בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

רוסלן זבלונוב (עציר)

הנאשם

גזר דין

הנאשם הודה בכתב אישום המייחס לו שתי עבירות של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.10.14 הבחינה המתלוננת אשר מתגוררת באשקלון ברחוב ביאליק בבניין מס' 6, כי הנאשם נוגע במצלמת האבטחה שבבניין ושאלה אותו לפשר מעשיו. בתגובה הנאשם איים עליה בכך שאמר לה שתסתום או שישבור לה את כל הבית וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 25.4.14, המתלונן אשר אף הוא גר בבניין 6 ברחוב ביאליק באשקלון, צילם את הנאשם, ובתגובה הנאשם איים עליו: "אתה יודע איפה אני אתקע לך את המצלמה, אם לא היית מתלונן יא מזדיין בתחת הייתי מזיין אותך" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

הסדר הטיעון

ביום 16.3.16 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע בו. הוסכם כי הנאשם ישלח לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו שיבחן בין היתר את שאלת הארכת המאסרים המותנים. עמדת המאשימה למאסר בפועל והפעלת המאסרים המותנים. סוכם כי הצדדים ישובו להידבר לאחר קבלת התסקיר.

תסקיר שירות המבחן

בתסקיר מיום 21.8.16 סקר שירות המבחן את הרקע האישי, המשפחתי והעברייני של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם מנהל אורח חיים עברייני מגיל צעיר ושמאז שחרורו ממאסרו האחרון שנת 2013 פועל לשינוי אורחותיו ומתמקד ביציבות מבחינה תעסוקתית ותפקוד חיובי כבן זוג והורה. שירות המבחן ציין כי הנאשם אינו לוקח אחריות ביחס לעבירות המיוחסות, וכי התנהגותו כלפי המתלוננים נבעה מדפוס עברייני ונטייתו להתפרצות. הנאשם הביע אמביוולנטיות ביחס לאפשרות להתגייס להליך טיפולי. שירות המבחן התרשם כי לנאשם קושי לעמוד בגבולות פנימיים וחיצוניים ושקל להפנות הנאשם לקבוצה טיפולית אך בשל סירובו לבצע בדיקות שתן לא ניתן לבדוק שילובו בקבוצה ועל כן אין המלצה טיפולית בעניינו.

בתסקיר מיום 22.1.17 ציין שירות המבחן כי ניתנה לנאשם הזדמנות נוספת להתגייס להליך טיפולי. הנאשם הביע נכונות לשתף פעולה והבין שעליו לשנות את אופן התנהלותו מול גורמי הטיפול. הנאשם מסר בדיקה לאיתור שרידי סם אשר תוצאותיה תקינות. הנאשם הופנה לסדנה להכנה לטיפול קבוצתי אך הודיע כי לא יוכל להתייצב לסדנה על רקע מחוייבות למסגרת התעסוקתית. לפיכך הופנה לסדנה שנקבעה בחודש נובמבר 2016, אלא שנעצר בגין ביצוע עבירה נוספת בחודש נובמבר 2016. עוד עולה כי הנאשם, כך לדבריו, חזר להשתמש בסמים באופן מזדמן. שירות המבחן התרשם מנזקקות טיפולית על רקע צריכת סמים והתנהלות שולית ופורצת חוק, אך התרשם מחוסר בשלות בשלב זה להתגייס להליך טיפולי משמעותי.

לאור האמור שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם והמליץ על ענישה מוחשית ומציבת גבולות.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט את הרשעתיו הקודמות של הנאשם ואת שני גזרי הדין בהם מאסרים מותנים להפעלה. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל ולהפעיל המאסרים המותנים.

ב"כ הנאשם טען כי לנאשם מסכת חיים קשה. בהיותו נער אביו נפטר לנגד עיניו. מאז הושפע מחברת שוליים ונכנס למעגל החיים העברייני. ב"כ הנאשם טען כי הרקע לעבירות הוא סכסוך שכנים, אשר גם הם ניבלו פיהם, התייחסו לא יפה אל הנאשם והיו מעורבים יותר ממנו.

ב"כ הנאשם ביקש להאריך המאסרים המותנים, לדבריו גובר האינטרס השיקומי על פני העמקת דרדורו של הנאשם בחיים העבריינים.

דיון

מתחם העונש ההולם

הערך המוגן הנפגע בעבירה של איומים הוא הזכות לשלוות נפשו של אדם.

עבירת האיומים הינה עבירה חמורה, בהיותה ביטוי מילולי לאלימות המשליטה טרור על מושאה.

בתי המשפט עמדו על החומרה הנובעת מעבירת האיומים בשל המסוכנות הטבועה בה, בהתייחס לאפשרות הוצאת דברי האיום מן הכוח אל הפועל ולהיותם מעשי בריונות לשמה.

עמד על כך כב' הש' גולדברג בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.9.89):

"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין".

יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון מפי כב' הש' בייניש ברע"פ 2038/04 לם נ' מ"י, פ"ד ס(4) 96, 105 (2006):

"האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסויימת מצד המאויים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

מידת הפגיעה בערך המוגן בכל אחת מעבירות האיומים שביצע הנאשם אינה ברף הגבוה בשים לב לתוכן האיומים.

1. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממאסר מותנה ועד שנת מאסר כמפורט להלן:

רע"פ 3364/14 מנצור ואח' נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר בפועל); ברע"פ 4719/13 צוקרמן נ' מ"י 4 חודשי מאסר, כאשר 3 חודשים מתוכם ירוצו בחופף למאסר על תנאי בן 7 חודשים שהופעל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי; רע"פ 8062/13 מרזק נ' מדינת ישראל (3 ח' ע"ש); רע"פ 9057/12 בלאל מצרי נ' מדינת ישראל (4 ח' מאסר בפועל); ע"פ (מרכז) 30868-08-13 רפאל חג'אג נ' מדינת ישראל (4 ח' ע"ש);ע"פ ( ב"ש) 38759-05-14 זגורי נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר מתוכם 2 ח' במצטבר למאסר שמרצה); עפ"ג (ב"ש) 16642-09-14 יצחק נ' מדינת ישראל (6 ח' מאסר במצטבר למאסר אחר) בעפ"ג 45101-06-14 פלוני נ' מ"י (מע"ת ומבחן);ת"פ (פ"ת) 25356-07-12 מדינת ישראל נ' משה תם (3 ח' מאסר בפועל);תפ (רמלה) 49360-01-16 – מדינת ישראל נ' ויקטור יקיר ברדה (15 ימי מאסר);ת"פ (ב"ש) 20667-02-15 מדינת ישראל נ' אלטורה (30 ימי מאסר בע"ש);ת"פ (רמ') 2727-06-15 מדינת ישראל נ' כהן (2 עבירות איומים– מע"ת); ת"פ 10504-03-13 מ"י נ' א' צ' 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו במצטבר ל–6 חודשי מאסר על תנאי שהופעל, לצד מאסר על תנאי; ת"פ 25356-07-12 מ"י נ' תם 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו במצטבר ל–6 חודשי מאסר על תנאי שהופעל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש לתת את הדעת שהעבירות בוצעו ללא תחכום וללא תכנון מוקדם. עוד יש ליתן הדעת כי האירועים התחילו בעקבות פניה של המתלוננת אל הנאשם בשאלה, ובמקרה הנוסף לאחר שהמתלונן צילם את הנאשם. עוד יש לתת הדעת לכך שבין הנאשם למתלוננים קיימת "מתיחות" קודמת הקשורה לכלבו של הנאשם וחתוליה של המתלוננת.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מעבירות האיומים נע ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

לקחתי בחשבון את העובדה כי הנאשם נותן את הדין בגין שתי עבירות.

זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות על מעשיו בהזדמנות ראשונה (הגם שבדיון האחרון ביקש לחזור בו מהודייתו).

זקפתי לחובתו של הנאשם את עברו המכביד.

הנאשם יליד 1983 וכבר צבר לחובתו 16 הרשעות קודמות. הנאשם החל בדרכו העבריינית בגיל 14. לחובתו הרשעות רבות בתחום הרכוש, אלימות, סמים ועוד.

כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים חבי הפעלה (בשים לב שהורשע עתה בשתי עבירות איומים בתקופת התנאי), למשך 6 חודשים ו- 7 חודשים, תנאים שלא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע העבירות.

לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשם ומשפחתו. את היותו של הנאשם מפרנס יחיד למשפחתו, נשוי ואב לשני קטינים. את ניסיונו לתפקד באופן יציב כאב וכבן זוג.

לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן בדבר נזקקות טיפולית אך העדר בשלות לטיפול ואת הצורך להטיל ענישה מרתיעה ומציבת גבול.

כאמור, תלויים ועומדים כנגד הנאשם 2 מאסרים מותנים. בניגוד לבקשת ב"כ הנאשם לא ניתן להאריך המאסרים המותנים, בשל היותם חבי הפעלה. לא מתקיימת בעניינו של הנאשם הוראת סעיף 85 לחוק העונשין, המאפשרת הארכת מאסר מותנה למי שעובר טיפול למשתמשים בסמים או שסיים טיפול כאמור.

אך בשל הצהרותיו של הנאשם בפני שירות המבחן כי מנסה לפתוח דף חדש בחייו ולשמור על תפקוד נורמטיבי, מצאתי הצדקה לחפוף באופן משמעותי את המאסרים המותנים שהפעלתי, למאסר שאותו הטלתי.

לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 4 חודשים.

2. מורה על הפעלת מאסר מותנה למשך 7 חודשים שהוטל על הנאשם בתיק 45940-07-11 בבית משפט השלום באשקלון ביום 21.2.12. המאסר ירוצה באופן ש- 4 חודשים ירוצו בחופף למאסר שהטלתי ו- 3 חודשים ירוצו במצטבר.

3. מורה על הפעלת מאסר מותנה למשך 6 חודשים שהוטל על הנאשם בתיק 49515-07-11 בבית משפט השלום באשקלון ביום 16.10.12 באופן ש- 4 חודשים ירוצו בחופף למאסרים שהטלתי והפעלתי ו- 2 במצטבר.

למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכל 9 חודשי מאסר.

4. מאסר על תנאי בן 5 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

5. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע והכל תוך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום.

בשים לב שלא הוגשו לבית המשפט ההתחייבויות עליהן חתם על הנאשם, לא הוריתי על חילוטן.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ז, 22/02/2017 במעמד הנוכחים.