1. המשיב 1, עמוס אופיר (להלן: "אופיר"), הגיש כנגד המשיב 1, רו"ח שמעון איתן (להלן: "איתן"), כתב תביעה במסגרתו התבקש בית המשפט להצהיר כי השקעותיו של אופיר בחברת ס.פ.ר.מ השקעות בע"מ (להלן: "ס.פ.ר.מ") יירשמו בספרי המשיבה 2 שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ (להלן: "החברה") כהשקעת בעלים שלו בסך של מיליון ₪ בערך ליום 1.2.2002.

עוד התבקש בית משפט להורות לאיתן לבצע את הרישום בספרי החברה.

המבקשת, עירית קדרון (להלן: "קדרון") והחברה צורפו לכתב התביעה כמשיבות פורמאליות.

בכתב התביעה נאמר כי אופיר הוא בעלים של 60% ממניות החברה וקדרון מחזיקה ב- 40% ממניות החברה ואין היא עובדת בחברה.

החברה, אשר עוסקת בייבוא ושיווק גבינות איכות, מנוהלת על ידי אופיר.

עוד נאמר, כי הצדדים הקימו את החברה על מנת להעביר אליה את פעילותו של אופיר בייבוא ושיווק גבינות אשר נעשתה באמצעות חברת ס.פ.ר.מ השקעות בע"מ (להלן: "ס.פ.ר.מ") אשר 99% ממניותיה הן בבעלות אופיר ולאחר מכן באמצעות חברת

מ. קדרון בע"מ שהיא בבעלותה של קדרון.

בכתב התביעה נטען כי ביום 10.12.07 התקבלה בחברה החלטה לפיה השקעות קדרון בפעילותה בחברת מ. קדרון תרשמנה כהשקעות בעלים בחברה והשקעות איתן בס.פ.ר.מ תרשמנה אף הן כהשקעות בעלים בחברה.

נטען כי השקעות קדרון נרשמו ואילו השקעות איתן לא נרשמו עד היום.

רו"ח יובל קדרון, בעלה של קדרון, היה בכל התקופה הרלוונטית רואה החשבון אשר ניהל את חשבונות החברה.

לאופיר נודע רק לאחרונה כי ההלוואה אשר ניתנה על ידו ל-ס.פ.ר.מ כהלוואת בעלים לא נרשמה בספרי החברה.

אופיר פנה לאיתן, רואה החשבון של החברה, לרשום את השקעותיו.

איתן השיב, לדבריו, בתשובה פתלתלה שכל משמעותה היא משיכת זמן. זאת כפי הנראה בהוראת בעלה של קדרון, שהוא חברו למקצוע ומי שמצוי איתו בקשרי עבודה שוטפים.

2. קדרון הגישה בקשה לסילוק התביעה או לעיכוב הליכים.

בבקשה נאמר כי התביעה הוגשה בעניין הכפוף לבוררות המתנהלת בין הצדדים.

הסעדים המתבקשים נוגעים להתחשבנות בין אופיר לבין קדרון, בנוגע לפעילותם כבעלי מניות בחברה.

בהתאם להסכם בין הצדדים והחלטת בית משפט שלום בנתניה מיום 7.10.14, דין טענות אלה להתברר בבוררות המתנהלת בפני עו"ד ורו"ח יוסי קורן – עובדה אשר הוסתרה מבית משפט.

כמו כן, הוסתרו הצדדים המהותיים לסכסוך ונעשה ניסיון לערב את רואה החשבון של החברה בעניין שלא שלו.

אופיר הוא בעל שליטה בחברה ודירקטור יחיד. אופיר הסתיר כי על פי פסיקת הבורר מיום 10.12.14 הוא חייב לרכוש את כל מניות המיעוט בחברה שבבעלות קדרון.

אופיר גם הסתיר מבית המשפט כי ניתן כנגדו צו על ידי הבורר אשר הורה לו להחזיר לחברה את כל הפעילות שהוציא ממנה תוך ניצול כוחו כבעל שליטה.

אופיר הסתיר את העובדה כי באי כוחו מייצגים את החברה וייצגו אותה בהליכים בפני בית משפט שלום בנתניה.

נאמר בבקשה כי אופיר חתם במהלך השנים על דוחות כספיים אשר שיקפו את ההשקעות שנעשו בחברה והתביעה עומדת בסתירה לדוחות הכספיים.

עוד הועלו בבקשה טענות לגופה של הדרישה לרשום השקעה אשר בוצעה על ידי בעלי המניות, כל אחד בחברה אחרת, כהשקעה בחברה.

נטען כי הגשת התביעה כנגד רואה החשבון היא ניסיון לחמוק מקיום הבוררות.

3. איתן הגיש תגובה לבקשה, בה נאמר כי נקלע לסכסוך לא לו בניסיון פסול של אופיר להשיג יתרונות דיוניים כגון: שחרור מהסכם הבוררות.

החברה שכרה את שירותיו אך ורק לצורך עריכת ביקורת על דוחותיה הכספיים.

בניגוד לנטען בכתב התביעה, איתן מעולם לא היה חשב או מנהל ספרי החברה.

התירוץ להגשת כתב התביעה כנגד איתן הוא סירובו לדרישתו של אופיר לכלול נתונים בדוחות הכספיים, אשר לטענת התובע הם פועל יוצא של התחשבנות קודמת בין בעלי המניות בחברה אחרת.

איתן לא הסכים לכלול בדוחות המבוקרים של החברה לשנת 2013 סכום כלשהו המתייחס להלוואות בעלים.

נאמר בתגובה כי רואה חשבון הוא בעל מקצוע חופשי אשר חייב להפעיל שיקול דעת עצמאי ואין הוא חייב לתת שירותים כלשהם לאיש.

אין מקום להגיש תביעה נגד כל רואה חשבון מבקר כדי לחייב אותו לכלול נתון מסוים בדוחות כספיים.

איתן הבהיר בתגובה כי החל לשמש רואה חשבון מבקר של החברה ביחס לדוחותיה הכספיים משנת 2009 ואילך.

במהלך השנים לא הוצגו לו נתונים כלשהם הקשורים בס.פ.ר.מ ולהשקעות אשר בוצעו בה.

עד לאחרונה לא הוצגו כל נתונים או טענות כאילו הדוחות הכספיים אשר בוקרו אינם נכונים או שיש לכלול בהן נתונים שמקורם בחברות אחרות על בסיס הסכם כלשהו בין בעלי המניות משנת 2007.

4. בתשובה טען אופיר כי בינו לבין איתן אין הסכם בוררות ואין תניית בוררות ולכן דין הבקשה להידחות.

עניינה של התביעה היא התחשבנות בין אופיר לבין החברה בלבד.

מהות התביעה היא דרישה מרואה החשבון לרשום בספרי החברה רישומים בהתאם להחלטה מחייבת של החברה שהוא גם הסכם בין בעלי המניות.

לא מדובר בעקיפת הליכי בוררות או התחשבנות בין הצדדים.

ביחסים שבין אופיר לבין קדרון אין משמעות לרישום ההשקעות בחברה, שכן בין הצדדים כבר הוסכם שהשקעות אלו יובאו בחשבון בהתחשבנות ביניהם.

לגופו של עניין נאמר כי לבית משפט שלום בנתניה הוגשה תביעה על ידי החברה כנגד קדרון, בעלה רו"ח קדרון ו-מ. קדרון, באמצעותה, כך נטען, פעלו קדרון ובעלה לגזלת כספים מהחברה.

באותו הליך נקבע כי מחלוקות אלה צריכות להתברר לפני הבורר בהתאם להסכם הבוררות. על קביעה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

מהות התביעה בהליך שם היא טענתה של החברה כי רו"ח קדרון ניצל את הגישה הבלעדית שהייתה לו לספרי החברה ולכספיה והביא לכך שהחברה חויבה שלא כדין בסכומים של מאות אלפי שקלים.

כאשר התגלתה עובדה זו לאופיר העלו קדרון ורו"ח קדרון טענה כי הכספים שנגזלו מן החברה שימשו להחזר הלוואת בעלים.

אופיר התייחס אף לגופן של המשיכות הנטענות, אולם אלא אינן רלוונטיות לעניין שלפניי.

אופיר הפנה להחלטת החברה משנת 2007 בה נאמר כי תבוצע בדיקה על ידי הצדדים של השקעות בעלים ב-ס.פ.ר.מ וב- מ. קדרון, כאשר השקעה בחברות אלה דינה כדין השקעה בחברה.

אין מקום לטענת קדרון כי יש לבצע בדיקה באשר להשקעות. השקעות קדרון עצמה כבר נרשמו כהשקעת בעלים בחברה. החברה החזירה, ללא ידיעת אופיר, כספים רבים לקדרון אשר יוחסו כהחזר השקעה בחברה.

אופיר טען כי קיימות שתי אפשרויות: או שנערכה בדיקה והשקעות הצדדים – כל אחד בחברה שבשליטתו – מחייבות את החברה, למרות שהשקעות אופיר לא נרשמו בספרים. במצב דברים זה התביעה הנוכחית היא תביעה טכנית, והצד הנכון לה הוא רו"ח איתן.

האפשרות השנייה היא – שמשיכות הכספים שנעשו על ידי קדרון מהחברה, כביכול כהחזר הלוואות, בוצעו ללא שנערכה בדיקה. אם זה המצב הרי שמדובר ברישום כוזב בספרי החברה על ידי רו"ח קדרון, במטרה למשוך כספים מן החברה, חרף העדר קביעה כי קדרון זכאית לכספים אלה.

מכאן עולה כי תנאי להעברת הסכסוך לבוררות הוא קביעה מפורשת על פיה קדרון משכה כספים שלא כדין תוך רישום כוזב בספרי החברה.

אם זה המצב אין מקום לברר את ההליך בבוררות, שכן מדובר בעבירות פליליות.

רק בית משפט יכול להכריע אלו משתי האפשרויות לעיל היא האפשרות הנכונה.

נטען כי איתן הפך לזרועה הארוכה של קדרון אשר ניסה לסחוט מאופיר ויתור על התביעה.

אין להורות על העברת הדיון לבורר ויש להמשיך להורות על ניהול ההליך בבית משפט.

5. בתשובתה של קדרון נאמר, בין היתר, כי הודאת אופיר לפיה מתנהלת בין הצדדים בוררות אשר תכריע בהתחשבנות ביניהם, וכי רישום ההשקעות על פי התביעה הנוכחית לא תשפיע על ההתחשבנות - מחייבת את קבלת הבקשה.

מדובר באותה עילה המתבררת כעת בבוררות בין הצדדים.

אופיר אף לא ענה לטענה כי כדירקטור יחיד חתם על דוחות מבוקרים של החברה, וכי איתן אינו מבקר את חברת ס.פ.ר.מ ולא הוצגו לו ספריה.

בכתב התביעה היפנה אופיר לסעיף 5 להחלטה משנת 2007, אליה התייחס גם בהסכם בין בעלי המניות, בו נאמר במפורש כי תבוצע בדיקה על ידי הצדדים לגבי ההשקעות בחברה.

עוד נאמר על ידו, כי מתנהל כיום הליך בוררות אשר מתייחס בין היתר להתחשבנות הנכונה בין הצדדים, המחייבת התייחסות להשקעות הצדדים.

6. נקבע על ידי דיון במעמד הצדדים ובמעמד הצדדים חזרו הצדדים על טענותיהם.

ב"כ אופיר הוסיף וציין כי המבקשת, קדרון, היא למעשה נתבעת פורמאלית וניתן למחוק אותה מכתב התביעה.

לדבריו, אין היא צד מהותי והתיק מתנהל, לטענתו, כדי לעשות סדר בספרי החברה.

איתן הוא הנתבע היחיד בכתב התביעה כנגדו מתבקש סעד אופרטיבי.

איתן לא הגיש אומנם בקשה עצמאית, אולם ציין במסגרת תגובתו לבקשתה של קדרון כי הוא נקלע לסכסוך לא לו; כי שירותיו נשכרו אך ורק לצורך עריכת ביקורת על דוחותיה הכספיים של החברה. הוא סירב לכלול בדוחות הכספיים של החברה לשנת 2013 סכום כלשהו המתייחס להלוואות בעלים, אשר ניתנו לכאורה עוד בשנת 2002, על פי הסכם משנת 2007 - לפני שנשכרו שירותיו, שכן הדרישה נגדה את הבנתו המקצועית.

איתן סבר כי יש לעכב את ההליכים בשל תניית הבוררות וללא כל קשר להורות על מחיקתו מכתב התביעה.

אינני סבורה כי יש מקום להמשך בירור התביעה כנגד איתן ממספר טעמים.

ככלל, אין מקום להגיש תביעה בבקשה לצו עשה כנגד רואה חשבון, על מנת שיכלול נתון כלשהו בדוחותיה הכספיים של חברה אותם הוא מבקר – על פי דרישה של אחד מבעלי המניות בחברה. לכל היותר, יכול אותו בעל מניות לפנות לבית משפט בבקשה לסעד הצהרתי, שהחברה או בעלי המניות הנוספים בחברה יהיו צד לה, על מנת שיקבע כי יש מקום לבצע את הרישום המתבקש.

נראה כי הצד המהותי לסכסוך אינו איתן – אלא קדרון כבעלת מניות המיעוט בחברה. בינה לבין אופיר כבר מתקיימת בוררות, כאשר הבורר, עורך דין ורואה חשבון יוסי כהן, התמנה על פי פנייתה של קדרון ליו"ר לשכת עורכי הדין.

פנייה זו נעשתה על פי הוראות סעיף 13 להסכם בעלי המניות משנת 2005, הקובעות את דרך מינוי הבורר - אם לא תהיה הסכמה בין הצדדים באשר לזהותו של בורר שימונה לצורך בירור מחלוקות בין הצדדים.

בשלב הראשון, התבקש הבורר לתת החלטה בעניין תחולתו ויישומו של סעיף 7.4 להסכם שנחתם בשנת 2005 בין קדרון לאופיר.

ביום 10.12.14 ניתנה החלטתו של הבורר אשר ציין כי התבקש בשלב זה להחליט בשתי סוגיות המצויות במחלוקת בין הצדדים: האם עקב הסכסוך שהתגלע בין הצדדים יש לפעול לפי הוראות סעיף 7.4 להסכם ואם התשובה תהייה חיובית - מה הייתה כוונת הצדדים בקביעת המנגנון שנקבע בו.

סעיף 7.4 קובע כי אם הצדדים יגיעו לחילוקי דעות שלא יאפשרו המשך עבודה משותפת, ימונה מעריך אשר יעריך את שווי החברה. קדרון תמכור על פי ההערכה את מניותיה לאופיר, או שימונה מפרק לחברה.

הבורר קבע כי הצדדים הגיעו אכן לחילוקי דעות שלא יאפשרו את המשך עבודתם המשותפת, מצב דברים בו חלות הוראות סעיף 7.4 להסכם.

עוד קבע הבורר כי מניתוח הוראות ההסכם, הוראות החוק וההלכות שנקבעו, נראה כי כוונת הצדדים הייתה כי בשלב הראשון ימונה מעריך שייקבע את שווי החברה.

בשלב השני אופיר התחייב לרכוש את מניותיה של קדרון בהתאם לאותה הערכת שווי, או שיוחלט בהסכמה על פירוקה של החברה.

אין ספק כי במסגרת מנגנון זה של קביעת שווי החברה, יידרש המעריך לשאלת הלוואות הבעלים אותן יש לקחת בחשבון – בין שנרשמו ובין שלא נרשמו בספרי החברה.

לכן, יש לראות באופן ברור את נושא התביעה שלפניי בה התבקש רישום הלוואת הבעלים שניתנה על ידי אופיר בספרי החברה – כנושא המהווה חלק בלתי נפרד מהליך הבוררות המתנהל בין בעלי המניות של החברה.

יש לעיין עתה בתביעה בת.א 15337-09-14 אשר הוגשה על ידי החברה.

כפי שציינו הצדדים בתיק הנוכחי, הן בכתבי הטענות בבקשה לסילוק התביעה או לעיכוב הליכים והן בדיון שלפניי, הגישה החברה תביעה כנגד קדרון, רו"ח קדרון וחברת מ. קדרון בע"מ.

התביעה הוגדרה כתביעה כספית ותביעה למתן חשבונות בסכום של כ-485,000 ₪.

בתביעה נאמר כי החברה מבקשת להשיב לעצמה כספים אשר נלקחו על ידי הנתבעים שלא כדין.

במסגרת תביעה זו הגישו הנתבעים וביניהם קדרון, היא המבקשת בבקשה לפניי, בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 א' לחוק הבוררות.

בית משפט השלום בנתניה, כב' השופטת קולנדר – אברמוביץ קיבלה את הבקשה לעיכוב ההליכים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נידונה בבית משפט המחוזי מרכז-לוד בפני כב' השופטת רבינוביץ-ברון (רע"א 16383-11-14).

בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית המשפט השלום אליו הפנתה המבקשת בבקשה שלפניי.

בית המשפט קבע כי העובדה שהחברה אינה צד להסכם הבוררות, הינה בגדר קושי שניתן היה להתגבר עליו.

עם זאת, צוין כי שאר הנתבעים אינם צד להסכם הבוררות. נקבע כי לא הוכח שהושגה הסכמה בין כל הצדדים על פיה הסכם הבוררות יחול גם לגבי תביעות כנגד הנתבעים 2 ו- 3 - רו"ח קדרון וחברת מ. קדרון בע"מ.

מעבר לאמור לעיל, קבע בית המשפט כי קיים טעם מיוחד לכך שאותה תביעה לא תתברר במסגרת הבוררות המתקיימת בין בעלי מניות שעיקרה קביעת שווי החברה.

נקבע כי כתב התביעה מייחס לנתבעים מעשים העולים, לפי הנטען, לכדי מעשים פליליים: נטען בכתב התביעה לתשלום תשלומי שכר פיקטיביים; לשימוש בכספי החברה לתשלומי מע"מ של חברות אחרות; עבירות על חוק העונשין; על חוקי המס ועל חוקי החברות.

מדובר במקרה בו הטענה למעשים לא חוקיים היא נושא התביעה ותו לא.

בגין כל אחד מהטעמים לעיל התקבל הערעור.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון נדחתה מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין.

עם זאת, אין בקבלת הערעור כדי לשנות את המסקנה כי העניין אליו מתייחסת התביעה שלפניי - אמור להתברר במסגרת הבוררות שמתנהלת בין בעלי המניות.

אותם מעשים בלתי חוקיים נטענים אשר נכללו בתביעתה של החברה כמפורט לעיל, שדינם להתברר בפני בית משפט ולא במסגרת הבוררות - שונים במהותם מהנושא אליו מתייחסת התביעה הנוכחית: רישום השקעתו של אופיר בחברה, השקעה אשר נעשתה, לטענתו, על פי הסכם בשנת 2007.

שאלה זו תתברר, כאמור, במסגרת הבוררות בה קבע הבורר כי יש לבצע הערכת שווי.

לא היה לכן כל מקום להגשת התביעה הנוכחית בה מתבקש רישום השקעות בעלים בספרי החברה, רישום שאינו טכני - תוך "דילוג" על הבוררות המתקיימת בין הצדדים הרלוונטיים, הפיכת קדרון לצד פורמאלי בלבד והפניית התביעה כלפי נתבע, שאומנם אינו קשור בהסכם בוררות, אולם אין הוא הצד הנכון לתביעה.

התוצאה היא שיש למחוק את התביעה.

המשיב 1 יישא בהוצאות המבקשת - עירית קדרון ובהוצאות רו"ח איתן בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.