1. בפניי ערעור על החלטה מיום 24.11.14 בתיק ת"צ 10812-11-14 - בו נדחתה בקשת המערערים, במעמד צד אחד, למתן היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע וטענות המערערים

1. ראשיתו של ההליך הוא ביום 5.11.14, המועד בו הגישו המערערים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות. בתמצית ייאמר כי בתובענה הייצוגית עתרו האחרונים לפיצוי הקבוצה בגין הנזקים אשר גרמו המשיבות בישראל, כתוצאה מהיותן צד להסדרים כובלים בקרטל בינלאומי לתיאום מחירי שפופרות קתודיות ששולבו במכשירי טלוויזיה, מסכי מחשב ומוניטורים בין השנים 1995 - 2007 (מדובר ברכיב מרכזי במסכי CRT). למען שלמות התמונה יצוין כי המשיבות ידועות, בין היתר, כיצרניות בינלאומיות של מסכי טלוויזיה, מחשב ומוניטורים.
2. הואיל והמשיבות הן חברות זרות, שמקום מושבן הוא בדרום קוריאה (משיבות 1, 4 ו-5), הולנד (משיבה 2), הונג קונג (משיבה 3), יפן משיבות 8-6) וטאיוואן (משיבה 9), והן אינן מצויות בתחומי השיפוט הישראלי - עתרו המערערים להיתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500(7) לתקנות.
3. עיקר טענות המערערים בהליך הקודם, מכוחן עתרו להיתר המצאה כאמור, נסמכו על מספר אדנים:

א. הנזק אירע בישראל.

ב. המשיבות ביצעו מעשה בישראל בהיותן צד לקרטל עולמי לתיאום מחירי שפופרות קתודיות שעה שנמכרו בישראל מוצרים שהכילו שפופרות אלו.

ג. התובענה מעוררת שאלה ראויה לדיון וישראל היא הפורום הנאות לדון בה.

ד. זכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בערעור, על כל טענותיו וצרופותיו, ולאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 5.1.15, אני סבור כי יש ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום.

המסגרת הנורמטיבית

1. על סמכות השיפוט של בית המשפט בישראל ועל הצורך בקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בישראל נאמר כך בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 471 (2004) (להלן: "עניין ראדא")):

"סמכות השיפוט של בית-משפט בישראל קמה מכוחה של המצאת כתב-בי-דין בתחומה של ישראל לידיו של הנתבע (ראו למשל י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (להלן – זוסמן [40]), בעמ' 36-35). ייתכנו מצבים שבהם המצאה לידיו של אחר תהא שוות ערך להמצאה לידי הנתבע אף שזה האחרון אינו נמצא בארץ (למשל המצאה לידי מורשה, לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי). אפשר שגם הסכמה של בעל-דין, בין במפורש ובין מכללא, תכונן סמכות שיפוט בין-לאומית. בכל מקרה אחר חייב בעל-דין הפותח בהליך נגד מאן דהוא הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, לקבל היתר להמצאה, כאמור בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי."

ובע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd, בפסקה 6 (פורסם בנבו, 4.9.07) (להלן: "עניין אשבורן"):

"בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, צריך לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-דין. מכוח המצאה על פי ההיתר רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו".   

1. הפרוצדורה הדיונית בבקשה לפי תקנה 500 בתקנות היא כמפורט להלן:

"6. ...תקנה 500 לתקנות קובעת רשימה של עילות המצאה, המאפשרות לבית המשפט להתיר את המצאתם של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. בהתאם לתקנה 501 לתקנות, על המבקש לצרף לבקשתו תצהיר המאמת את העובדות הרלוונטיות. מטבע הדברים, ההחלטה בבקשה למתן היתר המצאה ניתנת על פי צד אחד. אם נעתר בית המשפט (או רשם שהוא שופט) לבקשה ומתיר להמציא את התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, יכול הנתבע (או המשיב) לבקש את ביטולו של ההיתר, בהתאם לתקנה 502(ב) לתקנות. או אז יקיים בית המשפט דיון במעמד שני בעלי הדין" (עניין אשבורן בפסקה 6).

1. מן הפן המהותי, בבחינת בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, יש לילך בדרך הבאה:

"המדובר למעשה בהליך דו שלבי. בשלב הראשון ייבחן בית המשפט האם התמלא תנאי מהתנאים הקבועים בתקנה 500. באם נצלחה משוכה זו - ותנאי זה הכרחי -יפעיל בית המשפט בשלב השני את שיקול דעתו בדבר היותה של ישראל הפורום הנאות לדיון בתביעה. שיקול דעתו זה יתבצע בקפידה ובזהירות. אין המדובר בסוגיה דיונית מובהקת, כי אם עניין בעל סממנים מהותיים (וראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 730-731; ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550). הזהירות נדרשת, שכן בעצם מתן היתר ההמצאה יש משום הרחבת סמכותו של בית המשפט בישראל מעבר לתחומה של המדינה. הרחבה זו עלולה להביא לידי התנגשות של סמכויות ולפגוע בכלל הנימוס שבין ערכאות שיפוט (ראו רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר [פורסם בנבו] (12.4.2012); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ' bodstray company Ltd., פ"ד נח (2) 465 (להלן: 'עניין ראדא')". (רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD, בפסקה 4 (פורסם בנבו, 02.08.2012) (להלן: "עניין כלל")). (ההדגשות שלי – י.ש.)

1. הדרישות שעל מבקש הבקשה לעמוד בהן בהתייחס לתקנה 500 בתקנות הן כמפורט להלן:

"נטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה למתן היתר ההמצאה. ראשית, עליו להראות כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה, המנויות בתקנה 500 לתקנות. נפסק כבר בעבר כי בשלב דיוני זה, עוד טרם נתבררה התובענה לגופה, 'אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו' (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 248 (להלן - עניין ליבהר) (1967); ראו גם רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A., פ"ד נט(1) 24, 30 (2004)). על המבקש להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של 'תביעה הראויה לטיעון' (עניין ליבהר; בר"ע 210/81 Holz Sohn-Rapid נ' שעין, פ"ד לו(3) 633 (1982)) . במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 241 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 44 (2000); ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990)). שנית, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת 'שאלה רצינית שיש לדון בה', וזאת לגופו של עניין, כלומר לגבי עילת התובענה עצמה (קונפינו-שר, עמ' 46; השוו G.C. Cheshire & P.M. North Private International Law (London, 13th ed. by P.M. North & J.J. Fawcett, 1999) 298 (להלן - צ'שייר ונורת'))...

1. יוטעם כי, רק אם שוכנע בית המשפט שהתשובה לשתי הדרישות: עילת המצאה ועילת התובענה, הינה חיובית - בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת – ייעתר לבקשה למתן היתר, בכפוף לבדיקת נאותות הפורום. בחינת הפורום הנאות נעשית עפ"י מבחן טבעיות הפורום. טבעיות הפורום תקבע בהתאם לנסיבות העניין, מירב הזיקות וציפיותיהם הסבירות של כלל הצדדים.
2. אשר לתקנה 500(7) בתקנות נקבע בעניין אשבורן, שדן באותה תקנה, כך:

"8. חובה לציין, כי בחלק מן העילות המנויות בתקנה 500 קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה גופה. כך למשל הדבר בתקנה 500(5), העוסקת בתובענה על הפרת חוזה. אם הצליח המבקש להראות כי קיימת לו תביעה הראויה לטיעון בגדר תקנה 500(5), כלומר כי היה חוזה, כי החוזה הופר, וכי ההפרה ארעה בתחום המדינה, הרי ברור שעמד גם בנטל הפחוּת של "שאלה רצינית" לגבי התובענה לגופה. אולם, ישנם מקרים בהם תנאיה של עילת ההמצאה אינם חופפים לעילת התביעה עצמה. כך, למשל, כדי להוכיח את עילת ההמצאה שבתקנה 500(1), על המבקש להראות כי מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל של הנתבע הינו בתחום המדינה. רמת ההוכחה הינה, כאמור, זו של "תביעה הראויה לטיעון". בכך לא די למתן היתר המצאה. על בית המשפט לבחון גם את עילת תובענתו לגופה. אולם, לגבי נקודה זו על המבקש לשאת בנטל פחוּת. עליו להראות כי מתעוררת שאלה רצינית הטעונה בירור. יצוין, כי המבחן של "שאלה רצינית שיש לדון בה", מזכיר את המבחן שנעשה בו שימוש בעבר לעניין מתן סעד זמני (ראו למשל, זוסמן בעמ' 616; ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105 (1984); American Cyanamid Co. (No. 1) v. Ethicon Ltd. [1975] AC 396, 407). ניתן להציג מספר שאלות בהקשר זה: האם אכן יש לקבוע מבחנים שונים בכל הנוגע לעילת ההמצאה ולעילת התובענה עצמה? האם המבחנים השונים ניתנים ליישום, או שמא יוצרים הם הבחנות דקות מכל דק? במקרה הנוכחי אין לנו צורך ליתן תשובות לשאלות אלה, שכן כפי שנראה בהמשך (פסקה 15 להלן) קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה. לפיכך, משמתקיים המבחן המחמיר יותר של "תביעה ראויה לטיעון", ממילא מתקיים המבחן האחר, המקל יחסית, של 'שאלה רצינית שיש לדון בה'". (עניין אשבורן בפסקה 8).

ובהמשך פסק הדין:

"מאחר שעילת ההמצאה לפי תקנה 500(7) חופפת, בענייננו, לעילת התובענה עצמה, הרי ברור שהמערערת עמדה גם בנטל להראות כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, לגופו של עניין. כזכור, עילת ההמצאה שבתקנה 500(7) לתקנות מדברת על כך שהתובענה מבוססת על מעשה או מחדל שנעשה בתחום המדינה. מדיוננו עד כה עולה כי המערערת הרימה את הנטל בנקודה זו בכל הנוגע לעצם קיומו של מעשה או מחדל, היינו פעולה בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן. בכך אין די, שהרי תקנה 500(7) לתקנות דורשת כי המעשה או המחדל בוצעו בתחום המדינה" (שם, בפסקה 15).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בטענות המערערים, הנני סבור כי עניינה של התובענה חוסה בגדרה של תקנה 500(7) לתקנות. הכול כפי שיפורט להלן;
2. כך קובעת תקנה 500(7) לתקנות:

"רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

...

(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;"

1. בענייננו, שוכנעתי לכאורה ובמידה הנדרשת בשלב זה מטענת המערערים, כי מכירתם בישראל של מכשירים בהם שולבו שפופרות קתודיות - שלפי הנטען, מחירם תואם בהסדר קרטליסטי על ידי המשיבות - נכללת בהגדרה "מעשה בתחום המדינה" כאמור בתקנה 500(7) לתקנות. על כן, נראה לכאורה כי "המעשה או המחדל" שבבסיס התובענה, התקיים גם בתחום מדינת ישראל.
2. כמו כן, עלה בידי המערערים להראות לכאורה כי עסקינן בתביעה הראויה לטיעון וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.
3. משהתמלאו תנאי התקנה לכאורה , עדיין נותר לבחון האם הפורום הישראלי הינו פורום נאות אם לאו. לאחר ששקלתי את טענות המערערים שוכנעתי לכאורה וברמה הנדרשת בשלב זה כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה נגד המשיבות (שעל פי הנטען הן צדדים לקרטל) בגין הנזקים שנגרמו לכאורה בישראל, לתושבי ישראל, שרכשו בישראל מוצרים בהם שולבו שפופרות קתודיות במכשירי טלוויזיה, מסכי מחשב ומוניטורים.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל.
2. המערערים יבצעו המצאה של בקשת האישור וכתב התביעה, ושל החלטתי זו, למשיבות בכתובתן הרשומה או הידועה במקום מושבן בדרום קוריאה (משיבות 1, 4 ו-5), בהולנד (משיבה 2), בהונג קונג (משיבה 3), ביפן (משיבות 8-6) ובטאיוואן (משיבה 9). המערערים יצרפו גם מכתב הסבר בשפה האנגלית לגבי מהות הבקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.
3. ההמצאה תתבצע באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה וכן באמצעות שליח המוסמך לבצע המצאה של מסמכים משפטיים במקומות המנויים בסעיף לעיל.
4. כל המסמכים שיש להמציא יתורגמו לשפה האנגלית, ונוטריון יאשר את נכונות התרגום. המסמכים יומצאו למשיבות (8-1) לפי אמנת האג, משמע באמצעות המחלקה לסיוע משפטי בין מדינות, כשזו האחרונה תפעל להעברת התביעה לרשות המתאימה במדינת היעד.

מאחר וכל המשיבות, למעט המשיבה 9, הצטרפו לאמנת האג, הרי ההמצאה למשיבה 9 תיעשה באמצעות חברת שליחויות בין לאומית עם אישור מסירה, והכל בכפוף ובהתאמה לדיני המסירה של המקום.

1. בטרם יבצעו המערערים את ההמצאה – ימציאו את המסמכים המתורגמים הנ"ל ואת אישור הנוטריון לתרגום לבית המשפט בתוך 20 יום.
2. ההמצאה למקום מושבן של המשיבות תבוצע תוך 90 ימים מעת מתן החלטה זו.
3. מובא לידיעת המשיבות כי זכותן לעתור לביטול החלטה זו לפי תקנה 502 בתקנות או לכפור בתגובתן לבקשת האישור בסמכותו של בית משפט זה לדון בבקשת האישור, והכל לא יאוחר מהיום שבו הן טוענות לראשונה לגופה של בקשת האישור.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בנוכחות ב"כ המערערים.