כי אין צורך בפינוי לא נסתרה. כמו כן, לאור דחיית טענות התובעים להריסת המדרגות הפנימיות, אין מקום להורות על פינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים. משכך, טענות התובעים בעניין זה נדחות.
3. אשר לריבית והצמדה, הרי שלטענת התובעים יש לחשב את הריבית מיום הגשת התביעה. אינני מקבלת טענה זו וקובעת כי ריבית והצמדה יתווספו החל מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט ולא מיום הגשת התביעה. ראה לעניין זה עא 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח'‏, 1.12.08:

"לא ראיתי מקום לקבל גם את טענת חברות הבנייה וחברת שיכון ופיתוח לפיה שגה בית משפט קמא משהורה כי הריבית על הפיצוי בגין ליקויי הבנייה תחושב החל ממועד מתן חוות הדעת ולא מיום מתן פסק-הדין. הפיצוי בגין ליקויי הבנייה נועד לכסות את עלותם הריאלית של התיקונים הנדרשים וקביעת שיעורו מתבססת על הערכתו של המומחה את עלות התיקון. חוות דעתו של המומחה מפרטת את עלות התיקונים נכון למועד עריכתה ולכן צדק בית משפט משהורה על חישוב הריבית החל ממועד זה"

ראה גם עא 5602/03‏ אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05).

1. לאור האמור, תוספת הריבית לסכום הפיצוי הכולל תחושב מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט, היינו מיום 9.2.16. לפיכך, סכום הפיצוי הכולל המשוערך מיום עריכת חוות הדעת להיום, מסתכם בסך של 66,742 ₪.

ג. אי תיקון הליקויים על ידי הנתבעת- האם בשל סירוב בלתי מוצדק של התובעים?

1. הצדדים חלוקים בשאלה, האם אי ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת נובע מסירוב התובעים, כטענת הנתבעת ולכן יש להפחית 35% מסכום הפיצוי, או שמא איבדה הנתבעת את זכותה לתיקון הליקויים בשל התנהלותה ולכן יש לקבוע פיצוי מלא לתובעים.
2. לטענת התובעים, התנהלות הנתבעת הן לפני מסירת הדירה והן לאחר מסירתה, מביאה למסקנה כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים שבדירה. בעניין זה מבקשים התובעים לקבל את גרסתם העובדתית, שהינה גרסה יחידה והנתבעת לא התמודדה איתה בתצהירה. אין גרסה עובדתית אחרת אשר תסתור את טענותיה של התובעת בתצהירה ולכן, ויתור התובעים על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת אינה שקולה לויתור הנתבעת על חקירת התובעת על האמור בתצהירה שלא נסתר, לא רק מאחר ולא נחקרה, אלא גם מאחר ולא הובאה כל גרסה עובדתית סותרת.
3. המסכת העובדתית שהובאה בתצהיר התובעת מעלה כי הנתבעת איבדה לכאורה את זכותה לבצע תיקונים בדירתם. הנתבעת הכחישה את מירב הליקויים, קיבלה הזדמנות לבצע תיקונים, ביצעה תיקונים כושלים, לא רצתה להתייחס לטענות חוות הדעת והתנתה התייחסותה בתיקוני בדק עלומים, לא רצתה לגלות מה, מתי, כמה ואיך יבוצעו התיקונים, שלחה פועלים בלתי מיומנים וביצעה תיקונים שגרמו לנזקים. הנתבעת זלזלה בתובעים ובמצבם והעבירה אותם מסכת קשה של התעלמות וזלזול מצדה.
4. לטענות אלה אין כל מענה בתצהיר הנתבעת, הכולל טענות כלליות וסתמיות שמקומן בכתב הגנה או בסיכומים. התצהיר כלל עובדות שאינן בידיעתו האישית של המצהיר אלא עדויות שמועה.
5. אין חולק כי חוות הדעת מטעם התובעים הומצאה לנתבעת ביום 4.9.14. הנתבעת לא נתנה מענה מיידי ולא שלחה מומחה מטעמה לבדיקת הליקויים הנטענים. לכן התובעים נאלצו להגיש תביעתם בחודש 12/14. רק אז הואילה הנתבעת לשלוח מומחה מטעמה אשר בדק את הבית ביום 15.2.15 וערך את חוות הדעת ביום 8.3.15.
6. לפני הגשת התביעה הנתבעת לא הסכימה לתת רשימה של תיקונים שבכוונתה היה לבצע או לתת כל מידע בעניין. הנתבעת אומנם טוענת בכתב ההגנה כי התובעים סירבו לאפשר לה בחינה של הליקויים, ברם הוכח כי הנתבעת היא זו שסירבה להתייחס לליקויים, הגיבה בתוקפנות והתנתה את זכותם של התובעים לפנות אליה בטענות של ליקויי בניה, עם מתן אפשרות לבצע תיקוני בדק דירה. התובעים דחו דרישה מקוממת זו ושבו ודרשו לדעת מראש איזה תיקונים בכוונת הנתבעת לבצע וחזרו על דרישתם לתיאום מראש וקבלת פרטים. מדובר בדרישה לגיטימית לבעל דירת מגורים וסירוב הנתבעת לתת מידע זה זכה לביקורת חריפה בפסיקה.
7. התכתובות בין הצדדים מלמדות על חוסר תום לבה של הנתבעת ועל הזלזול הבוטה בדרישתם וזכותם של התובעים, דבר הממחיש את היחס שקיבלו מהנתבעת עוד בטרם קבלת הדירה.
8. יתירה מזו, המונח "תיקוני שנת בדק" לא קיים בחוק המכר דירות. קיימים המושגים "תקופת בדק" ו"תקופת אחריות". מדובר במושג פקטיבי מבית היוצר של קבלן הנוהג בחוסר תום לב. המונח שנה מתייחס לחובת הקונים להודיע על ליקויים שהתגלו בדירה, תוך שנה ממועד קבלת הדירה (סע' 4א(1) לחוק). הישענות הנתבעת על החוזה לא מסייעת לה הואיל וסע' 7א לחוק קובע כי עסקינן בהוראות קוגנטיות שלא ניתן להתנות עליהן, אלא לטובת הרוכש.
9. מכל מקום תביעת התובעים הוגשה בחודש 12/14, היינו כשנה ו- 4 חודשים לאחר מסירת הדירה. גם אם טענות הנתבעת באשר לשנת הבדק נכונה, הרי ששנה זו עברה במועד הגשת התביעה והנתבעת יכלה לבצע את הבדיקות.
10. התובעים מוסיפים כי זכות הקבלן לביצוע התיקונים אינה מוחלטת ואין משמעה חובה לאפשר תיקון. על המוכר החובה לתקן את הליקוי שהתגלה תוך זמן סביר, על מנת לשמור על זכותו לתקן. במקרה כזה על המוכר להוכיח כי העלות לביצוע התיקונים על ידו נמוכה יותר מהעלות לביצוע תיקונים ע"י קבלן מטעם הקונה. מוכר שלא מודה בליקויים או ממתין עד להגשת התביעה ורק אז מביע רצונו לבצע תיקונים, אינו ממלא את חובתו לתקן תוך זמן סביר. זכות התיקון אינה לאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, אלא במועד בו טענו התובעים לליקויים, טרם הגשת התביעה.
11. התובעים שבים ומזכירים כי במקרה זה הנתבעת ביצעה תיקונים. הלכה היא כי אין הקונה צריך להוכיח כי המוכר נכשל בביצוע התיקון הספציפי שהוא מבקש את תיקונו, אלא די לו להראות כי המוכר כשל בתיקון ליקויים בדירה, גם אם לא מדובר באותו ליקוי.
12. לטענת הנתבעת, התובעים סירבו לבקשת הנתבעת לבצע תיקון ליקויים בדירה ומשכך, הוגשה התביעה. לאחר הגשת התביעה ולאור סירוב התובעים לאפשר לנתבעת לתקן ליקויים בדירתם, מינה בית המשפט מומחה מטעמו. המומחה קבע ביום 9.2.16 כי בדירה קיימים ליקויים שתיקונם מוערך בסכום של 44,050 ₪.
13. התובעים הפרו הפרה יסודית את סע' 23 להסכם המכר. כל ניסיון לתאם מועד ביקור בדירתם מטעם אנשי הנתבעת, כשל. לתובעים אצה הדרך להגיש תביעתם, תוך התעלמות מחובתם לפי חוק המכר דירות, לתת הזדמנות סבירה לבדיקת הליקויים ותיקונם בטרם הגשת התביעה.
14. ההתכתבויות בין הצדדים בוצעו לאחר אין ספור שיחות טלפון מטעם מנהלי העבודה באתר, על מנת שהתובעים יאפשרו ביקור בדירה ותיקון ליקויים. עוד לפני המסירה ובמהלך הבניה, בוצעו עבודות לשביעות רצון התובעים, לרבות החלפת ריצוף ושינויים נוספים ללא עלות. אין כל הסבר להתנהגות התובעים ולאיון זכותה של הנתבעת לבצע תיקונים בעצמה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי התנגדות התובעים תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין.
15. אשר לסכום שיש להפחית מהפיצוי שנקבע, הרי שמומחה בית המשפט נחקר על כך והשיב, כי ההערכה הסבירה הינה שעלות ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת תהיה פחותה ב- 35% מהעלות שנקבעה בחוות הדעת. לכן יש לפסוק לתובעים את הפיצוי שנקבע בחוות הדעת, לאחר הפחתה של 35% מהסכום, לאור העובדה שהם מונעים מהנתבעת לבצע תיקונים.
16. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני קובעת כי אין מקום במקרה דנן לבצע הפחתה משיעור הפיצוי המגיע לתובעים, וזאת מהנימוקים שלהלן.
17. סע' 4ב (א) לחוק המכר דירות, מעגן את זכותו של המוכר לתיקון הליקויים שנמצאו בדירה. על רוכש דירה לבדוק את הדירה, להודיע על קיומם של ליקויים, לאפשר ביצוע בדיקה נגדית ולתת הזדמנות נאותה לבצע תיקונים.
18. ברם, זכות זו של המוכר אינה מוחלטת. כך למשל נקבע כי מקום שהקבלן מכחיש קיומם של ליקויים או את עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתיקון הליקויים. עוד נקבע כי הקבלן מאבד זכותו זו, גם כאשר ניתנת הזדמנות לבצע תיקונים והקבלן לא ניצל הזדמנות זו, או שמא ביצע תיקונים אך באופן כושל (ראה בעניין זה, ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) וכן, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נגד מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1).
19. בנסיבות תיק זה, התובעים פנו לנתבעת במכתב מיום 4.9.14, אליו צורפה חוות דעת מר בן עזרא וביקשו להעביר פירוט של התיקונים שבדעת הנתבעת לבצע, לרבות מפרט, תוכניות, משך הזמן בו יבוצעו התיקונים ואופן ביצועם. עוד נדרשה הנתבעת כי אנשיה יפנו אל ב"כ התובעים בלבד ולא אליהם ישירות.
20. במכתב ב"כ מיום 15.9.14 הגיבה הנתבעת כי נציגיה ניסו לתאם מועדים מספר פעמים לצורך תיקוני שנת בדק, אך התובעים הם אלו שמסרבים כי נציגי הנתבעת יגיעו לדירה וזאת בניגוד להסכם ולחוק. עוד צויין כי בטרם יועלו טענות על ליקויי בניה, יש לאפשר ביצוע תיקוני בדק בדירה.
21. בתגובה השיבה ב"כ התובעים כי הנתבעת ביצעה כבר תיקונים בדירה וכי לבקשת נציגיה לתיאום מועד, השיבו התובעים כי בימים הקרובים יועבר מטעמם דו"ח מפורט של הליקויים הקיימים בדירה. הובהר לנציגים כי עם קבלת הדו"ח יועבר זה לנתבעת והתובעים ישמחו לתאם מועד לבדיקת הדירה. במכתב זה שבה ב"כ התובעים ודרשה לקבל התייחסות לחוות הדעת וכן פירוט העבודות שברצונה לבצע, משך זמן העבודה, המפרטים, כתב כמויות, תוכניות, מספר הפועלים שישהו בדירה והכל, על מנת שיוכלו להיערך ולהתארגן בהתאם.
22. לאחר התכתבות נוספת השיב ב"כ הנתבעת, כי הקבלן לא יעביר רשימת תיקונים מראש, אלא יערוך סריקות בדירה, ויבצע תיקונים בהתאם לחוק ולמועדים שיסוכמו עם הדיירים. לאחר מכתב זה הוגשה התביעה.
23. ככל שהכרעתי הייתה מתבססת על ההתכתבויות האמורות בלבד, ייתכן והייתי מגיעה למסקנה כי התובעים מיהרו להגיש תביעתם מבלי שנתנו הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים ותוך שהציבו דרישות נוקשות למתן פירוט ואולי יש לומר אף מוגזמות. ברם, בנסיבותיו של תיק זה, נראה כי דרישה זו נובעת דווקא מניסיון עבר של התובעים עם הנתבעת.
24. ודוק, במקרה דנן ניתנה לנתבעת האפשרות לבצע מספר סבבי תיקונים וזאת, טרם שליחת ההתכתבויות האמורות לעיל. סדרת תיקונים ראשונה בוצעה ע"י הנתבעת עוד בטרם מסירת הדירה לתובעים. סדרת תיקונים שניה, נרחבת בהיקפה, בוצעה לאחר מסירת הדירה ובמהלך שנת הבדק, כאשר פרוטוקול המסירה כלל 50 סעיפים של ליקויים. פועל יוצא הוא, כי חוות דעת מומחה התובעים עניינה בליקויים נוספים ו/או חוזרים, שנתגלו לאחר שניתנה לנתבעת האפשרות לבצע סבבי תיקון נרחבים בדירת התובעים. גם אם ייטען כי חוות דעת מומחה התובעים מופרזת או שמא מגמתית, הרי ממילא חוות דעת מומחה בית המשפט לא שללה קיומם של ליקויים בדירה, אלא ההפך. חוות דעת זו אף העריכה את עלות התיקונים הנוספים הנדרשים בסכום של כ- 50,000 ₪. מכאן, כי לא יכול להיות חולק כי גם לאחר מתן אפשרות לנתבעת לבצע 2 סבבי תיקונים, עדיין נותרו בדירה ליקויים בהיקף לא מבוטל.
25. לא זו אף זו, חוות דעת הנתבעת אשר הוגשה בתגובה לחוות דעת התובעים, לא קבעה כי אין שום ליקוי בדירת התובעים, נוכח תיקונים שבוצעו בדירה, אלא אישרה קיומם של ליקויים בפועל. מכאן, כי הנתבעת עצמה מאשרת באמצעות חוות הדעת מטעמה, כי גם לאחר שני סבבי תיקון עדיין נותרו ליקויים בדירה.
26. התובעת מפרטת בהרחבה בתצהירה אודות עבודות התיקון שבוצעו על ידי הנתבעת, הן בסבב התיקונים הראשון, טרם מסירת הדירה והן בסבב התיקונים השני, במהלך שנת הבדק, אשר נמשך כשנה ובוצע באופן בלתי רציף. התובעת מפרטת אודות כשלים שנפלו בתיקונים שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת ולצורך בביצוע תיקונים חוזרים (ר' עמ' 3-13 לתצהיר התובעת). התובעת לא נחקרה וגרסתה לא נסתרה.
27. לאחר חלוף שנת הבדק פנו כאמור התובעים למומחה מטעמם אשר ערך חוות דעת מפורטת. חוות הדעת הומצאה לנתבעת. אף אם הנתבעת סברה באותה עת כי מדובר בחוות דעת מופרזת או מופרכת, עדיין היא לא יכלה לפטור עצמה מלהתייחס לתוכנה, קל וחומר לאחר שניתנה לה כאמור הזכות ו/או ההזדמנות הנאותה לבצע שני סבבי תיקונים בדירת התובעים.
28. כמו כן, משאין חולק כי במהלך שנת הבדק בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת, לא ברורה טענת הנתבעת ולפיה יש לאפשר לה להשלים את תיקוני הבדק ולאחר מכן לדון בליקויים שנותרו. היה ראוי כי אנשי המקצוע מטעם הנתבעת היו מעיינים בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, ומגבשים תכנית להשלמת התיקונים הנדרשים, לרבות תיקוני השלמה הנדרשים לטעמם בהתאם לפרוטוקול המסירה ו/או במסגרת שנת הבדק.
29. ככל שהנתבעת הייתה פועלת כאמור, והתובעים היו ממשיכים לעמוד על קבלת פרטים נוספים הגובלים בהתערבות יתרה בפעולות התיקון המבוצעות על ידי הנתבעת, במסגרת מימוש זכות התיקון המוקנית לה, יתכן שהיה מקום לקבוע כי בכך הכשילו התובעים את ביצוע התיקונים בדירה. ברם, במקרה דנן, הנתבעת לא נתנה כל מענה, אף לא מצומצם לפניית התובעים, ופטרה עצמה באמירה הכללית המתעלמת מחוות הדעת ולפיה : "הקבלן יערוך סקירות בדירות ויבצע תיקונים בדירות בהתאם לחוק ולמועדים שיסוכמו עם הדיירים".

תשובה מעין זו, יכולה להיות לגיטימית, לכל היותר בסבב תיקונים ראשון המתבצע על ידי הקבלן בדירת הרוכשים, אך בוודאי לא לאחר מספר סבבי תיקונים, ובחלוף שנת הבדק.

1. יודגש כי התובעים לא סירבו מלכתחילה לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, אלא להיפך. התובעים אפשרו משך תקופה ממושכת לנתבעת לבצע תיקונים נרחבים בדירה, נוכח הליקויים הרבים שנמצאו. לדאבונם של התובעים, גם לאחר שניתנה לנתבעת האפשרות לביצוע התיקונים בשני הסבבים האמורים, נותרו עוד ליקויים נוספים, אשר אושרו כאמור בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט. משכך, יש לקבוע כי הנתבעת מיצתה את זכותה לביצוע התיקונים.
2. בנסיבות הספציפיות דנן, אין לפרש את דרישת התובעים לקבלת פירוט מקיף מהנתבעת אודות העבודות שיבוצעו ומשך הזמן שיידרש, ככזו שאינה סבירה. יש להתחשב בשני סבבי התיקון שבוצעו קודם לכן על ידי הנתבעת, ואשר במבחן התוצאה לא הביאו להסרת מכלול הליקויים בדירה. התובעים נהגו כלמודי ניסיון לאחר שבוצעו בדירתם תיקונים רבים משך תקופה ממושכת, וביקשו לקבל פירוט נרחב כאמור.
3. לאור כל האמור, אני קובעת כי אין מקום לקבוע כי התובעים סירבו לביצוע התיקונים ו/או סיכלו את ביצועם, ולכן אין מקום להפחית מסכום הפיצוי את הפרש העלות בין ביצוע העבודות ע"י קבלן מטעם התובעים לבין ביצוען ע"י הנתבעת.

ד. זכאות לפיצוי בגין איחור במסירה

1. התובעים טוענים כי בהתאם לסע' 5ד' להסכם המכר מיום 28.6.11, יש למסור את הדירה תוך 18 חודשים, היינו עד ליום 28.2.13. הדירה נמסרה ביום 29.7.13 באיחור של 5 חודשים ולכן, התובעים זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בסע' 22 להסכם המכר, בסך של 700$ לחודש. סה"כ זכאים התובעים לסך של 14,000 ₪.
2. לטענת התובעים לא הוכחה טענת הנתבעת כי התובעים קיבלו פיצוי על סך של 14,000 ₪. מדובר בטענה שמנהל הנתבעת הצהיר עליה שלא מידיעה אישית ולא צוין בשום מקום כי מדובר בפיצוי בגין איחור במסירה. בכתב ההגנה צוין כי מדובר בפיצוי בגין ליקויים ועוגמת נפש ולכן, יש בכך הודאת בעל דין. לחילופין משטענה הנתבעת כי פיצוי זה כולל גם פיצוי בגין עוגמת נפש וליקויים, הרי שיש לפסוק פיצוי לפי שיקול דעת בית המשפט בהתחשב בטענה זו.
3. הנתבעת טוענת כי במסגרת מסירת הדירה, לאור טענות התובעים לריבוי ליקויים ועוגמת נפש וטענות בדבר איחור במסירה, ניתן לתובעים פיצוי של 14,000 ₪. תחת תשלום סכום זה, התקינה הנתבעת לתובעים שער וגדר בהתאם להזמנתם.
4. הנתבעת מוסיפה כי התובעים ויתרו על חקירת מנהל הנתבעת אשר ערך מולם את ההתחשבנות הסופית וטענת הנתבעת כי שילמה פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה, לא נסתרה.
5. אני קובעת כי טענות התובעים ברכיב זה נדחות. עיינתי בנספח ד1' לכתב ההגנה, שמהווה התחשבנות סופית בין הצדדים. שם צוין כי היתרה לתשלום בגין הדירה בסך של 14,000 ₪ "לא תשולם - כפיצוי מוסכם בין הצדדים". הנתבעת טוענת בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמה, כי הפיצוי ניתן לאור טענות התובעים לריבוי ליקויים ועוגמת נפש וטענות בדבר איחור במסירה. מנגד, אין בתצהיר התובעת כל גרסה עובדתית אחרת. התובעת כלל לא התייחסה לפיצוי זה ולפרשנות שניתנה לו ע"י הצדדים. התובעת לא ביקשה לחקור את מנהל הנתבעת בעניין זה.

1. הגרסה והפרשנות היחידה שבפני הינה זו של הנתבעת. פרשנות זו מתיישבת עם העובדה שמדובר בהתחשבנות סופית שנערכה בין הצדדים בעת מסירת הדירה, וכי התחשבנות זו משקללת את הטענות ו/או הנזקים שהתגבשו אצל התובעים, עד לאותו מועד.

ברי כי בעת מסירת הדירה, העילה של איחור במסירה הייתה עילה שהתגבשה ולכן הפרשנות כי עילה זו נכללה במסגרת הפיצוי המוסכם, הינה סבירה והגיונית בנסיבות העניין.

1. תמיכה נוספת למסקנה זו ניתן למצוא בכך, שאין בהתכתבויות בין הצדדים שהוגשו לתיק, כל טענה באשר לאיחור במסירה. הלכה למעשה טענה זו בדבר זכאות לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה, חרף קבלת הפיצוי האמור בסך 14,000 ₪, הועלתה לראשונה בכתב התביעה.

צא ולמד כי "בזמן אמת", התובעים ראו בפיצוי זה ככולל פיצוי בגין איחור במסירת הדירה ולכן לא דרשו כל פיצוי נוסף בגינו, באמצעות באת כוחם.

1. אי לכך, הנני קובעת כי במסמך זה, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנתבעת תפצה את התובעים, בסך של 14,000 ₪, בגין האיחור במסירה ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים עד לאותו המועד נוכח ריבוי הליקויים בדירה. כפועל יוצא, התובעים אינם זכאים לפיצוי נוסף בגין איחור במסירה.

ה. זכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש

1. התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת הן בטרם מסירת החזקה והן לאחריה, כמו גם אופי הליקויים שבדירה וקבלת דירה "משופצת" במקום דירה חדשה, מצדיקה קביעת פיצוי בסך של 25,000 ₪.
2. הנתבעת טוענת כי התובעים הם שסירבו לביצוע תיקונים בדירתם ולכן אין מקום לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש. זאת גם לאור הפער בין חוות הדעת מטעמם לבין חוות דעת מומחה בית המשפט.
3. יש להקדים ולציין כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, תיבחן רק ביחס לתקופה שממועד מסירת הדירה ואילך, וזאת נוכח קביעתי האמורה לעיל ולפיה התובעים קיבלו פיצוי כאמור בגין התקופה שעד למסירת הדירה.
4. לצורך הבחינה האם יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה של ליקויי בנייה, יש לשקול מספר שיקולים, לרבות אופי הליקויים ואי ההתאמות ועלות תיקונם, התנהלות הנתבעת בטרם הגשת התביעה ולאחריה ועוד – כך נקבע בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08):

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

1. לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, בגין התקופה שממועד המסירה ועד היום, התנהלות הצדדים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והיקף התיקונים שנדרשו במהלך תקופת הבדק ולאחריה, הטרחה ואי הנוחות שנגרמו לתובעים בגינם, הכל כמפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט וכמפורט בפס"ד זה, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 7,500 ₪ בגין עוגמת הנפש.

ו. סוף דבר

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת:

א. פיצוי בסך כולל של 66,742 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים שאושרו. עלות זו כוללת גם עלות

פיקוח הנדסי ומע"מ.

ב. פיצוי בסך כולל של 7,500 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש.

ג. הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪, הכוללות את חלקם של תובעים בשכ"ט מומחה

בית המשפט, שכר עדותו, עלות חוות דעת התובעים וכמחצית מסכום האגרות ששולמו.

לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת במלוא האגרות ששולמו, הואיל וסכום התביעה

הסתכם בסך של 200,000 ₪, בעוד שבפסק דין זה אושר פיצוי בשיעור של כ- 40% מסכום

התביעה. אין הצדקה להשית על הנתבעת את הפרש האגרה הנובע מכך.

ד. שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ.

1. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.