<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער עו"ד שי שדלצקי

ב"כ המשיבה עו"ד אורלי שרגנהיים

המערער בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המערער:

אני חוזר על הודעת הערעור ואבקש להוסיף, למעשה קיימת שרשרת של טעויות שמתחילה במערער בעצמו, הוא קיבל הזמנה לדין ועל כך אין מחלוקת. הוא זומן לשימוע על ידי קצין לפסילת רישיון ל-30 ימים, בשימוע הוא לא נפסל, והמערער שהוא הדיוט, ואולי גם תם לב ולא מבין בענייני משפט באותו רגע נתון חשב שכל ההליך נמחק והתייתר, שכן בזמן שהוא הופיע אצל הקצין ואמר את טענותיו, לפני שאמשיך בשרשרת הטעויות, בין יתר טענותיו לעיוות הדין, בכך שהוא כופרו בעבירה שמיוחסת אליו וזה רשום בהודעת הערעור, רשום שבאותה שעה ומקום היה פיגוע חבלני, וכל המקום היה מהומה, יש לי גם גזיר עיתון שהוא מצורף, זה לעניין עיוות הדין שלו, שאגב עד הרגע הזה ניתן להמשיך בשרשרת הטעויות, טענותיו הן לעניין אי התייצבותו לדין.

עיוות הדין הוא כופר בעבירה הוא לא ביצע את העבירה כמו שאמרו שביצע. השוטר עצר אותו בטעות, במהומה שהייתה. זו כוונתי.

אני רוצה לומר שעד רגע זה בית משפט קמא, לא השיב דבר לעניין טענותיו של המערער, הן לעניין התייצבותו והן לעניין עיוות הדין. באף החלטה.

ראשית כל המערער פנה לעו"ד שאינו מתחום התעבורה שהוא הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בלבד. תוך כדי כך שהוא הגיע את הבקשה לעיכוב ביצוע, בראש הבקשה ציין כי בכוונתו של המערער להגיש הודעה לביטול פס"ד.

ראשית טעה בית משפט על הבקשה לביטול פס"ד, אין נימוק לגבי זה, וגזר הדין לא יבוטל.

למעשה מדובר לביטול עיכוב ביצוע. ההחלטה הזו שגויה.

לאחר מכן פנה המערער אליי, ואז הוגשה לבית משפט בקשה לביטול פס"ד, שבה צוין לראשונה כפי שצריך, מה הסיבה לאי התייצבות המערער ומה עיוות הדין שנגרם. ועל כך בית המשפט קמא גם אני אומר נתן החלטה שגויה. כיוון שהוא כותב הוגשה בקשה קודמת וניתנה החלטה, זו לא בקשה לביטול פס"ד, זו הייתה בקשה לעיכוב ביצוע. ההחלטה שגויה היות וההחלטה לביטול פס"ד והיא לעיכוב ביצוע.

עוד כותב בימ"ש קמא, נותנים הנמסרים בבקשה זו אלו הנמסרים בקשר לאירוע, ולהיעדרות מהדיון לא צוינו בבקשה הקודמת ולא היה מקום לציין אותם שם.

בעיכוב ביצוע אותו סעיף 130 שמתייחס לביטול פס"ד קובע במפורש שרק בבקשה לביטול פס"ד. הנימוקים שצוינו היו נימוקים לעונש שלדעתי לא רלוונטיים אני לא הגשתי את הבקשה הזו.

טעה בית משפט קמא שלא התייחס עד הרגע לטענותינו לגופו של עניין, והטענות שלנו מפורטת בהודעת הערעור.

ב"כ המשיבה:

אתחיל מהדוח, יש לנו דוח של שוטרת, הגב שירלי פרץ רס"ר, ובעמ' הראשון של הדוח היא מפרטת את סעיף העבירה, ובעמ' השני של נסיבות המקרה היא מפרטת את כל השתלשלות. (מצטטת מהשתלשלות הדוח).

יש לנו פה שני עבירות של עקיפה וקו הפרדה רצוף בזו אחר זו.

ואז יש לנו את דברי הנהג וזו גרסתו הראשונה שום אירוע חבלני לא מצוינים אלא מצוינים הדברים הנ"ל. (מצטטת).

נכון למועד שבו הוא הגיע לשימוע ופסילה מנהלית מול קצין אנחנו מדברים על כמעט חודשיים אחרי מנובמבר שהעבירה היא מספטמבר, ואז גזיר העיתון היה בידיו, ואמר שהיה לפניו רכב פלסטיני והיה חשד לפיגוע. אני לא נהג פרוע התחלתי את העקיפה בקו מקווקו וסיימתי בקו רצוף.

ראשית אנו למדים שרק לאחר חודשיים של האירוע ידע המערער לספר על אירוע חבלני שהיה בסמוך באותו הזמן.

דבר שני יש לנו חצי הודיה כי שהוא מודה שהוא מבצע את העקיפה הוא בקו רציף, הרי שאנו יודעים שלצאת לעקיפה זה רק אם אתה יכול לסיים אותה בבטחה, ועל פי חוק וגם יש לנו פה הודיה. הגרסה הזו משתכללת בבקשה שמוגשת על ידי העו"ד, ואני לא מתייחסת לבקשה הראשונה.

יש פה טענה שלישית היא משוכללת יותר, אבל היא כן מתבססת על אותו אמירה על עורך השימוע היא רק שונה לחלוטין מהטענה שנטענה במקום.

אם נתייחס לעובדה שהוא לא התייצב, כי הוא קיבל דוח ביד, ועל הדוח יש מועד למשפט והוא לא מתייצב משום שהוא סבור שהשימוע המנהלי סוגר את העניין הזה.

אני אומרת שבפס"ד סורייא איטליא דנו במס' אירועים אחד מהם הוא רע"פ 4853/02 בסעיף 9 לפס"ד. שם גם נשפט בהעדרו אדם על נהיגה במהירות מופרזת, הגיש בקשה לביטול פס"ד ולא הבין שעליו להתייצב... (מצטטת מסעיף 9).

בית המשפט העליון לא רואה להתערב בהחלטותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי. זו לא סיבה מוצדקת. אז לסיכום דברי, אנחנו שוב נמצאים באחד משניים שאנו חייבים למצוא כי יש בהם ממש, או סיבה מוצדקת על פי פס"ד סורייא איטליא, לא נמצא טעם כאמור.

והנושא השני של עיוות דין, בעיניי נופל מבחינה מהותית של הגרסאות המתפתחות.

ב"כ המערער:

לעניין עיוות הדין, ההגנה יש בידיה רק כתב אישום/דוח, כל הדברים שנשמעו כרגע שבית משפט שומע אותם לראשונה, דהיינו נסיבות המקרה, דוחות פעולה. ההגנה שומעת את זה לראשונה מפי חברתי.

אם מקבלים ברירת משפט, בגוף הודעת הקנס/הדוח ישנם נסיבות המקרה שהנהג מקבל, כפי שהיה בערעור הקודם. לעומת זאת שמדובר בדוח מסוג הזמנה לדין כפי שהמקרה הזה, הנאשם מקבל רק את האישום עצמו, זה מה שהנאשם מקבל. אין מאחורה את דברי השוטר או את תגובת הנהג.

אז קודם כל הנהג תמיד נמצאת בעמדת נקיטות, שומעת את כל הדברים שחברתי הרחיבה עליהם, כל מה שחברתי אמרה מתוך חומר החקירה רק מוכיחות את העיוות דין, כי הנאשם כופר לגמרי בכך, לפי הפסיקה יש לכך משמעות.

מתברר כרגע מפי חברתי, שהשוטרת רושמת את הדוח, לא רק עסקה באכיפה אובייקטיבית כפי שבד"כ נעשה בדוח. בד"כ עומד שוטר בצד מבחין בעבירה ונותן את הדוח.

במקרה הזה השוטרת רושמת את הדוח ומתברר מדברי חברתי, מה שמדגיש את עיוות היא מעורבת במקרה ויש לכך משמעות בפסיקה. היא לכאורה לפי דברי חברתי מתברר שרכבו של המערער שאנו כופרים בזה שהוא לכאורה עקף, ולדברי חברי מתברר שהרכב שלכאורה הגיע מקדימה, והפריעו לו בזמן האכיפה זו רושמת הדוח בכבודה ובעצמה. שבית משפט שומע דיון הוכחות, יש פסיקה על כך, ויש עדות יחיד שלך שוטר מול אזרח בית משפט מזהיר את עצמו וקובע שהשוטר אובייקטיבי ואינו מעורב במקרה הזה. במקרה הזה לא רק אוכפת את העבירה בצורה אובייקטיבית אלא היא חלק מהעבירה ויש לכך משמעות רבה.

מתברר שחברתי רק מעלה את עיוות הדין, אם המערער בא ואומר היה שם פיגוע, הייתה שם מהומה, מה פתאום לא עקפתי בצורה מסוכנת אבל חברתי באה מנגד ואומרת את מה שאומרת. הוא גם מכחיש את הדברים האלה. חברתי צוחקת האם הוא נחקר תחת אזהרה של אותה שוטרת.

האם מדברי הנהג הוא חתום על כך? זה קורה שאנחנו מכחישים את מה שנאמר.

גם אם נאמר, אני לא הייתי בשימוע, אבל גם אם ניקח את דבריו זה לא משתכלל בעבירה שבוצע השם, יש הבדל בין עבירה של קו הפרדה לבן, זו עבירת קנס, אז גם מפי דברי חברתי לא עולה שהוא מודה בעבירה הזאת, יש הבדל בין עקיפה מסוכנת לבין עקיפה בקו לבן. בסה"כ אנחנו רק נבקש את יומו. אני חושב שהדברים ששמענו מפי חברתי רק מחזקים את הטענות שלנו.

ב"כ המשיבה:

בבקשה המקורית לעיכוב ביצוע גזר דין, חובת המערער הייתה לתת טעמים מהותיים ורציניים לקבלת עיכוב ביצוע בכל הנוגע לתוצאות הערעור שיגיש, ולא פורט.

ב"כ המערער:

העו"ד שייצג אותו לא היה בתחומי התעבורה. אבל הוא רושם מפי המערער שבכוונתו להגיש בקשה ולהגיע להבנות עם התובעת. אבל זה לא אדם שנמצא בדיני התעבורה.

אם אותו עו"ד לא עוסק בתחום, הוא לא מגיש את הבקשה כמו שצריך.

המקום להגיד מדוע לא התייצבתי זה בביטול פס"ד, וכך זה נאמר במקרה הזה.

איך נצפה לבחון את עיוות הדין ללא ביטול פסק הדין? החזרתו לבית משפט קמא, על בסיס הראיות שהציגה חברתי אני לא רואה דרך למנוע את העיוות דין אלא על דיון בבית משפט קמא ולו בכפוף להוצאות.

<#7#>

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה מרכז בתיק תת"ע 7515/10/14 (כב' השופט צימרמן), לדחות את בקשה המערער לביטול פס"ד, שניתן בהעדרו, במסגרתו הורשע בעבירה של עקיפה מסוכנות בדרך לא פנויה ונגזר דינו לקנס ופסילה.

2. ב"כ המערער טען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא דן בטענות המערער לביטול פס"ד לגופן, שכן סבר כי ניתנה החלטה קודמת בהקשר זה בעוד שהבקשה נשוא ההחלטה הקודמת עסקה רק בעיכוב ביצוע פס"ד, ולא לביטולו.

הוסיף וטען ב"כ המערער כי אי התייצבות המערער נבעה מחמת טעות שכן סבר שההליכים המשפטיים נגדו יסתיימו עם תום הליך השימוע במהלכו נמנע קצין המשטרה מלהשית עליו פסילה מנהלית.

כן טען ב"כ המערער באשר לעיוות הדין שנגרם למערער, שכן עומדת להגנתו העובדה כי בעת הרלוונטית ארע אירוע של פיגוע, שיצר מהומה במקום, ואף לאור כלל גרסאותיו שהובאו על ידי ב"כ המשיבה וביתר שאת בעת שעלה כי השוטרת שאכפה לכאורה את ביצוע העבירה, הייתה מעורבת בעצמה באירוע בו בוצעה לכאורה.

ב"כ המערער עתר לבית המשפט לקבל את הערעור והכל כמפורט בטיעוניו דלעיל.

3. ב"כ המשיבה מנגד טענה כי לא התקיים ולו אחד מהתנאים בגינם ייעתר בית המשפט לבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר. בהקשר לכך ציינה כי הטעם שהעלה ב"כ המערער באשר לנסיבות אי ההתייצבות, נדחה במפורש בפס"ד איטליא.

עוד לדבריה אף לא קם חשש לעיוות דין, לנוכח השוני בגרסאותיו של המערער, החל מזו הספונטנית בעת ביצוע העבירה לכאורה, עובר לגרסתו בשימוע וכלה בגרסתו כפי שעלתה בבקשה לביטול פס"ד.

ב"כ המשיבה עתרה לבית המשפט לדחות את הערעור כמפורט בטיעוניה דלעיל.

4. ברשות ע"פ 9142/01 ואח', סורייא איטליא ואח', קבע בית המשפט העליון את המתווה בבוא בבית המשפט לדון בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר, לאור תכליתו של סעיף 240 לחזד"פ שהינו ייעול ההליך הפלילי ומתן אפשרות לשפוט נאשם הבוחר שלא להיות נוכח בעת הדיון, ולראות אותו כמי שמודה בעובדות כתב האישום, ולגזור את דינו בהעדרו.

נקבע כי על בית המשפט לבחון קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדין, וכן האם דרוש ביטול פס"ד כדי למנוע עיוות דין, תוך שמוטל הנטל על כתפי הנאשם שנשפט בהעדרו, להוכיח כי יש מקום להניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי ולעמוד בתנאים לביטול פס"ד.

5. אף אם אצא מנקודת הנחה כי בית משפט קמא לא דן בטענות לגופן, שכן סבר שנדונו במסגרת החלטה שניתנה בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אדון בהן עתה לגופן.

6. בענייננו באשר לנסיבות בגינן לא התייצב המערער להליך בבית משפט קמא, הוא טוען לטעות בתום לב, לאור הליכי השימוע בפני קצין משטרה במהלכם נמנע מלהשית עליו פסילה מנהלית.

אין חולק כי המערער זומן כדין בעת שנמסרה לידיו הזמנה לדין וכתב אישום, להתייצבות ליום 6.11.14 בשעה 09:00.

בפס"ד איטליא, צוין כי טענה זהה לזו שטוען המערער בפני, הועלתה בפני בית משפט קמא בדיון נשוא רשות הערעור, ונמצאה כסתמית ומופרכת ובית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אשר אישר את החלטת בית משפט קמא ונמצא כי המערער לא הציג סיבה מוצדקת בגינה לא התייצב למשפטו.

7. באשר לטענה החלופית של גרימת עיוות דין, נטען בהודעת הערעור, כי המערער כופר במיוחס לו, ויטען להגנתו כי באותו המקום והזמן בכביש 5 בסמוך לצומת אריאל, ארע אירוע ביטחוני, ושררה מהומה במקום.

8. מנסיבות המקרה שארע ביום 11.9.14, המפורטות בהזמנה לדין וכתב אישום, עלה לכאורה כי המערער נצפה כשהוא מבצע את העבירה על ידי שוטרת שנסעה בנתיב הנגדי, ואשר נאלצה לבלום בחוזקה ובפתאומיות ולסטות מהדרך לשול על מנת למנוע התנגשות חזיתית עם הנהג. עלה בנוסף כי ביצעה פניית פרסה והבחינה לנגד עיניה בביצוע עקיפה נוספת בקו הפרדה רצוף.

9. דברי המערער בתגובה לאמור, באו לידי ביטוי אף הם, בציינו "לא שמתי לב, אני כרגע בתקופה מטורפת, אני לא יודע איך להסביר לך, עברתי עכשיו טלטלה, לאחר שיחה עם אביב גפן".

עניין הפיגוע, לא בא לידי ביטוי באותו שלב כלל וכלל, ואף לא נשמעה כפירה מפורשת באשר למיוחס לו.

10. בעניינו של המערער נערך ביום 6.11.14 שימוע, והחלטה על פסילה מנהלית.

באותה העת ציין אומנם המערער באשר לחשד לפיגוע, ואולם טען "היה לפני ואחרי רכב פלסטיני, והודיעו לי שהיה חשד לפיגוע, אני לא נהג פרוע, התחלתי את העקיפה בקו מקווקו וחזרתי כאשר היה כנראה קו הפרדה רצוף". גרסה שיש בה לכאורה משום ראשית הודיה, לאור העובדה כי נדרשת יציאה לעקיפה בעת שניתן להשלימה בבטחה ובלא ביצוע עבירה.

11. בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר, ציין המערער בהקשר לפיגוע הדריסה, כי נלחץ וניסה ככל יכולתו לעזוב את מקום האירוע.

12. לאור סך כל האמור לעיל, אף לא עלה בידי המערער לעמוד בנטל להוכחה כי יהיה בהותרת פס"ד על כנו, משום גרימת עיוות דין.

13. לאור סך כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ה, 01/02/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המערער:

היה עיכוב ביצוע של רכיב הפסילה עד כה, אבקש המשך של עיכוב הביצוע, להתארגן לקראת הפסילה הוא צריך לנסוע מתפוח למרכז הארץ. נבקש מבית המשפט 30 ימי עיכוב ביצוע. לצורך התארגנות, זו תקופה שהמערער נמצא בעבודה בשל עיסוקו, בחודש הקרוב רק מבקשים 30 ימים כדי להתארגן. לפנים משורת הדין אבקש לאפשר למערער לשלם את הקנס המקורי, היות והמועד עבר ובטעות לא שילמנו זאת.

ב"כ המשיבה:

אני נאלצת להתנגד לבקשות של חברי שהם אינם סבירות בעיניי. מועד תשלום הקנס נקבע ל-1.1.15 לפני חודש שגזר הדין ניתן חודשיים לפני כן, היו לו חודשיים להיערך לשלם קנס של 1,200 ₪ אין סיבה לעיכוב ביצוע של קנס, לא ניתן עיכוב ביצוע כזה הוא היה צריך לשלמו במועדו, שאחרת לשלם ריבית ופיגורים או לרצות 12 ימי מאסר תמורתו.

לעניין רכיב הפסילה, הוא עוכב בפועל עד למועד הדיון, היום שבית המשפט נתן החלטתו אין מקום לתת עיכוב ביצוע מעבר ליום יומיים כדי שיוכל לחזור עם רכבו. אין טעם בדחייה של 30 יום שמדובר במי שנפסל מראש על פסילת מינימום מאחר שביצע עבירות מסוכנות.

<#8#>

החלטה

ביצועו של תשלום הקנס לא עוכב, והיה על המערער לשלמו במועדו, ומשלא עשה כן לא מצאתי להורות עתה על תשלום קרן הקנס.

באשר לעיכוב ביצוע הפסילה, לא נמצא טעם קונקרטי להיעתר לבקשה, ואני מורה כי יהיה על המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו עד ליום 2.2.15 בשעה 16:00.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ה, 01/02/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המערער:

המערער היה פסול מה-1.12 עד ה-9.12, המועד בו ניתן עיכוב ביצוע. יש אישור על הפקדת הרישיון.

ב"כ המשיבה:

מסכימה.

<#10#>

החלטה

מתקופת הפסילה ינוכו הימים בהם הופקד רישיונו של המערער בעקבות הפסילה שהוטלה עליו בבימ"ש קמא, וזאת מיום 1.12.14 עד ליום 9.12.14 כמבוקש.

<#11#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ה, 01/02/2015 במעמד הנוכחים.