לפני: כב' השופט צבי פרנקל

נציג ציבור עובדים: מר אסמעיל אבו מטיר

נציג ציבור מעסיקים: מר מאיר סהר

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה נגד החלטת פקיד התביעות שקבע שהתובעת אינה זכאית לדמי לידה בתביעה שהגישה ביום 23.1.14 מהסיבה שפקיד התביעות לא הכיר בתובעת כמי שעבדה בחברת "השקעות בעליה". לאור דחיית התביעה הגישה התובעת תביעה זו.

2. התובעת טענה שעבדה בחברת "השקעות בעליה" ארבעה חודשים לפני הלידה. לטענתה עבדה בביתה, תפקידה היה לקבל שיחות טלפון עבור מנהל החברה. לטענתה היתה זמינה לקבלת השיחות מ-9:00 עד 22:00 וקיבלה שכר גלובלי של 4,300 ₪ לחודש.

3. הנתבע טען שבהתאם לתוצאות הבדיקה שערך ולאור תוצאות החקירה אין מערכת יחסי עובד מעסיק בין התובעת לחברת "השקעות בעלייה" מאחר שלפני התקופה שהתובעת טוענת שהועסקה ולאחר שילדה לא הועסקה אף עובדת עובד אחר בתפקיד בו הועסקה, לתובעת לא היתה מסגרת שעות עבודה מוגדרות ולא היה עליה פיקוח או מרות ואינה עונה על תנאי הזכאות הקבועים בפרק ג' סימן ג' לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת התובעת כן קיבלה דמי לידה על בסיס שכרה בחודשים 5-7.13 מהמעסיקים סמינר חסידי במרכז חינוך עצמאי.

4. בדיון ההוכחות העידה התובעת שהתחילה לעבוד בחודש יולי 2013 בחברת "השקעות בעליה", היא לא זכרה את התאריך המדויק של תחילת עבודתה וסיפרה שלפני כן עבדה בעבודות מזדמנות והיא הגיעה אל חברת "השקעות בעליה" באמצעות חברה שאביה הוא מנהל חשבונות שעובד עם מר מרדכי לב שהוא הבעלים של חברת "השקעות בעליה". לדבריה מר לב אמר לה שהחברה עוסקת בנדל"ן, שהוא קונה ומוכר נכסים והוא צריך שתהיה מישהי שתקבל שיחות טלפון מהלקוחות שמתקשרים אליו מאחר שהוא גם עובד בקופת חולים מאוחדת ויש לו הרבה פרויקטים. התובעת העידה ששוחחה איתו באמצעות הטלפון והם סיכמו שהשכר יהיה שכר גלובלי של 4,300 ₪. לשאלה אם נערך חוזה בכתב השיבה שהיה מסמך אך היא לא זוכרת מה היה כתוב בו. התובעת העידה שלפני שהתחילה לעבוד היא לא נפגשה עם מר לב אך לאחר מכן יצא לה פעמיים לראות אותו (עמ' 6, ש' 8-11). לטענתה היא פגשה את מר לב בביתו וכן העידה שגם אשתו של מר לב עובדת במשרדים שלו. לדבריה היא סיכמה שהעבודה תהיה זמנית עד הלידה. כשנשאלה אם יש משרד לחברה מדוע היא עבדה מהבית היא השיבה שהשיחות שקיבלה לא הצריכו לעבוד מהמשרד. וכשנשאלה מי האנשים שהתקשרו השיבה עורכי דין ולקוחות קופת חולים מאוחדת שם מר לב עובד כשכיר. כשנשאלה על מה הפונים שוחחו איתה בטלפון השיבה שבדרך כלל שאלו אם זה מר לב והיא השיבה שהיא המזכירה ושאלה אם יש להעביר לו הודעות. לטענתה ערכה רישום של אותן הודעות אך כשנשאלה היכן הרישום השיבה שאינה זוכרת האם שמרה את הדפים, אך ניתן לבקש מחברת הטלפון פירוט של השיחות שהועברו אליה במסגרת שירות עקוב אחרי מהמספר של מר לב למספר הטלפון שלה. התובעת הסבירה ששיחות שהתקבלו אצל מר לב והוא לא ענה להן לאחר ארבעה צלצולים הועברו אליה. בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע אמרה שהתקשרו כ-10 אנשים ביום, בעדותה בפנינו שנשאלה על תוכן השיחות סיפרה על אדם שהתקשר בקשר לניתוח של הבן שלו שביקש עזרה ממר לב כאשר מר לב לא ענה לטלפון. לדבריה היא קיבלה שיחות גם שקשורות לקופת חולים, גם לענייני נדלן וגם מכרים, ידידים ובני משפחה של מר לב (עמ' 10, ש' 2-3). התובעת לא זכרה שיחות שקשורות לפעילות עסקית או פעילות נדלן של מר לב.

5. מר לב העיד שחברת ההשקעות הוקמה לפני 8 או 9 שנים ובשנת 2013 חזרה לפעילות בענייני נדלן. במרבית התקופה לא הועסקו עובדים בחברה למעט אשתו וכאמור ארבעה חודשים התובעת הועסקה בחברה. לדבריו היה צריך להעסיק את התובעת והיה לו עומס גדול בחברה ובעיסוקו כשכיר בקופת חולים. לדבריו ההתקשרות עם התובעת נוצרה באמצעות מנהל החשבונות שלו שהמליץ לו לקחת את התובעת מאחר שידע על מצוקתו בקבלת שיחות. לדבריו, שוחח עם התובעת מספר פעמים לפני שהתחילה לעבוד אך מעולם לא פגש אותה. באשר לתנאי השכר סיכם עמה על שכר גלובלי של 4,300 ₪ בחודש עד הלידה , כאמור תפקידה היה להשיב לשיחות הטלפון שהוא לא מספיק לענות ולתת לאנשים את התחושה שההודעה שלהם הגיעה למקום מתאים. הוא לא ידע אם התובעת ערכה רישום של השיחות או של תוכנן. לדבריו אשתו הועסקה בחברה וטיפלה בניירת והיא ישבה במשרדי החברה אך תפקידה לא היה לענות לטלפונים. כשנשאל מדוע לא פנה לשירות מענה טלפוני, השיב שאנשים מזהים את זה ולא משתפים עם זה פעולה. באשר למועד התשלום, מר לב לא ידע להשיב מתי שילם את השכר אך השיב שהתשלום האחרון שולם במזומן לבעלה של התובעת.

6. לאחר דיון ההוכחות המציאה התובעת פלט שיחות מחברת הטלפון ממנו עולה שבוצעו שיחות "עקוב אחרי" לטלפון של התובעת מיום 31.7.13 ועד ליום 21.10.13. משך רוב השיחות היה מספר שניות, והיו אף שיחות שמשכן היה שניה אחת בלבד, כך שניתן להניח שכלל לא היתה שיחה בפועל. בכל התקופה שתי שיחות בלבד ערכו יותר מדקה. ברוב הימים היו שיחות בודדות שנמשכו במצטבר דקה והיו ימים שכלל לא היו בהם שיחות.

7. בסיכומיו טען ב"כ התובעת שיש לראות בעבודתה של התובעת בחברת "השקעות בעליה" כיחסי עובד מעסיק למרות שעבדה בביתה מאחר שהיתה זמינה בשעות שנקבעו לקבלת שיחות הטלפון והיתה אמורה להיות זמינה לכל הלקוחות. לטענתו, מפלט השיחות ניתן לראות שהתובעת היתה זמינה לאורך כל שעות היום כדי לקבל שיחות טלפון ופעלה בהתאם להנחיות ולדרישות מעסיקתה. לטענתו, בשעות שהתובעת לא קיבלה שיחות טלפון היא היתה בכוננות ולכן השכר שולם בצורה גלובלית.

8. ב"כ הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה מאחר שמחומר הראיות עולה כי גרסת התובעת כאילו היתה עובדת שכירה אינה סבירה, אינה מתקבלת על הדעת ולא הוכחה כלל.

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. התובעת טענה שעבדה בחברת "השקעות בעליה" ותפקידה היה לקבל שיחות טלפון שמר לב לא הספיק לענות להן. שיחות הטלפון היו בודדות מידי יום והתובעת העידה שקיבלה שיחות הקשורות לעבודתו כשכיר בקופת חולים מאוחדת ושיחות מחבריו וממשפחתו של מר לב, על פניו נראה שהחברה ניסתה לייחס הוצאות אישיות של מנהלה לחברה, די בכך כדי לדחות את הטענה שהתובעת היתה שכירה בחברה. התובעת טענה שעבדה מביתה למרות שלחברה היה משרד, בו הועסקה אשתו של מר לב בעבודות מזכירות. התובעת לא ידעה דבר על מהות החברה, בעדותה זכרה שיחה אחת בלבד שהיתה קשורה בעבודתו של התובע כשכיר בקופת חולים. מר לב לא ידע לספר על לקוחות החברה כך שלא ברור, מה היה הצורך במתן מענה ללקוחות שלא ברור אם היו כלל קיימים. מפלט השיחות עולה שעבודתה של התובעת ההסתכמה לכל היותר במספר דקות ביום. התובעת לא המציאה לבית הדין יומן רשום של השיחות למרות שטענה שהיה יומן כזה ואף מר לב העיד שהוא לא ידע כלל אם התובעת ניהלה רישום. שיחת הטלפון הראשונה שהתקבלה אצל התובעת היתה ביום 31.7.13 ואילו היא טענה שהתחילה לעבוד כבר ביום 1.7.13 כך שקיבלה עבור עבודה לכאורה של יום אחד שכר של 4,300 ₪. חברת "השקעות בעליה" לא העסיקה עובד/ת לפני שהנפיקה תלושים לתובעת ולא לאחר מכן. התובעת לא ידעה להסביר כיצד הופקדה לה המחאה ב-6.11.13 כאשר עבור החודש האחרון בו עבדה, אוקטובר 2013, קיבלה שכר במזומן. התובעת לא הציגה הסכם העסקה, בתלושי השכר אין תיעוד של ימי חופשה ומחלה ואין הפרשות לקרן פנסיה. מצאנו סתירות נוספות בעדותה של התובעת כשטענה שפגשה את מר לב פעמיים ואילו מר לב בעדותו טען שמעולם לא פגש את התובעת. התובעת טענה בסיכומיה לקיומו של "מבחן ההשתלבות", אין בעובדה שהתובעת קיבלה שיחות פרטיות מהטלפון של מר לב כדי ללמד על השלתבותה בחברה. התובעת לא השתלבה בחברה.

10. זאת ועוד, צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) תשל"ב – 1972 קובע בתוספת השניה שמבוטח שמבצע עבודה בביתו על פי הזמנה כנגד תמורה ועובד אך ורק בביתו ייחשב לעניין חוק הביטוח הלאומי כעובד עצמאי ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי הגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק.

אף אם בנסיבות מסוימות ניתן לראות עובד שמועסק בביתו כעובד כשמתקיימים יחסי עובד - מעסיק בינו לבין המעסיק, לצורך חוק הביטוח הלאומי אין לראות בתובעת כעובדת שכירה.

11. סופו של דבר, תביעתה של התובעת לקבלת דמי לידה נדחית, לא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין התובעת לחברת "השקעות בעליה".

12. משהנתבע לא עמד על הוצאות, אין צו להוצאות.

13. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, (19 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.