בתאריך 6.7.14, בחניון שברח' חסן שוקרי שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידי אשתו, הגב' שירי ינון (להלן: "הנהגת") ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

אין חולק כי התאונה התרחשה כאשר הנהגת נכנסה למתחם החניה והיתה בנסיעה ישר קדימה, כמופיע בתצלום שהוגש וסומן תק/2 ואילו רכב הנתבע חנה במקביל לגדר שבצד ימין הדרך, במקום חניה המסומן 18, כמופיע באותו מוצג.

כן אין חולק כי המרווח שנותר לנסיעה הינו צר.

לטענת הנהגת, בעת שנסעה לאיטה, לאורך שורת הרכבים החונים בצד הדרך, נפתחה לפתע הדלת הקדמית השמאלית של רכב הנתבע ופגעה ברכבה של הנהגת, בחלק הקדמי ימני שלו, כמופיע בתצלומים שצורפו לדו"ח השמאי.

לטענת הנתבע, אכן התכוון לצאת מרכבו ופתח באורח חלקי את הדלת הקדמית השמאלית שלצידו. הוא הותיר את הדלת פתוחה כך ואסף את חפציו שבתוך הרכב, אך עוד בטרם שיצא מהרכב – שמע רעש חזק של פגיעה ברכבו והדלת שבה ונטרקה בחזרה.

בנסיבות אלה, לטענת הנתבעים, אין הנתבע אחראי לקרות התאונה.

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותה של הנהגת על אופן קרות התאונה וקובעת כי בעת שהחלה לחלוף על פני רכב הנתבע, פתח זה את דלת רכבו אל עבר נתיב הנסיעה ופגע עם הדלת בדופן הקדמי ימני של רכב הנהגת.

הנני דוחה את דברי עדותו של הנתבע, כאילו היתה דלתו פתוחה בחלקה פרק זמן ארוך של כ-30-40 שניות וכי בהיותה פתוחה כך, הנהגת פגעה בדלת הפתוחה, בעת שביקשה לחלוף על פניה.

יתר על כן, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבע כי דלתו היתה פתוחה בחלקה פרק זמן ארוך יחסית, כדבריו, והנהגת היא שפגעה בה, כאשר הדלת נמצאת באותו מצב של פתיחה כל אותה העת – הייתי קובעת כי הנתבע אחראי לקרות התאונה.

כל זאת, כאשר מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי הנתבע פתח את הדלת אל תוך נתיב נסיעה, הצר כל כך, והשאירה פתוחה, מבלי שבדק כלל או מבלי שבדק כדבעי את מצב התנועה המגיעה בדרך ובמשך כל אותו פרק זמן שבו היתה הדלת פתוחה – לא ראה את רכב הנהגת המגיע לחניון ונוסע בתוכו.

הנתבע אף העיד כי הסתכל רק פעם אחת במראה וזאת לפני שפתח את הדלת וכי במשך כל אותו פרק זמן של 30-40 שניות, לא בדק את מצב הדרך.

לקביעתי, מוטלת החובה על כל המבקש לפתוח את דלת רכבו אל תוך נתיב נסיעה, לעשות כן באורח שלא יפגע בכל רכב אחר ואף לא יגרום לכל הפרעה לנסיעתו של רכב אחר, בנתיבו שלו.

הנני דוחה מכל וכל את טענת נציג הנתבעת, כפי שעלתה בסיכומיו, כאילו מוטלת החובה על נהג לבדוק את הנעשה בכביש מאחוריו וזאת רק בתחום שדה הראיה שלו, גם הינו קצר ביותר.

לקביעתי, אם שדה הראיה של נהג אינו מאפשר לו לבצע פעולה מסויימת בבטחה – לא יעשהה כלל או שייעזר במכוון שיסייע בידו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בגין התאונה שבעניינו מתנהל הליך מקביל בביהמ"ש השלום בת"א, כאשר אינה נוקבת במספר ההליך.

התובע התחייב להמציא לביהמ"ש את פרטי התיק האחר ואכן הודיע כי מדובר בת.א. 15587-01-15 (להלן: "התיק הנ"ל").

מעיון בתיק הנ"ל, עולה כי התביעה הוגשה על ידי הנתבעת שבענייננו והנתבעים הינם התובע בתיק שבענייננו וחב' הביטוח מטעמו.

כן עולה כי התביעה בתיק הנ"ל הוגשה לביהמ"ש בתאריך 8.1.15.

תמוה הוא מדוע זה מצאה הנתבעת לנכון להגיש את כתב התביעה בתיק הנ"ל, כאשר כתב התביעה שבענייננו כבר הוגש לביהמ"ש ביום 15.12.14 וכאשר בתאריך 6.1.15 ביקשה הנתבעת להאריך את המועד להגשת כתב הגנה.

אולם, כאמור, יומיים לאחר מכן, הוגשה על ידה התובענה שבתיק הנ"ל.

הנני מוצאת לנכון לציין אף את התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע, בכל המתייחס לאשר התרחש לאחר אירוע התאונה.

כל זאת, בהתייחס לדרישתה של הנתבעת כי התובע יעמיד את רכבו לבדיקה של שמאי מטעם הנתבעת.

אשתו של התובע, היא הנהגת, נסעה לצורך כך פעמיים למוסך שאליו נדרשה להגיע כדי לבדוק את רכבה על ידי שמאי מטעם הנתבעת ולאחר מכן הודיעה הנתבעת לתובע כי הינה דוחה את תביעתו, אך זאת מחמת שאינה מכירה באחריותה לקרות התאונה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שהנתבע פתח את דלת רכבו באורח רשלני וחסר זהירות וכי הינו אחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הוכח כי בגין התאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 5,565 ₪, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר. כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 900 ₪ ובהוצאות שכירת רכב חילופי בסך של 217 ₪.

בסה"כ 6,682 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 6,682 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בהתחשב אף בכך שהנהגת התבקשה על ידי הנתבעת להעמיד את רכבה לבדיקה, ונסעה לצורך כך פעמיים למפרץ חיפה, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 2,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים, כאשר תשומת לב המזכירות מופנית לכך שכתובתו של התובע הינה: רח' רענן 13, חיפה.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.