בפני תביעה כספית במסגרתה עתרו התובעים לחיוב הנתבעת אשר הפרה את הסכם השכירות שנחתם בינם לבינה ביום 30.4.13 ואשר ביום 15.7.14 נכנסה לתוקפה על פי הסכם שכירות זה, תקופת השכירות השניה, היא תקופת האופציה אשר עתידה היתה להסתיים ביום 14.7.15 (להלן: "הסכם השכירות"), הסכם שכירות זה שעל פיו שכרה היא, הנתבעת, את דירתם שברחוב דב הוז 29 בכפר סבא (להלן: "המושכר" ו/או "הדירה"), לשלם להם את הסכומים הבאים אותם חייבת היא לשלם להם על פי הסכם השכירות ושהינם כדלקמן:

א. תשלום שכר דירה ל-3 חודשים בסך של - 12,300 ₪.

ב. תשלום חוב למפעל המים (ששולם ע"י התובעים) בסך של - 537.90 ₪.

ג. תשלום חוב לוועד הבית מחודש ספטמבר 2014 עד חודש דצמבר 2014, מועד בו הושכרה הדירה לאחר, בסך של - 1,650 ₪.

ד. תשלום עבור סיוד הדירה, סתימת חורים ותיקונים כלליים בסך של - 3,300 ₪.

ה. תשלום עבור תיקון תריסים שבורים בסלון בסך של – 177 ₪.

ו. תשלום עבור חשמל בסך של – 129 ₪.

ז. תשלום עבור גז בסך של – 49.90 ₪.

ח. תשלום עבור החלפת צילינדר בסך של – 300 ₪.

בתביעתם ציינו עוד התובעים, כי הנתבעת הותירה חוב בעיריית כ"ס בסך של – 7,046 ₪ אלא שתובעת 1 ציינה בעדותה כי חוב זה לעיריית כ"ס בסך של 7,046 ₪ לא כלול בתביעה הנוכחית. וכדבריה:

"... הסך של 7,046 ₪ לא כלול בתביעה הנוכחית" ומשכך לא ידון בימ"ש בעתירה זו.

בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה.

תובעת 1, פוס דבורה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירועים בציינה הדברים הבאים:

"אני חוזרת על כל האמור בתביעה וצירפתי מסמכים לתביעה המאמתים את טענותיי כולל צילומים. אני מבקשת לציין את הדברים הבאים: ב-30.04.13 נחתם חוזה שכירות ביני ובעלי לבין הנתבעת. את חוזה השכירות צירפתי לתביעה. ב-15.07.14 נכנסה הנתבעת לתקופת השכירות השנייה, שזו תקופת האופציה, שעתידה הייתה להסתיים ב-14.07.15. הארכת האופציה הייתה על פי תנאי החוזה שנחתם ביום 30.04.13 ועל פי יחסי האמון שבין הצדדים. עובדה שהנתבעת המשיכה לשלם מדי חודש בחודשו במשך כחודשיים נוספים שבהם היא האריכה את תקופת האופציה בשנה נוספת ועדיין לא נחתם החוזה החדש. בסוף חודש יולי 2014 אני שוחחתי עם הנתבעת וציינתי בפניה שיש לה חוב לוועד הבית. באוגוסט 2014 הנתבעת שילמה את תשלום דמי השכירות עבור חודש אוגוסט שהסתיים ב-15.09.14.

בסוף חודש יולי 2014 כשאני שוחחתי עם הנתבעת ואמרתי לה שיש לה חוב לוועד הבית, היא לא אמרה לי שום דבר על כוונתה לפנות את הדירה ועובדתית ב-16.08.14 היא שילמה את דמי השכירות עבור חודש יולי שהתשלום הוא עד 15.09.14. ב-26.08.14 שלחתי שוב הודעה לנתבעת לשלם את חוב וועד הבית. היא אישרה את קבלת ההודעה וחשבתי שבכך העניין הסתיים. בתחילת חודש ספטמבר, הנתבעת הודיעה לי שהיא עוזבת את הדירה ב-16.09.14. אמרתי לנתבעת שלפי החוזה היא צריכה למצוא לי דיירים חלופיים, כי כך לא מסיימים חוזה וכי על פי החוזה, זה מסתיים ב-14.07.15. בזה שהנתבעת המשיכה לשלם את החודשיים אחרי שנת השכירות הראשונה, היא למעשה אישרה שהיא ממשיכה לשכור את הדירה לתקופת האופציה השנייה שהיא למשך שנה נוספת בחוזה. הנתבעת אמרה לי שהיא תחפש דיירים חלופיים ושאני אעזור לה בזה. היא גם ביקשה ממני שאפרסם מודעה ביד 2 וכך עשיתי. היו לי כמה פעמים דיירים שרציתי להראות להם את הדירה וכל פעם הנתבעת לא אפשרה לי בתירוצים שונים. פעם היא אמרה שזה לא מתאים לה, היא אמרה שהיא אורזת ובפעם נוספת היא אמרה שאני אעשה מה שאני רוצה. היו גם חילופי מסרונים שצירפתי לתביעה. ב-14.09.14 הבאתי ידנית לנתבעת מכתב מעו"ד שהיא צריכה לשלם את כל חובותיה ולהביא דייר חלופי לפני שהיא עוזבת את הדירה. נתתי לה את המכתב. אני הגעתי עם דייר חלופי וכשראיתי את הדירה "נעשה לי חושך בעיניים". ראיתי שהתריסים היו שבורים, היה לכלוך וזוהמה, הדירה לא הייתה מסוידת ועדיין לא ידעתי שהיא לא שילמה למפעל המים את כל הכספים, דבר שהייתי צריכה לשלם, החלפת צילינדר, גז, המפתח היה שבור מבפנים ואני הייתי צריכה לשלם על כך. שמתי את המכתב והלכתי מהמקום. הבת של הנתבעת התקשרה אליי בטלפון וצרחה עליי. היא אמרה שזה לא מעניין אותה ושאמא שלה לא תשלם גרוש. היא המשיכה לצרוח, אז סגרתי את הטלפון. חיפשתי דיירים חלופיים ובסופו של דבר, נחתם חוזה חדש עם שוכרים פוטנציאליים ב-15.12.14. ב-17.09.14 מישהו השאיר מפתחות במשרד עו"ד סיגלוביץ שהוא היה העו"ד שלי וזה היה ללא כל תיאום איתי. מסתבר, שאי אפשר היה לסגור את הדירה מבפנים כי חלק מהמפתח היה שבור מבפנים. שלושה חודשים הדירה נותרה ריקה. אני מבקשת לציין שפרט לכך שהנתבעת לא שילמה עבור כל התקופה שמצאנו דיירים חדשים, נשארו חובות לדירה שאני הייתי צריכה לשלם עבורם כדלקמן: חוב למפעל המים שהוא שולם על ידנו בסך של 537.90 ₪. כשאני מציינת שהחובות האלה הינם עד ליום 17.09.14 שזה היום שמפתח הדירה הושאר אצל עוה"ד. היה חוב לוועד הבית של 1,650 ₪ שזה עד לתאריך שבו הושכרה הדירה לדייר החלופי, דהיינו, עד ל-15.12.14 בסך של 1,650 ₪ ולמען הסדר הטוב, אני מציינת שבסוף אפריל 2015 הנתבעת הלכה לוועד הבית ושילמה סך של 880 ₪ על חשבון חובה, כך שנותרה יתרה שבין 1,650 ₪ לבין הסך של 880 ₪, בסך של 780 ₪. היינו צריכים לסייד את הדירה ולסתום חורים ותיקונים כללים בסך של 3,300 ₪. צירפנו קבלה ויש תמונות. היה צורך לתקן תריסים שבורים בסלון. שילמנו 177 ₪. יש קבלה שצורפה. חוב לחברת חשמל עד למועד שבו היא השאירה מפתחות אצל העו"ד מסתכם בסך של 129 ₪, לחברת הגז חוב בסך של 49.90 ₪ עד למועד שהיא השאירה את המפתחות ויש קבלות שצורפו, החלפת צילינדר 300 ₪ וצורפה קבלה ושכ"ד לשלושה חודשים בסך של 12,300 ₪, שכן שכה"ד שלה לחודש היה 4,100 ₪. סה"כ נותרה חייבת הנתבעת בגין חובות אלה 18,443 ₪. כמו כן, הסתבר לאחר שבדקתי בעירית כ"ס שהנתבעת במשך כל תקופת מגוריה בדירה מתחילת השכירות ועד שהיא השאירה את המפתחות אצל העו"ד לא שילמה ארנונה ואגרת ביוב וזה מסתכם בסך של 7,046 ₪. לחוזה השכירות של הנתבעת הייתה ערבה, בתה, רוני רובין, שבשטר ערבות הבת שלה הייתה ערבה שלה. כשצלצלו אלינו מהעיריה שיש חוב בעירית כ"ס, בעלי שוחח עם העיריה ופתאום אחרי שבעלי דיבר איתי ובדקתי את הנושא, הסתבר לי שמישהו הביא לעיריה חוזה שכירות שלמעשה הוא חוזה מזויף שבו מופיעים השמות שלי ושל בעלי כשמשכירי הדירה וזה לאותה תקופה שהנתבעת שכרה את הדירה ממני ושהצד לחוזה האמור שהוא חוזה מזויף, הינו אדם בשם רובין ניסים ובדקתי וזה הסתבר שזה החתן של הנתבעת, שאולי זה בעלה של בתה, שאנחנו מעולם לא חתמנו איתו חוזה ואנו לא יודעים איך נעשה שימוש בשמות שלנו בחוזה ובחתימה כביכול שלנו כשבצד של השוכר חתום אותו ניסים. על כל פנים, בעיריה הופקד חוזה מזויף על שם רובין ניסים שהוא למעשה החתן של הנתבעת, בעלה של בתה, כי הבת של הנתבעת היא הערבה לחוזה. לעניין זה של החוזה המזויף, לא הגשנו תלונה במשטרה. הסך הזה של 7,046 ₪ לא כלול בתביעה הנוכחית. כשהנתבעת עזבה את הדירה, היא לא השאירה את כתובתה החדשה ולא השאירה שום דבר, אלא מפתחות אצל העו"ד ונעלמה. כדי לאתר אותה הייתי צריכה לפנות למל"ל, נתתי כתובת וגם זה לא היה נכון ואז באמצעות נתיבי מידע לאיתור כתובות, הצלחתי לאתר את הכתובת שלה. הייתי צריכה לשלם להם 826 ₪ וצירפתי קבלות. זה חלק מההוצאות. לכן אני מבקשת לפסוק את סכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה והוצאות."

בחקירתה הנגדית על ידי הנתבעת משנשאלה " אני הודעתי לך בחודש אפריל או מאי 2014 שאני עוזבת את הדירה ב-15.07.14 ואת זה אמרתי לך בשיחה טלפונית." השיבה " לא אמרת ואני מוסיפה ואומרת שאם את אומרת שאת הודעת לי שאת עוזבת את הדירה ב-15.07.14 ואני אומרת שלא אמרת את זה, אז למה לא עזבת את הדירה ב-15.07.14?" לשאלה "את אמרת לי שאת נוסעת לבקר את הנכדים שלך בחו"ל ואין לך זמן לטפל בנושא הזה ואין לך ראש לזה, לכן את אמרת לי שכשאת תחזרי מחו"ל נטפל בנושא הזה שאני עוזבת והכול תוך אמון הדדי ב-15.07.14 ואת ידעת על מצבי הכלכלי הקשה ושאין לי עבודה ואפילו בירכת אותי שאת מקווה שאני אמצא עבודה." השיבה "לא היו דברים מעולם. באמת נסעתי לחו"ל לשבועיים בסוף יוני וביולי פעם שנייה ובעלי שהוא צד לחוזה היה בארץ ולא היה שום דבר כזה כמו שאת אומרת. אם הייתי יודעת שאת עומדת לעזוב את הדירה, אז היינו משכירים את הדירה ביוני או ביולי שזה הרבה יותר קל."

תובע 2, בעלה של תובעת 1 אלי פוס, ציין בעדותו כדלקמן:

"אני מצטרף לכל הדברים כפי שהעידה עליהם אשתי, שהיא התובעת 1 ועל כל האמור בתביעה וצורפו כל המסמכים לכתב התביעה."

הנתבעת, אריאלה ורנר, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירועים בציינה הדברים באים:

"אני חוזרת על כל האמור בכתב ההגנה וצירפתי את כל המסמכים לכתב ההגנה ואני מבקשת להוסיף ולומר את הדברים הבאים: חתמתי חוזה שכירות עם התובעים ונכנסתי לדירה במקום אדם אחר שעזב את הדירה לפני תום תקופת השכירות שלו. אני אומרת שכשנכנסתי לדירה, אז בדירה כבר היו נזקים. התריסים היו מודבקים עם דבק נייר, הביוב כל יומיים – הביוב היה עולה. התובעת אמרה לי לחפש אינסטלטורים, הבאתי הצעות מחיר מאינסטלטור אחד על 1,000 ₪ ומשני על 700 ₪. אני לא שמרתי את הצעות מחיר, כי לא חשבתי שנגיע למעמד כזה. היו הפסקות חשמל, הפיוזים היו קופצים. היא שלחה לי חשמלאי לא מיומן, זה קרה פעם בחג ופעם בשבת. פעם חזרתי מירושלים מהבת שלי והמקרר לא עבד כי הוא התקלקל. אחרי 4-5 פעמים שהיו תיקונים זה כבר הסתדר. מעולם לא אמרתי שאני רוצה להאריך את החוזה. בחוזה כתוב שיש להודיע בכתב 45 ימים לפני תום תקופת החוזה על הארכת החוזה ולא עשיתי דבר שכזה. אני הודעתי לתובעת שאני עוזבת את הדירה ב-15.07.15 שזה סוף תקופת תום השכירות על פי החוזה. התובעת ביקשה ממני להישאר בדירה עד שהיא תחזור מחו"ל כי היא רוצה לדבר איתי, אולי אני אמצא עבודה, אין לה ראש לטפל בהשכרת הדירה לאנשים אחרים. זה היה בתקופת מלחמת צוק איתן והיא רצתה לנסוע לנכדים שלה בחו"ל ולכן נשארתי בדירה מתוך אמון ומערכת יחסים הדדית עד שהיא חזרה מחו"ל ואני אמרתי לה שאני לא נשארת בדירה כפי שהודעתי לה עוד באפריל-מאי ואז התארגנתי ליציאה. נשארתי בדירה עד לתאריך 16.09.14. לגבי מפתחות הדירה, אני נתקעתי מחוץ לדירה פעמיים כי המפתח היה מקולקל. אני לקחתי את החלק הלא תקין והלכתי לתקן אותו בחנות והם אמרו לי שהצילינדר לא בסדר. היא אמרה שהיא החליפה את הצילינדר לפני שאני התחלתי לגור. התובעת לא הייתה מוכנה להיות איתי בקשר. היא השאירה לי מכתב של עו"ד ובגלל שהיא לא הייתה מוכנה להקשיב, היא טרקה את הטלפון, אז השארתי את מפתחות הדירה אצל עו"ד + מכתב מעו"ד והוא חתם שהוא קיבל אותו. לגבי יד 2, התובעת אמרה שאני אפרסם ואני פרסמתי במהלך אוגוסט 2014 שהדירה להשכרה. הגיעו אליי אנשים בשעות לא שעות, רציתי לעזור לתובעת בגלל חברות וגם מתווכים הגיעו אליי. לגבי החובות: התובעים ידעו שרוני בתי ובעלה מר ניסים רובין, מתגוררים איתי. הם ידעו שהם דיירים בדירה הזו. לגבי החוב למפעל המים, אני יודעת שיש לי חוב למפעל המים, אבל אני אומרת שהחוב למפעל המים זה עד לתאריך 16.09.14 ולא עד סוף דצמבר 2014. לגבי חוב לוועד הבית, אני אומרת שהתובעת ביקשה ממני לא לשלם לוועד הבית בגלל שלא הזמינו אותה לאסיפת וועד הבית. חבר הוועד שאליו פניתי אמר שלא ביקשו ממנו אסיפה חדשה. אני אומרת שאין לי חוב לוועד הבית, שכן אני שילמתי לוועד הבית באפריל 2015 בסך של 880 ₪ וזה היה גמר חשבון עד לתאריך 16.09.14. לגבי החוב לחברת חשמל, כשאני עזבתי את הדירה, התקשרתי באותו יום לחברת חשמל, נתתי להם את מספר המונה ואת הכתובת החדשה שיש חוב על סך של 192 ₪ לערך, אני לא זוכרת את סכום החוב. אמרו לי שצריך להעלות את בעלת הדירה בטלפון ובעלת הדירה לא הסכימה שאני אעזוב בלי שהשם שלי ישונה כפי שצריך בחברת חשמל. אני אומרת שהחוב עד ה-16.09.14 שולם. לגבי החוב לגז, אני מודה שאני צריכה לשלם את מה שנשאר. לגבי הנזקים בדירה, מעולם לא עשיתי שום נזקים בדירה. לא אני זו שעשיתי חורים ואני לא ניתקתי שום דבר מהבויילר, לכן יש לדחות טענות אלו. לגבי שכר דירה לשלושה חודשים כפי שאמרתי, אני לא חייבת. לגבי החוב לעירית כ"ס, אז רוני וניסים רובין הם דיירים כמוני. על כל פנים, התובעת אמרה שזה לא נושא התביעה."

בחקירתה הנגדית שאלה "לפי החוזה היה צריך להשאיר את הדירה מסוידת ונקייה וזאת לא עשית." השיבה "סיידנו." לשאלה "אני אומרת שאתם לא סיידתם." השיבה "החתן שלי סייד יום אחרי שעזבנו ולמחרת הבאתי עוזרת לניקיון." לשאלה "את לא שילמת וועד הבית. איזה אינטרס יש לי להגיד לך לא לשלם וועד בית." השיבה "את אמרת לי לא לשלם. בסופו של דבר שילמתי." לשאלה "מעולם לא אמרתי לך שאני עסוקה בדברים אחרים ולכן אני לא יכולה לחדש את החוזה. ברור שאני מעוניינת להשכיר את הדירה." השיבה "נהפוך הוא, את אמרת לי לחכות עד שתחזרי מחו"ל." לשאלה "אני שילמתי למפעל המים עד ה-01.10.14 סכום של 537.90 ₪." השיבה "את זה את צריכה לקבל מהבת שלי ובעלה." לשאלה "אני אומרת לך שלא עשיתי שום חוזה עם הבת שלך ועם בעלה, אלא יש רק חוזה אחד איתך." השיבה "הבת שלי תעיד."

עדה מטעם הנתבעת, רוני רובין, שהיא בתה של הנתבעת, ציינה בעדותה את הדברים הבאים:

"אני הבת של הנתבעת. בעלי – שמו ניסים. חתמנו חוזה עם התובעת וביקשנו להיפגש שלושתנו, אני, בעלי אמא שלי והתובעת. אף פעם לא הסתדר שכל הצדדים יוכלו להיות ביחד בעת חתימת החוזה. היו פעמים שגם התובעת לא יכלה להגיע והיו פעמים שאמא שלי לא יכלה להגיע. נחתם חוזה בין אמא שלי לבין התובעת שלמעשה אנו היינו אמורים שגם אני וגם בעלי וגם אמא שלי נגור בדירה. הרמתי טלפון לתובעת ואמרתי לה שאני צריכה שהחוזה יהיה רשום על שם בעלי כי אנו מקבלים סיוע בעקבות זה. היא אמרה לי שהיא כבר חתמה חוזה עם אמא שלי ושהיא לא יכולה להגיע, אבל היא נותנת לי את המילה שלה, שאני ארשום את החוזה על שם בעלי בחוזה אחר ושהיא מודעת לזה. שוב התקשרתי אליה ושאלתי אם זה בסדר והיא אמרה שכן. את זה היא אמרה, בגלל שהיא לא יכלה להגיע לפגישה. בין הזמן שהדירה שלה התפנתה מדייר קודם לבין הכניסה שלנו לדירה, היא הביאה מישהו שיסדר את הדירה. היא אמרה שיש חוב בארנונה ושאני אשלם את החוב הזה והיא תחזיר לי. היא בדקה וראתה שבאמת שילמתי והיא הורידה לנו את הסכום הזה מהתשלום הראשון. במהלך השהות שלנו בבית אנו סבלנו המון מאינסטלציה לקויה, חוטי חשמל שהיו גורמים לקצר לא פעם ולא פעמיים. היא הביאה בעלי מקצוע לפתור את הבעיות אך הם לא היו מוסמכים. היא אמרה שזה מה יש וזו תקלה. מעבר לזה, גם אני וגם אמי יצרנו איתה קשר כשראינו שהליקויים לא מתוקנים והתובעת אמרה שהיא נוסעת לנכדים שלה לחו"ל, שהראש שלה לא בדירה כרגע. אמרנו לה שאנו מעוניינים לסיים את החוזה והיא אמרה שהיא מקבלת קצבת אבטלה. היא אמרה שהיא מקווה שהיא תמצא עבודה, שהעניינים יסתדרו ושהיא תוכל להישאר בדירה. מדובר על בלאי בתריסים ולא שבר. הדירה הייתה לא דירה חדשה, אלא דירה של 35 שנים שלא עברה כלל שיפוץ, מלבד שיפוץ. כשעזבנו את הדירה, אמא שלי הביאה בחור שסייד את הדירה. הבחור שסייד, שמו יורם. את המנקה אנו הבאנו והיא גרה בקומה שלישית מעלינו. היא ניקתה את הדירה."

בחקירתה הנגדית ע"י תובעת 1 לשאלה "אני אומרת לך שהפעם היחידה היא שדיברנו פעם אחת בטלפון ולא דיברתי איתך ולא עשיתי איתך שום חוזה. חוזה יחיד שקיים הוא חוזה שעשינו עם אמא שלך ולא ידענו שאת ובעלך מתגוררים בדירה. אנו לא מכירים את ניסים רובין. מאיפה כל הסיפור הזה?" השיבה "אני חוזרת ואומרת שכל מה שאמרתי, כך זה היה ואני בשוק ממה שאת אומרת." לשאלה "אני אומרת לך שעשינו מטבח חדש וזה היה לשביעות רצונה של אמך ואמא שלך קיבלה דירה נאה." השיבה "נכון שעשיתם מטבח חדש ונכון שסיידתם." לשאלה "מאיפה את יודעת שבעלי המקצוע שהבאנו אין להם תעודת הסמכה?" השיבה "לפי מה שהם אמרו לנו." לשאלה "אני אומרת לך שכל בעלי המקצוע היו מקצועיים ובעלי תעודת הסמכה." השיבה "זה מה שהם אמרו."

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין, כי מהימנה עליי ללא כל סייג עדותה של תובעת 1.

עדותה היתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי, כי זכורים היו לתובעת 1, שלדבריה הצטרף תובע 2, כל פרטי השתלשלות האירועים וניתן לסמוך על גרסתה הנתמכת במסמכים שהוגשו על ידה ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת.

לא כך באשר לעדות הנתבעת והעדה מטעמה, בתה רוני רובין. עדותן היתה בלתי כנה, חמקנית, "פתלתלה", מלאת אי דיוקים וניכר היה כי אף שהפרה הנתבעת את הסכם השכירות ולא שילמה לתובעים את התשלומים בהם היתה מחויבת על פי הסכם השכירות שנחתם ביניהם ושתקופת השכירות שבו הוארכה עפ"י האופציה שניתנה בהסכם השכירות לתקופה נוספת, כמפורט בהסכם שכירות זה , מנסה הנתבעת להתחמק מאחריותה לתשלום המגיע ממנה לתובעים ל"גמד" סכומי ההתחייבות, והכל על מנת להימנע מלשלם המגיע ממנה לתובעים.

מחומר הראיות למדים ברורות, כי בין התובעים לנתבעת נחתם ביום 30.4.13 הסכם שכירות להשכרת הדירה (העתקו צורף כנספח לתביעה). בהסכם השכירות ניתנה לנתבעת האופציה, היא האפשרות להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת, שניה והנתבעת אכן מימשה אופציה זאת באופן שלא פינתה את הדירה בתום תקופת השכירות הראשונה, המשיכה להתגורר בדירה ולשלם את דמי השכירות עפ"י הסכם השכירות ועל פי יחסי האמון שבין הצדדים, כך שביום 15.7.14 נכנסה הנתבעת לתקופת השכירות השניה, היא תקופת האופציה, שזו תקופת השכירות שאמורה היתה להסתיים עפ"י הסכם השכירות ביום 14.7.15 וכדברי תובעת 1 בעדותה המהימנה עליי: "ב-30.04.13 נחתם חוזה שכירות ביני ובעלי לבין הנתבעת. את חוזה השכירות צירפתי לתביעה. ב-15.07.14 נכנסה הנתבעת לתקופת השכירות השנייה, שזו תקופת האופציה, שעתידה הייתה להסתיים ב-14.07.15. הארכת האופציה הייתה על פי תנאי החוזה שנחתם ביום 30.04.13 ועל פי יחסי האמון שבין הצדדים. עובדה שהנתבעת המשיכה לשלם מדי חודש בחודשו במשך כחודשיים נוספים שבהם היא האריכה את תקופת האופציה בשנה נוספת ועדיין לא נחתם החוזה החדש."

ביום 15.7.14 מועד בו נכנסה הנתבעת לתקופת השכירות השניה עפ"י הסכם השכירות, היא תקופת האופציה אשר עתידה היתה להסתיים ביום 14.7.15, המשיכה והתגוררה הנתבעת בדירה ושילמה את דמי השכירות עפ"י הסכם השכירות במשך חודשיים ראשונים לתקופת השכירות השניה כסדרם, דהיינו עבור החודש הראשון לתקופת השכירות השניה ועבור החודש השני לתקופתה שכירות השניה זה שהסתיים ביום 15.9.14. מודגש בזאת, כי בסוף חודש יולי 2014 שוחחה תובעת 1 טלפונית עם הנתבעת והודיעה לה על חובה לוועד הבית. באותה שיחה הנתבעת לא אמרה דבר על כוונתה לעזוב את המושכר. ביום 16.8.14 שילמה הנתבעת את תשלום דמי השכירות עפ"י הסכם השכירות עבור החודש שהסתיים ביום 15.9.14. ביום 26.8.14 שלחה תובעת 1 לנתבעת מסרון בטלפון נייד, מסרון בו שוב מודיעה לה תובעת 1, כי עליה לשלם את תשלומי וועד הבית על פי הסכם השכירות. הנתבעת אישרה קבלת ההודעה והתובעים סברו שהנתבעת אכן תשלם את חובה לוועד הבית כנדרש.

בתחילת חודש ספטמבר 2014, הודיעה הנתבעת טלפונית לתובעים כי היא מבקשת לסיים את ההתקשרות החוזית עמם ולפנות הדירה בתאריך 16.9.14. התובעים הודיעו לנתבעת כי עפ"י הסכם השכירות, תקופת השכירות מסתיימת ביום 14.7.15 ומסכימים הם לעזיבת הנתבעת את הדירה ולסיום ההתקשרות החוזית ביניהם אך ורק בכפוף לכך שהנתבעת תמצא שוכר חלופי לדירה אשר יהיה מקובל על התובעים. התובעים עצמם ניסו גם הם למצוא שוכרים חלופיים לדירה.

בתאריך 14.9.14 קיבלה הנתבעת במסירה אישית מתובעת 1 מכתב מעו"ד גיא סיגלוביץ, ב"כ התובעים (העתקו צורף לתביעת התובעים), בו הובהר לנתבעת שעליה לשלם את כל חובותיה עפ"י הסכם השכירות ועליה ולהביא דייר חלופי פוטנציאלי המקובל על התובעים, כתנאי לעזיבתה את הדירה טרם מועד סיום תקופת הסכם השכירות.

אף שהנתבעת לא הביאה דייר חלופי, ואף שלא הסתיימה תקופת השכירות עפ"י הסכם השכירות, עזבה הנתבעת את הדירה לפני תום תקופת השכירות עפ"י הסכם השכירות כשעשתה כן ללא הסכמת התובעים ומבלי שהביאה, כאמור, דייר חלופי במקומה, כשזאת עשתה הנתבעת ביום 16.9.14.

בתאריך 17.9.14 מישהו השאיר במשרדו של עו"ד גיא סיגלוביץ, ללא תיאום עמו כלל, את צרור מפתחות הדירה כאשר אחד ממפתחות הכניסה שבור, והוברר שלא ניתן היה לסגור את הדירה מבפנים, כי חלק מהמפתח היה שבור מבפנים. כך גם היה על התובעים לבצע תיקונים בדירה באופן שהיה צורך לסתום חורים שנעשו בקירות הדירה, לסייד הדירה, לתקן תריסים שבורים ותיקונים כלליים על מנת שהדירה תחזור למצבה כפי שנמסרה לנתבעת. הנתבעת הותירה חוב לוועד הבית וכן חוב עבור שימוש במים, חשמל וגז.

עוד ייאמר כי חוזה חדש עם דיירים שהתובעים הצליחו למצוא נחתם בתאריך 15.12.14 דהיינו כ-3 חודשים לאחר מועד עזיבת הנתבעת את הדירה טרם סיום תקופת התחייבותה על פי הסכם השכירות כך ש-3 חודשים נותרה הדירה ריקה ולא קיבלו השוכרים שכ"ד בגין 3 חודשים אלו מהנתבעת, אף שהיה עליה לשלם דמי שכירות עבור 3 חודשים אלו על פי הסכם השכירות.

קובעת אני בהעדיפי עדות תובעת 1, והמוצגים שהוגשו על ידי התובעים ולא נסתרו על ידי הנתבעת בראיה ממשית כלשהי, על פני עדות הנתבעת והעדה מטעמה, עדות בה אין אני נותנת אמון כי על הנתבעת לשלם לתובעים דמי שכירות ל-3 חודשים דהיינו לתקופה שמיום 15.9.14 ועד ליום 15.12.14 בסך כולל של – 12,300 ₪, הכל כפי שפירטה תובעת 1 בעדותה ובמסמכים שהוגשו ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת.

כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעים את סכום חוב הנתבעת למפעל המים בכפ"ס בסך של –537.90 ₪, סכום אשר לא שולם על ידי הנתבעת, והתובעים הם שנאלצו לשלם סכום זה למפעל המים כמפורט בקבלה שהעתקה צורף כנספח לתביעה.

מחומר הראיות למדים עוד, כי סכום חוב הנתבעת לוועד הבית הוא מיום 15.9.14 ועד ליום 15.12.14 תאריך בו הושכרה הדירה ע"י התובעים לאחר, חוב שעמד על סך של – 1,650 ₪.

כפי שהעידה תובעת 1, בהגינותה הרבה, הרי שבסוף חודש אפריל 2015 שילמה הנתבעת לוועד הבית סך של- 880 ₪ על חשבון חובה כך שיתרת חוב הנתבעת לוועד הבית עומד על סך של – 770 ₪, ועל הנתבעת לשלם סכום חוב זה לתובעים.

הנתבעת השאירה בדירה תריסים שבורים בסלון הדירה. עבור תיקון תריסים אלו שילמו התובעים סך של 177 ₪ כמפורט בחשבונית מס מס' 0056 שהעתקה צורף לתביעה, ועל הנתבעת להחזיר ולשלם סכום זה לתובעים. כך גם חוב הנתבעת לחברת חשמל נכון למועד שמפתחות הדירה הושארו במשרד עוה"ד, ללא תיאום עמו וזאת ביום 17.9.14 מסתכם בסך של – 129 ₪. חוב הנתבעת לחברת הגז למועד זה 17.9.14, מסתכם בסך של – 49.90 ₪ כמפורט בעדות תובעת 1 ובמסמכים שצורפו לתביעה, סכומים שלא שולמו על ידי הנתבעת ואשר עליה לשלם לתובעים.

עוד ייאמר כי בתאריך 17.9.14 הושארו במשרד ב"כ התובעים, עו"ד סיגלוביץ' גיא דרור מפתחות הדירה ללא תיאום עמו, כאשר אחד המפתחות שבור והסתבר כי לא ניתן היה לסגור את דלת הדירה מבפנים כי חלק מהמפתח היה שבור מבפנים. היה על התובעים לתקן נזק זה ולהחליף צילינדר בדלת הדירה ושילמו הם עבור תיקון זה סך של – 300 ₪ כמפורט בחשבונית מס/קבלה מס' 1387/5 שהעתקה צורף לתביעת התובעים. על הנתבעת לשאת בתשלום זה ששילמו התובעים ולשלם לתובעים את הסך של – 300 ₪ כאמור.

התובעים אף הוכיחו בעדות תובעת 1, בתמונות שצורפו ובמסמכים שהוצגו כי הנתבעת השאירה את הדירה שעה שפינתה אותה במצב ירוד באופן שהיו חורים בקירות הדירה, הדירה לא סוידה והיה צורך לסייד הדירה ולבצע בה תיקונים כלליים על מנת שניתן יהיה להשכירה לאחר ותמורת ביצוע עבודות הסיוד + סתימת חורים והתיקונים הכלליים האמורים שילמו התובעים לאיש מקצוע שאליו פנו לצורך ביצוע עבודות אלו, איגור ויניצקי - סך של - 3,300 ₪ הכל כמפורט בעדות תובעת 1 ובקבלה מס' 13 שהעתקה צורף לתביעת התובעים. על הנתבעת לשאת בסכום זה של – 3,300 ₪ ששולם על ידי התובעים לתיקון הנזקים בדירה, נזקים שנגרמו על ידי הנתבעת, לא תוקנו ולא שולמו על ידה לתובעים.

העולה מהמקובץ, כי התובעים הוכיחו, וטענותיהם לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת, כי הנתבעת חייבת לשלם להם את הסכומים הבאים שהוכחו בפני ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת כדלקמן:

א. תשלום עבור שכר דירה לתקופה מיום 15.9.14 ועד ליום 15.12.14 בסך של – 12,300 ₪.

ב. תשלום עבור חוב הנתבעת למפעל המים ב"כ"ס בסך של 537.90 ₪ (סכום שהיה על הנתבעת לשלם כאמור, לא שולם על ידה והתובעים הם ששילמו סכום זה).

ג. תשלום עבור יתרת חוב הנתבעת לוועד הבית עד ליום 15.12.14 בסך של – 770 ₪.

ד. תשלום עבור תיקון תריסים בסלון הדירה בסך של- 177 ₪.

ה. תשלום עבור יתרת חשבון שימוש בגז בסך של – 49.90 ₪.

ו. תשלום עבור יתרת חשבון שימוש בחשמל בסך של – 129 ₪.

ז. תשלום עבור החלפת צילינדר בדלת הדירה בסך של – 300 ₪.

ח. תשלום עבור סיוד הדירה + סתימת חורים ותיקונים כלליים בסך של – 3,300 ₪.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את סכום תביעתם שהוכח בפני בסך של – 17,563.80 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה 15.12.14 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של- 1,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.