1. זהו ערעור מכוח סע' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 21.10.14 (להלן – הועדה), אשר אישרה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון וקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.1.14.

העובדות הצריכות לעניין וההליך המשפטי

1. למערערת אירעה פגיעה בעבודה ביום 28.10.09, בעקבותיה סבלה מכאבי גב.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה למערערת נכות בעקבות הפגיעה בעבודה והוועדה הרפואית לעררים, נשוא החלטה זו, קבעה אף היא כי לא מצאה עדות לנכות תפקודית המצדיקה קביעת אחוזי נכות הנובעים מהפגיעה בעבודה.
3. לטענת המערערת, בהחלטת הועדה לעררים נפל פגם, שתואר בתצהיר באת כוחה, אשר ליוותה אותה לוועדה כך:

"3. לאחר שהוועדה סיימה לשאול את הגב' הירש שאלות בנוגע לתלונותיה ולאחר שלא היה לגב' הירש מה להוסיף, ביקשתי אני לטעון את טיעוניי בפני הוועדה.

4. לאחר פחות מחצי דקה, כשכל שהספקתי להגיד היו 3 משפטים בלבד, הודיע לי פרופ' פיינסוד כי הוא לא מוכן לשמוע את דבריי וכי דבריי לא יירשמו לפרוטוקול והורה למזכירת הוועדה שלא להמשיך לכתוב את דבריי.

5. ניסיתי להמשיך ולטעון, אך פרופ' פיינסוד היסה אותי בשנית. אמרתי שאני מבקשת לטעון לפרוטוקול ושדבריי ירשמו, אך הוא התעקש שלא לתת לי להמשיך לדבר ושדבריי לא יירשמו.

6. התעקשתי וטענתי בפני הוועדה כי זכותי לטעון את כל טענותיי בשם מרשתי וכי זכותה של מרשתי שדבריי כבאת כוחה יירשמו בפרוטוקול, אך פרופ' פיינסוד התעקש שלא לתת לי להמשיך לטעון.

...".

1. לטענת המערערת, התנהלות תוקפנית זו מצידו של פרופ' פיינסוד, באה לאחר שבאת-כח המערערת ביקשה לציין כי חבר אחר בועדה, דר' בורינסקי, היה חבר בועדה אשר קבעה למערערת נכויות זמניות, דבר אשר לא מצא ביטויו ברישום של דברי באת-כח המערערת. מרגע זה ואילך, היה פרופ' פיינסוד נעול בדעתו ולא נתן למערערת את יומה כראוי בפני הועדה.
2. טענות הצדדים נשמעו בפני ביום 25.6.15. המשיב טען כי המערערת לא הצביעה על טעות מסוג אלו המקימות עילה להתערבות בהחלטת הועדה הרפואית. המשיב לא ביקש לחקור את באת כוח המערערת, אשר הגישה כאמור תצהיר ביחס לאירועי הוועדה.

בתום הדיון, נדרש המשיב להגיש את פרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון וכן פרוטוקול הועדה שקבעה למערערת נכויות זמניות, כפי שאכן עשה.

1. בתגובתה, טענה המערערת בעיקר כי הועדה נשוא הערעור לא ביצעה למערערת בדיקה של מגבלה בכיפוף ובדיקת SLR – בדיקות קליניות שעל יסודן קבע דר' בורינסקי בישיבתו בוועדה הקודמת מיום 1.7.13 נכויות זמניות למערערת. כן שבה המערערת והדגישה כי נשללה ממנה זכות הטיעון, באופן המצדיק, לשיטתה, השבת עניינה לוועדה בהרכב אחר.
2. בתשובתו לתגובת המערערת טען המשיב, כי למקרא פרוטוקול הועדה עולה בבירור, כי הועדה ערכה למערערת בדיקה של מגבלה בכיפוף ומבחן SLR. עוד נטען, כי הועדה התייחסה לממצאים שנמצאו בבדיקה מיום 1.7.13 ואף נימקה קביעותיה בציינה, כי החלטתה היום הינה לפי מצבה התפקודי של המערערת, אשר אינו מעיד על נכות תפקודית המזכה באחוזי נכות בהתאם לתקנות. המשיב הפנה לפסיקה רלבנטית וביקש לדחות את הערעור בהתאם.

הכרעה

1. החלטת וועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, על פי האמור בסעיף 123 לחוק. במסגרת הדיון ב"שאלה המשפטית", בוחן בית הדין האם שגתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). תקינות עבודת הועדה נבחנת בראי המשפט המנהלי והדרישות שהוא מקים לפעולות גוף מנהלי.
2. אקדים ואציין כי לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הועדה. להלן אנמק טעמיי.
3. כעולה מפרוטוקול הועדה, המערערת נבדקה באופן מקיף ביחס לפגימה הנדונה ובעקבות הבדיקה הקלינית קבעו כלל חברי הועדה את אשר קבעו. באשר לטענת המערערת כי הוועדה לא ערכה לה בדיקה של מגבלה בכיפוף ובדיקת SLR, עיון בפרוטוקול הועדה, בפרק ה"ממצאים בבדיקת הועדה" (סע' 7), מלמד כי בדיקות אלה אכן בוצעו, כדלקמן:

"מתהלכת ללא צליעה וללא עזרה של אביזרים אורטופדיים. מתפשטת ומתלבשת ללא עזרה, מסוגלת לעמוד על קצות אצבעות ועקבים, הלורדוזיס המותנית שמורה. תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות. עולה ויורדת על מיטת הבדיקה ללא עזרה, יושבת על מיטת הבדיקה עם רגלים ישרות כשכפות ידיה מונחות על ה 1/3 המדיאלי של השוקיים. היקף שרירי הירכיים 46 ס"מ דו-צדדי, ושוקיים 32 ס"מ, רפלקסים תקינים."

1. אמנם דברי באת-כח המערערת כי דר' בורינסקי ישב בועדה שקבעה למערערת נכויות זמניות לא נרשמו במקום בו פורטו דברי באת-כח המערערת, אך עולה מהפרוטוקול כי הועדה נתנה דעתה לדברים אלו, שכן במסגרת הנמקתה התייחסה אליהם והסבירה כי קביעתה מתקבלת על יסוד בדיקת המערערת במועד הנוכחי ולא על יסוד בדיקות שנערכו לה בעבר, וכלשון הועדה (בסע' 10):

"הועדה קראה בשים לב את כתב הערר מיום 21.10.14 ושמעה את דברי עו"ד שהביאה בפני הועדה כי אחד מחבריה קבע בתאריך כלשהו נכות זמנית לעוררת. החלטת הועדה היום היא לפי מצבה התיפקודי הנוכחי. לנוכח ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות העזר המסקנה היא כי כיום לא קיימת כל נכות תיפקודית המזכה באחוזי נכות לפי תקנות המל"ל – הערר נדחה.".

1. בנסיבות אלה, לא מצאתי ממש בטענת המערערת כי נשללה ממנה זכות הטיעון, לה היא זכאית בפני הועדה. לכך אוסיף, כי למקרא פרוטוקול הועדה עולה, כי הועדה שמעה את תלונות המערערת ובאת-כוחה וכן עיינה בנימוקי הערר; יתרה מכך, במעמד הועדה, אף הוצגו בפניה השלמות לנימוקי הערר בכתב (סע' 2 ונספחים 2 ו- 3 לכתב הערעור).
2. בהקשר זה יצוין, כי בוועדה אשר קבעה למערערת את הנכויות הזמניות (24.2.14), נקבעו למערערת 20% נכות עד 31.10.10, לאחר מכן 10% עד ליום 31.12.13, תוך שהוסיפה הועדה וציינה כי "לדעת הועדה הנכות זמנית ויש מקום לשיפור".

סוף דבר

1. על יסוד כל המפורט לעיל, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.
2. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.