לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 15,240 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 5.8.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 12:00 או במועד סמוך לכך, ליד בית חולים הרצוג, ירושלים.

בתאונה היו מעורבים רכב התובעת נהוג בידי נהג בשם בדראן מואיד (להלן "נהג התובעת") ורכב הנתבעת נהוג בידי אסתר רנה כהן (להלן: "נהגת הנתבעת" או "נהגת הנתבעים"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. נהג רכב התובעת טוען כי ביום 5.8.14 יצא רכב הנתבעת מחניה, סטה לכביש ופגע ברכב. נטען כי הנתבעת טענה, כי רצתה לחמוק מתקיפה, אך אין בכך שום צידוק לנהיגה רשלנית ופגיעה ברכוש הזולת.

הנתבעים טענו כי ביום התאונה הותקפה נהגת רכב הנתבעים בעודה נמצאת ברכבה. נהגת הנתבעים ניסתה לעזוב את מקום האירוע וניסתה לפנות שמאלה, כאשר לפתע הגיח רכב התובעת ופגע ברכב הנתבעים, תוך כדי שהוא הודף אותו לעבר רכב שעמד בחניה.

התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה והעדים מטעם הצדדים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות ובכלל זה תמונות של מקום התאונה ותמונות הנזק לרכב ויתר הראיות, אני סבור כי מן הראוי הוא, שהנתבעת היא שתישא בעיקר הנזק.

גרסת נהג התובעת:

"אני עובד כנהג מונית, הייתי במ[ה]לך נסיעה שגרתי, הורדתי בהר המנוחות בגבעת שאול, לאחר שסיימתי את הנסיעה חזרתי מהכיוון הר המנוחות ליד בית חולים הרצוג הייתי בנתיב שלי ה[כ]ביש שם מיועד ל 2 נתיבים, הנתבעת יצאה מצד ימין שלי , מציג תמונות . היא פגעה בי וברכב שהיה מולה, רכב שחנה מולה. היא סרבה לתת פרטים, באו משטרה לקחו פרטים.

משיב לשאלות ב"כ הנתבעת :

ש. ראית שאחרי התאונה האישה שהייתה ברכב הייתה מבוהלת ולא רצתה לצאת

ת. זה נכון שהיא לא רצתה לפתוח את הדלתות, היא הזמינה משטרה, וגם אני הזמנתי מאחר שלא רצתה לפתוח את הדלת.

ש. אתה זוכר את הסיפור שהיא סיפרה למה זה קרה

ת. אני זוכר שהיא אמרה שיש בינה לבין מי שהיה במקום שהיא חייב לו כסף או הוא חייב לה כסף לא התעניינתי.

ש. אתה שם לב שבתמונה שאתה מראה שרואים שהרכב הגדול שנמצא מימינך הוא חונה נגד כיוון התנועה.

ת. מה אני קשור. זה נכון שהוא חנה נגד כיוון התנועה

ש. זה נכון שהוא חוסם לה את הדרך.

ת. זה לא סיבה להיכנס בו. היא נכנסה גם ברכב שלי וגם ברכב החונה.

ש. במי נכנסה קודם

ת. היא נכנסה בו והמשיכה לצאת ונכנסה בי."

(הערה: [] הוסף לתיקון)

גרסת הנתבעת

"יש בחור שמוכר נירות שמו יעקב אבו עזיז, לצערי הוא תקף אותי 4 פעמים משטרה מעורבת , נסעתי להר המנוחות לקבר של הורי, הוא קפץ אל האוטו דפק על הרכב וקילל, שחזרתי הוא שוב תקף מהצד השני כאשר יש רכבים חונים בצד מול בית חולים הרצוג, חמקתי ממנו באופן שגורם הפתעה לרכבים שבאה [שבאו] מאחור, היה נהג מונית שנכנס בי מהצד השמאלי והימני שלו, ואני למעשה הוא תקף אותי מהצד השמאלי שלי היה מניבוס, הוא קפץ לאחור ואני בעצם נמחצתי בין המונית לרכב שהיה ממול.

הרכב שלי טוטלוס.

כל החלק הקדמי שלי הלך.

הנזק היה בסך של כ 50000 ₪, זו הייתה טראומה".

(הערה: [] הוסף לתיקון)

מקרה זה שבפני דומה בנסיבותיו למקרה אחר, אשר ב"כ התובע, עוה"ד וליד זחאלקה, הפנה אליו במהלך דבריו. המקרה מתואר בעניין תא"מ (י-ם) 38942-01-11 ריאד אעוור נ' פרי חברה להשכרת רכב בע"מ (להלן: "עניין ריאד אעוור") מפי כב' השופט אברהם רובין, וכך תיאור המקרה:

"במקרה שלפניי רביבו גרם לנזק תוך כדי ניסיון לנוס על נפשו מפני זורקי אבנים אשר סיכנו את חייו. ברגיל נסיעה אחורה במהירות נחשבת כמעשה החורג מרמת הזהירות הנדרשת מנהג סביר. שונים הם פני הדברים כאשר עסקינן במי שנמלט על נפשו מפני סכנה ממשית ומוחשית. הסכנה במקרה דנא הייתה סכנת חיים. הצעד שנקט רביבו היה צעד מידתי וסביר – נסיעה לאחור. העובדה שהנסיעה לאחור בוצעה במהירות איננה מהווה רשלנות, כיוון שהיא סבירה לנוכח סכנת החיים שנשקפה לרביבו. הנזק שביקש רביבו למנוע באמצעות פעולתו עולה עשרת מונים, מבחינת מהותו והיקפו, על הנזק שנגרם או שצפוי היה להיגרם לרכבו של התובע. כל העובדות הללו מובילות למסקנה שרביבו פעל באופן סביר ועל כן אין לקבוע שהוא התרשל.78ואולם, התוצאה של קבלת הגנת הצורך, וכתוצאה מכך דחיית התביעה, הינה תוצאה קשה. עומדים לפניי בית המשפט שני צדדים תמימים, התובע ורביבו, אשר לא נפל פגם במעשיהם, ושואל התובע מדוע עליו לשאת בהוצאות הצלת חייו של רביבו? וכי לא ראוי וצודק יותר שרביבו עצמו יישא בהוצאות הכרוכות בהצלת נפשו שלו?""

והתוצאה כדלקמן:

"אני סבור שיש לחייב את רביבו בהטבת נזקו של התובע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. אני ער לכך שהתובע לא טען בכתב התביעה ובסיכומיו לקיומה של עילה מתחום דיני עשיית העושר ולא במשפט, ברם במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לפסוק גם על סמך עילה משפטית שלא נטענה כדבעי בכתב התביעה (ראו – ע"א 794/86 החברה המרכזית נ' פינק פ"ד מד(1) 226; רע"א 7669/96 נהריה נ' קזס – פורסם באתר נבו), ולטעמי במקרה שלפניי יש הצדקה לעשות כן מפני שהעובדות המקימות את עילת עשיית העושר הן בעיקרן אותן עובדות שנטענו בכתב התביעה." (עניין ריאד אעוור).

התוצאה היא שיש לקבל את התביעה. לפי הפירוט הבא:

אשר לנזק, יש לקבל את הנזק הישיר הנטען בסך של 12,600 ש"ח. כמו כן יש לקבל את התביעה לשכ"ט שמאי בסך של 900 ₪. מנגד, אינני סבור כי יש לקבל את התביעה בגין עוגמת נפש בסך של 750 ₪ וכן בגין אובדן הכנסה, שכן הרכב לא תוקן.

מסכום זה של נזק ישיר יש לנכות סך של 25% וזאת לאור העובדה שבעלי הנתבעת לא התייצב לדיון ולא העיד כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבעים(12,600-3150 = 9450).

התוצאה היא שהנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: 9,450 ₪ , סך של 379 ₪ בגין אגרה, 900 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, וכן סך של 1,800 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.