1. התובעת הגישה (ביום 18.12.14) תביעת שיבוב כנגד הנתבעות, בקשר לכספי ביטוח ששילמה למבוטח שלה, בית עסק הנמצא בתל אביב, עקב שריפה שפרצה באותו בית עסק.
2. נתבעת 2 הגישה (ביום 26.2.15) כתב הגנה. במסגרת כתב ההגנה ציינה נתבעת 2 כי לא ניתן לתבוע את נתבעת 1 כיוון שפורקה מרצון (שם, בסע' 2), וכן כי לאור עבודות שביצעה עיריית תל אביב בסמוך לבניין שבו שכן בית העסק, נחסם חדר האשפה והדיירים נאלצו להשליך אשפה מחוצה לו (שם, בסע' 9).
3. ביום 18.3.15 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, בבקשה למחוק מכתב התביעה את נתבעת 1 ולהוסיף תחתיה ראשית – את מר אדי בן אהרון, מי שהיה בעל המניות ומנהלה של נתבעת 1 ושנית – את עיריית תל אביב. זאת בעקבות מה שצוין לעיל בכתב ההגנה של נתבעת 2.
4. נתבעת 2 מסכימה למחיקת נתבעת 1 מכתב התביעה, ולהוספת עיריית תל אביב כנתבעת. עם זאת, היא מתנגדת להוספת אדי בן אהרון כנתבע חלופי וזאת בשל הנימוקים הבאים. ראשית, משום שהבקשה אינה מגובה בתצהיר כפי שמתחייב בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שנית, משום שהעובדה שנתבעת 1 פורקה מרצון אינה מעמידה לתובעת עילת תביעה אישית כנגד הבעלים, כמה שנים לאחר שהחברה פורקה. ולשלישית, משום שלא הובהר ע"י התובעת מדוע בכל פניותיה אל נתבעת 2 הייתה התייחסות לנתבעת 1 בלבד ומדוע לא נכלל אדי בן אהרון מלכתחילה בכתב התביעה.
5. בתשובה שהגישה התובעת היא טוענת שהייתה לה זכות מלכתחילה לבחור את מי מהמעוולים ברצונה לתבוע, וכי היא הבהירה היטב בבקשה מדוע רק לאור טענות נתבעת 2 בכתב הגנתה, נולדו נימוקים המצדיקים את מחיקת מנתבעת 1 והוספת נתבעים חלופיים תחתיה. כן היא טוענת שהזכות לתבוע בעלים של חברה באחריות אישית וישירה למעשה עוולה מעוגנת בסע' 54 לחוק החברות, תשנ"ט 1989 ובפסיקה. כן היא טוענת שיש לדחות את הנימוק בקשר לאי הגשת תצהיר, שכן העובדות המולידות את הנימוקים לתיקון המבוקש צוינו עי נתבעת 2 עצמה בכתב הגנה, ולפיכך, ברי שהם אינם שנויים במחלוקת.
6. לאחר עיון בכל שהוגש, לא מצאתי מניעה לאשר את התיקון המבוקש. במסגרת הבקשה, מבקשת התובעת להוסיף לכתב התביעה נתבעים, שעל פניו, עשויים להיות רלוונטיים לבירור המחלוקות במלואן. הבקשה הוגשה בשלב מוקדם מאוד של הדיון, ולא הובהר איזה נזק עשוי להיגרם לנתבעת 2 כתוצאה מימנו. כידוע, לאור הרצון לייעל את הדיון ולדון במחלוקת בכללותה, המגמה בפסיקה היא להתייחס לקולה לבקשות לתיקון כתב התביעה, ובמיוחד כאשר מדובר בשלב מוקדם של ההליך. גם הטענה בעניין העדר תצהיר אינה ברורה שכן, כפי שצוין בתשובה – אין מחלוקת על העובדות שעליהן נשענת בקשת התיקון, אשר הועלו ע"י נתבעת 2 בעצמה, בכתב ההגנה. מה אם כן יוסיף תצהיר יגרע במצב זה? גם דין הטענה האחרת, לפיה, בכל פניות התובעת לנתבעת 2 הייתה התייחסות לנתבעת 1 בלבד, להידחות, שכן התובעת הסבירה שרק כאשר העלתה נתבעת 2 את הטענה בדבר פירוק נתבעת 1, נוצר אצל התובעת הצורך לבחון מיהם המעוולים האחרים, לכאורה (ואף לבחור כנגד מי מהם היא רוצה לפעול). הטענות הנוספות שהעלתה נתבעת 2, ובין היתר, הטענה בדבר היכולת לתבוע באופן אישי בעל מניות ובעלים של חברה והיקף הכיסוי הביטוחי, הינן כאלה שהשלב הנכון לדון בהן הוא בעת בירור התביעה גופה, ולא בשלב מוקדם זה.
7. אשר על כל האמור אני מתיר את התיקון המבוקש. עם זאת, מקובלת עליי טענת נתבעת 2 שנתבעת 1 פורקה זה מכבר, ולפיכך בירור מוקדם של התובעת ברשם החברות היה מעלה בפניה את התמונה הנכונה עוד בטרם הורגש כתב התביעה. בכך היה נחסך מנתבעת 2 הצורך להוציא הוצאות בקשר עם הבקשה לתיקון כתב תביעה (כגון הגשת תגובה והגשת כתב הגנה מתוקן). אשר על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 סך 1,500 ₪, הוצאות בקשה זו, וזאת ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.
8. המזכירות תסרוק את כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה במקום המיועד לכך בתיק ותקבע אותו לעיון אצל עו"ד נורית לוי ליום 24.6.15 (לבחינת הגשת כתבי הגנה לכתב התביעה המתוקן).

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.