<#2#>

נוכחים:

המבקש בעצמו

ב"כ המבקש – עו"ד יוליה אזולאי

ב"כ המשיבה – עו"ד אתי לוי

פרוטוקול

ב"כ המבקש:

מדובר במגרש בבעלות המבקש, שהיה מושכר במשך שנים ושימש כמגרש גרוטאות. הגענו לכאן, משום שלשוכר ניתן צו סגירה כנגד העסק. וזאת ללא ידיעת המבקש. השוכר עזב את המקום, והמבקש השכיר את המקום לאדם אחר, ובחוזה מודגש שחובת הוצאת הרישיון חלה על השוכר. לאחר השכרת המגרש לשוכר האחר, שהפעיל במקום עסק אחר, אותו שוכר פנה על המשיבה על מנת לקבל רישיון, או רישיון זמני לפי נהלי המדינות של המשיבה. לשוכר החדש נאמר במשיבה שצו הסגירה על המקרקעין ולכן לא יוכל להגיש בקשה לרישיון חדש. כמובן שהשוכר החדש בא בטענות למבקש, שיש לעסק צו סגירה. אנו טוענים שהמשיבה לא יכולה למנוע מתן רישיון לעסק, אם הוא עומד בתנאים הרישוי, ולטעון כי המקרקעין כולם חל צו הסגירה.

ב"כ המשיבה:

מי שפותח עסק או מתכוון לכך, צריך לפנות תחילה לעירייה לאגף רישוי עסקים ולבדוק התכנות של פתיחת העסק במקום המבוקש. בעל נכס אין לו קשר לרישוי אלא אם הוא עצמו מבקש להפעיל את המקום. במקרה זה, לא רק שהוא התחיל להפעיל את העסק קודם ולא רק שלא בדק, אלא הגיע למצב הבדיקה לאחר קבלת מכתב התראה שנשלח לו באוגוסט 2014, הכוונה היא לשוכר ולא לבעלים. המבקש טוען שהוא לא ידע, וזה לא הגיוני. צו שיוצא לרישוי עסקים הוא כלפי כולי עלמא. הכוונה שכל עסק שעתיד להפעיל במקום, לא יופעל ללא קבלת רישיון. נגיד אותו בעל עסק קיבל צו סגירה הוא יכול ללכת למשיבה ולבקש רישיון ואולי גם יקבל אותו, אבל אי אפשר להחליף בעלים ולטעון שצו הסגירה חל על אחד ועל אחר לא באותו המקום.

במקרה דנן, ניתן צו הסגירה כנגד עסק אחסנת מתכות והוא אכן נסגר. העסק החדש הוא של שטיפת מכוניות שמחויב בקבלת רישיון. אין זה נכון שהמבקש, או השוכר מקבלים תשובה שלילית עקרונית, אלא שבבקשתם עליהם לענות על דרישות הרישוי. מפנה לנספחים 1-4, שבם נאמר שאותו שוכר חדש, פנה בבקשה לרישיון לרחיצת רכבים, וסורב , הסיבה מפורטת בנספח 3 – ללא הגשת תכניות מתאימות. אני מוכנה להצהיר בזה כי מבחינת המשיבה אין כל שוני בין בחינתה את בקשת המבקש, או השוכר מטעמו, לבין בדיקת הבקשות האחרות.

ב"כ המבקש:

חברתי סותרת את עצמה. כי אותו שוכר שרצה לקבל רישיון עסק, קיבל תשובה נחרצת שיש צו סגירה של העסק, ולא אמרו לו כי לא הביא מסמכים מסוימים. אני טוענת שאולי קיים צו סגירה אבל הוא לא חל על המקרקעין. אותו שוכר הוא גוף נפרד מהמבקש. אנחנו מבקשים שתינתן הצהרה מפי ב"כ המשיבה, שצו הסגירה חל על המקרקעין, ושלא תהיה כל הפליה כנגד השוכר במתן הרישוי.

ב"כ המשיבה:

הסירובים היו לגופו של עניין, כאשר יגיש השוכר את התכניות הנדרשות, יבדקו את בקשתו לגופה. אינני יכולה להשיב על השאלה האם ניתן לקבל רישיון עסק לשטיפת מכוניות במקום זה, אינני רשות הרישוי, וכל מה שעומד לפניי הינו הסירוב בגין אי הגשת תכניות.

ב"כ המבקש:

אני רוצה להימנע מתביעות עתידיות כנגד המבקש בגין ניהול עסק ללא רישיון. כשאומרים צו סגירה זה כאילו נגד המבקש בהליך פלילי.

<#3#>

החלטה

ב"כ המשיבה הבהירה כי כאשר מגיע שוכר או כל מפעיל פוטנציאלי של עסק למשרדי המשיבה, עליו לבדוק את התכנות ניהול העסק, ולהגיש בקשה, ככל שהדבר אפשרי מבחינת תנאי הרישוי, ולענות על תנאי הרישוי.

נרשמה הצהרתה של עו"ד לוי, כי ככל שיענה המבקש או כל שוכר מטעמו על דרישות אלו אין כל מניעה לקבלת רישיון עסק, בכפוף לעמידה בתנאים הנדרשים.

עוד הובהר, כי כל עוד לא ניתן רישיון לעסק חדש, צו הסגירה בעינו עומד.

ב"כ המבקש קיבלה את המלצת בית המשפט להסתפק בהצהרה זו, ולחזור בה מהתביעה.

התביעה נמחקת ללא צו להוצאות, חרף בקשת המשיבה לפסוק הוצאות בגינה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ה, 28/01/2015 במעמד הנוכחים.