בפניי בקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות בגין מחיקת התובענה שהוגשה כנגדה.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת ובתגובת התובעת ובשאר כתבי הטענות בתיק החלטתי להיעתר לבקשה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת.

עניינה של התובענה הינו הפער בין המחיר שסברה התובעת, בעת הגשת התביעה, כי היה עליה לקבל עבור הרכב שמכרה לנתבעת לבין המחיר ששולם ע"י הנתבעת בפועל.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי המחיר ששילמה עבור הרכב תואם את המוסכם בין הצדדים.

בנוסף על כתב ההגנה הגישה הנתבעת תצהיר של עד מטעמה.

3. לכתב התביעה צירפה התובעת אישור ביחס למחירון הרכב ע"פ מחירון לוי יצחק ולפיו מחיר המחירון של הרכב הינו 140,800 ₪.

לכתב ההגנה צירפה הנתבעת צילום דף ממחירון לוי יצחק ולפיו שוויון של הרכב הינו 97,000 ₪.

4. התובעת הגישה בקשה למחוק את התובענה וטענה כי "רק לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם המשיבה, אליו צורף רישיון הרכב, התברר לב"כ המבקשת כי ככל הנראה, סוכנות הביטוח הטעתה את המבקשת בכל הנוגע למחירון הרכב הנמכר" ואף צירפה מכתב מסוכנות הביטוח המאשר את הטעות.

5. בנסיבות אלו ביקשה התובעת בהיותה "מודעת לטעות בהגשת תביעתה המיותרת, אשר נבעה מהסתמכות על הנתונים השגויים שהציגה בפניה הסוכנות" למחוק את התובענה ולהימנע מחיובה בהוצאות וזאת הן בשל תום לבה והן "תוך התחשבות במצבה הרפואי והכלכלי ובשלבים המוקדמים בו מצוי ההליך וגרימת נזק של ממש למשיבה".

6. ביום 13.03.2015 הוריתי על מחיקת התובענה ואפשרתי לנתבעת להגיב לעניין ההוצאות.

7. הנתבעת הגישה תגובה לעניין ההוצאות וביקשה לחייב את התובעת בהוצאות.

הנתבעת צירפה לתגובתה העתק חשבונית מס בגין שכר הטרחה ששילמה לבא כוחה המסתכם בסך כולל של 5,900 ₪.

עוד פירטה הנתבעת את הזמן שהקדישו היא ובא כוחה ואת הפעולות שבוצעו לצורך ניהול ההליך עד שנמחקה התובענה.

8. התובעת הגישה תשובה לבקשת הנתבעת והדגישה את הטעות שנבעה מהסתמכות על הנתונים שמסרה לה סוכנות הביטוח.

עוד טענה התובעת כי גם לנתבעת יש "חלק בטעות שהובילה להגשת כתב התביעה, שכן אם הייתה מציינת בהסכם את מחירון הרכב ליום החתימה, לא הייתה מתעוררת המחלוקת בין הצדדים".

עוד טענה התובעת כי טענות הנתבעת בדבר הפגישות עם בא כוחה נועדו "ליתן נופח להוצאות ולטרחה אותן דורשת המשיבה".

עוד נטען כי ב"כ התובעת שוחח עם ב"כ הנתבעת קודם שהוגש תצהירו של העד מטעמה של הנתבעת והתנצל בשמה של התובעת ועל כן לא היה כל מקום להגיש את התצהיר וגם דבר זה נעשה לשם ניפוח ההוצאות.

התובעת שבה על טענתה כי פעלה בתום לב.

10. העיקרון המנחה בפסיקת בתי המשפט לעניין הוצאות הינו כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" (ע"א 9466/05, שווקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם).

11. תקנה 512 (ב) לתקנות קובעת כי:

"בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

12. ראו גם את שנאמר בע"א 10242/09, עו"ד משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח', מפי כב' השופט י. עמית בזו הלשון:

"במסגרת קביעת ההוצאות רשאי בית המשפט להתחשב, בין היתר, ב"אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום" (סיעת ביאליק, שם)."

13. עולה אפוא כי קיימים שיקולים שונים בקביעת שכר הטרחה אשר רובם מביאים בחשבון את הדרך בה ניהלו הצדדים את הדיון ואת היחס שבין הסעד הנתבע לבין הסעד שנפסק בסופו של יום.

14. התובעת היא שביקשה, מיוזמתה, למחוק את התובענה וויתרה על הסעד שנתבע בתחילה.

כבר נקבע כי כאשר מי שיוזם הליך מבקש למחקו בטרם קיבל את הסעד המבוקש "יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך" (ראו ע"א 11788/05, סגל (זכרוביץ) שילה נ' בן ארצי מוטי ואח' (טרם פורסם, 18.11.2006 וכן בש"א 8396/06, בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' ארטיפו ואח', טרם פורסם, 13.02.2007).

14. לענייננו אין צורך בדיון מעמיק ביחס לחזקה האמורה שכן התובעת מודה כי תביעתה הוגשה מתוך טעות שהתגלתה לאחר שהגישה הנתבעת את כתב ההגנה.

יש לדון אפוא בשאר טענות הצדדים.

15. באשר לתום לבה של התובעת: התובעת אמנם לא העידה בפניי ולא ניתנה לי הזדמנות להתרשם מכנותה אולם אניח לצורך הדיון כי התובעת אכן פעלה בתום לב גמור והסתמכה על הנתונים שמסרה לה סוכנות הביטוח.

אניח גם כי כאשר התגלה דבר הטעות אכן שוחח ב"כ התובעת עם ב"כ הנתבעת והביע התנצלותו בשם התובעת.

חובת תום הלב וההגינות כלפי הצד שכנגד הייתה צריכה למצוא ביטויה בהגשה מיידית של הבקשה למחיקת התובענה קודם שהוגש תצהירו של העד מטעם הנתבעת.

ב"כ הנתבעת צפה, באמצעות נט המשפט, בכתב ההגנה כבר ביום 12.01.2015 ואילו הבקשה למחיקת התובענה הוגשה רק ביום 12.03.2015, קרי חודשיים לאחר מכן.

16. באשר לשכר הטרחה ששילמה הנתבעת: שכר טרחתו של ב"כ הנתבעת שולם ביום 25.12.2014 ותאריך זה קודם ליום הגשת תצהיר העד מטעם הנתבעת.

בנסיבות אלו ומשלא נטען לתשלום נוסף בגין הפגישות שנערכו עם העד ברי כי לא הפגישות עם העד הביאו לתשלום שכר טרחה נוסף אלא זה שולם בקשר עם הטיפול בתיק בכללותו.

דבר זה נלמד גם מהמינוח בחשבונית ולפיו התשלום הינו עבור "ייצוג בתיק".

הסכום ששולם הינו סביר ואינו מופרז.

17. באשר לטענת התובעת אודות ניפוח ההוצאות: טענה זו דינה להידחות וטוב היה לה לולא הייתה נטענת.

האמור בתגובת הנתבעת אודות הפגישות והנסיעות שנערכו הינו סביר בהחלט ואין כל הצדקה, גם במישור של היחסים בין ב"כ הצדדים שהינם חברים למקצוע, לטענה האמורה.

18. באשר לטענת התובעת כי גם לנתבעת חלק בהגשת כתב התביעה: לא ירדתי לסוף דעתה של ב"כ התובעת.

התובעת היא שהגישה את התביעה. עליה מוטלת החובה לפעול לבירור מלוא העובדות קודם להגשת התובענה.

גם בהנחה כי התובעת פעלה בתום לב ותוך הסתמכות על נתון שגוי שקיבלה מסוכנות הביטוח ברור שאין לזקוף לחובת הנתבעת, באופן מלא או חלקי, את הנזק שגרמה טעות זו.

אין לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה כי מחירו של הרכב לא צוין בהסכם שנחתם בין הצדדים.

להסכם יש שני צדדים ושניהם בחרו לקבוע מנגנון מסוים ואין סיבה לייחס את אי הבהירות האפשרית שמנגנון זה גרם דווקא לנתבעת.

התובעת היא שנקטה בהליך ועליה מוטלת החובה לברר את מלוא העובדות.

בהתחשב בכך שמדובר בטעות של סוכנות הביטוח, טעות אשר ייתכן וגם הביאה לתשלום דמי ביטוח גבוהים יותר ממה שהיה על התובעת לשלם, אין כל הצדקה להטיל על הנתבעת את מחיר הטעות או אפילו חלק ממנו. מדובר בטענה שלא היה לה כל מקום.

מכל מקום, עניין הנזק שגרמה הטעות יכול להתברר בין התובעת לבין סוכנות הביטוח שלה.

19. באשר למצבה הרפואי הכלכלי והרפואי של התובעת: עניין זה אינו רלוונטי להכרעה בענייננו. מעבר לכך, גם מצבה הכלכלי של הנתבע הורע בעקבות הגשת התובענה שהרי בשל הגשת התובענה נאלצה הנתבעת לשלם לבא כוחה שכר טרחה כלומר, אם קודם לתביעה היה בחשבונה של הנתבעת סך של X+5,900 ₪ הרי שלאחר הגשת התובענה נשאר בחשבונה סך של X בלבד.

ראוי היה שהתובעת עצמה תתחשב גם בעובדה זו ולא תטען כי לנתבעת לא נגרם "נזק של ממש". תשלום הינו נזק של ממש.

20. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל סיבה שתצדיק פסיקת הוצאות בסכום נמוך מזה ששילמה הנתבעת בפועל, סכום שהינו סביר בהחלט, וזאת חרף מצבה הכלכלי והרפואי של התובעת.

אאחל כמובן לתובעת ולבנה של הנתבעת רפואה שלמה.

21. סיכומו של דבר, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כוללן של 5,900 ₪.

הסכום כולל את הוצאות הבקשה הנוכחית.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום לב"כ הנתבעת.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' סיוון תשע"ה, 23 מאי 2015, בהעדר הצדדים.