1. לפני שתי בקשות שהגיש הנושה יהודה אמיתי למתן צווי כינוס לנכסי המשיבים והכרזתם כפושטי רגל.
2. הדיון בבקשות אוחד.
3. לפי הבקשות, חויבו המשיבים לשלם למבקש סכום כולל של 30,000,000 ₪ בפסק דין חלקי שניתן ביום 29.12.13 בת"א 55792-07-12 בבית משפט זה. לטענת המבקש, המשיבים לא שילמו את החוב, גם לאחר שקיבלו התראות לפשיטת רגל, ולפיכך התגבש מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980, אשר על בסיסו ניתן לתת צו כינוס לנכסי המשיבים.
4. נגד שני המשיבים הוגשו על ידי נושים אחרים בקשות קודמות למתן צווי כינוס וביום 11.8.14 ניתנו צווי כינוס לנכסיהם (צו כינוס לנכסי המשיב ניתן בתיק פש"ר 30825-02-14 וצו כינוס לנכסי המשיבה ניתן בתיק פש"ר 930-03-14). על החלטות אלה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט העליון אשר תלוי ועומד (ע"א 8502/14 הקבוע לדיון ליום 14.1.16).
5. המשיבים מתנגדים לבקשות למתן צו כינוס. לטענתם, הבקשות הוגשו על בסיס התראות פשיטת רגל אשר אושרו להמצאה על ידי בית המשפט בניגוד להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, וערעורים על ההחלטות לאשר את המצאתן תלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון. לאור זאת ונוכח הליכי פשיטת הרגל אשר כבר מתנהלים בעניינם, אשר המבקש הצטרף אליהם כנושה, טוענים המשיבים כי אין טעם במתן צווי כינוס נוספים ויש לעכב את ההחלטה בבקשות אלה עד למתן החלטה בערעורים התלויים ועומדים כנגד ההחלטות לאשר את המצאת ההתראות על פשיטת רגל.
6. התנגדות המשיבים לבקשות להמציא להם התראות פשיטת רגל הייתה מבוססת, בעיקרה, על כך שלאור צווי הכינוס שניתנו נגדם, הם היו מנועים מלפרוע את החוב על פי פסק הדין, ומשכך, לא ייתכן שיינקטו נגדם הליכי פשיטת רגל נוספים בגין אי פירעון החוב.
7. בהחלטה מיום 26.11.14 שניתנה בעניין החייבת, לפיה נדחתה התנגדות החייבת למשלוח ההתראה, נדחו טענות המשיבים. בית המשפט קבע כי שוכנע שאין בידי החייבת יכולת לפרוע את חוב פסק הדין; כל טענותיה חסרות כל בסיס עובדתי והן נטענות אך ורק כדי לדחות את הליכי חדלות הפירעון; החייבת יכולה הייתה להפקיד את הסכומים בקופת הכינוס ולבקש רשות מבית המשפט להפקידם בחשבון נאמנות, או בכל דרך אחרת; אין בסיס לטענה כי המבקש נהג בחוסר תום לב כלפי החייבת. ההחלטה ניתנה בתיק פש"ר 33008-10-14.
8. בדיון אשר התקיים ביום 19.1.15, חזר המבקש וטען כי הוא מחזיק בפסק דין חלוט על סך 30 מיליון ₪ וכי למשיבים ניתנו הזדמנויות רבות לפרוע את החוב והם לא עשו כן. המבקש הבהיר כי לא הוא זה שפתח את הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניין המשיבים, אלא נושים אחרים, וכי למשיבים טענות כנגד צווי הכינוס שניתנו לנכסיהם באותם הליכים, טענות אשר טרם התבררו בערעור שהוגש על ידם לבית המשפט העליון.
9. המבקש הבהיר כי אין בכוונתו לנהל הליך מקביל לזה שמתנהל בתיקים האחרים והוא לא יתחיל לפעול על פי צו הכינוס, אם יינתן, אלא רק במקרה שצווי הכינוס האחרים יבוטלו על ידי בית המשפט העליון.
10. ב"כ המשיבים חזר על כך שמאז שניתן צו הכינוס ביום 11.8.14 לא יכולים היו המשיבים לפרוע את החוב למבקש, שכן היה בכך משום העדפת נושים. לטענתו, אין מקום לאפשר משלוח התראת פשיטת רגל כאשר ביצוע פסק הדין מעוכב בשל צו כינוס. עוד לטענתו, אין מקום לנהל שני הליכי פשיטת רגל מקבילים ומתן צו כינוס בשלב זה, על בסיס אותה התראה, לא יוסיף דבר. הצעתו של ב"כ המשיבים הייתה לעכב את מתן ההחלטה עד למתן פסק דין בערעורים שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון.
11. עו"ד איתן ארז מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייבים בתיקי פשיטת הרגל המתנהלים נגדם. בדיון טען ב"כ המנהל המיוחד כי לאור הצהרת המבקש לפיה לא יבקש לנהל הליכי פשיטת רגל מקבילים, אין מניעה לתת צו כינוס נוסף לנכסי החייבים, ולאחד את הדיון בשני התיקים.
12. ב"כ הכנ"ר טען כי אין הצדקה לתת צו כינוס נוסף כנגד המשיבים, אין מקום לקיומם של שני הליכים מקבילים, ויש לדחות את ההצעה לפיה יינתן צו אשר ביצועו יעוכב. לטענת ב"כ הכנ"ר על המבקש, כנושה, להגיש תביעות חוב בתיקים המתנהלים.
13. ב"כ המבקש חזרה והדגישה כי אם תתקבלנה טענות המשיבים בערעור שהוגש לבית המשפט העליון עלולים ההליכים המתנהלים להתבטל, ולכן יש חשיבות למתן צו כינוס בתיק זה.
14. הערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה המתירה לשלוח נגדה התראת פשיטת רגל קבוע ליום 21.10.15 וכך גם הערעור על צו הכינוס שניתן בהליכי הפש"ר המתנהלים בעניין המשיבים. לאור זאת, ונוכח עמדת הכנ"ר, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבים לעכב את מתן ההחלטה בבקשה זו עד לאחר שיוכרעו הערעורים שהגישו המשיבים על צווי הכינוס שניתנו בהליכים המקבילים.
15. המשיבים יגישו לא יאוחר מיום 16.11.15 הודעת עדכון בנוגע להליכים התלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.