1. לפני תובענה שהוגשה בחודש דצמבר 2014 למתן צו עשה ולאכיפת הסכם.

התובעות ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעת להשלים ביצוע חוזה מכר מיום 23/1/11 ולהעביר לבעלותן את הצמדה י"א המכילה שני מקומות חניה חלף הצמדה פ"א, אשר נמכרה להן בהסכם המכר כחלק מהממכר.

2. רקע עובדתי נדרש:

(2.1) התובעות הן חברות בע"מ בניהולה של הגב' נילי וינברג. הן הבעלים של יחידה מס' 19, הממוקמת בקומה הרביעית בבניין בבית אופקים הנמצא ברחוב דרך מנחם בגין 82 בתל אביב, הידועה גם כחלקה 251 בגוש 7104 (להלן: "הנכס" ו"הבניין" או "בית אופקים" בהתאמה).

(2.2) הנתבעת (להלן גם: "ארלדן") היא הבעלים של יחידות 3 ו-12, הממוקמות בקומות הראשונה והשלישית בבית אופקים.

(2.3) התובעות רכשו מארלדן ביום 23/1/11 את הנכס.

בהסכם שבין ארלדן ובין מ.ו. השקעות בע"מ ווין חברת מדף 23 בע"מ (כיום התובעת 2) (להלן: "ההסכם") הוגדר בסע' 1 "הממכר" כדלקמן:

"זכויות המוכרת בקומה הרביעית בבניין, הידועה כתת חלקה 19, לרבות ההצמדות לה (מ.מ.ק, שירותים, מחסנים וחניות, למעט ההצמדות המסומנות באותיות סו, סז, סח, עב, עג, עד, עה, עו, עט, פ, פה, פו (להלן: "החניות והמחסנים הנותרים"). כמו כן, הממכר כולל את המחסנים המסומנים באותיות כ, כב, הצמודים לתת חלקה 3, אשר יוצמדו לממכר, הכל בהתאם לתשריט הבית המשותף, אשר נחתם ע"י עורכו, מר יאיר נחמיאס, ביום 17.3.10, ובהתאם לזכויות המוכרת כמפורט בנסח רישום המקרקעין בתצלומו מצ"ב כנספח א' של הסכם זה. מוסכם, כי הצדדים יפעלו לתיקון צו רישום הבית המשותף, כך שהחניות והמחסנים הנותרים יוצמדו לתת חלקה 3 ו/או 12 ומחסנים כ, כב יוצמדו לתת חלקה 19".

(2.4) בסעיף 3 להסכם הצהיר הקונה, כי הוא בדק  וראה את מצב הממכר וסביבתו. את מצבו המשפטי וזכויות המוכרת בו, וכי הוא מצא את הממכר מתאים לצרכיו  ולמטרותיו "מכל הבחינות וללא סייג, והוא מוותר בזאת על כל טענות, דרישות או תביעות כלפי המוכרת בדבר אי התאמת הממכר, למעט פגם נסתר שהיה ידוע למוכרת ולא גילתה אודותיו לקונה, והכל בכפוף להצהרות המוכרת בהסכם זה". (הדגש אינו במקור – א.כ.).

(2.5) על פי המוסכם ובהתאם להגדרת הממכר בהסכם, כלל הנכס הנמכר את החניות שהיו צמודות לתת חלקה 19, למעט הצמדות שסומנו באותיות: סו, סז, סח, עב, עג, עד, עה, עו, עט, פ, פה, פו. חניות אלו נותרו בבעלות ארלדן.

(2.6) המחלוקת בעניינינו נסבה סביב הצמדה שסומנה פ"א בשטח של 18.65 מ"ר הכוללת שני מקומות חניה מסומנים (להלן: "הצמדה פ"א").

הצמדה פ"א היא חלק מהממכר שנמכר לתובעות עפ"י ההסכם ולא יכולה להיות על כך מחלוקת.

אין גם מחלוקת עובדתית על כך, שמקומות החניה הכלולים במסגרת ההסכם נבחרו בסיור שהתקיים ביום 5/1/11 בבית אופקים ע"י נציגי התובעות (ראה סעיף 12 לתצהיר הגב' וינברג, וכן נספח ו' לכתב התביעה – תכתובת מייל מטעם עו"ד ד"ר וינברג לנציגי ארלדן מיום 9/1/11).

יצוין, כי הצמדה פ"א נבחרה ע"י נציגי התובעות למרות שהם כתבו במייל מיום 9.1.11 (נספח ו'), כי "זו חניה לא טובה, אבל ביקשתם לא לפצל הצמדות".

תמצית טענות התובעות:

3. התובעות טוענות, כי ביום 20/5/14 בישיבת ועד בית אופקים נטען, כי חלק מהדיירים חונים בחניות שאינן מאושרות עפ"י היתר בניה. אז נודע להן כי הצמדה פ"א אינה מופיעה כשטח חניה בתשריט היתר הבניה המאושר.

הן פנו לארלדן וביקשו לבדוק את הנושא והציעו, כי ארלדן תקצה להן חניה אחרת במקום הצמדה פ"א אלא שנענו בשלילה.

התובעות טוענות, כי רכשו מארלדן 15 מקומות חניה. התובעות מתבססות על מייל שנשלח לד"ר גיא וינברג ע"י יפעת  (עו"ד אורבך) מארלדן ביום 2/1/2011. עוד טרם נחתם הסכם המכר. (נספח ה' לתצהיר הגב' וינברג).

במייל כתבה עו"ד אורבך:

"...מובהר, כי אתם מקבלים 15 חניות מתוך 41 המוצמדות לקומה. (כלומר 26 חניות נשארות בבעלות ארלדן ויוצמדו לקומה אחרת שבבעלותה). מחר בפגישה נסגור את סוגיית החניות...".

4. התובעות טוענות, כי לא קיבלו בסופו של דבר 15 מקומות חניה אלא רק 13 מקומות חניה, וכן שטח נוסף שאינו מאושר לשימוש כחניה עפ"י היתר הבניה, ולכן החוזה הופר ע"י ארלדן.

הסעד שהתבקש הוא אכיפת ההסכם ולא ביטולו. (ראה "מהות התביעה" סעיף 25 לכתב התביעה בייחוד הסיפא וכן סעיף 29 לכתב התביעה).

ההסכם, כמובן, אינו קובע כי התובעות יקבלו את הצמדה י"א חלף הצמדה פ"א אך בסעיף 23 לכתב התביעה נכתב:

"בהמשך לכך, יטענו התובעות, כי אי ההתאמה היתה נסתרת, התובעות הסתמכו על מצגיה של הנתבעת, על תשריט הבית המשותף, ועל מרשם המקרקעין, בחתימתן על חוזה המכר,

ולא יכלו לדעת שהצמדה פ"א המופיעה בתור חניה במרשם ובתשריט, אינה מהווה מקום חניה עפ"י היתר הבניה המאושר. מעת שנודע לתובעות בדבר אי ההתאמה הודיעו על כך לנתבעת וניסו לקדם פתרון לסוגיה, ללא עירובו של בית המשפט הנכבד. הצדדים הגיעו כבר להסכמה בנוגע לפתרון הנדרש לסוגיה, קרי חילוף הצמדה פ"א שבבעלות התובעות בהצמדה י"א שבבעלות הנתבעת, אך עתה נראה, שהנתבעת החליטה לטרפד ביצוע פתרון מוסכם זה".

תמצית טענות הנתבעת:

5. הנתבעת טוענת כי מילאה אחר כל תנאי ההסכם.

הממכר כולל יחידה והצמדות כפי שתוארו בפירוט בהגדרת "ממכר" בהסכם המכר.

ההצמדות נבחרו ע"י עו"ד וינברג, הוא בחר גם את הצמדה פ"א. ארלדן דאגה לתיקון רישום בית משותף כנדרש וביום 26/7/2011 תוקן צו רישום הבית המשותף וכלל את ההצמדות אותן בחרו התובעות, וזאת  לפי דרישת התובעות.

בכך הושלם הסכם המכר.

רק בחלוף כ-4 שנים; קיבלה לפתע הנתבעת את הדרישה להקצות לתובעות הצמדה אחרת במקום הצמדה פ"א, בטענה כי ההצמדה הזו אינה מופיעה בהיתר הבניה כחניה.

6. הנתבעת טוענת כי לא מכרה בהסכם מספר חניות אלא הצמדות; והצמדות אלו נבחרו בקפידה ע"י התובעות.

בסעיף 11.1 להסכם נכתב:

"תנאי הסכם זה משקפים את כל המוסכם והמותנה בין הצדדים בקשר עם העיסקה נשוא הסכם זה, ובאים במקום כל מצג, הבטחה ו/או מסמך אחר שנעשו לפניו. כל הטיוטות של הסכם זה, שנעשו לפני חתימתו, לא ישמשו ראיה בהליך שיפוטי כלשהו ולא ישמשו לפרשנותו של הסכם זה".

כלומר – תכתובות מייל לפני חתימת ההסכם, אינן משקפת את המוסכם אלא הסכם המכר הוא זה המבטא את המוסכם.

הנתבעת מציינת כי התובעות לא חולקות על כך שבפועל חונים 15 כלי רכב במקומות החניה שנמכרו להן. הנתבעת טוענת, כי מצב תכנוני של הנכס נבדק ו/או היה אמור להיבדק ע"י עו"ד ויינברג שניהל המו"מ בשם התובעות.

בעניינינו חל סעיף 3 להסכם.

הנכס נמכר as-is במצבו המשפטי והתכנוני בעת חתימת ההסכם ואין כל עילת תביעה נגד הנתבעת.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים שיפורטו:

כללי:

8. מדובר בתובענה שבירורה קל ביותר. שוויה הכספי מצוי בגדר סמכותו העניינית של בימ"ש שלום (על הרף הנמוך) והובאה לפתחו של בית המשפט המחוזי רק כיוון שהתובענה הוגשה לאכיפת הסכם מכר.

הממכר כלל יחידה גדולה הממוקמת בקומה רביעית בבניין וכן מחסנים וחניות. אין חולק על כך שהממכר בחזקת התובעות עוד משנת 2011 ואף נרשם על שמן.

המחלוקת כאמור, היא ביחס להצמדה מספר פ"א בשטח של 18.65 מ"ר. רק ביחס למקומות חניה אלו בהצמדה פ"א התבקשה אכיפת ההסכם.

בפועל – שני כלי רכב חונים בהצמדה מספר פ"א, אך נטען, כי בשנת 2014 נודע לתובעות, כי אין מדובר במקום חניה מאושר לפי היתר הבנייה.

הבירור העובדתי היה פשוט מאוד. כתב התביעה וכתב ההגנה תחמו את חזית המחלוקת. החקירות הנגדיות היו קצרות (11 עמודי פרוטוקול בישיבת ההוכחות).

למרות האמור לעיל, כאשר הוגשו סיכומי התובעות; נראה היה כי לפחות חלקם אינו מתייחס לחזית המחלוקת בתיק שלפני.

בכתב התביעה תחת הכותרת "עילות התביעה" בסעיפים 26-21 מציינות התובעות כי "קיימת אי התאמה בממכר נשוא חוזה המכר" ומסבירות מדוע לטענתן, ארלדן העבירה לחזקת התובעות שטח שאינו תואם את ההסכמה החוזית.

עוד נטען כי: "...אי ההתאמה היתה נסתרת, התובעות הסתמכו על מצגיה של הנתבעת, על תשריט הבית המשותף ועל מרשם המקרקעין, בחתימתן על חוזה המכר, ולא יכלו לדעת שהצמדה פ"א המופיעה בתור חניה במרשם ובתשריט, אינה מהווה מקום חניה עפ"י היתר הבניה המאושר..." (סעיף 23 לכתב התביעה).

בהמשך, נטען כי ארלדן הפרה את ההסכם משלא קיימה את מלוא חיוביה.

חזית זו שונתה בסיכומי התובעות.

פרק שלם בסיכומים (ג.2) מוקדש לטענה כי מדובר ב"טעות משותפת" לנתבעת ולתובעות ולפיכך חל סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").

ב"כ הנתבעת הגישה בקשה למחיקת סעיפים מהסיכומים. ניתן היה לגופו של עניין לקבל את בקשת ב"כ הנתבעת, אך מצאתי לנכון שלא להורות על קבלת הבקשה ולבחון את כל הטענות שהועלו ע"י התובעות, גם אלו המהוות הרחבת חזית.

אתייחס בפסה"ד גם לטענות אלו המהוות הרחבת חזית, למרות שאין חובה לעשות כן, ואסביר, מדוע יש לדחותן אחת לאחת.

9. האם הנתבעת ידעה בעת החתימה על הסכם עם התובעות, כי הצמדה פ"א איננה חניה מאושרת על פי היתר הבנייה?

התשובה לשאלה זו שלילית.

(9.1) במסגרת ניהול ההליך, התקיימו הליכים מקדמיים. מטרת התובעות הייתה לבסס את השערתן ולפיה הנתבעת ידעה עובר לחתימת ההסכם כי הצמדה פ"א איננה חניה מאושרת על פי היתר הבנייה.

(9.2) ניתן לומר בוודאות לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים והושלמו העדויות, כי התובעות לא הצליחו להוכיח כי הנתבעת ידעה  שהצמדה פ"א איננה בגדר חניה מאושרת על פי היתר הבנייה.

למעשה, הוכח כי הנתבעת לא ידעה שהצמדה פ"א איננה חניה מאושרת לפי היתר בניה.

(9.3) חברת ארלדן רכשה את הממכר מחברת נ.ג. נכסי גיא בע"מ (להלן: "נכסי גיא").

בחוזה שבין נכסי גיא וארלדן מחודש נובמבר 2006 (ת/1) נכתב במבוא להסכם:

והואיל: וחלק של הבניין, דהיינו מלוא הקומה הרביעית בבניין בשטח של כ- 1,194 מ"ר ברוטו, בתוספת של 41 מקומות חניה ובתוספת של מחסנים בשטח של 71 מ"ר ברוטו כולל הממ"ק של קומה זו (להלן: ... ) לפי הסכם שכירות מיום 26/6/2003...").

כלומר, כאשר ארלדן רכשה את הנכס, היא רכשה אותו בתוספת של 41 מקומות חניה.

גם מהתשריט אשר צורף לאותו הסכם ואשר גולה במסגרת גילוי המסמכים, ניתן לראות כי אין ולו רמז לכך שקיימת בעיה כלשהי עם החניה אשר תכונה בעתיד "הצמדה פ"א".

(9.4) מר אבי לרי אשר העיד מטעם הנתבעת אישר בעדותו, כי ארלדן קנתה 41 חניות.

ארלדן היתה מעוניינת בעסקה מול התובעות להשאיר אצלה 26 חניות, כך שהיה ברצונה למכור לתובעות את הממכר כשהוא כולל 15 מקומות חניה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 14/2/16).

(9.5) מעדותו של מר לרי עלה, כי רק לאחר שהתובעות העלו את טענותיהן במסגרת התביעה, התברר כי אכן הצמדה פ"א איננה מקום חניה מאושר לפי היתר הבנייה (עמ' 16 שורות 13-14 לפרוטוקול).

(9.6) אני מקבלת את עדותו ולפיה הנתבעת לא ידעה שהצמדה פ"א אינה מאושרת בהיתר הבנייה. הוא אישר כי לא הייתה כוונה להטעות את התובעות, ואף אישר כי הנתבעת לא מצאה לנכון לתבוע את נכסי גיא בגין הצמדה פ"א. רק אם תביעת התובעות תתקבל, היא שומרת על זכותה לתבוע את נכסי גיא בעניין.

כמו כן אישר, כי כאשר הנתבעת רכשה את הבניין היא לא בדקה את היתר הבנייה אלא רכשה בניין קיים, כאשר היה כבר טופס 4, ולא מצאה לנכון לבצע בדיקה בהיתר הבנייה.

(9.7) הגברת ויינברג אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובעות אישרה בעדותה, כי התובעות לא ערכו בדיקה של היתר הבנייה בכל הנוגע לחניות אלא רק בדקו כי קיים היתר בנייה.

היא אישרה, כי לאחר שנודע להם, מתוך אמירת אגב של אחד הדיירים בשנת 2014, כי אין היתר בנייה לחניה, התברר להם בבדיקה שאורכת "שתי דקות", כי מדובר במקומות חניה שאינם מאושרים לפי היתר הבנייה (עמ' 10 שורה 32 לפרוטוקול מיום 14/2/16).

כאשר נשאלה:

"ש.      האם היתה בעיה לבצע את הבדיקה בהיתר הבניה לפני שרכשתם את הנכס.

ת.         בבדיחות הדעת אני מוכרחה לציין, שגם אתם לא בדקתם...  הבדיקה הזו היא ממש מוגזמת, לנבור בהיתר הבנייה שכן מספקת והגיונית למדע בדיקה בטאבו ובמסמכי הבית המשותף. עובדה שגם אתם לא בדקתם.

ש.        בשאלון שנשלח אליך על ידי הנתבעות, ענית בתשובה לשאלות 1, 6 הצהרת שערכתם בדיקות ושעיינתם בהיתר לפני ביצוע העסקה. איך זה מסתדר מהתשובה.

ת.         בדקנו כנראה שיש היתר אבל לא נברנו בכל הצמדה והצמדה". (עמ' 11 שורות 1-7 לפרוטוקול).

כלומר, גם מעדותה עלה, כי ניתן היה בקלות יתרה לגלות בהיתר הבנייה, כי הצמדה פ"א איננה בגדר חניה מאושרת, אך כשם שהנתבעת לא מצאה לנכון לערוך בדיקה בהיתר הבנייה כך גם התובעות לא מצאו לנכון לבצע בדיקה שכזו בהיתר הבנייה עובר לרכישתן את הנכס.

(9.8) משמיעת העדויות עלה, כי לא הייתה כוונת זדון לנתבעת. הנתבעת לא ביקשה להטעות את התובעות כמשמעותו בסעיף 15 לחוק החוזים, ולא ידעה כי הצמדה פ"א איננה מאושרת על פי היתר הבניה, כאשר מכרה את הממכר לתובעות.

10. טענת התובעות ל"טעות משותפת" ול"פגם נסתר".

(10.1) התובעות בסיכומיהן הדגישו כי גם אם תתקבל טענת הנתבעת, כי לא ידעה שהצמדה פ"א אינה חניה מאושרת בהיתר הבניה ולא היה עליה לדעת על כך, הרי שמדובר בטעות משותפת לנתבעת ולתובעות; לטענתן במקרה כזה חל סעיף 14 (ב) לחוק החוזים אשר מעניק לבימ"ש סמכות לבטל החוזה לבקשת  התובעות אם ראה שמן הצדק לעשות זאת.

לפי התובעות, למרות שסעיף זה מדבר על ביטול חוזה אזי בימ"ש מוסמך "מקל וחומר, להורות על השלמתו". (סעיף 23 לסיכומים), הגם שהסעיף מדבר על ביטול חוזה!

ב"כ התובעות מפנה לפסה"ד בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית נז (2) 632,

665-667, ולספרם של פרופ' דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ב' 705 (1992) וכן עמ' 706-707.

(10.2) כמו כן נטען בסיכומים (סעיף 40), כי אם לפי עמדת הנתבעת היא אכן לא ידעה על הפגם, אזי מדובר בפגם נסתר, ולפי סעיף 3 להסכם המכר; התובעות לא ויתרו על טענותיהן שכן "היה על הנתבעת לדעת" שהצמדה פ"א אינה חניה מאושרת בהיתר הבניה.

ב"כ התובעות מדגישה כי התובעות אינן מבקשות ביטול חוזה אלא קיומו ואכיפתו ויש לפעול לקיום החוזה.

(10.3) התובעות טוענות, כי מדובר ב"פגם נסתר" ועל כן לא יכלו לדעת שהצמדה פ"א איננה חניה מאושרת על פי היתר הבנייה ולפיכך, הן מבקשות לאכוף את ההסכם ולהורות על החלפת הצמדה פ"א בהצמדה אחרת על מנת שהממכר יכלול 15 חניות מאושרות.

(10.4) אין מקום לקבל טענות אלו ממספר נימוקים מרכזיים:

א) אין מדובר בענייננו בפגם נסתר. ניתן היה לגלותו לו הייתה נעשית בדיקה קלה ביותר ("שתי דקות" לפי עדות גב' וינברג). העובדה ששני הצדדים לא מצאו לנכון לערוך בדיקה שכזו, איננה הופכת את הפגם ל"נסתר". מה עוד שסעיף 3 להסכם מדבר על פגם נסתר "שהיה ידוע למוכרת ולא גילתה אודותיו לקונה".

הוכח חד משמעית מהעדויות, כי המוכרת - הנתבעת לא ידעה על אותו פגם נסתר. לא כתוב בסעיף 3 להסכם, כי מדובר בפגם "שהיה על המוכרת לדעת" אלא בפגם "שהיה ידוע למוכרת" ולא גילתה אותו לקונה.

ב) התובעות לקחו על עצמן את מלאכת בדיקת הנכס עובר לחתימת ההסכם.

מדובר בחברות בשליטתן של עורכי דין הנעזרות בייעוץ משפטי רציף. איש לא הסתיר מהן דבר. הן היו רשאיות לעיין בהיתר הבנייה לו היו חפצות בכך. הנתונים מופיעים

בהיתר הבנייה בצורה ברורה ובקלות יתרה. וכפי שציינה הגב' ויינברג בעדותה, לוקח בדיוק "שתי דקות" על מנת לגלות כי להצמדה פ"א אין היתר בניה לשמש כחניה.

התובעות בחרו שלא לבצע בדיקה שכזו וזכותן לעשות כן, בדיוק כשם שהנתבעת לא מצאה לנכון לבדוק את היתר הבנייה כאשר היא רכשה את הנכס מנכסי גיא.

העובדה שהתובעות וגם הנתבעת לא ביצעו בדיקה בהיתר הבנייה, לא הופכת את חוסר המידע ל"פגם נסתר".

ג) יודגש כי כאשר טוענים שנפלה טעות בהתקשרות בחוזה, אזי הסעד המתבקש הוא ביטול חוזה או פיצויים.

סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת

צד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".

ב"כ התובעות הודיע כי הוא אינו מעוניין לבטל את ההסכם. הוא מבקש לערוך שינוי בהסכם.

הוא מבקש שבמקום הצמדה פ"א אשר נבחרה על ידו ונכללה מפורשות  בגדר הממכר בהסכם, תוצמד לנכס של התובעות הצמדה אחרת שלא הייתה חלק מהגדרת "הממכר" בהסכם.

בקשתו זו איננה לאכיפת הסכם אלא לשינוי הסכם קיים ואין מקום לחייב הנתבעת להסכים לשינוי ההסכם.

עוד אציין, כי אין מדובר במקרה שבו נראה כי התובעות לא היו מתקשרות בהסכם מכר לגבי הממכר; גם לו היו יודעות כי הצמדה פ"א איננה מאושרת לחניה על פי היתר הבניה.

נראה, כי התובעות היו בוחרות בהצמדה אחרת חלף הצמדה פ"א, לו היו בודקות את היתר הבניה.

משלא מצאו לנכון לבדוק את היתר הבניה ואף הנתבעת לא ידעה כי להצמדה פ"א אין היתר בניה; לא מתקיימים בעיניננו נסיבות לפי סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) המאפשרות

סעד של ביטול אם בימ"ש מוצא שמן הצדק לבטל הסכם. (כאמור – התובעות אינן מבקשות ביטול הסכם למרות שהן מסתמכות על סעיף 14 (ב)).

11. טענת התובעות ל"אי התאמה בממכר נשוא חוזה המכר".

התובעות טענו כי הנתבעת התחייבה להעביר לחזקתן במסגרת ההסכם 15 מקומות חניה ובפועל העבירה 13 מקומות חניה בלבד ושטח שאינו מאושר לשימוש כחניה עפ"י היתר הבנייה. לפיכך, קיימת אי התאמה בממכר.

אין בידי לקבל טענה זו.

על פי לשון ההסכם, הגדרת הממכר לא כוללת את המילים "15 חניות מאושרות על פי היתר בנייה" אלא הגדרת הממכר מפרטת את ההצמדות שהן חניות ומחסנים כפי שפורט במפורש.

החניות נבחרו בקפידה על ידי עו"ד ויינברג בסיור מקדים שערך בבניין לפני חתימת ההסכם.

אכן רצון שני הצדדים מלכתחילה שהממכר יכלול 15 חניות צמודות, אך לא נכתב בשום מקום כי מדובר ב- 15 חניות מאושרות על פי היתר בנייה, אלא בהצמדות ספציפיות.

ההצמדות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בדיוק על פי המוסכם ואף הנתבעת פעלה לתיקון צו רישום הבית המשותף בדיוק כפי שהתחייבה בהסכם.

אין מחלוקת על כך, ש- 15 מכוניות חונות במקומות החנייה שהוצמדו לנכס של התובעות.

לא 13 מכוניות אלא 15 מכוניות.

הובהר בסעיף 11.1 להסכם, כי רק המוסכם בהסכם עצמו יחייב את הצדדים ולא מיילים או טיוטות שקדמו להסכם.

הממכר כתוארו בהסכם הועבר במלואו לתובעות. נרשם על שמן והועבר לחזקתן לפני שנים.

12. התובעות ביקשו לחייב את הנתבעת להצמיד לנכס שלהם את הצמדה י"א במקום הצמדה פ"א.

בשלב מסוים לפני הגשת התביעה, הסכימה הנתבעת לשקול הצעה זו של התובעות בחיוב.

נציג הנתבעת העיד, כי התברר לו מתוך שיחה עם דיירים בבניין, כי משרד עו"ד ויינברג מנהל תביעות נגד חלקם וכי רצון התובעות להחליף את הצמדת החניות נועד לשפר את מצב התובעות בתביעות מול הדיירים ועל כן החליטו לא לשתף פעולה עם התובעות ולא להיעתר לבקשה להחלפת ההצמדה.

משלא מצאתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם מול התובעות, אין מקום לחייבה להחליף את הצמדה פ"א בהצמדה י"א.

נושא זה לא נכתב בהסכם; ואין חובה לפעול מול התובעות לפנים משורת הדין כאשר הדין אינו עימן במקרה דנן.

13. לסיכום:

לאור האמור לעיל, דין התובענה להידחות.

יש לחייב את התובעות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום משמעותי.

עסקינן בתובענה שאמנם נמצאת בגדר סמכות עניינית של בית משפט זה אך בפועל עסקינן בתובענה ששוויה הכספי אינו גבוה.

הממכר נמסר לתובעות לפני שנים ובמקומות החניה חונים 15 כלי רכב. הגב' ויינברג אישרה, כי התובעות לא התבקשו על ידי כל גורם שהוא להפסיק לחנות במקום.

ניתנה לתובעות לאחר שמיעת ההוכחות הזדמנות לחזור בהן מהתובענה, אך הן מצאו לנכון בכל זאת לבחור ולהמשיך בניהול ההליך. לצורך "שיפור עמדות" הגישו סיכומים הכוללים הרחבה ושינוי חזית.

זכותן כמובן לבקש למצות ההליך המשפטי, אך צד אשר תביעתו נדחית, צריך לדעת כי עליו לשלם הוצאות ראויות לצד שכנגד.

לפיכך, לאור האמור לעיל, יישאו התובעות, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.