רקע

1. בפני שתי תביעות שטריות שהדיון בהן אוחד בהתאם להחלטה מיום 27/4/15.
2. תביעה ראשונה, עניינה בבקשה לביצוע שטר על סך 150,000 ₪, שיק מספר 130 אשר חולל/ הוחזר על ידי הבנק הנמשך מהסיבה "עבר זמנו- נ.ה.ב" (ניתנה הוראת ביטול) (להלן: "שיק 1"). תביעה שניה, עניינה בבקשה לביצוע שטר על סך של 150,000 ₪, שיק מספר 132 (להלן : "שיק 2") אשר חולל/ הוחזר על ידי הבנק הנמשך מהסיבה "עבר זמנו/ נ.ה.ב" (להלן יחד: "השיקים"). השיקים נמשכו מחשבונו של הנתבע, מר אבו סאלח מורהאף בבנק לאומי, סניף 976 בקרית שמונה (להלן: "החשבון").
3. התובעת 1 הינה חברת מלאק ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "התובעת"). בהתאם להחלטה מיום 22/9/16 צורף לתביעה כתובע נוסף, מר לואי חאטר (להלן: "התובע"), לפקודתו נרשמו השיקים, ואשר לטענת התובעים, הינו בעל המניות בתובעת.

טענות הנתבע בתמצית

1. בתצהירים התומכים בשתי ההתנגדויות, והמשמשים ככתבי הגנה, טען הנתבע טענות זהות במהותן, לפיהן מעולם לא חתם על השיקים, לא רשם אותם ולא מסר אותם. לטענתו, החתימה על גבי השיקים איננה שלו ואף כתב היד הרשום על גבי השיקים איננו שלו.
2. הנתבע הוסיף וטען כי עד לשנת 2008 היה בבעלות אביו מפעל גדול לייצור פלסטיק, חברת מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ (להלן: "החברה"). מאז, עקב הידרדרות כלכלית החלו הליכי פירוק לחברה ומונה למפעל נאמן. נטען, כי אביו של ב"כ התובעים נכנס כמפעיל מטעם הכונס למפעל וגרם לנזקים רבים למפעל ולאבי הנתבע. לטענת הנתבע, על אף שבני משפחתו עזבו את המפעל לפני שנים רבות, המסמכים נותרו בידי המפעיל החדש ו"סביר להניח" שאף סדרת השיקים, מושא התביעות ביניהם. נטען כי מנעולי המפעל הוחלפו ובני המשפחה לא הורשו להיכנס למשרדי המפעל. כמו כן נטען, כי על אף שמועדי הפירעון הנקובים על גבי השיקים הינם 5/3/10 ו-19/3/10 בהתאמה, השיקים הופקדו רק בחלוף כארבע שנים, דבר המחזק את הספקות באשר לכשרות אחיזת התובעים בשיקים, תמורתם וצורתם.
3. כשנודע לנתבע על הצגת השיקים לפירעון, פנה הנתבע למשטרה והגיש תלונה על גניבה וזיוף. אישורים בדבר התלונות במשטרה צורפו לתצהירו.
4. לטענת הנתבע בינו ובין התובע אין כל קשר עסקי; קיימים הליכים משפטיים נוספים בין התובע לאביו של הנתבע; התובעים מחזיקים בשיקים שלא בתום לב, בכישלון תמורה מלאה; השיקים מזויפים; והכל על מנת להפעיל לחץ על בני משפחתו לתשלום הסכומים.
5. נטען עוד, כי התובע פתח את תיקי ההוצל"פ בשם התובעת, חברה בע"מ שהינה בבעלות בתו, על מנת להתחמק מחובותיו. עוד נטען כי הנתבע ובני משפחתו קיבלו הפטר מחובות הקשורים לחברה במסגרת הסדר נושים בתיק פר"ק 119/10.
6. במסגרת תצהירו של מר חסן אבו סאלח, עד מטעם הנתבע אשר שימש על פי המוצהר כמנהל חשבונות בחברה בזמנים הרלוונטיים, הוצהר כי התובע הלווה כספים בשוק האפור לחברה, כי בשנת 2008 הוגבלו חשבונות החברה ונמסרו לתובע שיקים פרטיים של הבעלים. במהלך 2009 הגיע התובע למשרד וביקש שיקים. לאחר שמר חסן לא מצא שיקים של הבעלים, ולנוכח הלחץ האדיר שהופעל עליו והבטחות התובע כי השיקים אינם לפרעון ויוחזרו למשרד, נכנס למשרדו של הנתבע, מצא שיקים של הנתבע ומסר לתובע את השיקים. הוצהר כי הנתבע לא היה נוכח, לא אישר ולא ידע על השימוש בשיקים. כך לטענתו, השיקים נמסרו על ידו ובחתימתו לתובע לביטחון, בתום לב ובידיעה כי אלה יוחלפו ואינם מיועדים לפירעון.

טענות התובעים בתמצית

1. לטענת התובע, השיקים נמסרו לידיו והוא הסב אותם לתובעת.
2. התובע טען כי בינו לבין מר אבו סאלח טאהר, אביו של הנתבע, התקיימו יחסים עסקיים במשך שנים רבות, וכי העניק לאביו של הנתבע הלוואות בסכומים גדולים, תמורת בטחונות שונים.
3. נטען עוד, כי במהלך העיסוקים האמורים, אבי הנתבע ביקש מהתובעים הלוואה בסך של 1,150,000 ₪. תמורתה וכנגדה, העביר האב לתובע 6 שיקים בסך כולל של 1,150,000 ₪, בחתימת ידו של הנתבע, למועדי פירעון שונים וסמוכים, המשוכים מן החשבון. השיקים חוללו מהסיבה "עבר זמנו-ניתנה הוראת ביטול".
4. נטען כי לבקשת אבי הנתבע, בנה של המשפחה הכי גדולה באזור שהינה המנהיגות הרוחנית של הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, נאות התובע לדחות את הפקדת השיקים בבנק. זאת, משאבי הנתבע טען בפניו כי נקלע יחד עם הנתבע לקשיים כלכליים באותה התקופה, מצב העתיד היה להסתיים תוך מספר חודשים. התובע סמך על אבי הנתבע נוכח היותו בעל נכסים רבים, ובהיותו המנהיג הרוחני של הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, זאת תוך תקווה כי החוב יוסדר. מכאן האיחור הרב בהפקדת השיקים.
5. אלא, שחרף פניות התובע, לא שילמו הנתבע ואביו דבר. עוד נודע לתובע כי הנתבע ואביו מסדירים חובותיהם באופן פרטי אך נמנעים מתשלום החוב לתובעים.
6. בהמשך ובהזדמנויות שונות, הפקיד התובע את כל השיקים בבנק ותבע בגין השיקים שבנדון.
7. נטען עוד, כי בניגוד לטענות הנתבע, אין לתובע כל קשר עסקי עם אביו של בא כוחו, כי השיקים התקבלו מידי אבי הנתבע והנתבע, באופן שהטענה בדבר זיוף או גניבה הינה שקרית וכל תכליתה להתחמק מתשלומים.
8. נטען, כי מעיון בתדפיס חשבון הבנק של הנתבע עולה כי עד לתחילת חודש מרץ 2010 התנהל החשבון כסדרו ולאחר מכן החלו שיקים לחזור בגין התנהלות עסקית כושלת בחשבון. נטען כי ניתן לראות בתנועות החשבון הפקדות של שיקים מאותה סדרה בה מחזיקה התובעת אשר כובדו, מה שמוכיח כי טענת הנתבע לגניבה הינה שקרית ונעדרת בסיס עובדתי.
9. עוד נטען כי לנתבע תיקי הוצל"פ רבים במסגרתם לא הוגשה כל התנגדות מטעמו, וביניהם תיק אשר נפתח בגין שיק של הנתבע, אותו העבירה התובעת לחברה אחרת (חברת תג לחקלאות בע"מ) כנגד חוב שלה לחברה האמורה. נטען כי הנתבע לא העלה כל טענה כנגד שיק זה, לרבות באשר לזיופו.
10. בנוסף נטען כי הנתבע, עו"ד במקצועו, קיבל לידו את התראת פשיטת הרגל שהגיש התובע נגד אביו מיום 14/3/12 במסגרת תיק פש"ר 46765-01-12, לה צורפו כל השיקים המוחזקים בידי התובע והמשוכים על ידי הנתבע, לרבות השיקים מושא התביעה. נטען כי על אף שהנתבע הגיש את ההתנגדות להליך מטעם אביו, וחזקה עליו כי ראה את השיקים, הוא לא נקט בכל עמדה לגבי השיקים האמורים, לא הגיש תלונה במשטרה, ואף לא הזכיר כל טענה בדבר גניבתם או זיופם הנטען, באופן שטענותיו אלה הועלו לראשונה במסגרת ההתנגדויות כאן.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות ביחס לשני השיקים - להידחות.
2. ללא חתימה, לא קמה חבות על פי שטר. זאת בהתאם להוראות סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") שכותרתו "אין חבות בלי חתימה", לפיו:

"אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה."

1. בהתאם לסעיף 23(א) לפקודת השטרות שכותרתו "חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות":

"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו."

1. כאשר נתבע מכחיש חתימתו על גבי השטר, מוטל על התובע נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה. ראו: י.זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה 6), עמוד 50:
   

"כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה..."

1. בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להוכיח אמיתותה של חתימה, בשלוש דרכים עיקריות. ראה בעניין זה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 240,261 (להלן: "פרשת רחמים"), שם נקבע על ידי כב' הנשיא שמגר כדלהלן:

"קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690( 1989,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross)."

1. הנה כי כן, משהנתבע כופר בחתימתו הנטענת על גבי השיקים, כפי שעשה כבר בגדר התנגדותו לביצוע השטרות, מוטל הנטל על התובעים להוכיח כי החתימה על גבי השיקים הינה חתימתו.

1. לאחר בחינת חומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת חתימתו של הנתבע על גבי השיקים, כפי שיפורט להלן.
2. לתמיכה בגרסת הנתבע לפיה החתימה על גבי השיקים איננה שלו, ניתן כאמור תצהירו של מר חסן אבו סאלח (להלן: "מר חסן"), במסגרתו הצהיר מר חסן כי הוא זה שנטל את השיקים של הנתבע מחדרו של הנתבע במשרד, ללא ידיעתו של הנתבע וללא אישורו. מר חסן הצהיר כי הוא זה שחתם על גבי השיקים ומסרם לתובע. מר חסן הוסיף והצהיר כי הנתבע לא היה נוכח במעמד זה, לא אישר ולא ידע על השימוש שעשה בשיקים.
3. מר חסן נחקר על תצהירו וחזר בעדותו על גרסתו לפיה, בסוף שנת 2008, לאחר שהוגבלו חשבונות החברה, הם החלו לעשות שימוש בשיקים פרטיים של בעל החברה, הוא אבי הנתבע. מר חסן תאר בפני את השתלשלות האירועים כדלקמן:

"כשהגיע לואי לקבל שיקים בשביל להביא לא היו שיקים של אבו סאלח טאהר לא יודע למה לא היה, לא מצאנו ובגלל לחץ וכל מיני ושלא ייגרמו בעיות ניסיתי לפתור יש לי צרור גדול של מפתחות לכל החדרים והלכתי לחדר פנימי של נתבע שבדרך כלל לא נכנסים אליו פתחתי שם לראות אולי נמצא שיקים ומצאתי רק של הנתבע ולא של טאהר והיות והשיקים האלו היו רק בטוחה עד שיבוא כסף להחליף אותם נהגתי בתום לב לשבוע ימים ואחר כך יביא את השיקים בחזרה ולקח לואי, חתמתי הוא כתב את השיקים בכתב ידו גם את הסכומים וגם את המלל והתאריך והלך. כסף לא היה בזמנו בעסקה הזו אני זוכר טוב למה? כי זו עסקה ייחודית שפתחנו את החדר הזה וביקשתי ממנו עשרות פעמים להביא חזרה ולא הביא וצר לי לשמוע שהיו תביעות ובכלל תביעות שלואי תובע את מאהר וכולם על ריביות שהיו זה מאוד... היה צריך לואי להגיש (כך במקור) לשיח' תודה רבה ולא לתבוע כי הקרן וריבית פי שניים פי שלוש כבר התקבלו בחזרה. לא רוצה לפרט יותר. היו ריביות של אחוז ביום" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26/3/17, שורות 17-26).

1. מר חסן חזר בעדותו על הצהרתו כי חתם על השיקים בעצמו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 29); כי לא אמר לנתבע כי חתם בשמו על השיקים האמורים שכן הדבר נעשה בתום לב והשיקים אמורים היו להיות מושמדים, וכי הנתבע לא היה ולא ידע על כך (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 2-3), וכי: "כל השיקים האלה הכל זה כתב של לואי והחתימה על כולם היא שלי. זה השיקים שעשיתי אותם. זה העיסקה היחידה." (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 25-26). גרסתו זו של מר חסן – לא נסתרה.

1. יתרה מזאת, גרסתו של מר חסן לפיה השיקים נמסרו לתובע על ידו- אוששה בעדות התובע בפני, בניגוד למוצהר בתצהירו.
2. בניגוד למוצהר בסעיף 6 לתצהיר התובע, לפיו היה זה מר טאהר (אבי הנתבע) יחד עם הנתבע, שהעביר לידו 6 שיקים, וביניהם השיקים מושא התביעה, מעדות התובע עולה כי השיקים נמסרו לו על ידי מר חסן, חשב החברה. התובע נשאל בחקירתו:

"ש. את החייב אישית אתה מכיר?

ת. כן בטח.

ש. עסקית אתה מכיר אותו?

ת. התעסקתי איתו דרך אבא שלו. אחרי שהוגבלו החשבונות שלהם והאבא עבד בחשבון בנק של הנתבע וכתוב מסווג לטאהר אבו סאלח ובאחת הישיבות אחרי שנתנו את השיקים אמרתי לו אתה עורך דין תשמור על הרישיון שלך ואבא שלך סיבך את כולם.

ש. מי מסר לך את השיקים?

ת. חסן ומורהב כי הוא עבד עם החשבון הזה ויש דפי חשבון שמראים את זה. הנתבע היה נוכח כשחסן נתן לי את השיקים" (ההדגשה אינה במקור; עמ' 7 לפרוטוקול).

1. הנה כי כן עולה מעדות התובע עצמו כי היה זה מר חסן שמסר לו את השיקים.
2. לא נעלמה מעיני עדות התובע בהמשך חקירתו לפיה כביכול השיקים נמסרו למר חסן כאשר הנתבע הוא שמסר לחסן את השיקים על ידו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 28), ואף לא הבקיעים הנטענים בגרסת הנתבע לעניין נסיבות היעלמות השיקים. אף על פי כן, אף מעדותו של התובע לא עולה כי מי שחתם על השיקים הינו הנתבע. בנוסף, בראי התרשמותי הכללית מעדותו של התובע כעדות המעוררת תמיהות וסימני שאלה רבים לגבי ההתנהלות העסקית המתוארת, לא ראיתי לנכון לייחס לה משקל רב.
3. יוסף, כי הצגת השיקים לפירעון בבנק רק כארבע שנים או יותר לאחר מועד הפירעון הנקוב בהם, מכרסמת אף היא בגרסת התובעים ומעוררת תהיות. הסברי התובע לאיחור בהפקדת השיקים אינם מקובלים עלי, משאלה נטענו בעלמא, באופן סתמי וללא פירוט מספיק בדבר צעדים שננקטו על ידו עובר להצגת השיקים לפירעון.
4. משכך הגעתי למסקנה כי נסיבות חתימת השיקים ומסירתם לתובע לא הוכחו, וכי אף נוכחותו הנטענת של הנתבע במעמד מסירת השיקים לתובע - לא הוכחה.
5. בנוסף, במסגרת ההליך הציגו התובעים המחאות נוספות הנחזות להיות חתומות על ידי הנתבע (נספח 2 ונספח 4 לתצהיר התובע). מעיון והשוואה של ההמחאות הנוספות אשר צורפו, לא יכולתי לקבוע כי החתימה המופיעה על גביהן זהה לחתימה על גבי השיקים מושא המחלוקת. יתירה מכך, שעה שעיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלת החתימה, היה מצופה מן התובעים להמציא חוות דעת מתאימה של מומחה בתחום (כגון גרפולוג) ואולם דבר זה לא נעשה, על המשתמע מכך. בנסיבות התיק שבפניי, הימנעות התובעים מלהציג חוות דעת גרפולוגית התומכת בעמדתם, משמשת לחובתם בהתאם לכלל הידוע בעניין זה.
6. מבין העדויות שהובאו לפני ראיתי להעדיף את עדותו של מר חסן, לפיה השיקים נמסרו לתובע על ידו ובחתימתו, בנסיבות בהן היה שרוי בלחץ רב, זאת שלא בנוכחות הנתבע וללא ידיעתו. עדותו של מר חסן היתה קוהורנטית, הלמה את המוצהר בתצהירו, והדעת נותנת כי לא היה "מתנדב" ליתן הצהרה מסוג זו, אלמלא היו אלה פני הדברים לאשורם. הדברים אמורים, בין היתר, בשים לב לאמור בסעיף 25 ו- 31 לסיכומי הנתבע לפיהם עודכנה התלונה במשטרה בצירוף התצהיר.
7. לנוכח כל האמור לעיל באתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש כי החתימה על גבי השיקים הינה חתימתו של הנתבע.
8. יודגש, כי לא נעלמה מעיניי מעורבותם של בני המשפחה, לרבות הנתבע, בעסקי אבי הנתבע (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 1-2). יחד עם זאת, הנתבע העיד כי החשבון הוא חשבון פרטי שלו, כי הוא היחיד שעשה בו שימוש (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 21-24), וכי נתן הסכמתו למשיכתם של מספר שיקים שנפרעו עבור החברה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 25-28). מכאן שמקום שנמשכו על ידו שיקים לטובת החברה, הדבר נעשה על ידו ובידיעתו. משהוצגו בפני הנתבע במהלך חקירתו שיקים עליהם חתם בעצמו, הנתבע לא התכחש למשיכתם והודה בכך שנמשכו מחשבונו ונעשו על ידו (ראו עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול, שורה 30; עמ' 17 לפרוטוקול בשים לב לשורות 21-22; עמ' 19, שורות 23-24). זאת במובחן מעדותו לגבי השיקים שבנספח 1 לתצהיר התובע, ביניהם השיקים מושא המחלוקת (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 12-13; ותשובתו לשאלת בית המשפט בעמ' 19 לפרוטוקול, שורה 9).
9. בהתייחס לטענת התובעים לפיה הנתבע לא העלה כל טענה לגבי השיק שנמסר על ידם לחברת תג לחקלאות (ס' 13 לסיכומי התובעים), סבורני כי בעדות הנתבע ניתן לכך מענה. הנתבע ציין כי בנדון מדובר בשיקים גנובים שניתנו שלא בהסכמתו ולכן הגיש תלונה במשטרה, בעוד שבמקרה של תג חקלאות הוגשה התביעה במסגרת פשיטת הרגל והוא הבין כי הושגו הסכמות עם אביו ולכן לא המשיך לטפל בכך (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 13-15).
10. על אף שעדותו של הנתבע והסבריו לעניין אי העלאת הטענות לגבי השיקים במסגרת הליכי פשיטת הרגל (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 24-28; ובעמ' 15 לפרוטוקול, שורות 8-10 ) אינם נקיים מספקות, לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתי. מן החומר שלפני עולה, כי בין התובע ואבי הנתבע התנהלה מערכת יחסים עסקית פיננסית ארוכה, שרב הנסתר בה על הגלוי באופן שספק נותר בליבי אם נפרשה בפני בית המשפט היריעה כולה (ראו לשם המחשה עדות התובע בעמ' 4, 7 – 9 לפרוטוקול; עדות מר חסן עמ' 10 -12 לפרוטוקול; פסק הדין שניתן בבית משפט זה בת"א 14035-07-12 ביום 20/12/15 כפי שצורף לסיכומי הנתבע ולהשלמת התמונה ע"א 61692-01-16 במסגרתו נדחה הערעור).
11. מכל האמור לעיל, ולאור קביעתי כי לא הורם הנטל הדרוש להוכיח כי השיקים נחתמו בחתימת הנתבע כמפורט לעיל- דין התביעות להידחות.

סוף דבר

1. התביעות, מושא התיקים המאוחדים שבנדון, נדחות.
2. תיק הוצל"פ מספר 06-02392-14-5 ותיק הוצל"פ מספר 05-13197-14-9 במסגרתם הוגשו לביצוע השיקים מושא התביעות, ייסגרו.
3. בנסיבות ונוכח האמור בסעיף 41 לפסק הדין, מצאתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך. התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות הנתבע בסך של 7,500 ₪. סכום זה ישולם לנתבע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ז, 07 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.