לפני בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, בעניינה של התובעת-2.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעות, אם ובתה, ילידת 27.07.05, נפגעו בתאונת דרכים בתאריך 02.04.14 והגישו תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

במסגרת תביעתה, עתרה התובעת-2 (להלן: "התובעת") למינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. בית המשפט נעתר חלקית לבקשתה ומינה את פרופ' שאול הראל כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה (להלן: "המומחה").

1. המומחה, בדק את התובעת בתאריך 16.04.17, ובחוות דעתו, קבע כי "סביר להניח שהתובעת סבלה מחבלת ראש סגורה קלה, עם התפתחות פוסט טראומטית (סומאטית ונפשית – רגשית), עם זאת קיימת עדות לקשיים מסוימים עוד בטרם התאונה (קשיים בבית הספר וכן נטייה לכאבי ראש, הפרעות שמיעה, על רקע מיגרנוטי – תורשתי). וכי סביר להניח שפעל כאן העיקרון הנוירו-ביולוגי של "רצף נזקים מצטבר", לאמור – חבלת ראש גרמה להחמרה מצטברת של מחלה ותפקוד המוח".

המומחה העריך את הנכות הזמנית של התובעת בשיעור של 20%, לפי ס' 34(ב)(3), לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כאשר מחצית שייך למצב קודם ומחצית לתאונה. עוד קבע המומחה, כי "עקב גילה הצעיר יחסית בעת התאונה (8 שנים) וכיום, 3 שנים לאחר התאונה, יש צורך בהערכה נוירולוגית ופסיכולוגית / פסיכיאטרית בעוד 5 שנים". המומחה הוסיף, שהתובעת נדרשת למעקב נוירולוגי ופסיכולוגי בכל שנה, מעקב וטיפול פסיכולוגי כולל הדרכת הורים, פעם בחודש, תמיכה, חניכה והוראה מתקנת בתחום הלימודים.

1. בתאריך 26.06.17, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי ובקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. התובעת נימקה בקשתה, בין היתר, בהעדר קביעה מצד המומחה בנוגע לנכות צמיתה ונוכח פרק הזמן הממושך בו נקבעה נכות זמנית ובכך שהמומחה התייחס לתחום הנפשי, על אף שמונה לתת חוות דעתו בתחום הנוירולוגי. כב' השופטת עידית קצבוי, דחתה את הבקשה לאור עמדת המומחה, לפיה הנכות הצמיתה טרם התגבשה והציעה לתובעת למחוק את התביעה עד למועד התגבשות הנזק או להסכים על שיעור נכות מסוים לצורך הגשת תחשיבים.
2. לבקשת התובעת, נחקר המומחה, פרופ' שאול הראל (להלן: "המומחה") בתאריך 4/11/18 על חוות דעתו ולאחר חקירתו, הגישה התובעת בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, זו הבקשה המונחת לפני.

לטענת התובעת, המומחה הינו בעל שם עולמי בתחום נוירולוגית ילדים ואולם בחוות הדעת הוא מתייחס לבעיות נפשיות מהן סובלת התובעת ובכך פולש לתחום רפואי שאינו בגדר מומחיותו.

בבקשתה טוענת התובעת, כי מחקירתו של המומחה, עולה שהוא אינו מחשיב עצמו כפסיכיאטר לילדים ואף העיד, כי בבעיות מורכבות מפנה לקולגות הפסיכיאטרים שמתעסקים יותר בתחום (פרוטוקול, עמ' 3). המומחה השיב עוד כי הוא "אינו מתנגד למינוי פסיכיאטר".

בבקשתה מפרטת התובעת שהיא סובלת מתסמינים מובהקים של פוסט טראומה, המלווים בדיכאון, חרדות, ירידה במוטיבציה וקשיים רגשיים ולימודיים אשר הביאו את המומחה, בתחום הנוירולוגיה, לקבוע נכות בתחום הנפשי. מכאן, נטען כי ככל שלא תיבדק על-ידי מומחה פסיכיאטר, יגרם לה עוול.

בנסיבות אלה ולאור התיעוד הרפואי, נטען כי קיימת למעלה מראשית הראיה הנדרשת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה ויש צורך במינוי כבר עתה.

1. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענת הנתבעת, עולה מחקירת המומחה שהוא בעל ניסיון רב בתחום נוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, לרבות בכל התחומים המשיקים בין נוירולוגיה לפסיכיאטריה והינו בעל הסמכה בפסיכיאטריה מהאיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה ונוירולוגיה, בעלת תוקף בארץ - מכאן כל הנושאים אליהם התייחס הינם בתחום מומחיותו.

הנתבעת מוסיפה, כי בחקירתו התייחס המומחה לצורך בהערכה נוירו-פסיכולוגית או נוירו-פסיכיאטרית בעתיד, וחזקה עליו כי בבוא העת יפנה את התובעת לבדיקה הנדרשת או ימליץ על מינוי מומחה נוסף, לצורך הערכת נכות צמיתה, ככל שתיוותר.

בנוגע לקביעת הנכות הזמנית הממושכת, נטען כי המומחה התייחס בחקירתו למנגנון ההחלמה של חבלות ראש מהסוג שארע לתובעת והסביר מדוע נדרש פרק זמן ארוך עד להתגבשות הנזק ככל שעשוי להיגרם. בנסיבות אלה, מציעה המשיבה לתובעת להפנות את יהבה לצורכי טיפול וריפוי, כפי שהומלץ, גם על פי חוות הדעת.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שבתי ועיינתי בחקירת המומחה, באתי לכדי מסקנה, כי אף שקיים ספק האם בשלב זה ניתן יהא לקבוע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטריה, הרי שעה שמדובר בקטינה ושעה שמחקירת המומחה ומבחינת מצבה הרפואי של התובעת, עולה שבהמשך הדרך יהא צורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, נכון להורות כן כבר עתה.

בהכרעה זו, נתתי משקל רב לעובדה שהמדובר בקטינה שנפגעה בגיל צעיר מאוד וכאמור, לנוכח הערכתי שבסופו של דבר יהא צורך בהערכה פסיכיאטרית, נכון יהא שמומחה בתחום הפסיכיאטרי יתן דעתו למצבה כבר בשלב זה, הגם שיכול שטרם התגבשה נכותה בתחום.

1. עיון בחוות דעתו של פרופ' הראל כמו גם בעדותו, מעלים, שאכן קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שכן על אף שיכול ויש בכך כפילות בשל החפיפה בין התחומים ועל אף שלפרופ' הראל ידע גם בתחום הפסיכיאטריה, יכול ומומחה שעיקר התמחותו בתחום הפסיכיאטריה, יוכל ליתן דעתו והערכתו לגבי דגשים נוספים במצבה של התובעת.
2. אדגיש, שאין באמור, כדי לפגוע חלילה במקצועיותו של פרופ' הראל, או בקביעתו, כי הנכות בתחום הנוירולוגיה, לעת הזו זמנית, קביעה שאינני רואה להתערב בה, גם לאחר החקירה הנגדית הארוכה שנחקר פרופ' הראל.

פרופ' הראל הסביר היטב בחוות דעתו וגם בעדותו מדוע הנכות בתחום הנוירולוגיה בשלב זה זמנית. בחוות דעתו קובע המומחה כי "הילדה סבלה מ- Mild Traumatic Brain injury, ילדים הסובלים מכך יכולים בתחילה להיות אסימפטומטיים ובהמשך יכולים לסבול מתסמונת פוסט טראומטית, הכוללת הפרעות סומטיות ונפשיות. רוב הילדים נוטים להתאושש ולהבריא, אך חלק מהם מפתחים מגוון של סימפטומיים וסימנים קליניים... ", על כן מסביר המומחה, ונוכח גילה הצעיר, יש צורך בהערכה נוירולוגית ופסיכיאטרית בעוד 5 שנים. כאשר בין לבין נקבעה תוכנית מעקב וטיפול: מעקב נוירולוגי ופסיכולוגי של שנה, מעקב וטיפול פסיכולוגי כולל הדרכת הורים פעם בחודש, תמיכה, חניכה והוראה מתקנת בתחום הלימודים.

בחקירתו הסביר המומחה: "תלוי מה היתה הפגיעה המוחית. יש פגיעות קלות עם תוצאות מאוחרות מאוד משמעותיות ויש פגיעה קלה שתוך שנתיים הילד משלים, מתקן את החסר והתופעות למעשה בהדרגה חולפות. ויש פגיעות קלות עם תוצאות לא טובות.. תלוי מה קרה במוח, המוחות הם שונים" (פרוט' עמ' 8, שורות 27-23) ובהמשך:"אני חושב שאם הייתי נותן נכות צמיתה הייתי עושה עוול לילד. אני רוצה שהילדים ישתפרו, אני רוצה לתת להם את ה- Benefit of the dout " (עמ' 27, שורה 9-12) ובהמשך:"למען הילד נבדוק אותו בעוד חמש שנים... בדרך כלל הדברים הופכים להיות יותר ברורים בסביבות גיל ההתבגרות" (פרוט' עמ' 35, שורות 23-27).

קביעה זו בעינה עומדת.

1. גם על מומחיותו של המומחה קשה לחלוק – המומחה נחקר ארוכות על נסיונו המקצועי והאקדמי וכפי שעלה מעדותו, התחום העיקרי בו עוסק המומחה הינו נוירולוגיה של ילדים והתפתחות הילד. המומחה מסביר כי "קיימת חפיפה מסויימת בין נוירולוגיה ופסיכיאטריה של הילד, כמו נוירולוגיה התנהגותית, נוירולוגיה קוגנטיבית, הפרעת קשב וריכוז, לימוד, זיכרון, כל זה זה שטח אפור בין נוירולוגיה ופסיכיאטריה. ככה שהתחומים האלה, יש כאלה שיש להם נסיון יותר או פחות.. אתה תראה פסיכיאטרים שמטפלים בתחומים האלה ותראה נוירולוגים. הכל לפי הנסיון הקליני וההתמחות" (עמ' 2, שורה 8-13) . המומחה מבהיר כי אין לו רשיון לעסוק בפסיכיאטריה בארץ, אבל יש לו בארה"ב ובמועד הדיון אף הציג את התעודה, תוך שציין כי "מבחינת הכשרה, הסמכה, זה תקף ובישראל מקבלים את ההסמכות האמריקאיות".

המומחה גם פרט שהוא ממליץ על טיפולים פסיכיאטרים, עושה מעקבים פסיכיאטרים לילדים ורושם תרופות פסיכיאטריות לילדים והסביר "אני הקמתי את הנוירולוגיה של הילדים בארץ וגם את התפתחות הילד, ניהלתי מכון להפתחות הילד משך 35 שנה. עסקתי בשיקום של ילדים, בבעיות פסיכיאטריות, פסיכולוגיות.."(עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 32-29).

יחד עם זאת, כאשר המומחה נשאל מדוע לא הזכיר את הכשרתו בתחום הפסיכיטריה בחוות הדעת הבהיר: "מפני שאני לא חושב, אני לא מחשיב את עצמי כפסיכיאטר לילדים כאחד שמבין בתחום במידה מסוימת, אבל אני לא עוסק בזה ביומיום וגם אני שיש לי מקרים מרוכזים (צ"ל "מורכבים" – א' מ'), אני מפנה לקולגות שלי הפסיכיאטרים שעוסקים בזה יום יום. אבל זה לא אומר שאני מתמצא בתחום של החפיפה. וכמו שאני אמרתי, יש שטח אפור ועובדה שגם הפסיכיאטרים נבחנים אצלנו בתחום גם של נוירולוגיה, מפני שהם גם צריכים לדעת קצת בתחום הנוירולוגיה" (פרוט' עמ' 2-3 שורות 30-32).

משמע, מעדותו של המומחה, עולה, כי בהחלט יש בידו המומחיות ליתן חוות דעת בתחום הנוירולוגיה ובשטח "האפור" שבין נוירולוגיה לפסיכיאטריה וקשה לחלוק שמדובר במומחה ראוי שקביעותיו בתחום מומחיותו עומדות בעינן. כמו כן, מחוות הדעת עצמה ומעדותו של המומחה ניכר כי במידת הצורך, עם התגבשות הנזק, יפנה את התובעת לכל בדיקה או אבחון נדרשים. יחד עם זאת, ככל שקיימים נזקים שהם בתחום המובהק של הפסיכיאטריה, יכול ונכון שמומחה שעיקר מומחיותו בתחום הפסיכיאטריה דווקא ייתן את דעתו.

המומחה עצמו אמר בחקירתו, שהוא לא מתנגד למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אף שהוא סבור שלעת הזו אין צורך בכך.

1. ניכר מחוות דעתו של פרופ' הראל שהתובעת סובלת מהפרעות סומטיות ונפשיות בעלות היבטים שונים. הפרעות סומטיות שעיקרן בכאב ראש, סחרחורת, הקאות, הפרעות בשיווי משקל, הפרעות בקואורדינציה מוטורית, קשיי זכירה ולמידה; והפרעות רגשיות ונפשיות שעיקרן בסיוטי לילה, אי שקט פסיכו-מוטורי, חרדות, התפרצויות זעם, תלותיות וקשיים חברתיים.

בנסיבות אלה, כאשר פרופ' הראל מונה אך בתחום הנוירולוגיה, כאשר המומחה השיב שעל אף הידע והמומחיות בתחום הפסיכיאטריה הוא לא מחשיב את עצמו כפסיכיאטר ילדים, כאשר ניכר שבסופו של דבר יהא צורך בקבלת חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה, וכאשר המדובר בקטינה שאמורה לחיות עם תוצאות התאונה שנים רבות מאוד ושהערכת מצבה צריכה להיעשות בזהירות רבה, לא מופרך לקבל חוות דעת נפרדת בתחום הפסיכיאטריה כבר בשלב זה.

אכן יכול ויסתבר שבסופו של דבר המינוי היה מיותר שכן ניתן היה להסתפק בחוות דעת אחת או להמתין עם המינוי ואולם במיוחד כאשר מדובר בקטינה עדיף לנקוט בגישה זהירה על מנת שהערכת מצבה חלילה לא תפגע. להערכתי, יכול ועצם המעקב אחר מצבה של הקטינה, עד להתגבשות הנכות על ידי מומחה מטעם בית המשפט גם בתחום הפסיכיאטריה ישרת את ההכרעה בתיק זה.

1. בנסיבות אלה, אני מוצאת לנכון להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. אדגיש, כי ניתן להציג למומחה את חוות דעתו ואת פרוטוקול עדותו של פרופ' הראל. בשים לב לחפיפה האפשרית בין שני התחומים, נכון שלפני המומחה שימונה תהא התמונה המלאה.

מומחה ימונה בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ט, 20 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.